ראיון עם המשורר יעקב ברזילי


התמונה של שושנה ויג
365 צפיות

אנשים ששרדו את השואה ואנשים ששרדו מן השואה

לפני כשלוש שנים התוודעתי לכתיבתו של המשורר יעקב ברזילי באמצעות שיר שנתקלתי במהלך שיטוט באינטרנט. השיר ``ידידתי הפסנתרנית`` עורר את סקרנותי באשר למשורר, ואכן מידי פעם השתעשעתי ברעיון שיבוא יום בו אכתוב על המשורר ולא רק באמצעות עיבוד דידקטי לשירו הבודד אלא תוך שיחה על כתיבתו.

ידידתי הפסנתרנית –יעקב ברזילי

ידידתי הפסנתרנית יושבת היתה מול הפסנתר ומנהלת רומן עם אלוהים ועם השטן.עוד היא עוגבת על הקלידיםהלבנים, נפשה יוצאתאל השחורים,כמו אישה שנקרעתבין בעל למאהב,עד שבוקר אחדנשתבשה עליה דעתהוצבעה את הקלידים השחוריםבצבע לבןוהיתה לשפחתו של אלוהים.

יעקב ברזילי, יועץ מס לשעבר, אשר הקדיש חייו לכתיבת שירה. ספר על עצמך.

נ ולדתי במאה האכזרית ביותר ובשנה הארורה ביותר 1933, שנת עלייתו של היטלר לשלטון. אני בן של יהדות מפוארת, יהדות הונגריה שהייתה אחרונה להשמדה, ועד 1944 חייתי במשפחה של אבא ואימא ושני ילדים. אבי היה הבכור בין 8 אחים, חייט צמרת, היה לו בית מלאכה וכמעט כל האחים עבדו אצלו.שני קוריוזים חשובים: איך אני הגעתי לאמנות - אבי התבקש ע``י מנהל התיאטרון המקומי בעיר השנייה בגודלה בהונגריה דברצן לתפור מסך גדול לתיאטרון לבמה והוא הסכים. המנהל אמר לו: ``אין לנו כסף לשלם אבל נעמיד לרשותך כרטיסים לתיאטרון``. אבי לקח אותי להצגות בימי ראשון. תמיד היינו מגיעים חצי שעה לפני ההצגה כדי לחוש את האווירה של התיאטרון בפואייה. לראות את תמונות השחקנים, לעשות הכנה נפשית לקראת ההצגה. כעבור 40 שנה כשביקרתי בתיאטרון, המנהלת המקומית ליוותה אותי. וסיפרתי לה שפעם אבי תפר מסך לתיאטרון, וגם אם זה נכון או לא נכון, היא אמרה, זה המסך שלו. מאוד התרגשתי. וכך כתבתי שיר. הקוריוז השני: חוה ברוך מ יד ושם עוסקת ב-שואה. אימא שלה גרה ברחובות, ואחרי הרצאה שלי בסמינר למורים היא סיפרה לה על האיש מדברצן שדיבר. האימא אמרה לבתה זה אייזנר לא ברזילי. היא הייתה אחת העובדות בבית המלאכה של אבא. ביקרתי אצלה עם אחותי. יש לה תמונה שהיא מצולמת עם כל העובדים בבית המלאכה של אבי.

הגטו בבודפשט - חורף 1944

כידוע יהדות הונגריה הייתה האחרונה להשמדה. 800 אלף יהודים. 600 אלף בערי השדה ו 200 אלף בערי הבירה. 90 אחוזים מיהודי ערי השדה הושמדו, 90 אחוזים מיהודי בודפשט שרדו. הייתה לי אימא שהייתה מיוחדת במינה. היה לה יצר קיום. אישה אוהבת מאוד, בעלת גוף, לא משכילה. היא תמיד ידעה מתוך אינסטינקטים לבחור בדרך ההישרדות. שפע תקדימים שמופיעים ברומאן שלי ``עד נר ראשון של בוקר``: חיי הגטו בהונגריה היו קצרים מאוד, בניגוד ל-פולין, שבועות מספר ואחרי זה התחיל הגירוש. לפני הגירוש אספו את היהודים בבית חרושת ללבנים בכל עיר הסמוכה לתחנת רכבת. היו שם שתי קומות ועמדו לצאת מן העיר שלי שלוש רכבות ובקומה השנייה ישבנו עם פרנסי הקהילה, והם היו מיועדים לאוסטריה, שפירושה - חיים. הרכבות האחרות ל-אושוויץ פירושן - מוות. בלי שום הסבר אימא אמרה לנו לרדת מן הקומה השנייה לחצר. כשהרכבת הראשונה הגיעה לגבול ובה פרנסי הקהילה הוסטה המסילה. על כן פרנסי הקהילה הגיעו ל-אושוויץ, אייכמן אמר אם כבר הגיעו שישארו שם. הרכבת הבאה לאוסטריה ואנו היינו שם. אבל לא שרדנו באוסטריה. היינו חמישה עם סבא (אבא של אבי), אחותי הייתה קטנה מאוד. אבי חולה מאוד, סבי זקן מאוד. רק אימא יכולה לצאת לעבודה ואני קצת. גרשו אותנו מאוסטריה והגענו למחנה הריכוז ברגן בלזן.

השתחררתי ב 13 באפריל 1945. לפני שחרור המחנה הגרמנים הוציאו שלוש רכבות מן המחנה כדי להשמיד בדרך, אך לא הספיקו כי צבאות בעלות הברית הקדימו אותן. שוחררנו על פסי הרכבת. אבי וסבי נשארו בברגן בלזן ומתו שם. אחותי אמי ואני חזרנו להונגריה, לדברצן ואני הצטרפתי לתנועת נוער השומר הצעיר, וכעבור 4 שנים עליתי ארצה באופן בלתי לגלי. אימא ואחותי נשארו שם. חיינו שנתיים בקיבוץ חצור עם החברה לעליית הנוער, ואחרי זה לקיבוץ עצמאי, קיבוץ דביר שאני ממייסדיו, ומתוך 67 הונגרים שייסדו נשארו שם 5 היום. אחרי התקופה הקשה של הפרידה מאימא ומהאחות, התאחדנו כעבור שבע שנים. אמי עלתה לארץ ב 1956 ונפטרה ב 1968. לי שלושה בנים וחמישה נכדים, לאחותי שני בנים ושלושה נכדים הגרים בפ``ת.

אינך חוסך מן הקורא מושגים, שכה הפכו שגורים בימי זיכרון. שירתך מדברת בשם הנספים. מהו הכוח המניע אותך לכתוב כל כך הרבה זמן באופן זה? ההפכת את כתיבתך לגל עד לנושא השואה?

י ש, לטעמי, אנשים ששרדו מן השואה, ויש אנשים ששרדו את השואה. אני שייך לקבוצה השנייה. להערכתי יש שלושה סוגים של ניצולים. הקצה האחד- שהוא שותק, ליבו סוד, פיו נעול, לא מספר דבר, לא לילדים לא לנכדים ומוריד את סודו אלי קבר. הקצה השני זה שדומה לברז ששכחו אותו פתוח והוא זורם ללא הפסקה והוא מדבר על מה שעבר ורק על זה במשך שעות רבות. אלה שרדו מן השואה. ויש סוג שלישי, בתווך בין השניים, שהוא זוכר כל יום הוא יכול להדליק נר זיכרון וירטואלי נעמד מול הראי ושואל איך זה שכל הרכבות נסעו בכיוון אחד והרכבת שלי נסעה בשני הכיוונים. ואני עדיין חי חיים נורמאליים, מתבדר, הולך לאירועים, צוחק במלוא הפה, מתחבר עם חברים. אלה שרדו את השואה. אני שייך לקבוצה הזאת ואני מוכיח קבל עם ועדה שאני כותב בברור על השואה שהיא חלק ממני. כותב על אנשים שהיו פעם. שהיו להם פנים ושם, לא מספרים. לצד זה כפי שאמרתי אני יכול לכתוב על כל נושא שבעולם, אהבה ואירוטיקה, טבע, הגות ועוד.

אתה לוקח את המראות הנוראים ובוחר לצלם זוויות קטנות מתוך התופת ולהשאיר מעין פליאה אצל הקורא. כיצד הצלחת להפוך את מעשה השטן לשיר. לא נראה לך ששירה כזאת על הקורבנות היא שירה שמשתמשת בדם?

לפני 60 שנה אדורנו (פסיכולוג ידוע שטען שהשואה היא סוג של טראומה של כאוס ושום מסגרת מילולית לא יכולה לתמלל את הזוועה ש.ו) אמר שלא ניתן לכתוב שירה על נושא השואה, ואני חולק עליו טוטאלית. ההיסטוריה רצופה מעשי שטן. בכל הדורות אמנים התגייסו לעסוק בנושאים אלה, לאו דווקא בספרות - במוסיקה, מחול, מחזה, ציור, פיסול, עסקו בכל מעשי הקין שהיו בהיסטוריה. ואם ניקח דוגמאות מתחום הספרות - אלי ויזל, אבא קובנר, פרימו לוי. גם אני כמו רבים אחרים חשתי צורך לעסוק בנושאים הללו ולפי מיטב ידיעתי בשלב מאוחר יותר אדורנו חזר בו מן האמירה הזו. כל ענפי האמנות עוסקים בנושא הזה כי זה חלק מן ההיסטוריה הקרובה והחריגה של עמנו. מדובר באנשים שהיו בני משפחה, חברים לכיתה בבית הספר, חברים במעגלים נוספים ואין דבר טבעי יותר מאשר להנציח אותם במעשה האמנות.

ק ולזי`ם של זכרונות/יעקב ברזילי (``אותיות בוכות באש``,הוצאת כרמל, 2004)

אמרתי לרומק שלא יפחד,שיצא מהמחבוא.מלחמת העולם השנייהכבר מאחורינו.שיקרע מעליו את הקולאז`ים.הוא ניסה לפרוץ את גוב הזכרונותוצנח,מנוקב במראות יום הדין מחכה לימות המשיח.

המתמיד/יעקב ברזילי (``אותיות בוכות באש``, הוצאת כרמל , 2004)

בצריף שלנוהיה ``מתמיד`` לרפואהשעמד לפני התיבה המדומהוהתפלל.אלא שהאוזניים ערלות היו .

המתמיד/יעקב ברזילי (``אותיות בוכות באש``, הוצאת כרמל , 2004)

בצריף שלנוהיה ``מתמיד`` לרפואהשעמד לפני התיבה המדומהוהתפלל.אלא שהאוזניים ערלות היו .

החשבון שלך הוא עם אלוהים, או עם שלוחיו?

לכל אורך הכתיבה שלי אני מתעמת עם אלוהים. ואני טוען שהמעשה שהוא עשה עם עמו הנבחר הוא לא אלוהי וגם כאן הניצולים והשרידים מחולקים לשני מחנות: אלה שפנו עורף לאמונה ואלה שאמונתם התחזקה ומחזיקים בכל האמירות האומרות שאלוהים התייסר יחד אתנו ואלוהים כאב ובער בכבשנים. אני לא מקבל את זה, שכדי לאהוב את העם הנבחר צריך לערוך בו גינוסייד. את אביך אתה מתאר מובל בעגלת הגופות (בשיר ``חיוך``, עמ` 26-27, ``אותיות בוכות באש``) באמצעות חיוך שלא עוזב את פניו גם כשהוא מוטל בדרכו האחרונה. אתה לא מעדן יתר על המידה את השואה?

השיר חיוך פורסם במדור לספרות במעריב. והוא בוצע פעמים רבות בטקסים - לרוב אני קורא אותו. גם נתן דטנר קרא את השיר המתאר בעוקצניות והומור סרקסטי את השואה.

חיוך/יעקב ברזילי (``אותיות בוכות באש``, הוצאת כרמל, 2004)

אבא המשיך לחייך מלחי עד לחי.הוא לא הפסיק לחייך גם כשנפתחו שערי המחנהועגלה רתומה לשני סוסים כחושי בשרנשתרכה פנימה בעצילתיים,לכיוון מגרש המסדרים..פני הסוסים דומים היו לפני אדם.אבא שכב על דרגש ללא תנועה ורק חייך........כבר לא היה מקום על משטח העגלהושמו אותם על הגוף של אבא.חששתי שהוא יחנק,אבל ראיתי שהוא ממשיך לחייךואז שמחתי שלפחות לא יהיה לו קר. ....

אבא המשיך לחייך מלחי עד לחי.הוא לא הפסיק לחייך גם כשנפתחו שערי המחנהועגלה רתומה לשני סוסים כחושי בשרנשתרכה פנימה בעצילתיים,לכיוון מגרש המסדרים..פני הסוסים דומים היו לפני אדם.אבא שכב על דרגש ללא תנועה ורק חייך........כבר לא היה מקום על משטח העגלהושמו אותם על הגוף של אבא.חששתי שהוא יחנק,אבל ראיתי שהוא ממשיך לחייךואז שמחתי שלפחות לא יהיה לו קר. ....

באיזה שלב בחיים התחלת לכתוב?

תמיד הייתה לי נטייה לספרות ולשירה. גם בזמנו כתבתי שירים בהונגרית אח``כ כתבתי בארץ. עד 1987 לא הוצאתי ספר לאור. הדבר משול לפעולה של הר געש. הלבה רותחת מבעבעת לתוך ההר עד שפתאום היא פורצת וזה מה שקרה אתי. יש לי ביקורת עצמית חריפה וכך כשהרגשתי שאני יכול להופיע בציבור עם הספר הראשון, הוצאתי אותו ומאז יצאו עוד 8 ספרים. שניים נוספים מוכנים כעת ומחכים לדפוס. הרומאן שלי "עד נר ראשון של בוקר" (עקד) אזל בשלוש מהדורות. תורגם להונגרית, יצא בהונגריה. אזלה מהדורה ראשונה, עומד לצאת בלונדון. אני נע בשלושה מעגלים: מעגל ראשון - כתיבה, שירה ופרוזה. מתרגם מהונגרית. יצירות מפרי עטי הופיעו: במעריב, עיתון 77, פסיפס, אפיריון ועוד. מעגל שני - הרצאות. אני חבר מועצת יד ושם, מרצה בבתי ספר, מוסדות, קיבוצים, השתלמויות מורים. מעגל שלישי - המוסיקה. כיום יש לי כ 70 שירים מולחנים. הלחנה קלאסית. 20 מחזורים, בשתי שפות באנגלית ובעברית, ע``י תשעה מלחינים מן המובילים בארץ. לתזמורות, למקהלות - הרכבים קאמריים. מבצעות בעיקר נשים זמרות מן השורה הראשונה של האופרה הישראלית. המנצחים – מנדי רודן, נועם שריף, אהרון חרל``פ ועוד.הרומאן שלי מוקלט עבור אגודת העיוורים בישראל ובהונגריה. בבר אילן התקיימו שני מחקרים האחד של פרופ` חנה יעוז שראיינה שורה של משוררי וסופרי שואה - ראיון מצולם. לפני שנה נכתב מחקר ``השתקפות משבר האמונה בעקבות השואה ביצירתו של יעקב ברזילי`` לילך דוברובנסקי זכתה בפרס לוחמי הגטאות ויד ושם עבור המחקר.

לדמויות בשירים יש שמות, האם השמות אמיתיים או בדויים? מי זה יאנק גרינברג? יאנק גרינברג הוא שם בדוי. טומי רוזנברג שם אמיתי, בן כיתתי, שנינו היינו גבוהים תמיד התחרנו בינינו מי יותר גבוה ומדדנו זה את זה. הוא לא חזר. ההורים שלו שרדו. וילי היה הבריון של הכיתה. הייתי מקיים איתו תחרויות ריצה, הוא לא חזר.

כ אשר אתה כותב על השואה הפואטיקה אינה בנויה על לשון ציורית (דימויים או מטאפורות), אלא תיאור תמונות אמת, מהו הרעיון המסתתר מאחורי תפיסה זו? הכתיבה צריכה להיות אמינה. אחד המבחנים של הכתיבה שיאמינו למה שאתה כותב. בנושא השואה אני מאוד מקפיד על כך. הרבה מאוד משירי שלא בנושא השואה, יש בהם מטאפורות ודימויים. בדרך כלל בכל שיר יש עוקץ, או פואנטה. הומור או סרקזם נמצא בכל שיר כמעין סיום פואטי. הרומאן "עד נר ראשון של בוקר" מגולל תקופה של 12 שנים. 1933-1945, יש בו שני ייחודים: נכתב באסוציאטיביות ולא כרונולוגית. אפשר לרתום את העגלה לפני הסוסים וגם להיפך. נקודת מפגש בין הומור לשואה לכל אורך הפרקים. כתב עת בהונגרית כבר שנים מפרסם אותו בהמשכים. ההומור כחוט השני בספר, נכתב לפני שבנינו כתב את "החיים יפים". ההסבר לכך שאני כותב על אנשים חיים שנקלעו לסיטואציות הומוריסטיות. ההומור בשואה היה נשק כבד במלחמת ההישרדות.או כיצד אתה בונה את התפר בין היותך משורר לבין היותך סופר? יש מעט סופרים שכותבים שירה יש יותר משוררים שכותבים פרוזה. אני מגיע אל הפרוזה מן השירה. פעם לא ידענו לדבר השמענו הברות. הברות הפכו למילים זעקות, השיר הוא זעקה. הפרוזה דיבור מתמשך. בעוד שמשורר יושב על שרפרף עם חצי ישבן תלוי באוויר, סופר יכול להתרווח בכורסה נוחה. משורר צריך להתמקד בשורות מאוד קצרות ולומר דברו ממוקד. כשאותה אמירה אצל סופר יכולה להשתרע על פני עמודים רבים. משורר הוא גנרל בצבא הכי קטן בעולם. סופר יש לו דיוויזיות. אני צועד בהפגנה בת שני משתתפים: שירתי - קודקוד ואני - מאסף. אני למעשה משורר. משורר מטבע הדברים הוא אדם בודד הוא התארס עם הבדידות. לצד שירת השואה מתפתחת אצלך שירת האהבה והאירוטיקה. כיצד אתה מגשר בין שני העולמות?

יש משוררים שמסתתרים ביער מאחורי עצים ושיחים ולא מוכנים להיחשף. יכולים לכתוב שירי טבע יפיפיים, אולם נרתעים משירים אישיים שמצריכים היחשפות והתערטלות. משורר אמיתי, כשהוא בא אל הענף הזה, לא צריך שיהיו לו גבולות למעט כתיבה גסה והעלאת רפש בכתיבה. אישה מכוסה בצעיף מושכת יותר מאישה עירומה. כתיבה נקייה. אירוטיקה נטו. איך אפשר לא לכתוב על אהבה ואירוטיקה שהרי אהבה היא מיסודות הקיום האנושי. ואהבה יש לה פנים רבות. אהבת אישה, אהבת ילדים, אהבת הורים, אהבת נופים, אהבת הבורא.

מזוית אחרת/יעקב ברזילי (``על חלקת בטנך``, הוצאת כרמל, 2002)

השמועה עברהמפה לאוזןוכולן יצאו לדרך.בזו אחר זוהגיעו נשות חיי בשחורוהקיפו את התל הרענןשתחתיו שכבתי,והצצתי להןמתחת לשמלות,וראיתי שלא כולן לובשות תחתונים.

כיצד אתה כותב שירה? היש רגעים? היש מקומות המובילים אותך לכתיבה?

כתיבת שיר בנים לא נים. בלילות ובבקרים כשאני חצי ישן. פתאום אני נחשף לאיזו מילה או צירוף מלים והצירוף הזה מוליך אותי להמשך או שאני מתעצל וזה הולך לי לאיבוד. אוזר אומץ לוקח עט ונייר ומנציח את מה שכתבתי בראש. אם לא שיננתי מספר פעמים זה יכול לברוח לי עד הבוקר, לכן אני לוקח עט וכותב. אחר כך יושב על זה ימים מספר. קפדן, נאבק על וו` החיבור וקוצו של יוד. יש לי כמה כללים מלבד אמירה אמינה. השיר צריך להתנגן בעיניי.

חוקי הטבע/יעקב ברזילי (``על חלקת בטנך``, הוצאת כרמל, 2002)

בסתיו,הלכתי אצל האילןהכי זקן ביער,שהיה לבוש במיטבאפנת העלים.עמדתי שםעירום בשלכת,ולא נשאר ליעלה תאנה,לכסות בו את מבושי.

קטגוריה: 

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA
משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים
ענה לשאלה / השלם את החסר