אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל ערב המרד הגדול (66 לספירה)


התמונה של רבקה שפק ליסק
מפת הגליל בעת העתיקה

ערב המרד הגדול ב- 66 לספירה היוו היהודים רוב בארץ ומנו בין 2,000,000 ל- 2,500,000  מתוך 3,000,000 עד 4,000,000 תושבים.

מבוא

הכיבוש הרומי שהחל ב- 63 לפנה"ס, בא לאחר כ- 80 שנות עצמאות מדינית. ממלכת החשמונאים הביאה להרחבת גבולות הארץ, לשגשוג כלכלי ולהבטחת הרוב היהודי בארץ

ישנם הבדלים בהערכות בין ההיסטוריונים והארכיאולוגים לגבי מספר תושבי הארץ, אך קיימת הסכמה שזוהי אחת התקופות של גידול ניכר בהיקף ההתיישבות והאוכלוסייה.

כיום,עומדים בפני ההיסטוריונים כלים נוספים לקביעת אומדן מספרי האוכלוסייה מאלה שעמדו לרשותם בעבר. כלים אלה הם סקרים וחפירות ארכיאולוגיות, ניתוח כושר יצור המזון, ובעיקר הדגנים, כמרכיב בחישוב כושר הנשיאה של הארץ. גורם נוסף בקביעת כושר הנשיאה של הארץ הוא מבנה המשק: משק סגור המסתמך רק על הייצור המקומי, או משק פתוח המאפשר יבוא מזון תמורת יצוא תוצרת תעשייתית. כמו כן, המערכת הארגונית והחברתית.

אולם, יש חילוקי דעות בין החוקרים לגבי כושר הנשיאה של הארץ ומבנה המשק.

פרופ' מיכאל אבי יונה ביסס הערכותיו על גודל האוכלוסייה עפ"י:

א) אומדן האוכלוסייה הכפרית

ב) אומדן האוכלוסייה העירונית

ג) אומדן אוכלוסיית הנגב.

 

הארכיאולוג מגן ברושי הציע 3 מדדים:

א) גודל אוכלוסיית הערים

ב) כושר ייצור הדגנים

ג) כושר הנשיאה של הארץ, כלומר הייצור הכולל של המזון

ברושי  חלק על הערכותיו של אבי יונה מהטעמים הבאים:

א) אומדן האוכלוסייה הכפרית – ברושי הטיל ספק בשיטת הערכת האוכלוסייה הכפרית.

ב) אומדן האוכלוסייה העירונית - הוא קבע במחקרו  שאת גודל האוכלוסייה העירונית יש לקבוע עפ"י מקדם צפיפות של 30 נפש לדונם, בשטח עירוני שכלל  12.4 קמ"ר

ג) אומדן אוכלוסיית הנגב -  ברושי היה בדעה שאבי יונה הגזים בהערכתו.

ד) כושר הייצור של תבואות בארץ לא יכול היה לכלכל יותר מ- 1,000,000 תושבים. ברושי ביסס את טיעוניו לגבי כושר הייצור של תבואות על 3 הנחות:

ראשית כל, כושר הייצור המכסימלי היה כ- 250,000 טון תבואה. שנית, צריכת התבואה לנפש הייתה 250 ק"ק לשנה. שלישית, בתקופה הרומית – ביזאנטית היה משק אוטרקי, כלומר, לא היה יבוא תבואה מבחוץ.  ראוי יהיה לציין כי ברושי לא כלל את הגולן במחקרו.

 

פרופ' זאב ספראי חולק על הערכותיו – נתוניו של ברושי :

א) אומדן האוכלוסיה העירונית – ספראי טען שמספר הערים היה גדול יותר מהמספר שנקב ברושי ולכן השטח הכולל של הערים היה גדול יותר ממה שקבע ברושי. צפיפות האוכלוסין הייתה כ- 40 עד 50  נפש לדונם ולכן האוכלוסייה העירונית הייתה גדולה ב- 50% ממה שקבע ברושי.

ב) כושר הנשיאה של הארץ בתקופה הרומית היה גבוה יותר מכפי שהעריך ברושי. ספראי הסתמך על מספר חוקרים שעסקו בחקר כושר הייצור של מזון בתקופה העתיקה והגיע למסקנה שבתקופה הרומית התחוללו 2 תהליכים מתואמים של ריבוי דמוגרפי וצמיחה חקלאית- כלכלית. הוא גם קבע שכושר הנשיאה של הארץ גדל באמצעות ניצול הקרקע בכל עונות השנה, שימוש בשיטות השקיה אינטנסיביות, ניצול שטחים שעד אז טרם נוצלו, ומעבר למשק פתוח.

ספראי העריך את אומדן האוכלוסייה הכפרית בא"י המערבית ב- 1,500,000.

א) אוכלוסיית הנגב הגיעה לכ- 400,000.

ב) אוכלוסיית הערים כ- 500,000.

סה"כ 2,400,000

יובל פורטוגלי השתתף במספר סקרים ארכיאולוגיים וקבע שהייתה עלייה מתמדת במספר האתרים בארץ מסוף תקופת הברזל, אבל הגידול העיקרי היה בתקופה הרומית והביזאנטית. חסרים נתונים על גודל האוכלוסייה ערב המרד החשמונאי (167 לפנה"ס ). עפ"י הערכה של ההיסטוריון A.H.Jones  האוכלוסייה הנוכרית מנתה כ- 300,000 נפש. פרופ' זאב ספראי העריך שמספרם היה 500,000 עד 600,000. האוכלוסייה היהודית מנתה עפ"י פרופ' מיכאל אבי יונה כ- 500,000. כלומר, בארץ היו כ- 1,000,000 תושבים.

אוכלוסיית הארץ ערב המרד הגדול ב- 66 לספירה

בין המרד החשמונאי למרד הגדול התרחש גידול אוכלוסין ניכר.

פרופ' משה דוד הר, העריך שערב המרד הגדול ( 66 לס' ) חיו בארץ בין 3,000,000 ל- 4,000,000 תושבים, וכ- 3/4 מהם היו יהודים. פרופ'. ישראל ל. לוין העריך שבמאה הראשונה לס' חיו בארץ כ- 3,000,000 עד 3,500,000 תושבים :כ- 1,000,000 נוכרים וכ- 2,000,000 עד 2,500,000 יהודים.

פרופ' זאב ספראי העריך שמספר הנוכרים היה בין 500,000 ל- 600,000 מתוך אוכלוסייה של בין 2,000,000 ל- 2,500,000. מספר היהודים היה כ- 2,000,000.  הדיכוי האכזרי של המרד הגדול (66 – 70 לס' ) הביא לירידה משמעותית במספר היהודים ( על כך במאמר ניפרד).

דורון בר דוחה את הערכתו של משה דוד הר שאוכלוסיית הארץ מנתה בין 3,000,000 ל- 4,000,000 נפש. אבל, הוא מסכים שתקופת הבית השני היא אחת מתקופות השיא של ההתיישבות בארץ, והיקף ההתיישבות היה גדול יותר בהשוואה לתקופה ההלניסטית.

הארכיאולוגים, לעומת זאת, נוטים להמעיט במספר התושבים לעומת ההיסטוריונים. שקלול של ההערכות השונות מביא לאומדן של לפחות 2,000,000 יהודים ערב המרד הגדול. יהודה הייתה בעלת מספר היהודים הגבוה ביותר, אחריה, הגליל ואחריו שאר האזורים.

הרכב האוכלוסייה בארץ ישראל ערב המרד הגדול (66 לספירה)

עד הקמת ממלכת החשמונאים הייתה האוכלוסייה הנוכרית קבוצת המיעוט הגדולה ביותר. בתקופת ממלכת החשמונאים הפכו היהודים לקבוצת הרוב. לאחר הכיבוש הרומי חזרו הנוכרים, בעידוד השלטון הרומי, להיות מיעוט חזק וחשוב בשל מיקומם האסטרטגי באזור החוף ובשל קרבתם התרבותית – דתית – מדינית לכובש הרומי. הנוכרים נהנו מתמיכה בלתי מסוייגת מצד השלטון הרומי.

ערב המרד הגדול  (66 לס' ) חיו בארץ 3 קבוצות אתניות- דתיות עיקריות: יהודים, שומרונים ונוכרים שכללו פיניקים שהתיישבו בערי החוף ואף ברחבי הארץ והיו הלניסטים בתרבותם, נוכרים ממוצא יווני ונוכרים ממוצא מוקדוני.

בשנים האחרונות מתנהל מחקר ארכיאולוגי מקיף בארץ על ידי המחלקות לארכיאולגיה באוניברסיטאות ובמכללות. נוסף על מחקרים ועבודות דוקטורט שפורסמו, רשות העתיקות עורכת סקר ארכיאולוגי כלל ארצי. הארץ חולקה למשבצות בהן נערכים הסקרים. המחקר הארכיאולוגי הוא בעיצומו ואין עדיין סיכומים סופיים ומסקנות אלא בעיקר הערכות זהירות. המאמר מבוסס על המימצאים הארכיאולוגיים והמחקר ההיסטורי.

היהודים

היהודים, היו הקבוצה הדתית- לאומית הגדולה ביותר. הם מנו כשני מיליון נפש. הקבוצה היהודית הייתה בעלת מוסדות מינהל עצמאיים ותרבות מפותחת.

הגליל

בגליל המזרחי העליון והתחתון היה במאה ה- 1 לס' רוב יהודי שגדל והתבסס בתקופה החשמונאית מבחינה יישובית, דמוגרפית וכלכלית. אולם הגליל היה מוקף באוכלוסייה לא- יהודית שהתרכזה בגליל המערבי, בעמק בית שאן, בצפון הסורי ובעבר הירדן. עוזי לייבנר העריך שהיה גידול של כ- 50% במספר היישובים היהודיים.

באצבע הגליל, האזור המשתרע בין מטולה בצפון, שדה אליהו בדרום, כפר גלעדי במזרח ומלכיה (משגב עם במערב של ימינו) התחדש היישוב היהודי בהדרגה. יתכן כי התרחבות זו מקורה בימי שיבת ציון, אך  - לבטח – בתקופת ממלכת החשמונאים. לאחר הכיבוש הרומי החלה  להתחזק  ההשפעה הפיניקית. קדש, שהייתה עיר פיניקית הייתה ביחסים מתוחים עם האוכלוסייה היהודית בשל מאבקים על קרקעות. ערב המרד הגדול כבר היה היישוב היהודי בנסיגה באזור זה. סקר ארכיאולוגי חשף מספר אתרים מהתקופה הרומית. מאחר שלא נעשתה תת- חלוקה של התקופה הרומית  לא ניתן לקבוע אלו יישובים היו קיימים במאה ה- 1 לס'.

על פי ההיסטוריון יוספוס פלביוס, בגליל היו ערב המרד הגדול 204 כפרים. בספרות חז"ל מוזכרים כ- 125 כפרים, אבל זו אינה הרשימה המלאה. זאב וייס זיהה באזור הפיקוד של פלביוס בגליל ובגולן ערב המרד הגדול 28 יישובים, זאת היא רשימה חלקית בלבד.

קיימת הסכמה בין החוקרים שערב המרד הגדול היו כ- 200 יישובים בגליל (לדעת פרופ' חיים בן דוד  המספר כולל גם את היישוב היהודי בגולן). סקרים ארכיאולוגיים מאשרים שהמספר 204 סביר בהחלט.  חיים בן דוד וזאב וייס קבעו שעפ"י כל הנתונים שנאספו ע"י ארכיאולוגים, אותרו בגליל 187 יישובים. עוזי לייבנר, שערך סקר בחלק המזרחי של הגליל התחתון, הסכים (בהתכתבות איתי) אף הוא שהמספר 200 הוא סביר.

חילוקי הדעות בין החוקרים הם לגבי גודלה של האוכלוסייה היהודית בגליל. פלביוס כתב שהכפר הקטן ביותר היה בעל אוכלוסייה של 15,000 – קביעה הנחשבת מוגזמת לחלוטין. עפ"י חישוב של משפחה ממוצעת בין 5 ל- 7 נפשות, חיו בגליל לפחות בין 300,000 ל- 420,000 יהודים. פלביוס ביצר ערב המרד הגדול קרוב ל- 20 יישובים וציפורי וגוש חלב ביצרו את ישוביהם בעצמם.

דעה אחת של H.W.Hoehner   גורסת כי האוכלוסייה היהודית מנתה בין 200,000 ל- 300,000. בגליל היו כ- 200 כפרים שאוכלוסייתן נעה בין 500 ל- 1000. רוב הגליליים היו חקלאים. כמו כן היו 4 ערים: ציפורי, טבריה, מגדל (טריכיאי) וערב (גברה) שאוכלוסייתן נעה בין 20,000 ל- 25,000 נפש. 

דעה נוספת של זאב ספראי המוצגת במאמרו  "הכפר ביהודה", מסתמכת על ייבין שקבע ששטח כפרי הגליל נע בין 90 ל- 100 דונם. בדונם חיו 30 – 35 נפשות. על פי חישוב ממוצע של 95 דונם, מספר התושבים בכפר הגלילי היה בין 2,850 ל- 3,325. ב- 200  יישובים  כפריים חיו בין 570,000 ל- 605,000. יחד עם תושבי הערים הגיע מספר יהודי הגליל לכ- 700,000.

הערכה זו קרובה לדעת אבי יונה שבגליל בזמן המרד הגדול חיו 600,000 יהודים. לדעת הארכיאולוג פרופ' רוני רייך, האומדן של אבי יונה גבוה מדי.

מידע על מספר התושבים על סמך אתרים שנחפרו מגלה כי יפיע היה הכפר הגדול ביותר. יודפת, שנחפרה על ידי מרדכי אביעם נחשבה לעיר קטנה. גודלה הגיע ל- 47 דונם ומספר תושביה היה כ- 2000. ספראי: 60 דונם. זאב וייסיודע לומר כי בכפר כנה חיו 500 תושבים. בעיר גמלא התגוררו כ - 3,000 – 4,000         

על פי זאב ספראי, מגדל כללה בין 200 ל- 300 בתי אב, כ- 1,000 גברים. בית שערים  הקיפה 110 דונם. על פימספר ממוצע של 35 נפשות (ההערכה היא בין 30 ל- 40 נפש לדונם ) חיו בבית שערים 3,350 נפש.

עוזי לייבנר ערך סקר בחלק המזרחי של הגליל התחתון שהיה אזור יהודי. הוא סקר אתרי יישובים כפריים בלבד. הוא לא כלל בסקר את בקעת בית נטופה (אזור סכנין, ערבה ), כלומר הוא לא סקר את כל היישובים הכפריים ואת היישובים העירוניים, ציפורי, טבריה, מגדל, ערבה. גם יודפת הייתה גדולה. הוא איתר 41 יישובים כפריים. גודל היישובים נע  במאה ה- 1 לס' בין 4-10 דונם ל- 41 – 60 דונם, אבל הגוש העיקרי היה של ישובים בין 4 ל- 10 דונם. לייבנר אימץ את ההערכה של 16 – 35 נפש לדונם בכפרים. הוא העריך שכל אוכלוסיית האתרים שבדק הגיעה בממוצע לכ-18,000. לדעת פרופ' ספראי, ליבנר סקר כחמישית מכל יישובי הגליל (בהתכתבות אישית).

 

רפאל פרנקל ערך ב- 2001 סקר בגליל העליון המזרחי והמערבי. עם זאת, הסקר לא הקיף את כל הגליל העליון אלא רק 310 קמ"ר מתוך 850 קמ"ר. הוא הגיע למסקנה שהגליל העליון המזרחי והגליל התחתון המזרחי היו יהודיים ואילו הגליל המערבי היה תחת השפעה פיניקית, למרות שהיו מובלעות יהודיות באזור הפיניקי. בגליל המערבי כבר הייתה האוכלוסייה היהודית בנסיגה ערב המרד הגדול, אם כי נותרו מספר מובלעות יהודיות פרנקל לא חילק את התקופה הרומית לתת- תקופות ולכן אין במחקרו מידע ספציפי על המצב במאה ה- 1 לס'.

הגולן

עפ"י הסקר בעריכת מ. כוכבי מ- 1972 נחשפו בגולן 95 אתרים מהתקופה הרומית. הממיצא הארכיאולוגי מאשר את דיווחו של פלביוס שהורדוס  יזם התיישבות יהודית בגולן.

פרופ' חיים בן דוד ערך מחקר יסודי של היישוב היהודי בגולן  ופרסמו ב- 2006. מתברר שההתיישבות היהודית בגולן בימי הבית השני החלה לאחר כיבושו של מרכז ודרום הגולן ע"י אלכסנדר ינאי. ההתיישבות היהודית הייתה מרוכזה רובה ככולה במחוז גולן תחתון שכלל את מרכז - מערב הגולן, בין ימת החולה לים כנרת. בדרום- מערב הגולן, שנקרא תחום סוסיתא הייתה התיישבות יהודית מצומצמת- 9 יישובים בלבד. הוא סקר 45 אתרים, ומצא שבתקופה הרומית הקדומה( 50 לפנה"ס – 100 לס') היו 33 יישובים שהשתרעו ע"פ 280 דונם ומתוכם גמלא, ששטחה היה בין 100 ל- 140 דונם. כלומר, במאה ה- 1 לס' היו בגולן 33 יישובים יהודיים, שמנו, עפ"י הערכה של 30 – 40 נפש לדונם, בין 8,400 ל- 11,200. פלביוס דיווח שבגמלא נהרגו בסה"כ 9,000. מספר זה כלל גם תושבי כפרים בסביבה שמצאו מקלט בגמלא המבוצרת. על כן, סביר להניח שהמספר 11,200 קרוב יותר למציאות. בן חיים קבע שהגולן היהודי נחשב לחלק מהגליל בימי בית שני ולא מעבה"י. (תחום עבה"י באותם ימים היה אזור הפראיה, בין העיר פלה לנחל ארנון). יישובי הגולן נכללו, עפ"י הגדרה זו ב- 204 יישובי הגליל, עליהם דיווח פלביוס.

לסיכום, ניתן להעריך, בהערכה זהירה, שהאוכלוסיה היהודית בגליל ובגולן ערב המרד הגדול מנתה כ- 700,000 נפש.

 יהודה

יהודה הייתה חלק מפרובינקיה יודיאה שהייתה תחת שלטון רומי ישיר באמצעות נציבים רומיים. גבולותיה, עפ"י פלביוס היו:

צפון – עקרבה

דרום – כפר ירדן

מזרח – נהר הירדן

מערב – אזור העיר יפו

יהודה חולקה ל- 11 טופרכיות ( מחוזות) : ירושלים, גופנא, עקרבה, תמנה, לוד, אמאוס, פלה אדומיאה, עין גדי, הרודיון, יריחו.

 

האזורים  ביהודה בהם נערכו סקרים ארכיאולוגיים כללו את שפלת יהודה, הרי יהודה, מדבר יהודה ויישובי חוף  ים המלח. אזור יהודה נחשב לאזור בו היה הריכוז הגדול ביותר של יהודים. ארץ בנימין נכללה באזור יהודה.

הארכיאולוג ד"ר בועז זיסו מאשר ש"במצב המחקר הנוכחי מעטים הם היישובים הכפריים היהודיים מסוף ימי בית שני ועד מרד בר – כוכבא שנשתמרו ונחפרו". הארכיאולוגים עסקו בעיקר בסקרים ולכן ההערכות על מספר היישובים וגודלה של אוכלוסיית יהודה אינן סופיות. לאור הנתונים שכבר נאספו, כתב ד"ר בועז זיסו:" דומה שהצדק עם ההיסטוריון הרומי קסיוס דיו, שתיאר את התוצאות ההרסניות של מרד בר כוכבא, ומסר על חורבן 50 מבצרים ו- 985 כפרים יהודיים ביהודה". נתונים אלה כוחו יפה לגבי ערב המרד הגדול, מאחר שהחוקרים מסכימים שיהודה התאוששה לאחר המרד הגדול.

ירושלים

יש הערכות שונות לגבי אוכלוסיית ירושלים במאה ה- 1 לס':

פרופ' אבי יונה העריך שהאוכלוסייה מנתה 90,000 – 100,000

פרופ' זאב ספראי העריך (בהתכתבות אישית) שבירושלים היו 100,00 – 150,000. מגן ברושי העריך שהאוכלוסייה מנתה רק 82,000. ההיסטוריון הרומי טקיטוס קבע שבירושלים נהרגו במרד הגדול 600,000 ואילו יוספוס פלביוס קבע שמדובר ביותר מ- 1,000,000 הרוגים. הערכות היסטוריונים נוספים (ראה, מאמר של הלל גבע ) נעות בין 100,000 ל- 220,000

סביר להניח שאוכלוסיית ירושלים גדלה בזמן המרד בשל בריחת תושבים מכפרי הסביבה לעיר המבוצרת ומכאן אולי הנתונים המספריים היותר גבוהים של המקורות בני התקופה

האזור הכפרי סביב ירושלים

בעורף החקלאי של ירושלים (אזור פסגת זאב, רמת רחל ובנייני האומה ) התגלו, עפ"י מאמרו של צבי גרינהוט, בחפירות ארכיאולוגיות , 11 אתרים שהיו יישובים חקלאיים יהודיים כפי שמעידים המקוואות ושאר השרידים האופייניים. גם מאמר של עמוס קלונר מאשר קיומם של יישובים יהודיים באזור ירושלים בימי הבית השני.

יהודה - האוכלוסייה הכפרית

ב- 1972 נערך סקר ארכיאולוגי מקיף, שפורסם בעריכתו של משה כוכבי, ביהודה, בשוליים המזרחיים של שפלת יהודה, במדבר יהודה ובקעת יריחו. בסקר לא נבדקו כל האזורים המיושבים יהודים וגם לא כל האתרים הידועים לארכיאולוגים. בתקופה הרומית זוהו באזור הרי יהודה  32 אתרים, שהיו מיושבים לאורך כל התקופה ו- 32 אתרים נוספים שהיו מיושבים רק בראשית התקופה הרומית, כלומר 64 אתרים. במדבר יהודה ובקעת יריחו זוהו 106 אתרים  אתרים. פרופ' יורם צפריר גרס שבסקר זה זוהו בתקופה הרומית כולה  125 אתרים ביהודה ו- 137 במדבר יהודה ובקעת יריחו. סה"כ:261 יישובים. אבל, חסר פירוק הנתונים לתת - תקופות.

עפ"י הנתונים באנציקלופדיה לחפירות ארכיאולוגיות, נמצאו בשלהי המאה ה- 1 לפנה"ס (תקופת הורדוס ) 87 אתרים בהיקף של 715 דונם בהר יהודה (הסקר של אבי עופר מ- 1982). עפ"י חישוב של   בין 30 ל- 40 נפש לדונם ( ההערכה המקובלת), מנתה אוכלוסיית הר יהודה באתרים שנסקרו בין 21,450 ל- 28,100 יהודים

 

פרופ' רוני רייך חקר ב- 1990 את תפוצת המקוואות ביהודה, כקריטריון למספר הכפרים היהודיים ומצא כ- 300 מקוואות, שכ- 90% מהם הם מתקופת הבית השני ורובם בתחום ירושלים של תקופת הבית השני.

פרופ' ספראי קבע במחקר על הכפר ביהודה שהכפרים התחלקו לשני סוגים:

עיירות כפריות ולהן כפרי בת. השטח של העיירות היה 35 – 45 דונם והשטח של כפרי הבת הגיע ל- 2 – 5 דונם. ניתן להעריך שאוכלוסיית העיירות הכפריות מנתה 3,000 – 3,5000 נפשות.

כפרים קטנים ששטחם היה 6-8 דונם. מספר הגברים בכפרים הקטנים היה כ-100. עפ"י חישוב של גודל המשפחה (החוקרים העריכו שמשפחה מנתה 5-7 נפשות) היה מספר תושבי הכפרים הללו בין 500 ל- 700 נפש.

במחקר לא צויין מספר העיירות הכפריות, כפרי הבת והכפרים הקטנים.

הארכיאולוג בועז זיסו זיהה במחקרו מ- 2001 למעלה מ- 320 יישובים כפריים יהודיים באזור שגבולותיו היו:

צפון - קו עקרבה- אנטיפטריס

מזרח – הירדן

דרום – בקעת באר שבע- ערד – ים המלח

מערב – קו הגבול בין שפלת יהודה למישור החוף

תחומי האזור של הסקר נקבעו עפ"י הממצאים הארכיאולוגיים עם ממצאים יהודיים והם חופפים את תחומי ארץ יהודה ובנימין.

התקופה בה עסק המחקר – מסוף תקופת הבית השני ועד מרד בר- כוכבא

המספר 320 מבוסס על מימצאים ארכיאולוגיים אופיינים לאוכלוסייה היהודית שכללו מקוואות, כלי אבן, גלוסקמות ומבני ציבור (בתי כנסת ). ד"ר זיסו קבע שביהודה היו 3 סוגי יישובים כפריים: כפרים, כפרים מבוצרים ומשקים בודדים (חוות , אחוזות ). לגבי האחוזות המבוצרות יש חילוקי דעות אם מדובר באחוזות או במצודות דרכים. הכפר האופייני השתרע על שטח של 10 – 15 דונם. לא צויין מספר התושבים בכפר האופייני.

320 יישובים כפריים  ששטחם 10 דונם כל אחד מהווים שטח של 3,200 דונם. עפ"י חישוב של צפיפות אוכלוסייה בין 30 ל- 40 לדונם, מנתה האוכלוסייה הכפרית  באזור הסקר של ד"ר זיסו  בין    96,000  ל- 128,000. עפ"י חישוב של 15 דונם, השטח הכולל הוא 4,800 דונם ומספר התושבים הוא בין 144,000 ל- 192,000. ניתן להעריך שהממוצע בין הנתונים הללו עפ"י חישוב של 35 תושבים לדונם ל-4,000 דונם יהיה 140,000. אבל, המספר 320 אינו מייצג את כלל היישובים הכפריים, ביהודה רבתי ואף אינו מייצג את כלל אוכלוסיית יהודה, כפי שקבע ד"ר בועז זיסו.

הר חברון

באזור גוש עציון נחפרו עד עתה 3 אתרים מתקופת הבית השני. אלה היו אחוזות חקלאיות של יהודים עפ"י המימצאים הארכיאולוגיים האופייניים ליהודים.

 

אבי עופר חקר את אזור דרום הר חברון והגיע להערכה שבתקופה הרומית הקדומה (63 לפנה"ס – 70 לס' ) היו באזור 90  אתרים ששטחם היה  457/682 דונם. עפ"י חישוב של בין 30 ל- 40 נפש לדונם אוכלוסיית דרום הר חברון מנתה בין 13,710/18,280 ל- 20,460/27,280 נפש. עפ"י מחקרים של פרופ' רייך  ודוד עמית מגיע מספר המקוואות שניתגלו עד כה בימי בית שני בהר חברון ל- 70.   

שפלת יהודה

לדעת פרופ' ספראי- בהתכתבות אישית- היה מספר יישובי שפלת יהודה לא פחות ממספר יישובי ההר, כלומר, כ- 300 יישובים כפריים.

אם נקבל את דעתו של ד"ר זיסו לגבי הנתונים של ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס, הרי עפ"י חישוב של 985 כפרים ( הנתון של דיו קסיוס ) בגודל 10 עד 15 דונם, וממוצע של 35 נפש לדונם השטח הכולל של הכפרים היה בין 9,850 דונם ל-14,775, ומספר התושבים היה בין 344,750 ל- 517,125. עפ"י הערכות אלה מנתה האוכלוסייה הכפרית ביהודה לפחות 450,000.

הכפר עתרי בשפלת יהודה

כאמור, עד עתה החומר הארכיאולוגי העיקרי על האוכלוסייה הכפרית, מקורו בסקרים. בועז זיסו ואמיר גנור ערכו  ב - 2002 חפירה ארכיאולוגית בכפר היהודי עתרי. שרידי הכפר נתגלו בשפלה הגבוהה, בגוש הגבעות שבין עמק האלה ונחל גוברין. ראשית היישוב היא משלהי התקופה הפרסית, כלומר בשלהי המאה ה- 4 לפנה"ס. היישוב הגיע לשיא פריחתו ערב המרד הגדול, כאשר שטחו הגיע לכ- 20 דונם. בין השאר, התגלו בו שרידי מבנה שהחופרים סבורים שהוא שימש כבית כנסת. כיום, סבורים החוקרים שכבר לפני חורבן הבית, ואולי אף מתקופת החשמונאים החל שימוש בבתי כנסת ביהודה כמרכז קהילתי בו קראו בכתבי הקודש, עסקו בהוראה, במשפט, בצדקה ואף למטרות פוליטיות וחברתיות.

האוכלוסייה העירונית  באזור יהודה

חלק מהיישובים היו ערים שמספר תושביהן עלה על מספר התושבים בכפרים. פרופ' אבי יונה הזכיר 40 יישובים עירוניים. ד"ר בועז זיסו העריך, שהערים היו, למעשה, כפרים גדולים כמו, למשל, בית נטיף, והאוכלוסייה בכל עיר הייתה אלפים בודדים בלבד. במדרש איכה רבה הוזכרו 52 ערים גדולות.

ערים ביהודה שנחפרו ע"י ארכיאולוגים

ביתר  - נחשבה לעיר קטנה. שטחה עפ"י פרופ'  דוד אוסישקין, במאה ה- 1 לס' היה 40 דונם ומספר תושביה הוערך בין 1000 ל- 2000. ביתר הייתה יהודית.

מרשה -  שהייתה עיר גדולה השתרעה על 320 דונם ומספר תושביה הגיע ל- 10,000 עפ"י עמוס קלונר. מרשה הייתה עיר הלניסטית, שתושביה היו ברובם צידונים ואדומים. יוחנן הורקנוס כבש את מרשה ותושביה חלקם גויירו ע"י יוחנן הורקנוס והמסרבים, כנראה, גורשו.

ארץ בנימין - מחוז עקרבים (דרום – מזרח השומרון).

מחוז עקרבים השתרע מעמק שילה בדרום עד רכס ג'דוע בצפון, הספר של מדבר השומרון במזרח ועמק לבנת במערב. העיר עקרבים (כפר עקרבה, כיום )הייתה עיר מחוז בתקופה הרומית. המחוז היה מיושב ע"י יהודים החל משיבת ציון. בסקר ארכיאולוגי זיהו הארכיאולוגים 34 אתרים מימי בית שני. חלק מהאתרים היו מבצרים שניבנו ע"י החשמונאים. מספר האתרים ירד ל- 18 בתקופה הרומית.

 

מחוז גופנא (דרום מערב השומרון) - העיר גופנא הייתה מיושבת ע"י יהודים , כפי שמעידים המקורות ההיסטוריים והממצא הארכיאולוגי שנחשף ע"י יחיאל זלינגר, לאורך ימי הבית השני, עד מרד בר- כוכבא. מחוז גופנא היה מחוז יהודי.

דיו קסיוס כתב שביהודה נהרסו 50 מבצרים. לדעת ד"ר זיסו הכוונה ליישובים מבוצרים וסביר להניח שהכוונה לערים מבוצרות. עפ"י המודל של ביתר חיו בערים המבוצרות כ- 100,000 תושבים לפחות. מאחר שחלק מערים אלה היו גדולות יותר, סביר להניח שהאוכלוסייה העירונית הייתה גדולה יותר.

סיכום ההערכות השונות לגבי מספר היהודים ביהודה רבתי,

עפ"י הנתונים החלקיים שהובאו מתוך הסקרים הארכיאולוגיים: 

ב- 985 יישובים כפריים חיו לפחות 450,000.

ב- 50 ערי המבצר חיו כ- 100,000.

ב- ירושלים – 150,000 (ממוצע הההערכות השונות )

בהר חברון – לפחות 25,000

אוכלוסיית יהודה רבתי מנתה קרוב ל- 1,000,000 יהודים.

עפ"י המקורות היהודיים מספר היהודים ביהודה עלה על אלה של הגליל. אוכלוסיית הגליל מנתה, כפי שדווח בחלק ב', כ- 700,000.

לסיכום, אלה הן, כאמור, הערכות לא סופיות. במצב המחקר הנוכחי סביר להניח שהאוכלוסייה  היהודית ביהודה רבתי מנתה ערב המרד הגדול כ- 1,000,000 יהודים.

ערי החוף

היהודים היוו מיעוט בערי החוף. עפ"י נתוני הרציחות של היהודים בידי האוכלוסייה הנוכרית והצבא הרומי בזמן המרד ניתן לקבל הערכה זהירה לגבי מספר היהודים ערב המרד הגדול.

 בקיסריה נרצחו 20,000 יהודים במרד הגדול

ביפו נרצחו 8,400

בעזה נרצחו 4,200

באשקלון נרצחו 2,500

בעכו נערך טבח ביהודים אבל אין נתונים.

סה"כ – האוכלוסייה היהודית בערי החוף הגיעה עפ"י הנתונים הללו  לפחות ל- 35,100. סביר להניח שמספרם היה גבוה יותר.

השומרון

צפון השומרון היה מיושב שומרונים, אך צפון מערב ודרום השומרון היו מיושבים ביהודים. דרום השומרון הוא ארץ בנימין והאזור נכלל בארץ יהודה ההיסטורית.

מחוז נרבתא (צפון - מערב השומרון)

במחוז נרבתא (ארובות המקראית ) היה מרכז יהודי גדול. פרופ' אדם זרטל ערך סקר מקיף של האזור וגילה 24 אתרים בהם היו שרידי חרסים מהתקופה הרומית הקדומה, כלומר מתקופפה שכללה את המרד הגדול ב- 66 – 70 לס'. האתר החשוב ביותר הוא חירבת אל- חמאם המזוהה כנרבתא. השטח הכולל של 22 אתרים כפריים  ואתר חירבת בית סמא שעפ"י גודלו שכנה במקום עיר הגיע ל- 325.4 דונם. כפ"י חישוב של 35 נפש לדונם (פרופ' ספראי העריך שמספר הנפשות לדונם היה בין 30 ל- 40 ) חיו ביישובים אלה כ- 11,309 תושבים. אתר של העיר נרבתא שהייתה עיר המחוז הוא בעל 100 דונם ופרופ' זרטל העריך שבעיר חיו בין 3,000 ל- 4,000 נפש. מכאן שבמחוז זה מנתה האוכלוסייה היהודית כ- 15,000 נפש.

עמק יזרעאל ובית שאן

בבית שאן נרצחו 13,000 יהודים במרד הגדול

בעמקים חיו קרוב ל- 40,000 תושבים אבל, לא ידוע איזה אחוז מהם היו יהודים.

השרון

אזור השרון הוא השטח בין נחל התנינים בצפון לנחל הירקון בדרום. ערי החוף היו בעלות אוכלוסייה פיניקית וארמית – סורית ברובה ובה מיעוט הלניסטי, ואילו האזור הכפרי היה יהודי ברובו בעקבות הכיבוש החשמונאי.

עמק חפר

עמק חפר השתרע בין נחל אלכסנדר לנחל פולג. בעמק חפר היו יישובים יהודיים בימי הבית השני. לאחר הכיבוש החשמונאי החלה התיישבות יהודית באזור, והיהודים הפכו לרוב. במאמר על עמק חפר של יוסף פורת ושו"ת הוזכרו למעלה מ- 10 יישובים. סקר בעמק חפר הוכיח שמספר היישובים גדל מ- 15 בתקופה ההלניסטית  ל -32 בתקופה הרומית.

.גם בשרון הדרומי, בין נחל פולג לנחל הירקון הייתה התפתחות יישובית ניכרת בימי הבית השני.

עבר הירדן המזרחי (הפראיה)

אזור הפראיה  השתרע בין בין נהר היבוק  לצפון ים המלח והתרחב בימי החשמונאים לשטח  בין נהר ארנון בדרום לפלה בצפון. פלביוס העריך שבפראיה חיו בכפרים בין 80,000 ל- 85,000 יהודים ובערים בין 45,000 ל- 50,000. בסה"כ חיו באזור זה כ- 130,000 יהודים. רוב החוקרים בדעה שהנתונים מוגזמים.

יהודי הפראיה היו בחלקם שרידים ששרדו מההגלייה האשורית והבבלית, שאליהם נוספו מהגרים מיהודה ומתיהדים. הורדוס הושיב שם חיילים יהודים.

 

עפ"י מחקר של אסתי דבורז'קי היו בימי הבית השני 20 יישובים יהודיים בפראיה. אגריפס השני (53 – 93 לס') קיבל מידי רומי בפראיה 14 כפרים יהודיים ואת העיר יוליאס (ליוויאס ). לדעת אבי יונה הוא קיבל 2/3 משטח הפראיה, את הטופרכיות אבולה (אבל ) וליוויאס. נראה שאגריפס קיבל 14 מתוך 20  הישובים היהודיים.

נחום שגיב  כתב דוקטורט על היישוב היהודי בפראיה. עפ"י המימצא הארכיאולוגי היו בפראייה בתקופה הרומית 36 אתרים ובהם מימצאים המעידים על יישוב יהודי. מחוץ לפראיה , חיו בעבה"י יהודים ב- 11 יישובים נוספים.

לסיכום, הערכות החוקרים לגבי מספר היהודים ערב המרד הגדול במצב המחקר כיום:

גליל – 700,000 (כנראה , כולל הגולן  שמספר היהודים שם היה כ- 11,200)

יהודה רבתי– כ- 1,000,000.

שומרון – פלך נרבתא: 15,000, הפלכים עקרבים וגופנא (לא ידוע) 

ערי החוף – כ- 40,000 לפחות

הפראיה ועבה"י – 36+11 =  47 יישובים

בשאר האזורים – אין נתונים

סה"כ: יחד עם אזורי עבה"י המזרחי סביר לקבל הערכת החוקרים שהאוכלוסייה היהודית מנתה כ- 2,000,000.

ביבליוגרפיה:

אבי יונה, מיכאל, בימי רומא וביזאנטיון, 1962, עמ' 24 - 26. 

אבי יונה, מיכאל, " היישוב היהודי בארץ ישראל בימי רומא וביזאנטיון אחרי החורבן" בקובץ, מסות ומחקרים בידיעת הארץ, בעריכת מיכאל אבי יונה, 1964 , עמ' 84 – 113. 

אבי יונה, מיכאל, "סקירה על צפיפות האוכלוסים וכמותם בארץ ישראל העתיקה", שם, עמ' 114 – 124. 

אביעם, מרדכי, "על תפקידם וזיהויים של ביצורי יוסף בן מתיתיהו בגליל", קתדרה 28 , 1983 , עמ' 33 – 46.

איזק, בנימין, "אדמת יהודים בפרובינקיה יודיאה לאחר שנת 70 לס'",  בקובץ, אדם ואדמה בא"י הקדומה, בעריכת אהרון אופנהיימר, 1986 , עמ' 87 – 94

אפלבאום, שמעון, "מאבק האיכרים על הקרקע והמרד הגדול", בקובץ, מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, כרך 12, 1975, עמ' 125 – 128.

בורוכוב, אליהו,"אומדן האוכלוסייה בארץ ישראל בתקופה הרומית והביזנטית", גוגל.

בן דוד, חיים " האם היו 204 ישובים בגליל בימי יוסף בן מתיתיהו" , בקובץ המרד הגדול, בעריכת עופרה רימון, 2007 , עמ' 15 – 19.

בן דוד, חיים, היישוב היהודי בגולן, 2006.

בר, דורון, ומלאו את הארץ, ההתיישבות בא"י בתקופה הרומית המאוחרת ובתקופה הביזאנטית, 2008 , עמ' 17 – 47.

ברושי, מגן, "אוכלוסיית ארץ ישראל בתקופה הרומית- ביזאנטית", בקובץ , צבי ברס ושות"ת עורכים, א"י מחורבן בית שני עד הכיבוש המוסלמי, כרך א' , 1982, עמ' 442 – 457.

גבע, הלל, "אומדן אוכלוסיית ירושלים בתקופותיה הקדומות: ההצעה המינימליסטית", ארץ ישראל, כרך 28 , 2007 , עמ' 50 – 65.

גופנא, רם ויצחק בית אריה" מפת לוד (80 ), סקר ארכיאולוגי של ישראל, 2007.

גרוסמרק, ציונה, " עבר הירדן בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזאנטית", אריאל, 107-108 , מרץ 1995 , עמ' 91 -  96

דבורז'צקי, אסתי, " היהוים בעבר הירדן בתקופת המשנה והתלמוד", אריאל, 107 – 108 , מרץ 1995 , עמ' 106 -  117.

דגן, יהודה, מפת אמציה (109 ), כרך ראשון, האזור הצפוני, סקר ארכיאולוגי של ישראל, 2007.

דר, שמעון, התפרוסת היישובית של מערב השומרון בימי בית שני, המשנה והתלמוד, והתקופה הביזנטית, 1982.

הירשפלד, יזהר, "שינויים בדפוסי ההתיישבות של האוכלוסייה היהודית הכפרית לפני המרידות ברומאים ואחריהן", קתדרה, 80, 1992 , עמ' 3 – 18.

הר, משה דוד, ארץ ישראל באימפריה הרומית אחרי חורבן בית שני, ההיסטוריה של ארץ ישראל , בעריכת מנחם שטרן, 1981, כרך רביעי, 283 – 387.

וייס, זאב, " הגליל במאה הראשונה לסה"נ – פני היישוב בימיו של פלביוס לאור הממצא הארכיאולוגי," דניאל שוורץ, עורך, חיי יוסף, 2007 , עמ' 15 – 55.

זיסו, בועז, הישוב הכפרי בהרי ושלת יהודה משלהי תקופת הבית השני עד לדיכוי מרד בר-כוכבא, עבוד דוקטור, 2001.

זרטל, אדם ושו"ת, סקר הר מנשה, מנחל עירון לנחל שכם, כרך שלישי, 2000 , עמודים 305 – 392.

זלינגר, יחיאל, "עדות לקיום יישוב יהודי בגופנא בתקופת הבית השני ומלחמת בר – כוסבא" בקובץ ה- 10 , מחקרי יהודה ושומרון, 2001 , עמ' 103 - 112.

זרטל, אדם, "מערכת המצור הרומית בח'ירבת אל חמאם (נרבתא) בשומרון", קדמוניות, יד, 1981 עמ' 112 – 118.

ינקלביץ, רפאל, "היחס בין גודל האוכלוסייה היהודית לנוכרית בתקופת המשנה והתלמוד", קתדרה, 61, 19 , עמ' 156 – 175.

כוכבי, משה, עורך, יהודה, שומרון וגולן, 1972.

לוין, ישראל, ל., מראשית השלטון הרומי עד סוף תקופת בית שני ( 63 לפנה"ס – 74 לס' ), היסטוריה של ארץ ישראל, כרך רביעי, בעריכת מנחם שטרן, 1981, עמ' -16,1015, 118 - 119.

לייבנר, עוזי, ההיסטוריה היישובית של הגליל המזרחי בתקופה ההלניסטית, הרומית והביזנטית לאור מימצאי סקר ארכיאולוגי (עבודת דוקטורט ), 2004.

מגן, יצחק וישראל פינקלשטיין, סקר ארכיאולוגי בארץ בנימין, 1993.

ספראי, זאב, "ארץ שסועה ומפולגת," בקובץ בעריכת נ.ארבל, ארץ ללא עם, 1981 , עמ' 83.

ספראי, זאב,"גודל האוכלוסייה בא"י בתקופה הרומית- ביזנטית", בקובץ חקרי ארץ, עיונים בתולדות  א"י, בעריכת זאב ספראי, 1997 , עמ' 277 – 306.

ספראי, זאב, " הריבוי הדמוגרפי כתהליך יסוד בחיי הארץ בתקופת המשנה והתלמוד", בקובץ אדם ואדמה בא"י הקדומה, בעריכת אהרון אופנהיימר, 1986 , עמ' 20 – 48.

ספראי, זאב, "האוכלוסייה הנכרית דוברת ארמית בארץ ישראל בתקופה הרומית",  בקובץ, יהודים ונוכרים בארץ ישראל בימי הבית השני, המשנה והתלמוד, בעריכת אהרון אופנהיימר ושו"ת, 2003 , עמ' 83 -  101.

ספראי, זאב, "הכפר ביהודה", בקובץ הכפר הקדום בארץ ישראל, בעריכת שמעון דר וזאב ספראי, 1997 , עמ' 11 – 74.

ספראי, זאב," תולדות היישוב בהר שומרון בתקופה הרומית- ביזנטית", בקובץ מחקרי שומרון, בעריכת שמעון דר, 1986 , עמ' 181 – 127

ספראי, זאב, "היישוב בשרון בתקופת המשנה והתלמוד", בספר השרון, בעריכת אבי דגני ושו"ת, 1990 , עמ' 167 – 174.

עופר, אבי, "הסטוריה ישובית של דרום הר- חברון על פי סקר הר חברון", בקובץ התיישבות ובטחון בדרום הר חברות בעת העתיקה, בעריכת זאב ספראי ויגאל לוין, 1994 , עמ'  3 – 8.

עמית, דוד וחנן אשל, "מרד בר- כוכבא בדרום הר חברון",

בקובץ התיישבות ובטחון בדרום הר חברון בעת העתיקה, בעריכת זאב ספראי ויגאל לוין, 1994 , עמ' 54 – 63.

עמית, דוד ובועז זיסו, "ישובים יהודים מתקופת הבית השני בגוש עציון", בית ספר שדה גוש עציון, עמ' 1 – 6.

פורטוגלי, יובל, "מערך היישובים בעמק יזרעאל המערבי מן המאה ה- 6 לפנה"ס ועד הכיבוש הערבי",         עמ' 7 – 19

פורת, יוסף ושו"ת, "עמק חפר " קדמוניות, 1985 , עמ' 60 – 72.

צפריר, יורם,"הסקר הארכיאולוגי ביהודה, בשומרון ובגולן כמקור לתולדות יישובה של ארץ ישראל", בקובץ, בין חרמון לסיני, בעריכת מגן ברושי, 1977 , עמ' 181 – 185.

קלונר, עמוס, "היישוב היהודי בשפלת יהודה בתקופת המשנה והתלמוד לאחר מרד בר- כוכבא על פי הממצא הארכיאולוגי", בקובץ בין חרמון לסיני, בעריכת מגן ברושי, 1077 , עמ' 186 – 194.

קלונר, עמוס,"סביבת ירושלים בין שתי המלחמות היהודיות", בקובץ ישוב,ציוויליזציה ותרבות בעריכת אהרון מאיר ואייל ברוך, 2001 , עמ' 189 – 192.

קליין, איתן, "על מוצאם של תושבי היישוב הכפרי בהרי ושפלת יהודה בתקופה הרומית המאוחרת", בקובץ, מחקרים חדשים על ירושלים, בעריכת  א. פאוסט ושו"ת, כרך 16, 2010, עמ' 321 – 350.

קליין, איתן, " היישוב היהודי בתקופת הבית השני בפלך עקרבה – הנדבך הארכיאולוגי", מחקרי יהודה ושומרון, קובץ י"י, 2009 , עמ' 177 – 200.

רול, ישראל ושו"ת, " הצמיחה היישובית והכלכלית בדרום השומרון בתקופת המשנה והתלמוד", בספר השרון, בעריכת אבי דגני ושו"ת, 1990 , עמ' 175 – 190.

רומם, איתן, יובל ספיר ואורי רמון, רכס הר נפתלי, ניתוח והערכה של משאבי טבע, נוף ומורשת האדם, 2009.

רייך, רוני, מקואות טהרה יהודיים בימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד, 1990.

רפפורט, אוריאל, "הישוב היהודי בעבר הירדן בתקופת הבית השני" , אריאל, 107 – 108 , מרץ 1995 , עמ' 97 – 105.

שגיב, נחום, היישוב היהודי בפראיה (עבה"י ) בתקופות ההלניסטית והרומית: הנתונים ההיסטוריים והמימצא הארכיאולוגי, 2004 , עבודת דוקטור.

Avi Yona, Michael, "Historical Geography," in

Stern, Menahem & Shmuel Safrai,eds, The Jewish People in the First Century, 1974, Vov.1, pp.81 – 116.

Aviam, Mordechai, Jews, Pagans and Christians in the Galilee, 2004.

Frankel, Rafael, et al, Settlement  Dynamics and Regional Diversity in Ancient Upper Galilee, 2001.

 

תגובות

ליוסי רון, הציטוט הובא מהמדריך החדש ומשם הטעות

מצטערת על העיכוב בתשובתי. אבל, רק היום מצאתי את שאלתך. כאמור, סמכתי על מחבר "המדריך החדש". מסתבר הוא טעה ויש לחפש את הציטוט במקום אחר.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק