הנכבה הפלשתינית והעגלה הריקה התקועה

ירון כהן צמח, 23/07/2007


 

יולי תמיר

יולי תמיר. "הספר נותן תמונה מאוזנת לילד הערבי, על מנת שיוכל לקשר את מה שהוא מכיר ולומד מהסביבה הטבעית, לבין מה שהוא לומד בספרי הלימוד"

המדרון החלקלק מושך אותנו מטה, אל התהום הגדול שמחכה במותם של עמים ותרבויות. יום לפני ט' באב, יום הזיכרון ההיסטורי לחורבן האוטונומיות היהודיות שהתקיימו במרחב המקומי, בחרה הפילוסופית פרופסור יולי תמיר לאשר תוכנית לימודים למגזר הערבי שבראשה עומדת ההכרה בנכבה הפלשתינית כשוות ערך למלחמת העצמאות הישראלית. כבר נאמר על ההיסטוריה שאין היא באמת חוזרת על עצמה, אבל אין ספק שהיא מתחרזת ונותנת פתח לצחוק הגורל להדהד בה. שהרי הכרה החד משמעית בשוויון האמיתות ההיסטוריות של היהודים והערבים, היא גם הכרה חד משמעית בדלדול זכותנו לחיות כאן.

הנכבה הוא יום הזיכרון הפלשתיני לגירושם ולנישולם של הפלשתינים משטחים ואדמות בארץ ישראל בימי תש"ח, גירוש ונישול שנעשה על ידי צבאות הציונים בכיבושים ארץ לא להם. לדברי יולי תמיר היא חושבת שנרטיב זה של האזרחים הערבים ראוי לקבל מקום שווה במדינת ישראל - "זה יעורר דיון בבתי הספר ורק יתרום לכך שילדי ישראל ילמדו על הצורך לחיות אחד עם השני. מגיע לציבור הערבי שניתן ביטוי גם לרגשותיו". מבלי לשאול על שום מה בכלל הציבור הערבי ראוי לכך, הדברים מלמדים על עומק המשבר חברה הישראלית.

לפי השרה, "הספר נותן תמונה מאוזנת לילד הערבי, על מנת שיוכל לקשר את מה שהוא מכיר ולומד מהסביבה הטבעית, לבין מה שהוא לומד בספרי הלימוד". לפי דברים אלו של השרה, לימודי ההיסטוריה אינם באים אלא בכדי להעניק לנפש האבודה של הילד הערבי החי במדינה יהודית מנוח, לתת לו פרספקטיבה היסטורית לנחשלות שלו. שהרי זה לא מנהיגיו העכשוויים שנכשלים מדי יום לחברו למציאות שבה הוא חי, כאילו שזה בכלל רצונם, אלא דור תש"ח של אבותיו, שלא הסכים לחלוקה, הוא אשר אחראי לניכור.

התמונה עגומה יותר, כי גם מנהיגנו נכשלים לחברנו למציאות. בישראל 2007 אין עומק תרבותי - הכול נרטיבים, סיפורים, אגדות עם, שכולם עומדים אחד ליד השני, שווים באמיתותם, שווים בשיקרם, מבלי כל דרישה לבירור אמת כלשהי. כל הסיפורים ההיסטוריים הם גרסה מקרית שאין צורך לבחון את אמיתותה. בשם הסובלנות - קבלת האחר, סיפוריו, אמונותיו - אנו מגיעים לפירוק, להתפלגות, וזאת מכיוון שאנו לא יכולים להגן על אמונתנו אנו בדבר זכותנו על הארץ. שהרי זכות שניתנת לנו מכיוון שאנו ניצחנו במלחמה על הנרטיבים היא זכות על תנאי, עד מלחמת הנרטיבים הבאה. אך זכות ללא עוררין בדבר האמת ההיסטורית נעוצה באדמה ולא בקלות ניתן להתעלם ממנה בבירות או ברמאללה. אך מי במקומותינו עדיין מחזיק באמת ההיסטורית כדבר שיש לחשוף ולגלות ולחיות לאורו?

אם כך, כבוד השרה, מדוע שלא נלמד, במקביל לסיפורי השואה, גם את הנרטיב של גבורות פלוגות ה-אס.אס? מדוע שלא נקבל כשווים את סיפורי הניצחון הנאצי ?מדוע לא נספר כשווים ובברכה את סיפורי הגי'אהד הערביים בבואם להתפוצץ במקומותינו? מדוע לא נספר את הנרטיב החיזבאלאי בדבר האומה האיסלמית הגדולה שאנו רק מפריעים לה? מדוע לעצור רק בנכבה, שהיא מבחינת הערבים רק טעות היסטורית בדרך למימוש זכויותם על הארץ?

הדבר מקבל משנה חשיבות כאשר רואים גם את רדידותו של הוויכוח גם בצד הימיני של הפוליטיקה. שרת החינוך לשעבר לימור לבנת מזדעקת כנשוך נחש: ברגע שמלמדים את התלמידים במגזר הערבי, שהיהודים גירשו אותם מבתיהם ושהקמתה של מדינת ישראל הייתה אסון, הם עלולים להסיק מכך שעליהם לצאת למאבק מזוין נגד מדינת ישראל. התוצאה, לפי ההיסטוריונית הדגולה, תהיה שבחסותה האדיבה של מערכת החינוך שלנו, אנו במו ידינו נגדל פה גייס חמישי.

ראוי שיהיו לנו מנהיגים שיידעו לזהות את מערך הסכנות של החברה שאותה הם שואפים להנהיג - שהרי ברור שלא ערביי ישראל הם הבעיה כאן, שנחשלותם לא תתוקן על ידי שוויון הנרטיבים, אלא מערכת החינוך, שלא מחנכת באמת, אלא מהווה רק מסגרת של פשרות ושהפשרה היא הערך היחיד שנותר בה, היא הבעיה העיקרית כאן. זוהי מערכת החינוך שנכשלת בכל פרמטרים בין לאומיים של השכלה וידע, ושנכשלת להעביר לדורות החדשים את הסיבות לקיומם בארץ הזו ועומדת מופתעת כאשר בוגריה נוטשים את המדינה - היא מדלדלת את הרוח הישראלית (שאותה מזמן דאגה לרוקן מכל תוכן מקורי) ומדרדרת עד לידי ביזוי את מדינת היהודים - הסיבה היחידה להימצאותנו כאן.

זוהי שקיעת החיפוש אחרי האמת - הכול נרטיבים, גרסאות של חור שחור, חיקויים של איזה היסטוריה שלא היתה, כמו כוכב נולד, רק ללא מקור שיש לחקותו בכדי לזכות בניקוד. הסכנה של כל אלה היא נורמטיבית - בנישול ערכים מוסריים ממשים שיכולים לקיים כאן חברה בעלת יסודות מוצקים. הלכידות החברתית של החברה ממשיכה להתפורר ביתר שאת בחברה שבה הטוב והרע, האמת והשקר, הם עניין של פשרה פוליטית ולא יותר מכך.

אך הנה, תמיד אפשר לסמוך על הערבים שיגידו את האמת שלהם, ולא את הפשרה שאנחנו מנסים ללמד אותם שהיא כדאית להם, כביכול. ד"ר אחמד טיבי יודע להגיד את זה במילים פשוטות, כמו יאסר עראפת בזמנו שלא הקשבנו לו באמת - "יש ללמד את הנרטיב הפלסטיני-ערבי גם בבתי-ספר יהודיים. אסור שהרוב יתכנס בתוך בועת הנרטיב שלו בלבד ויתכחש לאחר. גם התלמידים היהודיים זכאים להיחשף לאמת". לפי טיבי, אנו, היהודים, חיים בתוך בועה של נרטיב, אמת כלשהי שאין לה שום אחיזה במציאות. אך אנו זכאים לשמוע את האמת הפלשתינית, כי אצלם זה לא נרטיב אלא אמת שאינה תלויה בשר חינוך כזה או אחר.

מכיוון שלא מחפשים את האמת, מתבטל מעמדו של האדם החושב ובמקומו עולה דמותו של האדם הפשרן המסתייג מכל התעקשות על עמדתו והצדקת אופני קיומו. אותו אדם אין לו כל יכולת להגן על עמדה שבה הוא מחזיק כאמיתית. אדם זה נתון במצב נידף למול כוחות גדולים ממנו המנצלים את שבריריותו, ומעניקים לו תודעה כוזבת המשרתת את המטרות הכלכליות או הפוליטיות שלהם. זהו האדם.

העגלה הריקה הזו, מאותו משל מוכר, החילונית והחלולה, המיוצגת על ידי אותו משרד חינוך, עומדת תקועה ללא כל זכויות מעבר על הגשר וללא כל כלי אמיתי שבעזרתו נוסעיה יוכלו למלא אותה בחכמה.

ועוד דבר, אם הערך העליון הוא פשרה וסובלנות היא צוו השעה, אז על מה יצאה הצעקה כנגד פשרת הנרטיבים בין מזוז לנשיא קצב בפרשת האונס? מדוע הפשרה קוממה כל כך? ברור הוא שהדבר נובע מכך שיש בנו איזה צורך להגיע לאמת, לחשוף אותה, לחיות לאורה, ולא להסתיר אותה תחת מעטה הפשרנות. הניסיונות השונים של הפוסט ציונים למציאת פשרה היסטורית עם הערבים, היא בכייה לדורות, כי מי שינצח הוא החזק, ומי שיש לו אמת הוא חזק.

יש אמת, ומטרת התרבות היא לחפש אחריה, גם אם היא לא תושג לעולם. אך תרבות שלא מחפשת את האמת תוך כדי התחבטות באופן מתמיד ומקדשת את הריקנות של הנרטיבים, היא תרבות מתה.



תגובה למאמר

לדיון המלא בפורום

 

ועוד אומרים על היהודים שהם הם חכם...

1

אייל ( 2007-07-23 16:53:39 ) בתגובה לemago

יהודים יקרים:
ואם לא תוזכר ה "נכבה" בספרי הלימוד,
אז התלמידים הערבים לא ידעו עליה?

הרי כבר 60 שנה הם צועקים, כולם, "נכבה", גם בלי ספרי הלימוד,
אז מה הפאניקה?

ואם כבר מדובר על אמת ושקר,
אז לידיעתכם, עד היום דווקא שיקרו לנו כשסיפרו לנו שההנהגה הערבית בארץ
קראה לאזרחיה לנטוש את מקומותיהם.

שיקרו לנו כשסיפרו לנו שהיינו "מעטים מול רבים",
כי מבחינה צבאית היינו רבים מהם, או שווים,
וכנ"ל בציוד לחימה.(כך היה לאחר ההפוגה הראשונה).

והכי חשוב: אנחנו באמת חושבים שלימוד ה"נכבה" יפגע בזכותנו כאן
למדינתנו?
כאילו שהמדינה שלנו מתקיימת בזכות הסכמתם???

מישהו כאן בכלל זקוק להסכמתם לכך???

מי זה האידיוט שאמר שהיהודים הם חכמים.....

ולסיום: כן, גירשנו אותם מכאן, אז במלחמת 1948,
וחבל שגם לא גירשנו את היתר.
זה לא נעים, לא הומני, אבל באמת שלא היתה לנו ברירה אחרת,
ואם כבר התחלנו, אז חבל שלא סיימנו את המלאכה הבלתי סמפטית הזו,
השארנו אז, כאן, מיעוט קטן שלהם, אולי בשביל לנקות את מצפוננו,
ולא חשבנו על התוצאות העתידיות עקב הריבוי הטבעי שלהם.

האמת?
היה עדיף שיהיו בלבנון וירדן עוד 1.200.000 פליטים פלסתינים,
מאשר שיהיו אזרחי ישראל, כאילו....

הגב להודעה זו

 

הבעיה היא לא

2

ירוןכ ( 2007-07-23 23:02:51 ) בתגובה לאייל, ( 1 )

הבעיה היא לא אם יוזכר או לא יוזכר, אלא עצם הגישה שרואה "נראטיבים" ולא
אמת היסטורית הנשענת על עובדות. כי נראטיבים מתחרים על כמות מאמינים ולא
על נכונות הסטורית. נראטיבים מנצחים כאשר הרוב מחזיק בהם. דעת הרוב,
תרבות ה-SMS - משאלי דעת קהל שקובעים מה אמת ומה שקר.

לכל העסק הזה יש משמעות נורמטיבית - כי אם זה קוממיות אז יש לעשות דברים
מסוימים, ואם זה אסון אז עושים דברים אחרים לגמרי. אם זה רק נראטיב, אז
המשמעות הנורמטיבית היא יחסית למי שמחזיק בנורמה, ואז לא רק שאין אמת
ושקר, אלא גם אין טוב ורע, וכל אונס ניתן לכביסה נורמטיבית על ידי פשרה
נרטיבית.

הגב להודעה זו

 

אהלן ירוןכ...

3

אייל ( 2007-07-24 05:02:27 ) בתגובה לירוןכ, ( 2 )

מה כל כך נורא בכך שהפלסתינים ידעו, שאנחנו יודעים,
שבשבילם, מלחמת 1948 היתה "נכבה",
הרי עלינו גם לשמוח שכך היא נסתיימה, ולא אחרת...

לדעתי, הפחדים שמתעוררים בחלק מאיתנו,
עקב הזכרת המונח "נכבה",
מוכיח, שרבים מאיתנו חשים רגשות אשמה על תוצאות מלחמת 1948,
מבחינת הפלסתינים.

לי אין את התסביך הנפשי הזה,
או רגשות אשמה עקב תוצאות המלחמה ההיא,
ולכן אני אומר שאכן קרתה להם "נכבה",
ואני שמח מאוד על כך שהמלחמה הסתיימה בנצחוננו,
והרי ברור שנצחון של צד אחד,
תמיד בא עם הפסד של צד אחר...

מדוע אנחנו מתעקשים לומר שמלחמת העצמאות היתה טובה לפלסתינים,
האם אנו באמת חושבים כך?

הגב להודעה זו

 

אין שום רע

6

ירוןכ ( 2007-07-24 15:05:55 ) בתגובה לאייל, ( 3 )

הפחד שלי הוא לא מזה שגירשנו ערבים מהבתים שלהם ושהם יודעים את זה או
חוגגים את זה. ממש לא.
הפחד שלי הוא מאיבוד הדעת היהודי, שמרגיש עדיין בגלות, ולא מוכן לראות
בקיומו כאן כאמת, אלא רק נרטיב. זה הפחד שלי - שהתרבות שלנו נשענת על
נרטיב שקיומו אפשרי רק אם מאמינים בו ללא כל אחיזה בעובדות היסטוריות.

אני מעדיף שבספרים יהיה כתוב האמת: היהודים גרשו את הערבים, והקימו כאן
מדינה יהודית, כי ראוי וצריך שתהיה כאן מדינה יהודית, גם אם גורשו
ערבים. לומר שזה נרטיב זה לרוקן את הדברים מתוכן.

הגב להודעה זו

 

לא נכון להזכיר רק את הנכבה

4

גור ( 2007-07-24 11:55:38 ) בתגובה לemago

צריך לכתוב את הכל ואת כל הרקע שקדם למלחמה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3428808,00.html

הגב להודעה זו

 

הדבר המטריד באמת

5

ניסים ( 2007-07-24 13:36:16 ) בתגובה לemago

ששרת החינוך עולה לכותרות לא על איזו מהפיכה חינוכית או על הצלחות
מדהימות במבחנים הבינלאומיים אלא על הקו הירוק או הנכבה
חבל חבל חבל
והלוואי ויהיו לנו שרי חינוך יותר מוצלחים

הגב להודעה זו

 

לימור לבנת

7

קמילה ( 2007-07-24 15:09:15 ) בתגובה לemago

לא מבינה למה מתקיפים את יולי תמיר בזמן שהספר אושר בתקופת לימור לבנת

הגב להודעה זו

 

כי שרת החינוך לא פוסלת את הספר

8

ניסים ( 2007-07-24 21:39:26 ) בתגובה לקמילה, ( 7 )

אני בטוח שאם לבנת היתה יודעת על הספר היא היתה פוסלת אותו
ואילו לחברת שלום עכשיו הספר ראוי ורצוי
וזוהי הסיבה למה שאת מכנה התקפה ואני מכנה התגוננות .

הגב להודעה זו

 

האמת הבלתי-מושגת?

9

מימוזה ( 2007-07-25 04:19:35 ) בתגובה לemago

שלום,
אותי מעניינת טענתך האחרונה שחובת התרבות לחפש אחר האמת, גם אם היא לא
תושג לעולם. טענה זאת מקיימת מתח מסוים עם המאמר עצמו. בגוף המאמר,
נדמה שאתה יודע מה היא האמת ומציג אותה: נעשה גירוש לערבים שישבו פה;
בצד טענה נורמטיבית: הגירוש היה מוצדק; טענתך או הביקורת הפנימית שלך
כלפי מערכת החינוך, היא רק שאין לתת לה מעמד יחסי כעוד "סיפור" בצד
אחרים. אבל אם אני מבין נכון את הטענה או השיפוט הנורמטיבי שלך, אז
המחלוקת בינך לעמדה הפלסטינית אינה כל-כך לגבי העובדות או האמת של מה
שהיה, אלא לגבי הערך המוסרי שיש לתת להן. לדעתך יש הצדקה מוסרית למה
שנעשה, להשקפתם זה פשע שתיקונו יבוא בביטול המדינה היהודית.
בקיצור, אשמח להבהרות בנקודות אלו.

הגב להודעה זו

 

הבהרות

10

ירוןכ ( 2007-07-25 10:33:00 ) בתגובה למימוזה, ( 9 )

קודם כל תודה על התגובה.

אני מבקש את האמת. אם גירשנו ערבים, אז ללמד את זה. אם לא - אז ללמד את
מה שכן. (מעבר לעמדתי האישית בדבר הנכונות של הגירוש או לא).

טענתי כלפי משרד החינוך היא שחינוך לפשרות של נרטיבים מוביל לאיבוד
ההצדקה ההיסטורית לקיום העם היהודי במרחב הערבי - כי הרי באיזה זכות
אנו נאחזים כאן?
טענה שנייה היא שאיזון הנרטיבים מוביל לדילמה ממשית שמתבטאת בשאלה מה
יעשו בבתי ספר ערביים ביום העצמאות/נכבה? ירימו את הדגל לראש התורן או
יורידו אותו לחצי תורן אם בכלל?

הגב להודעה זו

 

תודה.

30

מימוזה ( 2007-08-18 02:20:06 ) בתגובה לירוןכ, ( 10 )

תודה על ההבהרות.

הגב להודעה זו

 

על מר ירון כהן צמח ועל הגברת יולי טאמיר

11

מר קג´טי נגהי ( 2007-07-26 03:00:42 ) בתגובה לemago

>>>"אם כך, כבוד השרה, מדוע שלא נלמד, במקביל לסיפורי השואה, גם את הנרטיב של גבורות פלוגות
ה-אס.אס? מדוע שלא נקבל כשווים את סיפורי הניצחון הנאצי ?מדוע לא נספר כשווים ובברכה את סיפורי
הגי´אהד הערביים בבואם להתפוצץ במקומותינו? מדוע לא נספר את הנרטיב החיזבאלאי בדבר האומה
האיסלמית הגדולה שאנו רק מפריעים לה? מדוע לעצור רק בנכבה, שהיא מבחינת הערבים רק טעות
היסטורית בדרך למימוש זכויותם על הארץ?"<<<

יש כותבים שמסוגלים בכמה משפטים לדקור ישר לבטן הרכה איפה שאין שריון . מר ירון כהן צמח הוא
אחד כזה והמשפטים הנ"ל הם הפגיון, פגיון האמת. חזק ואמץ ידידי!!!

ואכן הגברת יולי טאמיר (לא, ה א´ הנחה אינה משיכת קולמוס) נכנסה למשרד החינוך לא בכדי לשפר את
רמת החינוך בישראל שהיא מקבילה לברזיל או מדינת עולם שלישי אחרת, לא בכדי להלחם בנגע הבורות
שתקף במלוא עוצמתו את תלמידי עם הספר-- אלא בכדי להשליט אג´נדה שמאלית רדיקלית פוסט
מודרנית.

תצביעו עבודה בבחירות הבאות והגברת יולי טמיר היא רק מתאבן למה שמצפה לנו כאן

הגב להודעה זו

 

מר נגהי...

12

אייל ( 2007-07-26 17:26:17 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 11 )

רק שתדע:

1.באקדמיות צבאיות בעולם אכן לומדים את שיטות הקרב, ויכולות הלחימה, של
דוויזיות הס"ס.
הרי רוב הס"ס היה מורכב מדוויזיות לוחמות של רגלים ושריון,
וההישגים הקרביים שלהם, מאז, הם מודל לחיקוי לכל צבא.
אף צבא בעולם עוד לא הצליח, עד היום, לערוך קרב משולב מוצלח,
כפי שאותן דוויזיות ס"ס הצליחו לבצע.
(יש להבחין,כמובן, בין אותן דוויזיות לוחמות, ולבין היחידות שעסקו ברצח
המונים)

2.תודעה היסטורית אינה נקבעת על ידי מערכת החינוך,
אלא על ידי סיפורים מן הבית, בזמן הילדות,
ועל ידי סרטים הוליוודיים מפונטזים...

הגב להודעה זו

 

Re: מר נגהי...

13

ירוןכ ( 2007-07-26 19:20:12 ) בתגובה לאייל, ( 12 )

השאלה לא האם לומדים בכדי להכיר את הטקטיקות הצבאיות. ברור הוא שלא מלמדים את הנרטיב
הפלשתיני בכדי ללמוד כיצד לגרש ערבים. השאלה היא מעמדו של הנרטיב כשווה ערך לנרטיב האחר.
והשווה ערך מתייחס גם למעמד האמת העובדתית של הנרטיב וגם למשמעות המוסרית שלו - האם הנרטיב
של כוחות האס.אס שווה ערך מוסרי למעשיהם של כוחות בעלות הברית?


מערכת החינוך אחראית בין היתר לשמר תודעה היסטורית של העם שבו היא פועלת ולשמו היא מתקיימת.
אין היא צריכה להיות מקום של הכל זורם והכל הולך. כאשר זה פרצופה, היא מפסיקה לממש את התפקיד
שלשמו היא הוקמה ותוצריה הם רדידות הרוח בשם הסובלנות.

הגב להודעה זו

 

אהלן ירוןכ...

14

אייל ( 2007-07-26 19:42:20 ) בתגובה לירוןכ, ( 13 )

לפעמים אני שואל את עצמי עד כמה מה שאנו יודעים על ההיסטוריה,
זו האמת...

הרי ברור לך, שאם, חס ושלום, גרמניה הנאצית היתה מנצחת את מלחמת העולם
השנייה, ואם אתה ואני היינו בחיים היום,
אז היינו לומדים שהיטלר הציל את העולם החופשי מן הבולשביקים והיהדות
הבינלאומית....

איך אמר נפוליאון בונאפארטה: "היסטוריה זו בדיה שהכל הסכימו עליה".

לעם הגרמני של אז, דוויזיות הס"ס היו הילדים היקרים והמובחרים שלהם,
ששומרים עליהם מן הפראים הסלאביים, ומן היהודים המשעבדים...

אני לא מנסה לשנות את ראיית עולמנו היום,
אלא מנסה להבין את התודעה השלטת, אז, אצל הגרמנים,
ועמים אחרים.

אנו צריכים לשפוט אותם לפי מה שהם "ידעו" אז,
ולא מה שידענו, ושהם ידעו, לאחר מכן,(שואה למשל).


הגב להודעה זו

 

Re: אהלן ירוןכ...

18

מר קג´טי נגהי ( 2007-07-27 11:15:11 ) בתגובה לאייל, ( 14 )

אין לי בעייה עם מחקר היסטורי אובייקטיבי. הרי היה זה וובר שקרא להיסטוריון או לחוקר החברתי לאמץ
גישה אובייקטיבית מול מושא המחקר ומחקר ההיסטוריה ומערכת הערכים הנאצית אינם יוצאים מהכלל.
אולם, וגם וובר מדגיש זאת במתודולוגיה שלו, כשהסתיים המחקר, מותר ונדרש מהחוקר לאמץ גישה
התואמת לעולם הערכים שלו.
כפי שהעירו פה, צריך לחקור את ההיסטוריה הגרמנית בשנות ה 30 וה 40 אבל יש הבדל בין מחקר
אקדמי לבין ייחוס ערך שווה לנרטיבים.
הפלסטינים לא צודקים כמו שהנאצים לא צודקים ואם מערכת החינוך תתחיל לעסוק ברלטביזם היסטורי
מול אבסולוטיזם היסטורי, אז באמת מה שנותר לנו זה להתקפל מפה וללמוד את האמת הפלסטינית
מהגולה

הגב להודעה זו

 

מר נגהי, זה מאוד פשוט...

19

אייל ( 2007-07-27 17:21:46 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 18 )

אנחנו צודקים בזכותנו על מדינתנו כאן,ועל האדמה הזו,
והפלסתינים צודקים בכך שהם שילמו את המחיר על כך,
כי מדינתנו קמה על אדמותיהם ובתיהם שהיו כאן.

ועכשיו אלמד אותך פטנט יעיל ביותר:
בטח תשאל אותי: אז מה עושים כששני הצדדים צודקים?
אז פשוט מאוד, אתה תומך בצדק של הצד שלך, של העם שלך,
ולפי האינטרסים שלך...

פשוט, לא?

הגב להודעה זו

 

Re: מר נגהי, זה מאוד פשוט...

20

באיזה עולם אתה חי? ( 2007-07-27 17:59:39 ) בתגובה לאייל, ( 19 )

אתה באמת חושב שאפשר לחיות עם שני הנרטיבים האלו כאילו זה איזה משחק דוקים? אם כן, למה שלא
נשחרר את כל האסירים כולל יגאל אמיר, הם יאמינו בצדקת דרכיהם, ואנחנו נאמין בשלנו. והכל יהיה טוב
ויפה.

הגב להודעה זו

 

באיזה עולם אתה חי?

21

ירוןכ ( 2007-07-27 18:00:19 ) בתגובה לבאיזה עולם אתה חי?, ( 20 )

טעות ברובליקה.

הגב להודעה זו

 

אז זהו זה...

22

אייל ( 2007-07-27 18:52:28 ) בתגובה לבאיזה עולם אתה חי?, ( 20 )

כל אחד מאמין בצידקתו,
ואני אפעיל ואכפה את צידקתי,
לפי האינטרסים שלי,
של משפחתי, עמי ומדינתי.

אין לי כל בעיה שיגאל עמיר ידבוק בצידקתו, כל עוד הוא במאסר,
ושהפליטים הפלסתינים ידבקו בצידקתם, כל עוד שהם במחנות הפליטים,
ולא כאן...

הגיע הזמן שנדע להתעקש על שלנו,
לא כילדים קטנים שחשים צודקים בכל דבר,
ושצועקים "אמא´לה" בכל פעם שלא מסכימים איתם,
אלא, כאנשים שפועלים לפי האינטרס ההגיוני והקיומי שלנו.

הגב להודעה זו

 

נו, הרי זה בדיוק

23

ירוןכ ( 2007-07-27 21:14:32 ) בתגובה לאייל, ( 22 )

כל העיקר - שנדע להתעקש על שלנו, מתוך הכרת הטוב והנכון. זאת אומרת מתוך
הכרת האמת והצדק. אבל איך נכיר באלו אם הכל "נרטיבים"?

הגב להודעה זו

 

אכן, הכל נרטיבים...

24

אייל ( 2007-07-27 23:21:07 ) בתגובה לירוןכ, ( 23 )

אבל הנרטיב שלי הוא זה שאני אלחם למענו,
כל עוד שזה תואם את האינטרס האישי והלאומי שלי.

הגב להודעה זו

 

נרטיבים

25

גור ( 2007-07-27 23:52:26 ) בתגובה לאייל, ( 24 )

נארג פרסמו מאמר מעניין של בן דרור ימיני

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/614/443.html

הגב להודעה זו

 

שלום גור...

26

אייל ( 2007-07-28 03:34:17 ) בתגובה לגור, ( 25 )

אני מאוד מעריך את בן דרור ימיני,
ואנו אף מקושרים באימיילים, מפעם לפעם.

תגיד לי:
אם אנחנו מלמדים את הנצרות בבתי הספר שלנו,
אז האם זה מתן לגיטימציה לנצרות?
או העדפתה על פני היהדות?

ואם מלמדים את השואה כנרטיב של "כצאן לטבח"
אז, האם זה מחנך את ילדינו להיות כבשים תמימות?

ואם מלמדים על האנטישמיות,
אז, האם זה הכשר לאנטישמיות?

לדעתי עדיף שהיהודים ידעו מה הפלסתינים מרגישים ורוצים,
בכדי שנדע, ונוכל להתמודד איתם כפי שצריך.

מה גם, שאם הפלסתינים ידעו, שאנחנו יודעים,
שהקמת מדינתנו היתה אסון נורא מבחינתם,
אז, לא קרה כלום...

הכנסת עניין ה "נכבה" למערכת החינוך לא תשנה דבר, וחצי דבר,
לא אצלנו, ולא אצלם.

זו פאניקה מיותרת, לדעתי.

הגב להודעה זו

 

Re: מר נגהי...

15

מר קג´טי נגהי ( 2007-07-27 02:25:47 ) בתגובה לאייל, ( 12 )

1. לפי מיטב ידיעתי ה ס"ס לא היה כוח לוחם ולא כוח שנע עם שיריון . הסס היו כוחות עלית שעסקו
בשיטור ובאיוש מחנות המוות. לדעתי אתה מערבב בין ה סס לורמאכט. אולי אני טועה. אולי מר נוידרפר
יוכל להאיר אותנו בנושא.

2. לבית הספר עדיין יש משקל בעיצוב אישיות של ילדים. אתה יוצא בהנחות גורפות מידי בקלות רבה מידי

הגב להודעה זו

 

מר נגהי....

16

אייל ( 2007-07-27 04:58:20 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 15 )

הס"ס הלוחם,(WAFFEN SS) היה הכח הלוחם המובחר של גרמניה,דאז,
דוויזיות שיריון ורגלים משובחות ביותר,
ובעלי יכולת קרבית מדהימה.

איני מתפלא על כך שפרט זה אינו ידוע לך,
כי כל מה שרוב האנשים יודעים על הס"ס, זה מן הסרטים ההוליוודיים,
ומעדויות של ניצולי שואה, שרבים מהם חסרי יכולת, אז והיום,
להבחין בין ס"ס, ס"א, ס"ד והוורמאכט.

גם ב "יד ושם" מוצגות תמונות של גרמנים כאנשי ס"ס,
אבל מביני עניין מבחינים מייד שלא מדובר בס"ס,
אלא ביחידות אחרות.(לפי צבע המדים, חימוש וסמלים)

זה כמובן נכון שהפיקוד על המחנות היה של הס"ס,
אבל, הם הקצו לצורך זה כח אדם מועט ביותר, יחסית לכמות כח האדם שלהם.

כוחות השיטור בשטחי הכיבוש היו ה- ס"ד,
שרבים מבלבלים בינם לבין הס"ס.

הערה חשובה: אם מישהו מבחין בדבריי באיזו "הערכה" לס"ס,
אז האמת היא שיש לי הערכה רבה ליכולת הקרבית שהם גילו אז,
אל מול צבאות לוחמים,
וכמעטים מול רבים, תמיד.

אבל, כמובן, אני מלא שנאה אל הס"ס, בכל שקשור לשואה,
אני בסך הכל מפריד בין ההשמדה לבין לחימה.

ובעניין החינוך:
גם המורים והמורות בבתי הספר מלמדים את מה שהם יודעים מן הבית,
ולא מתוך ספרות מקצועית היסטורית.

או שלפחות הם מעבירים את חומר הלימוד ברוח אישית שכזו.

הגב להודעה זו

 

נ.ב מר נגהי...

17

אייל ( 2007-07-27 05:11:46 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 15 )

להלן מספר שמות של דוויזיות ס"ס לוחם, שאני זוכר כרגע:
"טוטנקופף"
גרוס דויטשלנד"
וויקינג"
שארמלאן"
"אדולף היטלר"
"דאס רייך"
והיו כמובן אחרות שאיני זוכר כעת.

נ.ב. הס"ד, שהיה כח השיטור בשטחים כבושים היה תחת פיקוד הס"ס.

הגב להודעה זו

 

מר נגהי...

27

אייל ( 2007-07-29 01:32:58 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 15 )

בבקשה, קבל קטע מאמר מויקיפדיה,
ושים לב,
היו 40 דוויזיות לוחמות של הס"ס,
בסדר?

***

[עריכה] וואפן אס אס
ערך מורחב – ואפן אס אס
דיביזיות הוואפן אס האס שובצו בחזיתות השונות על פי החלטת הצבא, אך היו
כפופות בכל ענין אחר (כוח אדם, ציוד, שיפוט, וכו´) לפיקוד העליון של
האס אס. דבר זה יצר חיכוך בלתי פוסק מול הצבא, וגם תחרות בין המשרדים
השונים של האס אס על השליטה בוואפן אס אס. אחד הוויכוחים הבולטים עם
הצבא וגם בתוך הנהגת האס אס היה על גודלו של הוואפן אס אס; הדעה שגרסה
שיש צורך להגדיל ככל האפשר את הוואפן אס אס היא זו שניצחה, אך מכיוון
שלא היה די בכוח האדם הגרמני, אך מכיוון שהצבא מנע גיוס נרחב, נאלץ
הוואפן אס אס לגייס יותר ויותר מבין הגרמנים שגרו מחוץ לגרמניה,
הפולקסדויטשה, וגם בין עמים "גרמניים", כמו סקנדינביה והולנד, ומאוחר
יותר גם מצרפת, איטליה, ואף מזרח אירופה. בשיא כוחו מנה הוואפן אס אס
למעלה מ-40 דיביזיות, ואולם אותן יחידות שגויסו מעמים לא גרמניים נחשבו
נחותות יותר; לעומתן, דיביזיות האס אס המובחרות (אותן שהוזכרו לעיל,
וכן דיביזית האס אס החמישית, ויקינג) הוסבו לדיביזיות שריון מעולות,
PanzerDivision, ונלחמו במקומות הקשים ביותר כמעין "כיבוי שריפות" בעת
משבר בחזית.

***

הגב להודעה זו

 

הנה דו קיום

28

ירוןכ ( 2007-07-29 15:22:35 ) בתגובה לemago



http://news.walla.co.il/?w=//1144762

הגב להודעה זו

 

אהלן ירוןכ...

29

אייל ( 2007-07-29 16:44:50 ) בתגובה לירוןכ, ( 28 )

האמת?
אני פשוט אלרגי אל האיש הזה, אחמד טיבי...

אבל, בכל אופן, קראתי את המאמר שלו,
ואיני מצא סיבה מדוע שלא נלמד על ה "נכבה" שלהם,
ושהם ילמדו על ה "נכבות" שלנו,
לאורך ההיסטוריה.

הרי הפלסתינים בישראל לומדים על חורבן הבית הראשון והשני,
וכמובן, על השואה, (בלי השוואות,כן?),
אז מה האסון הגדול שנלמד על מה שבעיניהם זה אסונם?

הגב להודעה זו