אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פרשת אלטלנה: דוגמה לבירור שאלות על ההיסטוריה


אפשר לשקר תוך כדי אמירת האמת. פרשת אלטלנה היא דוגמא מובהקת... אנשי האצ''ל פתחו באש לעבר כוחות צה''ל, בחפותם על נסיגת בגין והספינה. בגין קיווה להגיע לתל אביב ולפתוח במשא ומתן עם הממשלה. ששה אנשי אצ''ל נהרגו בכפר ויתקין; שני חיילי צה''ל נהרגו גם הם.יוסי גורביץ, [[גלגוליה של עלילת דם]]מדינת ישראל הוקמה, ב-15 למאי 1948, תוך כדי מלחמה באויב חיצוני. הנסיון לאחד כוחות נתקל בהתנגדות של מספר אירגונים שלחמו עד אז בנפרד כדי לקדם את הקמת המדינה (3, עמ' 25 – 50; 4, עמ' 166 – 170). והנה כעת כאשר המטרה הושגה על האירגונים הוטל להיעלם אל תוך צה"ל; כאשר כל אחד מאנשי האירגונים נושא עימו מטענים (כמו שנאה...) מן העבר.

מעל כל זה היו להם חילוקי הדעות קשים על איך צריך לפעול לגבי העתיד. נטיית האירגונים לעצמאות היתה למצע מתאים לעימותים סביב הצורך ולכן הדרישה להתאחד. הגעת אלטלנה אל חופי הארץ היתה לאחד השיאים של אותם עימותים. אחת התוצאות ארוכות הטווח של העימות הזה, שבו נפלו קורבנות משני הצדדים הניצים (אצ"ל וצה"ל), היא שחילוקי הדעות לגבי השתלשלות המאורעות ולגבי מניעי הצדדים המעורבים הם חדים גם היום – אולי כפי שהיו אז, ביוני 1948. האירועים של אותם ימים מקבלים פרשנות המושפעת מעמדתו הפוליטית האקטואלית של החוקר, כאשר כל צד במחלוקת מצויד בעובדות ונתונים שמגבים את עמדתו. איך מנצלים את המידע שברשות הפרשנים בלי 'לקנות' את המסקנות שלהם? זו דילמה שעומדת בפני ההיסטוריון כאשר הוא יוצא לחקור תהליך כלשהו. הדילמה הזו מחריפה כאשר הזמן שעבר מהאירועים הוא יחסית קצר. היא מחריפה עוד יותר כאשר עוסקים בנושא טעון כמו הפרשה שבפנינו. מי שאמון על חקר האמת ראוי כי:1. ימנע במידת האפשר משיפוט ומחוכמה שלאחר המעשה, ויתייחס למידע ולנסיון שהיה להם (למשתתפים בתהליך או בשרשרת האירועים) בבואם לנתח את המצב ולהחליט החלטות.2. יבחן את הכוונות והמטרות בעיניהם של בני התקופה הנחקרת.3. יבחן את האמצעים והביצוע באותה הרוח.תשובות ראויות, שמטרתן חקר האמת, לשאלות היסטוריות, מתקבלות רק אם החוקר מקפיד על הכללים (היעדים) הללו. שיעור ההצלחה בביצוע המשימות הללו תלוי מאד במידת השאיפה להגיע לחקר האמת. כבר קרה בעבר ששאלות שהעליתי לגבי עובדות ומסקנות בנושאים שונים לא קיבלו תשובות שקירבו אותי לחקר האמת. בחלק מן המקרים הללו יצאתי לחפש את התשובות הראויות בעצמי. כך נשאבתי גם הפעם למסע של חיפוש תשובות ראויות בעצמי. -----כאשר קוראים מחקרים בפרשת אלטלנה מתברר שבמקרים שונים זרימת המידע בין הצדדים הניצים היתה חלקית ביותר. בחלק מן המקרים היתה זו ודאי תוצאה של תעלול או תרגיל מכוון, אבל היו גם לא מעט מקרים שזה קרה בלי כוונה כלשהי. אפשר אולי להסביר את העובדה שזה קרה בין הצדדים בכך שלא היה להם מנגנון ראוי שידאג להעברת מידע. אבל קצת יותר קשה להסביר את המקרים הרבים מהסוג הזה כאשר מידע חיוני לא עבר בתוך צה"ל או בתוך האצ"ל. אלא שעלינו להיות זהירים לא לשפוט את המעורבים מבלי לברר מה היו המידע והנסיון שעמדו לרשותם בעת קבלת ההחלטות. בלי לבדוק את העובדות בצורה הזאת לא נוכל להחליט. יחד עם זאת, נדמה לי שיחסית בקלות אפשר לטעון שהעובדה כי אנשי מפתח בכל צד נשארו בחשכה למשך זמן ארוך מידי בודאי תרמה את חלקה לפרצי האלימות, כולל השימוש בנשק חם.התהליך של הבאת אלטלנה עמוסה בעולים ובנשק החל לא מעט זמן לפני ההסכם על פירוק האצ"ל ושילובו בצה"ל. המשמעות העיקרית של ההסכם היתה שהאצ"ל מפסיק להתקיים ושיופסקו פעולות רכישת הנשק העצמאיות של האירגון (1, עמ' 48). ההסכם נחתם בארץ בתאריך 1.6.1948 והאניה בכל זאת הפליגה מצרפת כעשרה ימים אחר כך. יוצא שאלטלנה מתקדמת לכיוון הארץ אבל השליטה על התהליך נשארת בידי האצ"ל.

אחר כך מדברים על הסכם שהנשק ימסר לצה"ל בחוף אלא שהאצ"ל משנה את דעתו (שם, עמ' 105 – 119). מצד אחד הוסכם שאזור הפריקה יהיה חוף כפר ויתקין. מצד שני נערך נסיון של האצ"ל לפרוק את הנשק באופן עצמאי. לצורך זה האצ"ל מרכז אנשים שלו שמקיפים את אזור החוף ומקימים חסימות על דרכים לאזור החוף (4, עמ' 206). בין השאר נחסמת דרכם של האנשים שמשרד הביטחון מינה לטיפול בפריקה. יש גם עדויות שאכן החלה הפריקה של הנשק באופן עצמאי (1, פרק י'). הכוונה של צה"ל להשתלט על האזור והפריקה נתקלת בהתנגדות שכוללת שימוש בנשק חם. יש גם עדויות שאנשי האצ"ל הם שפתחו באש (שם, עמ' 162). כתוצאה מן היריות נהרגו בחוף כפר ויתקין 6 אנשים (4 מהאצ"ל ו-2 מצה"ל) אבל בסופו של דבר צה"ל משתלט על אזור החוף. בהסכם שנחתם בין מפקדי הכוחות (יעקב מרידור ודן אבן) כתוב בין השאר (שם, עמ' 178):א. כוחות אצ"ל במקום מפסיקים כל פעולה אוייבת.ב. כל הנשק, התחמושת וציוד צבאי הנמצא כרגע בידי כוחות האצ"ל באזור כפר-ויתקין יימסר במלואו ובשלמותו לידי מפקד כוחות צבא ההגנה לישראל במקום.ג. כלי-הרכב העמוסים כרגע ציוד צבאי יוחזרו לבעליהם לאחר פריקת המטען...הנשק שנפרק בכפר ויתקין נמסר לצה"ל כפי שהוסכם. יחד עם זאת, יש גם עדויות שבתהליך הסיום של פרשת כפר ויתקין אנשי האצ"ל מצאו הזדמנות לבטא את שנאתם כלפי חיילי צה"ל בביטויים חריפים למדי (שם, עמ' 178).זירת הארועים עברה לתל אביב כי צה"ל לא הצליח למנוע את הפלגת אלטלנה מכפר ויתקין. מחשש להתלהטות הרוחות צה"ל מציב מחסומים כדי למנוע את מעבר אנשי האצ"ל לתל אביב. אלא שלמרות זאת ולמרות הפקודות שקיבלו חיילי המחסומים אנשי האצ"ל מצליחים לעבור את המחסומים בעיקר בזכות נחישותם והאיום שישתמשו בנשקם. בהמשך משתלטים אנשי האצ"ל על אזור החוף בתל-אביב. יש גם עדויות על תקיפות (בנשק חם) חוזרות ונשנות של מטה הפלמ"ח (במלון "ריץ") כולל ירי מן האניה (שם, עמ' 222 – 223). במקביל לירי מתקיים, בהצלחה חלקית, נסיון של האצ"ל לפרוק את הנשק באמצעות סירות תחת חיפוי אש. כן מתגברים את כוחות האצ"ל על החוף בנשק מן האניה.

לכאורה יש בתל-אביב מלחמה אבל ברחובות מסתובבים אזרחים שנקראו לצאת לעבר החוף כדי לעזור לאצ"ל ביעדיו. למרות המצב והנפגעים, האצ"ל לא מוותר על נסיונות הפריקה. כאשר זה המצב בשטח הגיוני שמישהו יחשוב על הסיכון שבו נמצאים האזרחים ועל דרך לסיים את הארועים המלחמתיים לאחר שהאצ"ל השתלט על חלקים מן העיר. על פי עדויות אלו כל זה קורה עוד לפני שמישהו פקד להפגיז את אלטלנה. לאחר שהופגזה האניה, ויש הטוענים שהכוונה היתה רק להרתיע, הניפו אנשי האצ"ל על החוף דגלים לבנים וחלקם אף הסתלקו מהחוף. אלא שבמקביל כוחות אחרים של האצ"ל כבשו את מטה חי"ם ברחוב הירקון והטילו מצור על מטה הפלמ"ח.-----כתוצאה מן הקרבות בין הצדדים נהרגו 19 אנשים, 3 מצה"ל ו-16 מהאצ"ל, במהלך שלושת ימי העימות (3, עמ' 35; 1, עמ' 240). גם חלק קטן מן הנשק שהובא באניה הושמד בעקבות ההפגזה. כמובן שהחלק הכי עצוב בסיפור הזה היה שיהודים הרגו יהודים. אפשר לטעון שמבצע רכישת אלטלנה והבאת הנשק היה חיוני להגנת מדינת ישראל מאוייביה החיצוניים. יחד עם זאת, לפי המעט שידוע לי, יש לפחות עדויות נסיבתיות על כוונות להפוך את אלטלנה לכלי במאבק של האצ"ל להישרדות כגוף צבאי עצמאי. בכל זאת היתה כאן עקשנות ונחישות לפרוק את הנשק עבור האצ"ל. יש הטוענים שההתחמקות של אלטלנה מכפר ויתקין ונחיתתה בחוף תל-אביב יצרה מציאות של מרי כנגד הממשלה הזמנית (3, עמ' 38). לכאורה אחרי אירועי כפר ויתקין לא היה יותר מקום לספק ואי-הבנות.מרסיסי המידע שהצגתי כאן אין אפשרות להציג מסקנה חד משמעית לכאן או לכאן. דבר אחד בטוח התקדמתי כמה צעדים קטנים בדרך ראויה לקראת חקר האמת בפרשת אלטלנה. בכל מקרה נראה לי שאפשר לטעון, כפי שעשה זאת אחד המשתתפים בפורום, שפרשת אלטלנה היתה אסון שבתנאים שנוצרו היה בלתי נמנע. כנראה שלא ניתן היה למחוק את המטען שהצטבר במהלך שנים של מאבקים ציבוריים, רעיוניים ופיזיים, במספר ימים. כנראה שהמטען הזה הוא שבסופו של דבר היה הגפרור שהצית את האש. -----מקורות1. ברנר, אורי, [[אלטלנה]] מחקר מדיני וצבאי, מכון טבנקין לחקר ולימוד הקיבוץ והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978.2. וזה, פנחס, [[המשימה – רכש]], הוצאת מערכות, 1966.3. ינאי, נתן, [[משברים פוליטיים בישראל]], תקופת בן-גוריון, הוצאת כתר, 1982.4. נקדימון שלמה, [[אלטלנה]], מהדורת ידיעות אחרונות, הוצאת עידנים, ירושלים, 1978.באדיבות פורום ארץ הצבי

תגובות

אלטלנה

הערות

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דוד סיון