אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הקרב על פלוג'ה


תאריך פרסום קודם: 
12/01/2009
מחבר: 
דני רשף

פלוג'ה בעיראק נמצאת כ 70 ק"מ מערבית, צפון מערבית לבגדד. היא מנתה ב 2004 בין 200 ל 300 אלף תושבים ומאז תחילת אותה השנה הייתה למעשה בשליטה של גורמים מוסלמיים קיצוניים המקושרים לאל קאעידה בעיראק. העיר יצאה טרור לכל סביבתה והייתה יעד למבצע צבאי גול של האמריקאים באפריל 2004 שהסתיים, בלחץ ממשלת עיראק דאז, בסוג הפסקת אש לא רשמית שנוצלה, כמקובל במזה"ת, להעמקת התקפות הטרור על כוחות הקואליציה וכוחות ממשלת עיראק ולהעמקת האחיזה הג'יהאדיסטית בפלוג'ה עצמה.

ב 07/11/2004 עם שחר, נימאס לאמריקאים והחל הקרב הגדול על פלוג'ה שנימשך עד 23/12/2004. האמריקאים הפעילו 3 ציוותי קרב חטיבתיים שבמספרם היו קרובים להיקף הכוחות המופעלים בעזה ושיצאו להתעמת עם כוח שהוערך על ידי האמריקאים כמונה עד 3,000 איסלמיסטים. כשני שלישים מתושבי פלוג'ה נמלטו ממנה עם החל הקרבות. משהסתיים הקרב נמנו בעיר, על פי מקורות אמריקאים, 6,000 אזרחים הרוגים, בין 2-3% מכלל תושבי העיר, כ 85% מסך ההרוגים, בנוסף ל 1000 טרוריסטים. בין 9,000 ל 10,000 בתים מסך 50,000 בתי העיר חרבו לגמרי ועוד 26,000 בתים נזקקו לשיפוץ בדרגות שונות. במבנים ההרוסים גם 65 מסגדים, מתוך 200 מסגדי העיר, ו 60 בתי ספר ששימשו, לטענת האמריקאים, כמחסני אמלח ומחסה מפני האש האמריקאית. 77 מחיילי צבא ארה"ב מכוח המשימה של המארינס והדוויזיה המוטסת ה 82, מהטובים שיש לארה"ב, נהרגו בקרבות, מתוכם 30 נהרגו עד היום ה 16 לפרוץ המבצע. המבצע ניחשב בעיני האמריקאים למבצע מוצלח וכאבן דרך במלחמה הארוכה בעיראק למרות שאיש לא ירה משם, ולו פעם, איזו רקטה על בי"ס בארה"ב או על גן ילדים ולמרות שחיילי ארה"ב לחמו 10,000 ק"מ מהבית ולא 10,000 מטר כדוגמת חיילי צה"ל.

צה"ל התעמת בעזה עם כוח של כ 16,000 אנשי חמאס, מאורגנים ב 4 בחטיבות, מאומנים ללוחמה עירונית ועם יכולות שהם במונים יותר גבוהות מהחמאסניקים של פלוג'ה. לפי הפלשתינים נהרגו עד כה מאש צה"ל 900 פלשתינים שהם 0.0007% מכלל 1.4 מיליון תושבי עזה, רובם, לפחות שני שליש מהם, הם אכן לוחמים ורק כשליש, אפילו על פי המספרים הפלשתינים, הם אזרחים. מכל הידוע צה"ל הרס עד כה כ 10 מסגדים וגם בתסריט הגרוע ביותר מספר הבתים שנהרסו בעזה נמוך בהרבה ממספר הבתים שנהרסו רק בפלוג'ה.

פלוג'ה אינה דוגמא חריגה ללוחמה בשטח בנוי וצפוף אוכלוסין. הסיפורים על הקסבה של אלג'יר בשלהי שנות החמישים או על גרוזני בירת צצניה ב 1999 גרועים בהרבה מונים אבל יש בה לתת פרופורציות למורכבות הלחימה של צה"ל בעזה, למחיר הבלתי נימנע שאזרחים בסופו של דבר משלמים במצבים כאלה ואישוש לטענה שצה"ל של היום הוא כן צבא כירורגי, בתוקף הנסיבות המורכבות להחריד, מקצועי ככל שאפשר בכלל להיות, שאין לצה"ל ולנו מה להצטדק בפני אף צבא שבעולם ואף חברה אחרת שבנסיבות דומות גרועים מאיתנו במונים. מי שמעיין לעומק בקרב פלוג'ה השני, שעליו גאוות הצבא האמריקאי, לא יכול שלא להשתאות באמת מצה"ל ברצועת עזה ולקבל את הפרופורציה המתאימה.

דני רשף

תגובות

כתבה מעניינת

כתוב יפה ותמציתי. שופך אור ועושה סדר חשיבתי

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף