אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קוריאה לנצח


התמונה של אלי אשד
תאריך פרסום קודם: 
2003
סמל רפובליקת קוריאה, קוריאה הדרומית
סמל רפובליקת קוריאה, קוריאה הדרומית

 

"הלו פאט," אמר הקולונל הארדי, מפקד המחלקה המיוחדת של הסי.אי.אי בחיוך. "האם אתה זוכר עדיין את סיאול? את קוריאה?" 

פטריק קים, הענק הקוריאני מסוקס האצבעות ובכיר סוכני הסי.אי.אי סינן משפט לא ברור בקוריאנית.

"והכוונה?" שאל הארדי. 

"זהו פתגם קוריאני עתיק," הסביר קים "שמשמעותו היא שאי אפשר לשכוח את קוריאה, כל מי שחי אי פעם בקוריאה ואפילו ביקר בה רק לזמן קצר, יזכור אותה לנצח נצחים". (מתוך "קוריאה לנצח", ספר בסדרת "פטריק קים איש הקראטה", מאת "ברט ויטפורד"(אשר דורי))

 קוריאה (ויותר נכון דרום קוריאה) מופיעה בשנים האחרונות יותר ויותר בחדשות בישראל. לפני זמן מה  התנהל בישראל מצעד ענק של מאות קוריאנים נוצרים, בתקווה לקרב כך את  השלום. בסינמטק בתל-אביב הוצג בחודש האחרון לראשונה פסטיבל סרטים קוריאניים שממנו ניכר עד כמה עשירה ומתוחכמת אמנות הקולנוע הקוריאנית ועד כמה היא פורחת בשנים האחרונות.

מדובר, לדוגמא, בז'אנר מיוחד של סרטים ייחודיים לקוריאה העוסקים באופן פרטני בנושאי המסע בזמן ומשולבים במלודרמה ורומנטיקה בין אנשי תקופות שונות, ז'אנר שבסינמטק הוקרנו שני הסרטים המרשימים ביותר בו - "אותו הדבר" (סרט שהופק בשנת 2000) העוסק בקשר רומנטי הנוצר בין חובבת רדיו משנת 1979 וחובב רדיו משנת 2000, ו"הים" (שהופק באותה השנה) על התכתבות בין דיירים בבית, הוא משנת 1997 והיא משנת 1999. אלו דוגמאות בודדות מז'אנר הפורח בדרום קוריאה. לאחרונה משגשג שם וזוכה גם להצלחה רבה במערב ז'אנר מיוחד של קומיקס שזכה לכינוי "מנוה", על מנת להבדילו מהמנגה היפני. על פי הדיווחים כמה מהם אינם נופלים בהרבה מעמיתיהם היפניים הידועים הרבה יותר. 

אבל רק לאחרונה, באיחור של עשרות שנים רבות, החלה גם מלאכת תרגום מהוססת משהו של יצירות ספרותיות מהשפה הקוריאנית לעברית, במטרה להציג בפני הקורא העברי משהו מהתרבות העשירה של דרום קוריאה.

בשפות ומהתרבויות האחרות של מזרח אסיה, המוכרות יותר בישראל, מהודית, סינית ויפנית, לשם ההשוואה, ישנם בנמצא, מזה עשרות שנים רבות, כותרים רבים בעברית והיצירות המרכזיות של תרבויות אלה קיימות, באופן כזה או אחר, בשפתנו. אבל בניגוד לתרבויות אלו, הספרות והתרבות ה(דרום)קוריאנית הייתה, עד לשנים האחרונות, בלתי מוכרת לחלוטין בעברית. זאת למרות קשרי המסחר ההדוקים מאוד הקיימים בין חברות ישראליות ואנשי עסקים ישראליים וחברות קוריאניות כגון Samsung, Daewoo ורבות אחרות. שהרי קוריאה הדרומית, כפי שיודע כל איש עסקים המכבד את עצמו, היא כיום הכלכלה ה-11 בגודלה בעולם כולו. קוריאה היא המדינה המובילה בעולם ביצור ספינות. היא בין המובילות בעולם ביצור מכוניות, ביצור שבבי זיכרון וכמובן ביצור טלפוניים סלולאריים (הקוריאנים הם אחד העמים בעלי האחוזים הגבוהים ביותר של משתמשים סלולאריים, לצד הישראלים). לקוריאה תל"ג שנתי בן חמש מאות מיליארד דולר. עוצמתה של הכלכלה הדרום-קוריאנית מתחזקת והולכת ודרום קוריאה צפויה, (אולי לאחר איחוד עם הצפון), להפוך לאחת מן המדינות האסיאניות המרכזיות בעתיד הלא רחוק, אם רק תצליח להימנע ממלחמה הרסנית עם שכנתה–אחותה הרודנית, צפון- קוריאה.  

קוריאה בישראל

עד סוף שנות התשעים הייתה קוריאה כספר החתום בתודעה הישראלית, להוציא תופעה אחת יוצאת דופן בישראל של שנות השישים, השבעים והשמונים. גיבור תרבות ממוצא קוריאני היה מוכר לכל אדם כמעט בישראל, הלא הוא "איש הקראטה פטריק קים", גיבור ספרי הכיס של הוצאת "רמדור". הסוכן החשאי הענק והמסוקס ממוצא קוריאני, שלא היה אויב שיכל לאצבעותיו המסוקסות, וכן לא הייתה אישה שכזו. פאטריק קים היה גיבור סדרה שמנתה למעלה מ-300 ספרי וספרוני כיס, שיוחסה בידי המו"ל אורי שלגי לסופר אמריקני אגדי בשם "ברט ויטפורד", אבל למעשה חוברה בידי סופרים ישראליים שונים כגון גלעד מורג ועמוס אריכא, פנחס דנציגר ושלמה פרנקל, שתיארו את עלילותיו חובקות היבשות של הקוריאני המיתי. אבל דומה, יותר מכל דבר אחר, כי ספרונים אלה מדגימים עד כמה לא ידעו הכותבים הישראלים  דבר על קוריאה האמיתית. פטריק קים עצמו, בכל מקרה, הוצג לא כקוריאני טהור אלא כבן תערובת, מה שמסביר אולי את גובהו הרב, שני  מטר, גובה שהוא נדיר מאוד בקוריאה.

פרט לפטריק קים הייתה קוריאה מוכרת בישראל רק הודות לספריו של הסופר והרב  האמריקני–ישראלי חיים פוטוק, שנלחם במלחמת קוריאה ותיאר את חוויותיו שם בספרו "ספר האורות", ואף כתב רומן שעסק בחיי הקוריאנים בתקופת המלחמה בשם "אני החומר". 

רק לאחרונה, ב-2003, ראה אור בעברית הספר "קוריאה : היסטוריה ופוליטיקה", פרי עטו של החוקר אלון לבקוביץ', שהוא מדריך ראשון מסוגו בעברית לכל מה שקשור בקוריאה. בסוף שנות התשעים, ב-1998, תורגם לראשונה לעברית (מאנגלית), ספר קוריאני ראשון, ספר זיכרונותיו של קים-וו-צ'ונג, מייסד ויו"ר קבוצת Daewoo הקוריאנית "כל רחוב מרוצף זהב" : הדרך להצלחה ממשית", בו תיאר איש העסקים הקוריאני המפורסם את דרכו להצלחה עסקית ואת חזונו בנוגע לעתיד הכלכלה הקוריאנית. אולם אין לאמר שהיה כאן תרגום של ספרות קוריאנית אמיתית.

רק בשנתיים האחרונות תורגמו לראשונה שלושה ספרים מספרות זו, כולם בהוצאת "ספרית הפועלים-הקיבוץ המאוחד". בינם ספר הנוער "גיבור להרע" של הידוע בסופרי קוריאה, אי מון יול, שגם הוסרט, על ילד שתלטן המדכא את שאר תלמידי כיתתו. בספר יש משום אלגוריה על החיים בקוריאה. שני הספרים האחרים שתורגמו הם קובץ שירים בשם "אהבה קוריאנית" : שירי אהבה בני זמננו", (2000), ולאחרונה קובץ הסיפורים "דלת גנובה : סיפורים קוריאניים"(2004). שניהם בתרגומה של המומחית לספרות קוריאנית (ואשת השגריר הישראלי שם בין השנים 1995-2000), ד"ר רות ארזי, בעזרתה של דוקטורנטית קוריאנית צעירה לתנ"ך הלומדת בישראל, יונג גיל לי. אלה סיפורים העוסקים כולם במערכות יחסים בין שני אנשים, ודרך כל אחד מהם מתגלה משהו על התהפוכות ההיסטוריות והתרבותיות הבלתי פוסקות שליוו את קוריאה לאורך המאה העשרים. הבולט בסיפורים הוא סיפורו  המקסים של בכיר סופרי קוריאה, אי מון יול, (מעלה), "עוף החול הזהוב", סיפור יחסים בין אמן קליגרפיה גאון ומורו הרוחני. סיפור המלמד הרבה הן על התרבות הקוריאנית והן על תרבות הכתיבה בכלל.

בכך מסתכמת כלל היצירה הקוריאנית שתורגמה לעברית, מאז ומעולם. 

ישראל בקוריאה  

הדרום-קוריאנים מודעים לישראל ולתרבותה הרבה יותר מכפי שישראל מודעת לקוריאה. על פי דיווחי ה"מכון הישראלי לתרגומי ספרות עברית לשפות אחרות", עד היום תורגמו לקוריאנית כ-25 ספרים ישראליים, רובם ספרי ילדים, אבל גם ספרות למבוגרים כגון עמוס עוז, צרויה שלו, אפרים קישון ואתגר קרת. נילי כהן, מנכ"ל המכון לתרגום יצירות מעברית, אומרת :

הקוריאנים מתרגמים, יחסית, הרבה יותר מעברית בהשוואה לשאר עמי דרום-מזרח אסיה. יש בהם סקרנות עצומה לגבי כל מה שנוגע לישראל ובעיקר לספרות הילדים שלה. בכלל הם הרבה יותר פתוחים לתרגומים מלשונות אירופה מאשר היפנים, למשל.

אפילו ההגדה של פסח תורגמה לקוריאנית (בידי המתרגם של ספרי עמוס עוז) וגם לא מעט ספרים העוסקים בישראל ובחינוך הישראלי היהודי ובכללם ספרה של רות ארזי שנכתב בהזמנת הקוריאנים, ספר שכתבה באנגלית ותורגם מיידית לקוריאנית, הפך שם לרב-מכר וזכה לחשיפה עצומה.היא כינתה את הספר "חינוך לקראת המאה ה-21". שמו בקוריאנית היה: חינוך חדיש לפי התלמוד. הספר "ל זכה גם לתרגום ליפנית אך מעולם לא ראה אור בעברית.

רות ארזי: הופיעו בקוריאנית שלושה ספרים העוסקים בהיסטוריה של מדינת ישראל. ובכיתה ח' הם לומדים על התלמוד מתוך הערצה לחינוך היהודי, בו יש אפשרות לשאול שאלות, לערער ולהטיל ספק. בכל דבר בניגוד לחינוך הקונפוציאני, בו מקבלים את דברי המורים כנכונים וללא ערעור. לדעתם כך מפתחים יצירתיות וסקרנות.

(הלוואי ובישראל, במערכת החינוך החילוני, היו מודעים ליתרונות שיטת הלימוד הנהוגה בתלמוד...)

הסיבה שבעטיה תורגמו ספרי ילדים רבים כל כך לקוריאנית היא שהקוריאנים מעריכים מאוד את החינוך הישראלי ורואים בו מודל לחיקוי. מומחי חינוך קוריאנים באים להשתלמויות בארץ ואלה מעריכים מאוד את החינוך למצוינות הקיים בישראל, אולי יותר מכפי שמעריכים אותו הישראלים בעצמם.

 

בכלל, לקוריאנים יש עניין עמוק בישראל שאין למצאו אצל העמים האחרים המוכרים לנו יותר במזרח הרחוק, הסינים והיפנים. זאת בראש ובראשונה בשל הדת. יותר מ-40 אחוזים מתושבי קוריאה הם נוצרים (ומהם 25 אחוזים הינם קתולים). הנצרות בקוריאה מאופיינת בעניין עצום במקרא ובשימוש חזק מאוד במוטיבים תנ"כיים ידועים שונים כגון "שלח את עמי", "ילדי ישראל" וכיו"ב. מוטיבים שתרמו תרומה חשובה לעיצוב התודעה הקוריאנית המודרנית במאבקה כנגד הכובש היפני ששלט שם במשך עשרות שנים.

לתודעה הדתית-התנ"כית הזו יש משקל רב ביחסם של הקוריאנים לישראל, גם משום שהאליטה השלטונית בקוריאה היא, ברובה ועיקרה, נוצרית. לדברי אזי ארזי, שגריר ישראל לשעבר בדרום-קוריאה:

בשיחות עם נציגים ישראליים הצד הקוריאני מדגיש תמיד את העניין הדתי ואת הקשר שהם חשים לארץ ישראל (זאת התנ"כית, לא בהכרח מדינת ישראל המודרנית) והתוצאה היא אהדה וקרבה שאין למצאה אצל האליטות של מדינות דרום-מזרח אסיה האחרות.מעבר לכך, מסתבר שיש רבים בקוריאה שמוצאים דמיון בין ההיסטוריה של ישראל והעם היהודי לבין ההיסטוריה של קוריאה . הם רואים את הקוריאנים כ"יהודים של המזרח הרחוק", מאחר שלפי תפיסתם, כמו היהודים גם הקוריאנים נרדפו במשך אלפי שנים על ידי גורמים עוינים כמו הסינים והיפנים. הם רואים בעצמם עם בעל היסטוריה ארוכה ומתמשכת כמו זאת של העם היהודי.  שתי המדינות קמו באותה השנה, 1948, ותוך זמן קצר מאלצו שתיהן להתמודד עם איום מלחמה ולהיאבק על קיומן. שתיהן הצליחו לשגשג למרות איומים בלתי פוסקים וסביבה עוינת ולמרות מחסור במשאבים טבעיים תוך ניצול המאגר האנושי שלהן. והם מצביעים על נקודות דמיון משותפות אחרות.

הממסד הצבאי בקוריאה, שבמשך שנים רבות היה דומיננטי שם, מעריך את עוצמתה ואת יכולתה הטכנולוגית של ישראל ובמשך שנים רבות קיים שיתוף פעולה נרחב בין שתי מערכות הביטחון, אם כי זהו נושא שמטבע הדברים רב בו הנסתר על הגלוי. 

כך למשל, גורמים צבאיים בדרום-קוריאה אף טוענים כי ניכר דמיון מבני ואסטרטגי בין הגבול הצפוני של ישראל ברמת הגולן לבין הגבול בין "שתי הקוריאות".   

בישראל חיים כיום כ-1700 נוצרים קוריאנים ולהם חמש כנסיות. בישראל יש הרבה יותר תיירים מקוריאה מאשר ממדינות דרום-מזרח אסיה האחרות, והכול בשל תחושת הקרבה הדתית התרבותית שיש לקוריאנים כלפי ישראל.   

אבל למרות כל זאת, דומה שלישראל היה תמיד עניין מועט מאוד בקוריאה. וכך, ב-1978, באחת ההחלטות השגויות ביותר אותן קיבל שר חוץ ישראלי מעודו, הורה שר החוץ דאז, משה דיין, לסגור את שגרירות ישראל בקוריאה הדרומית, מסיבות תקציביות. החלטה אומללה שגרמה לנזק רב ביחסים בין שתי המדינות.

כאשר עמדו לבסוף בישראל על גודל הטעות וניסו לפתוח את השגרירות מחדש, סירבה קוריאה הדרומית במשך שנים לאפשר את פתיחת השגרירות, עקב התועלת הרבה שהדבר הביא  לה ביחסיה עם הערבים. נדרשו 15 שנים ומאמצים דיפלומטיים בלתי פוסקים עד שהשגרירות הישראלית חזרה ונפתחה באחת מן המעצמות הכלכליות של דרום-מזרח אסיה, דוגמא נוספת לחוסר הבנתנו את המדינה החשובה הזו. 

קוריאה היא היום שחקנית ההולכת ומתחזקת בבמת הכלכלה העולמית ויש בה עניין עצום בישראל. מן הראוי שגם ישראל תתעניין יותר בקוריאה, בעמה ובתרבותה, שיש להם קשר עמוק כלפיה. יש לקוות שבעתיד יראו אור ספרים קוריאנים נוספים בתרגום עברי, על מנת  שנוכל לדעת הרבה יותר על תרבות עשירה ומרתקת זו.  

עד כמה לא ידעו הישראלים עד כה על הקוריאנים ועד כמה שלטו בהם מיתוסים שונים, ניתן לראות היטב באופן הצגתו של איש הקראטה פטריק קים, אותו גיבור תרבות ישראלי מקוריאה. כפי שהסביר לי נספח התרבות הקוריאני, אנדרו קאנג, בערב שנערך לכבוד הוצאת הספר "דלות גנובה" :

בקוריאה אף אחד לא לומד קראטה. זו שיטת לחימה של היפנים ולא של הקוריאנים. לנו יש אמנות לחימה משלנו, הטאי קוואן דו.שום קוריאני שמכבד את עצמו לא יתקרב לקראטה.  

נספח : רשימת תרגומים מעברית לקוריאנית  

לקוריאנית תורגמו עד כה למעלה מ-25  ספרים, תרגומים הכוללים ספרי ילדים, רומאנים ואת כתביו של אפרים קישון : 

התנ"ך

ההגדה של פסח 

 

ספרים למבוגרים

אפרים קישון : ספר לילדים, פרטצ'ה אהובתי ושלושה ספרים נוספים

עמוס עוז : מיכאל שלי, לדעת אישה,  קופסה שחורה

צרויה שלו : בעל ואישה, חיי אהבה

ספר של סיפורי עגנון ונילי זקס (לאחר שזכו במשותף בפרס נובל בשנות השישים)  

 

ספרים לילדים

אורי אורלב : קטנה גדולה, חפיפת ראש, חיית החושך, סבתא סורגת, חולצת האריה, האי ברחוב הציפורים, רוץ ילד רוץ.(אורלב הוא בבירור הסופר הישראלי האהוב ביותר בדרום-קוריאה)

לאה גולדברג : דירה להשכיר, מעשה בשלושה אגוזים,  "כך זה לא כך" (סיפור קצר)

שולה מודן " הפחד, ליאור והחור

גלילה רון פדר : אל עצמי 

אתגר קרת : אבא ברח עם הקרקס

מרים רות : מעשה בחמישה בלונים, הקדמה מאת רות ארזי

יעקב שבתאי : המסע המופלא של הקרפד

יונה טפר.: פלא - זרע עץ

אהוד בן עזר : חוסני החולם, אגדה ערבית

תמר ברגמן : כל אחד היה פעם ילד

מיכל סנונית : ציפור הנפש

אלונה פרנקל : סיר הסירים 

 

סיפורים קצרים

אהרון מגד : " מעשה בלתי רגיל"  

סיפור של אלכס זהבי  

(תודה למכון הישראלי לתרגומים לשפות זרות על הפרטים)

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד