בן חור הסרט: תיעוד או עריכת היסטוריה מחדש?

במאמר זה אעסוק בניתוח הסרט “בן חור” על היבטיו ההיסטוריים ואבדוק את נאמנותם של יוצריו לאירועים ההיסטוריים.

 הסרט המבוסס על הספר בן חור (1880), מציג את הגיבור יהודה בן חור (צ´רלטון הסטון) כסוחר ירושלמי עשיר, יהודי מיליטנטי, בתקופת שלטון רומא במאה הראשונה לספירה. ידידו הוותיק של בן חור, מסאלה (סטיבן בויד), חוזר לירושלים בתפקיד גנרל (טריבון) מטעם הממשל הרומי. עלילת הסרט יוצאת לדרך כאשר מתנהל ויכוח בין שני החברים. מסאלה מתגאה בתפארתה של האימפריה הרומית ואילו בן חור אינו מסכים להיטמעות היהודים בעולם הרומי והוא דבק בזהות היהודית, למרות הקשיים שנקלעו אליהם היהודים באותה תקופה. בתהלוכה לכבוד מסאלה נפל אריח מגג ביתו של בן חור. מסאלה ראה בכך הזדמנות להעניש את בן חור כלוחם ומנהיג יהודי. הוא הגלה אותו ואת אמו ואחותו שלח לכלא. בשלב הזה, כשבן חור הלך צמא עם שיירת אסירים, התגלה לו ישוע הנוצרי ונתן לו מים לשתות. בתקופת הגלות בן חור מציל את חייו של אריוס, הקונסול הרומי. האחרון מציע לו תפקיד גלדיאטור, אך בן חור מסרב כי הוא סומך על אלוהים. אחרי שלוש שנים חוזר בן חור לפגוש את מסאלה ולנקום בו. במרוץ מרכבות לכבוד המושל פונטיוס פילאטוס, בן חור מנצח את מסאלה ושם נודע לו כי אמו ואחותו נמצאות בעמק המצורעים, והן סובלות מהמחלה. למרות הקונפליקט העלילתי בין הרומאים והיהודים בסרט, ניתן לראות בתפקידו של ישוע הנוצרי כגורם למפנה בכל פעם עם הופעתו בסרט. הסרט מתחיל בקטע המתאר את לידתו של ישוע בבית לחם היהודית. בהמשך ישוע נתן מים לבן חור כשהיה עם שיירת עבדים בנצרת. אחרי ניצחונו של בן חור על מסאלה הוא היה עד לצליבתו של ישוע וכאשר ישוע מסר את נשמתו על הצלב, אמו ואחותו של בן חור נרפאו ממחלת הצרעת.

המאמר מבקש לעסוק ביחסים בין שלוש הקבוצות, היהודים, הנוצרים והרומאים על פי בדיקת שלוש נקודות עיקריות:

הפרספקטיבה היהודית כלפי התקופה ההיסטורית הנחקרת והמוצגת בסרט.

הפרספקטיבה הנוצרית כלפי אותה תקופה.

בדיקת הנאמנות ההיסטורית בסרט “בן חור” בהתייחסות לביוגרפיה של מחבר הספר ושל במאי הסרט, והשוואה בין העובדות ההיסטוריות בסרט ובין העובדות ההיסטוריות על פי הפרספקטיבה הנוצרית והיהודית.

בכוונתי כאן לבדוק תקופה היסטורית על פי שתי אידיאולוגיות תיאולוגיות שונות, היהדות והנצרות. שני הזרמים (היהדות והנצרות) תיעדו עובדות היסטוריות שונות מנוגדות ובמקרים רבים כל זרם כתב והבליט עניינים מסוימים, והתייחס לאחרים כאל עניינים שוליים, שהיו מרכזיים ובולטים בעיני הזרם השני.

לצורך ניתוח הנאמנות ההיסטורית, אצטרך להעמיק בחקר התקופה בה חי מחבר הספר, לוויס וולאס, במאה ה- 19 והתקופה בה חי במאי הסרט, ויליאם ווילר, במאה ה- 20.

במסגרת הלימוד והעיסוק בקורות חייו של הבמאי ויליאם וויילר הייתי חייב להתייחס לאופן הצגת ההיסטוריה בקולנוע של המאה ה- 20 (ובמיוחד אותה תקופה). זוהי הזדמנות פז להציג במאמר מטרות שונות של הקולנוע בהצגת עובדות היסטוריות. העיבוד הקונסטרוקטיבי שאעסוק בו יתייחס לעובדות ההיסטוריות, הקולנוע, הראייה התיאולוגית – היסטורית בקרב הצדדים השונים והפרספקטיבה ההיסטורית אצל המחבר.

הפרספקטיבה היהודית כלפי התקופה ההיסטורית הנחקרת והמוצגת בסרט

היהודים נחשבים לעם ודת ולכן המנהגים ואורח החיים הדתיים שלטו בתחומים השונים בחיי העם בתקופה הנחקרת (השנים הראשונות לספירה).

התקופה שבה עוסק הסרט נקראת ע”י ההיסטוריונים “תקופת הנציבים”, והכוונה לשלטון הרומי הישיר בממלכת יהודה. תקופה זו החלה לאחר תקופת שלטון הורדוס הגדול ובניו שלא השכילו לשמור על הסמכות השלטונית. שנאת הרומאים ליהודים כעם וכדת החלה בתקופת השושלת הפלאבית והגיעה לשיאה בתקופה הקיסרית. בתקופה זו הרומאים ניסו לחזק את הדת הרומית ולהחליש את הדת היהודית ששמרה על קיומה באמצעות כלל המנהגים הרוחניים, החברתיים והפוליטיים. ניסיונותיהם של היהודים, בתקופת הקיסרות, להשתחרר מהאיום הרומי ולפחות להשיג אוטונומיה דתית – פוליטית הגבירו את השנאה בקרב הכובש.

הסרט “בן חור” מציג באופן כללי את הסיטואציה הזאת בנאמנות כאשר מסאלה המושל הרומי מבקש מידידו היהודי, יהודה בן חור, לשכנע את עמו להיכנע לרומאים ולא למרוד בהם.

בתקופה המדוברת היה פונטיוס פילאטוס הנציב הרומי בממלכת יהודה. (26 – 36 לספירה). הוא נתמנה ע”י המצביא הרומאי סיאנוס שנודע באכזריותו בהיסטוריה היהודית. פילאטוס, על פי היסטוריונים יהודים, התפרסם בזכות הסיפורים הנוצריים עליו, כי בתקופתו נשפט ונצלב ישוע.

פונטיוס פילאטוס שלט כעשר שנים בארץ. הגביר את האיבה בין היהודים לרומאים. על פי המקורות היהודיים, ההיסטוריה שלו מלאה שחיתות והתנכלות ביהודים. בתקופה זו חל מפנה ביחסים בין היהודים והרומאים באזור.

היחס השלילי המתואר לעיל נחשב כאחת הסיבות למרד היהודים נגד השלטון הרומי מאוחר יותר.

החברה היהודית באותם ימים הייתה מורכבת מקבוצות שונות. הצדוקים, שהיו עשירי העם, בעלי המשרות הצבאיות והמדיניות, דבקו בפירוש המילולי של התורה. הפרושים, ניתחו את התורה ופירשו אותה בעל פה. חלוקה נוספת של היהודים באותה תקופה הייתה לשתי קבוצות: מתונים וקיצוניים. המתונים רצו שלום עם רומא ושאפו למנוע את המלחמות. הם כללו את האריסטוקרטיה הירושלמית, עשירי העם והכהונה הגדולה.

הקיצוניים האמינו במאבק ברומא. בתוכם נכללו כוהנים זוטרים ומרבית בני העם שתמכו במאבק מזוין נגד רומא במטרה לשחרר את הארץ מידי הנוכרים. הסרט בן חור לא מציג את הקבוצות היהודיות ולא מבליט את הקבוצה אליה שייך יהודה בן חור. אף על פי כן, במאי הסרט התכוון להבליט אלמנטים שונים השייכים לאותה תקופה כגון מיקום גיאוגרפי, שכבות סוציו אקונומיות, לבוש, מנהגים וכו´….

ההיסטוריה של עם ישראל כפי שנכתבה ע”י היסטוריונים יהודיים, מתייחסת אל ישוע הנוצרי כאחד המטיפים היהודיים שקראו לאנשים להאמין בו כבן אלוהים. ההיסטוריונים היהודים לא העמיקו בכתיבה על ישוע ואפילו ראו במעשיו ודבריו אגדה שיש להתעלם ממנה. לכן בנקודת המבט היהודית ניתן לזהות שתי נקודות שמאפיינות את הכתיבה על ישוע הנוצרי: הראשונה, המתייחסת אליו כאל אישיות שלילית המנוגדת לדת היהודית והשנייה, המתייחסת אליו בצורה שטחית ולא מעמיקה.

הפרספקטיבה הנוצרית כלפי התקופה הנחקרת והמוצגת בסרט

האידיאולוגיה הנוצרית הרוחנית וההיסטורית מטילה את מלוא האחריות לצליבת ישוע על היהודים, ומשחררת את פילאטוס מכל אשמה.

פסוקים אוונגליונים רבים מעידים על האשמת היהודים במשפט וצליבתו של ישוע. “ויקהלו הכוהנים הגדולים והסופרים וזקני העם אל חצר הכוהן הגדול הנקרא קיפא, ויוועצו יחדיו לתפוס את ישוע בעורמה ולהמיתו, ויאמרו אך לא בחג פן תהיה מהומה בעם” (מתי כו, 3 – 5, מרקוס יד, 2).

יהודה איש קריות, שעזר בתפיסת ישוע , נחשב לבוגד בתודעה הנוצרית. בנוסף, בחג הפסח היה נהוג לשחרר אסיר אחד מקרב האסירים. הכוהנים הגדולים תמכו בשחרור האסיר השודד באראבס ובצליבת ישוע. בהיותו על הצלב לעגו לו הכוהנים ואמרו לו : אם אתה בן אלוהים הושיע את נפשך ורד מן הצלב.

בספר הקודש הנוצרי “הברית החדשה” מצוין בחלק של בשורת “מתי” כי אשתו של פילאטוס הנציב הרומי חלמה בלילה על ישוע וביקשה לא לצלוב אותו, והמשמעות שהיא רואה שהוא חף מפשע. עוד מצוין בהמשך הסיפור כי בזמן המשפט פילאטוס פנה ליהודים ואמר להם “אינני רואה שום עוול שנעשה על ידי האיש”. ואז הכוהנים הראשיים הנוכחים במשפט התעקשו ואמרו “צלוב אותו, צלוב אותו”. והמשיכו “דמו עלינו ועל בנינו”. באותה עת פילאטוס רחץ את ידיו ואמר: אני חף מדמו של הצדיק (ישוע). הדברים לעיל נזכרים כולם במקור הראשי של ההיסטוריה התיאולוגית הנוצרית. בעיני הנצרות, אין לפקפק בפסוקים האלה ובטקסטים נוספים שהאשימו את היהודים בצליבת ישוע.

בברית החדשה מסופר כי לאחר שישוע נפח את נשמתו, אחד מתומכיו העביר את גופתו לקבר הכוהנים הגדולים והפרושים תבעו מפילאטוס לאטום ולסגור את הקבר בצורה טובה כדי שתלמידיו של ישוע לא יבואו וייקחו את הגופה. פילאטוס אמר להם שיעשו זאת בעצמם.

ישוע כיהודי הטיף בממלכת יהודה וקרא לכלל האנשים לתמוך באידיאולוגיה שלו. היו לו 12 שליחים שנקראו התלמידים. הם הטיפו למען האידיאולוגיה הנוצרית. ישוע אמר תמיד: “אני לא בא לפסול את היהדות, אני בא להשלים”. הנוצרים טענו שהם בני ישראל האמיתיים ולא היהודיים.

בהיסטוריה של הנוצרים, היהודים מתוארים באופן שלילי. האשמה לא הייתה נגד קבוצה מסוימת אצל יהודים, אלא נגד הקולקטיב היהודי, שהתנגד לאידיאולוגיה הנוצרית באותה עת ולאחר מכן.

ניתוח הנאמנות ההיסטורית בסרט “בן חור”.

על מנת לבדוק את מידת הנאמנות ההיסטורית של הסרט נדרשת השוואה בין העובדות המוצגות בסרט “בן חור” ובין העובדות השונות המוצגות במקורות היסטוריים כתובים, עובדות היסטוריות שבמקרה הזה קשורות להיסטוריה של העם היהודי מצד אחד ולהיסטוריה הנוצרית מצד שני. בנוסף לכך חשוב להכיר את כותב הספר “בן חור” במאה ה- 19, לעיין בהיסטוביוגרפיה שלו וללמוד את דעותיו. בהמשך חשוב להכיר ולהבין את דעותיו של במאי הסרט (1959). אין ספק כי יש לערוך השוואה נוספת בין התקופה הנחקרת לפני אלפיים שנה ובין התקופה בה חיו הסופר והבמאי של הסרט במאה ה- 19 ובמאה ה- 20.

השוואה בין הפרספקטיבות, היהודית והנוצרית ובין האירועים בספר בן חור

בניתוח העובדות ההיסטוריות המוזכרות בספר נתקלים בבעיה מורכבת משום שהסובייקטיביות בכתיבה ההיסטורית של ההיסטוריונים היהודיים והנוצריים הייתה מוחלטת. כלומר, המאבק האידיאולוגי – תיאולוגי בין שתי האמונות, באותה תקופה, בא לידי ביטוי בכתיבה היסטורית בה כל צד ניסה לייצב ולחזק את העקרונות שלו ולהחליש את האחר. ברוב המקרים ההיסטוריה הזאת נכתבה ע”י מאמינים משני הצדדים.

בכל עמדה היסטורית, הנוצרית או היהודית ניתן לזהות את התקיפה הבלתי פוסקת כלפי הצד האחר.

הספר בן חור שנחשב לספר אפי מהדרגה ראשונה, לא מציג את הקונפליקט היהודי נוצרי אלא הוא מציג את היהודים והנוצרים כשתי קבוצות טובות שיש להן אויב משותף והוא רומא.

הפרספקטיבה היהודית פוסלת על הסף את הרעיון של לוויס וולאס, הסופר שכתב את הספר “בן חור” (1880). לטענתה, הספר רובו ככולו נחשב למקור נוצרי שיש לפקפק בנאמנות ההיסטורית והתיאולוגית שלו. היסטוריונים יהודים מתחו ביקורת על האירועים המוצגים בסרט, הקשורים ללידתו של ישוע הנוצרי, לצליבתו ולאירועים השונים לאחר הצליבה. ביקורת חריפה נכתבה נגד ניסיונו של הסופר להציג את בן חור כנאמן לישוע הנוצרי, אשר גאל אותו ואת משפחתו ועמו. כאשר תורגם “בן חור” לעברית, בעריכת הספר לילדים השמיטו את הסיפור של ישוע הנוצרי והשאירו את הסיפור של יהודה בן חור כגיבור יהודי בממלכת יהודה. ניתן לציין כי אין התאמה בין העובדות ההיסטוריות המוצגות ע”י המקורות ההיסטוריים היהודים ובין והאירועים בספר.

בנוגע למקורות ההיסטוריים הנוצריים, ניתן לומר כי הספר “בן חור” נאמן לאידיאולוגיה הנוצרית, בכך שבמצוקות ובעיות שונות במהלך הצפייה בסרט רואים את ישוע הנוצרי כגואל לעם היהודי. עם זאת, ישנם עניינים היסטוריים המוצגים בסרט שאינם רלוונטיים להיסטוריה הנוצרית. כוונתי שהסרט תומך באידיאולוגיה התיאולוגית הנוצרית באופן ברור, אך בנוגע לעמדה ההיסטורית, ניתן לזהות ניגודים שונים בין ראיית המחבר ובין ראיית ההיסטוריה הנוצרית והקדומה והחדשה כאחת. הפרספקטיבה הנוצרית מאשימה את היהודים בצליבת ישוע הנוצרי אך המחבר מציג את הרומאים באופן שלילי ומאשים אותם בצליבתו של ישוע. הנוצרים בספר הקודש “הברית החדשה”, מעמידים את היהודים כקבוצה קולקטיבית שאינה נענית למצוות אלוהים ולבנו ישוע הנוצרי ומאשימה את הכוהנים ואת הפרושים בכל מיני האשמות לאורך כל התקופה שבה חי ישוע הנוצרי בארץ. הנצרות אף אומרת שתומכי ישוע נחשבים ל”בני ישראל האמיתיים”.

הפערים בין המחשבה הנוצרית ובין האירועים בספר הביאו את האפיפיור בסוף המאה ה- 19, לבקש הכנסת תיקונים שונים בהתאם לרוח הכנסייה הקתולית אך יש לציין כי הכנסייה הקתולית והפרוטסטנטית כאחת בירכו את הספר וזאת לאור הרוח הנוצרית החיובית השולטת בו.

ניתוח הנאמנות ההיסטורית אצל הסופר והבמאי

המחבר מציג את קורותיו של גיבור יהודי בתקופת בית שני, שמחליט לנקום בחברו לשעבר מסאלה שחוזר לממלכת יהודה בתור מושל רומי. המרחק האידיאולוגי, הפוליטי והרוחני בין השניים גורם להתפתחות הקונפליקט.

בחיפושים במקורות היהודיים, לא נמצאה אישיות היסטורית בשם בן חור או אישיות באותה תקופה בשם מסאלה. בחלק הזה אבדוק את האלמנטים שהשפיעו על הסופר, ובהמשך על הבמאי, בגיבוש עמדתם המובהקת של אחווה יהודית – נוצרית בחסות מנהיגות אחת, הנצרות. בתחילת הסרט הבמאי מחליט להציג את לידתו של ישוע הנוצרי בבית לחם ואת הביקורים של שלושת האנשים מפרס במקום הולדתו. הסיפור הזה נלקח מהמתודולוגיה הנוצרית.

כדי להבין את מטרותיו יש ללמוד על הסופר, על עמדותיו ועל התקופה בה הוא חי. 

הסופר לויס וולאס נולד ב- 1827 בארה”ב. הוא עבד כעורך דין והשתתף במלחמת האזרחים כגנרל בצבא. הוא הגיע להישגים במערכת המשפט כאשר מונה לאחד השופטים אשר שפטו את המתנקשים בלינקולן. וולאס פנה לספרות וכתב את “האל הבהיר” ואת “בן חור”. במהלך כתיבת הספר “בן חור” הוא הפך מאדם לא מאמין לאדם מאמין בנצרות ומתעניין בידיעת האידיאולוגיה עצמה. סביר להניח, כי התקרבותו אל האמונה בנצרות השפיעה על רוח הכתיבה הנוצרית של הספר “בן חור”.

הרוח ותוכן הכתיבה הושפעו מהשיטה שהייתה הנפוצה בכתיבת הרומנים במאה ה- 19. רומנים רבים שנכתבו באותה תקופה בארה”ב תיארו את השייכות לנצרות עם אהדה ליהודים. לעומתם היו רומנים אחרים שתיארו את היהודים כגורם עיקרי בצליבת ישוע.

אחרי הצלחת וולאס כסופר הוא התמנה לשגריר ארה”ב בתורכיה. אישיותו של וולאס כמדינאי, צבאי ומשפטן, השפיעה על כתיבתו ועל ניסיונותיו לקרב את היהודים אל הנצרות, כל עוד הנצרות היא הדת המנהיגה. אין ספק כי תפיסתו הרעיונית, בכל הקשור לעובדות ההיסטורית, אינה תואמת את נקודת המבט היהודית, המכחישה את קיומו של ישוע ומתעלמת מכל סיפוריו, ואינה תואמת חלק מהעקרונות הנוצריים אשר האשימו את היהודים בצליבה.

המחבר וולאס לא שלל לחלוטין את היהודים אלא התייחס אליהם בצורה אמביוולנטית. מצד אחד הוא לא כתב ברוח הגישה הנוצרית בברית החדשה שמאשימה את היהודים בצליבה אלא הציג את בן חור והיהודים כמאמינים, נלחמים ברומאים הרעים כאשר הגיבור שלהם, יהודה בן חור, מייצג את החברה היהודית. מצד שני הוא העמיד אותם (היהודים) בדרגה נחותה ביחס לנוצרים, כל עוד הם לא התנצרו.

אין להתעלם מכך כי היחסים בין היהודים והנוצרים בארה”ב במאה ה- 19 היו שונים לחלוטין מהיחסים בין שתי הקבוצות בשנים הראשונות לספירה. לכן, ניתן לומר כי הייתה השפעה לרוח הזמן על כתיבת המחבר. היחסים הטובים בין היהודים והנוצרים במאה ה- 19 בארה”ב לא היו חלק מהמציאות בשנים הראשונות לספירה כאשר האידיאולוגיה הנוצרית היוותה איום על האידיאולוגיה היהודית.

הכתיבה של וולאס במאה ה- 19 לא תיעדה עובדות היסטוריות אלא מטרתה לערוך את ההיסטוריה מחדש. כלומר,סיפור היסטורי עם קביעת עובדות היסטוריות שלא היו בכלל או שהושמטו. אני סבור כי עריכת ההיסטוריה מחדש תשרת את היחסים הטובים בין היהדות והנצרות (במיוחד הנצרות הפרוטסטנטית) במאות 19 – 20 וזאת על חשבון הנאמנות ההיסטורית שהייתה מוטלת בספק ע”י הפרספקטיבה היהודית ופחות ע”י הפרספקטיבה הנוצרית.

השפעת האפקט הקולנועי בסרט “בן חור” על עיצוב התודעה ההיסטורית

התודעה משתנה מתקופה לתקופה. בהתייחסות אל הזמן, יש לזהות התפתחויות שונות אצל הקולקטיב הדתי, הלאומי או אצל כל קולקטיב אחר. במקרים רבים ישנם גופים שונים האחראים לעיצוב התודעה ההיסטורית. במקרה הקונקרטי בסרט “בן חור” יש לבדוק את מטרות הבמאי ויליאם ווילר (1902 – 1981) העומד מאחורי בחירת הספר “בן חור” מהמאה ה- 19 ומאחורי השינויים בזמן בימוי הסרט ב- 1959.

ויליאם ווילר היה יהודי שמוצאו מאזור אלזאס בצרפת. בנוסף לקריירת הבימוי המצליחה והמפורסמת שלו, הוא שירת בחיל האוויר האמריקאי במלחמת העולם השנייה.

בחלקים הקודמים בעבודה הזו הדגשתי כי העובדות ההיסטוריות שמציג הסופר אינן נאמנות באופן מלא לשני המקורות ההיסטוריים השונים, היהודי והנוצרי. אך למרות זאת הוא נכתב ברוח נוצרית.

אין ספק כי דעת הסופר התקבלה על הבמאי . עם זאת, הוא שינה מספר דברים ושילב אפקטים קולנועיים בסרט שזכה ב- 11 פרסי אוסקר.

הבמאי הקפיד על הבלטת המיקום הגיאוגרפי בממלכת יהודה ועל המראה האסתטי של הבתים, הרחובות, הלבוש. בנוסף בלטו סמלים ושמות הנאמנים לתקופה ההיסטורית כמו הנשר, הנחשב לסמל האימפריה הרומית, הכינויים השונים כמו טריבון, לגיון ומושל. אלה ועוד אלמנטים אחרים תורמים להמחשת התקופה.

בסרט, הבמאי שילב דברים חדשים כמו סצנת מרוץ המרכבות שהיא מלאכת מחשבתו של הבמאי.

ספק רב אם היה מרוץ כזה בין מושל רומי וגיבור יהודי כמו בן חור. הדמיון הזה מרחיק אותנו מכל נאמנות היסטורית וגורם לעיצוב תודעה היסטורית חדשה בקרב המוני הצופים בכל העולם.

בעולם המודרני ולאחר מכן בעולם הפוסט מודרני, נעשים תחומי יצירה שאינם מוגבלים. הסכנה האינטלקטואלית קיימת כאשר אין ביקורת פוסט מודרנית כלפי הקולנוע המציג סרטים אפים ומתודולוגיים. אין ספק כי הטקסטים מאבדים את קיומם האובייקטיבי. כאן עולה השאלה האם הבמאי ווילר אשר לחם במלחמת העולם השנייה נגד הנאצים רצה גם הוא לקרב בין היהודים והנוצרים ולבנות קוסמוס חדש נוצרי- יהודי בהנהגת הנצרות? סביר להניח כי קורות חייו של הבמאי השפיעו על דרכי עבודתו.

סרט הקולנוע המתבסס על עובדות היסטוריות, נעשה בדרך כלל לפי טעמו של הציבור ולפי הלך רוחו של הבמאי. הטקסט הקולנועי – היסטורי מעיד על התקופה בה נעשה הסרט יותר מאשר על התקופה הנחקרת. לכן, עובדות היסטוריות קדומות שאינן מתאימות לציבור שחי בהווה או בעבר הקרוב נדחקות לפעמים ונשארות עובדות המקובלות על הקהל הרחב. במקרה שלנו הציבור הוא העולם המערבי שנאבק בחצי הראשון של המאה ה- 20 בטוטליטריזם הנאצי והפאשיסטי. אותו עולם מערבי- דמוקרטי (ארה”ב, אנגליה וצרפת) קיבל את הקהילה היהודית בחסות הנצרות. העמדות המדיניות והפוליטיות משחקות תפקיד חשוב בעיצוב התודעה ההיסטורית באמצעות הקולנוע.

הסיטואציה של יהודה בן חור לא קיימת כלל. אף על פי כן הבמאי רוצה שתהיה. האפקט הקולנועי משמש כלי עזר עיקרי בהפנמת הסיטואציה הזאת בזיכרון הקולקטיב לטווח ארוך.

מחבר הספר “בן חור” ניסה להביע את דעתו שהיהודים לא צלבו את ישוע, כי היהודים וכי יהודה בן חור- סמל הגבורה, בממלכת יהודה, צפה בצליבת ישוע ותמך בו. בהמשך, הבמאי ביטא את הדעה הזאת באמצעות הצבע והקול ושאר הכלים המוחשיים בקולנוע. בסרט הובלט כי הרומאים הם הגורם השלילי. במידה והדעות האלה יצליחו לתפוס מקום מכובד בזיכרון הקולקטיבי, אז אמורה להיווצר זהות קיבוצית חדשה שמאמינה בדעות הללו וכך נוצרת תודעה היסטורית חדשה. הזהות הקיבוצית הזאת לא תנוח בשלום, כי היא עלולה להיות מאוימת מטעם הקונסרווטיביות הנוצרית והיהודית. כהוכחה לכך, הכנסייה הפרוטסטנטית קיבלה במהירות רבה את העמדה של הספר והסרט.לעומתה הכנסייה הקתולית שהיא יותר קונסרווטיבית טענה שיש לשלב שינויים מסוימים בעובדות ההיסטוריות לטובת האידיאולוגיה הנוצרית.

אולם, הקשר בין תרבות הקולנוע האמריקנית ובין קווי היסוד הפוליטיים במדינה נשאו לפעמים מטרות משותפות. דוגמאות לכך יש לראות בסרטים שנעשו על נשיאים שונים בארה”ב. אני משער כי המציאות הפוליטית החדשה במאה ה- 20, כולל היחסים ההדדיים בין ארה”ב וישראל, כל אלה הובילו את הבמאי ווילר באמצע המאה ה- 20 לדרך של שלום, לבחירה בספר “בן חור” השייך למאה ה- 19 וליצירת סרט להמונים, שדרכו ביקש לעצב את ההיסטוריה מחדש.

סיכום

הסרט “בן חור” הוא שילוב של דמיונו של הסופר מהמאה ה- 19 ופרשנות מדיו – וויזואלית של הבמאי במאה ה- 20. בהשוואה בין המקורות ההיסטוריים השונים ובין הסרט “בן חור” כמקור היסטורי זיהינו כי ישנם ניגודים וסתירות בין השניים. למרות הרוח הנוצרית השולטת בסרט, אין ספק כי אירועים מרכזיים בו מנוגדים להיסטוריה הנוצרית.

המקורות היהודיים אינם מכירים בכל התהליך ההיסטוביוגרפי של ישוע מאז לידתו ועד צליבתו, ולפעמים אף לא קוראים בשמו “ישוע” אלא כותבים “האיש ההוא, האיש מנצרת”. לכן, אי אפשר לסמוך על הסרט כמקור היסטורי העוסק ביחסים בין היהודים והנוצרים, ומעניק לרומאים את תפקיד הרע.

במהלך הכתיבה, הייתי זהיר מלעסוק בדיאלקטיקה האידיאולוגית- מונותיאיסטית בין הנצרות והיהדות, כדי להימנע מכתיבה העלולה להיות סובייקטיבית לחלוטין, וכי היה סבוך ומורכב לעסוק בשתי פרספקטיבות היסטוריות שנכתבו באמצעות מאמינים.

מטרתי הייתה להעמיד את המחבר והבמאי בסרט “בן חור” מול הפרספקטיבה היהודית והפרספקטיבה הנוצרית. וכך נמנעתי מלעסוק בקונפליקט הנוצרי- יהודי.

לבסוף, חשוב לציין כי הסרט “בן חור” לא התייחס לחילוקי הדעות בין שני הצדדים על פי המקורות היהודיים והנוצריים. במקום זאת, הוא ניסה לקרוא ליחסים הדדיים משותפים בין שתי הדתות, הנוצרית והיהודית, בעת החדשה.

לדעתי ההתפתחויות ההיסטוריו-פוליטיות של המאה ה- 19 והמאה ה- 20 היוו מניע עיקרי אצל הסופר והבמאי לבניית גשר פרגמאטי ופראקטי בין הנצרות והיהדות. ומי משלם את המחיר? הנאמנות ההיסטורית.

ביבליוגרפיה

אשד, א´ (2000) בן-חור בארץ הקודש: גלגוליו של רומן הרפתקאות נוצרי בשפה העברית. עולם קטן: כתב עת לספרות ילדים ונוער, 1: 100-111.

פאח´ורי, ג´ (עורך). (2000). הברית החדשה. בירות: הספרייה הפאוולוסית.

זנד, ש´ (2002). הקולנוע כהיסטוריה. תל אביב: עם עובד.

קריאה נוספת אימגו

– הסאגה של בן חור – לוחם עברי נוסח אמריקה / אלי אשד