אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קרן המטבע הבין לאומית ותפקידה במערך העולמי המודרני


סמל קרן המטבע הבינלאומית
סמל קרן המטבע הבינלאומית

קרן המטבע היא סוכנות מיוחדת של האו"ם שהוקמה ב 1945 על מנת לקדם את כלכלת העולם. מטה הקרן נמצא בעיר וושינגטון די. סי., וחברות בה 183 מדינות. מטרת הקרן היא מניעת משברים במערכת הכספית העולמית ע"י עידוד מדינות לאמץ מדיניות כלכלית יציבה ועקבית. היא אף מתפקדת כקרן המסייעת לחבריה סיוע כספי זמני לצורך איזון בעיות תשלומים.

בין מטרותיה:

· יציבות שערי החליפין

·הימנעות מהפחתת ערך המטבע כתחרות בין מדינות

· פיקוח על בעיות במאזני התשלומים במדינות השונות

· מטרת על נוספת היא הפחתת העוני בעולם

בנוסף לכך הקרן תומכת כמובן בהרחבת המסחר העולמי . הקרן מסייעת בייעוץ לחבריה ואף באופן פיזי , לדוגמא :

·במהלך השנתיים האחרונות הקרן יעצה לממשלה היפנית לשמור על שער ריבית נמוך , לסייע בשיקום בנקים שהיו בבעיות , ולקדם את התרת הפיקוח הממשלתי.

·הקרן עקבה בעניין אחרי מדיניות ממשלת מקסיקו בתחום הכספי, תוך עידוד יישום מטרות האינפלציה ופיקוח על הבנקים. זאת, לאחר המשבר הכלכלי שפקד את מקסיקו באמצע שנות ה - 90.

·במהלך המשבר הכלכלי באסיה בשנים 1997 - 1998 הקרן סייעה במהירות לקוריאה בבעיות הכלכליות הקשות אליהן נקלעה. היא קיבלה סיוע של כ 20 מיליארד דולר להבראת כלכלתה. תוך כ 5 שנים יצאה קוריאה לשלם חזרה את ההלוואות שקיבלה ולשקם באופן יחסי את הכלכלה.

·הקרן סייעה גם לקניה להילחם בבעיות בצורת על ידי הלוואות שנתיות במהלך השנים האחרונות.

·לאחר נפילת הגוש הסובייטי נחלצה הקרן לעזרת המדינות הבלטיות ומדינות סובייטיות (לשעבר) נוספות, ע"מ לייסד בנק מרכזי במדינות אלו וכן לצורך יעוץ למעבר לכלכלת שוק.

הנושאים עמם מתעסקת הקרן קשורים גם בתכנון סטנדרטים למדיניות המדינות בתחום הכלכלי ברמה המאקרו - אקונומית - תקציבי המדינות, האשראי, יעדי אינפלציה, צעדים מבניים הקשורים לשוק העבודה - בכל אלה מייעצת הקרן לחברים בה כיצד לשפר המצב בתחומים השונים לצורך השגת המטרות שהוצבו - כלכלה יציבה יותר, למשל. הקרן אף מסייעת לחברות בה ע"י הלוואות במידה ויש להן בעיות במאזן התשלומים. האתגרים עימם מתמודדת הקרן משתנים מזמן לזמן, וחשיבותה הולכת וגדלה ככל שעובר הזמן. התהליכים הגלובליים העוברים על העולם בעשור האחרון מגדילים את השילוב בין שווקים שונים בעולם ומצמיחים שווקים חדשים כמו חלקים ממזרח אסיה ואמריקה הלטינית. תוצאה נוספת של התהליכים הגלובליים היא שהקרן "מכווננת" עצמה גם למגעים ותיאומים לא רק עם המדינות החברות אלא גם עם ארגונים בין לאומיים ארגוני מדינות ועוד - וזאת ע"מ לתאם תהליכים גלובליים שונים ולדחוף להצלחתם ולהטמעתם באופן הטוב ביותר שאפשר. ואכן, למרות הביקורות שיפורטו בהמשך, יש להודות שלמעשה השווקים הפתוחים והסחר החופשי הפחיתו את העוני במזרח אסיה, למשל - ואף חלק ממדינות אפריקה מתחילות לצעוד בכיוון "האסיאתי".

המחשבה להקים את הקרן הועלתה לראשונה בועידת או"ם שנערכה ב 1944 ב ברטון וודס (ניו המפשייר - ארה"ב ) ע"י הסכמה בין נציגי 45 מדינות, וזאת ע"מ להימנע מהמצב הכלכלי העולמי הקשה של שנות ה - 30 . בשנות ה - 30 הטילו מדינות רבות הגבלים שונים על יבוא, על החזקת מטבע זר ועוד . מצב זה גרם לדרדור כלכלי של כל המדינות והסחר העולמי היה בירידה חדה.

הועידה

הועידה ב-ברטון וודס. 1944

הועידה בברטון וודס החליטה שלא לאפשר למצב זה לחזור, וזאת ע"י פיקוח על מערכות הכספים הבינ"ל, על הגבלות במדינות שונות בנושאי יחס לסחורות שמעבר לים ועוד.

המצב הכלכלי העולמי השתפר באופן ניכר לאחר מלחמת העולם ה - 2 . מצב זה הושג בין השאר ע"י פיקוח על המדיניות הכלכלית של המדינות השונות. למצב זה יש גם קשר לתקשורת העולמית המתקדמת בין גופים ומדינות שונות ול"כלכלה הגלובלית", מצב התורם לצמיחה כלכלית במקרה של הצלחה, אך גם הטומן בחובו התפשטות מהירה של משבר במקרה של כשלון.

פעילות הקרן גדלה גם גדלה מן הסיבה הפשוטה שמספר החברות בה גדל פי 4 מאז יסודה ע"י 45 מדינות. מובן אף שסך הפעילות הכלכלית העולמית עלה גם הוא ב 50 השנים האחרונות.

באותה התקופה שבה הוקמה הקרן הוקם גם הבנק העולמי, שמטרתו היא קידום פיתוח כלכלי לטווח ארוך, כולל דרך מימונם של פרוייקטים שונים בתחום התשתית. הקרן והבנק, אם כך, רואים עצמם כמשלימים האחד את עבודת השני. בעוד הקרן מתיימרת לעסוק בתחום המאקרו - כלכלה, הבנק מתרכז בפיתוח לטווח ארוך. הקרן והבנק פועלים בשיתוף פעולה רב בתחומים השונים - במיוחד בתחומים בם לשני הגופים ישנם אנשי מקצוע מומחים - כגון יעוץ לגבי ניהול תקציב המדינה, מדיניות פיסקלית, מיסוי ועוד. הקרן, במימון שהיא מספקת, אינה מסייעת לסקטורים ספציפיים או לפרוייקטים אלא למדינה עצמה, לצורך שיפורים במאזן התשלומים , לדוגמא. ארגון gatt (general agreement on tariffs and trade), וממשיכו ארגון הסחר העולמי (1995) משלימים את התמונה בתחום קידום המסחר וקשריו בעולם. חלק מן החברים נפגשים רק בפגישות השנתיות וחלק - חברי הוועדה האחראית לביצוע השוטף - נפגשים מספר פעמים בשבוע.

המדינות הבכירות בפורום הן ארה"ב, יפן, גרמניה, צרפת ו-אנגליה. גם ל-סין, רוסיה וערב הסעודית ישנה השפעה רבה בפורומים המצומצמים. שאר החברים בצוות הביצועי - ניהולי נבחרים מדי שנתיים (סה"כ בצוות זה 24 חברים). חלק מהמסמכים ו "ניירות העמדה " שהם מפרסמים , יוצאים לאור בשיתוף עם הבנק העולמי.

יש לציין שבניגוד לגופים כמו האו"ם בהם לכל מדינה יש קול אחד השווה לשאר הקולות , הרי שבקרן , ככל שכלכלת המדינה גדולה יותר, כך מעמדה והשפעתה החוקיים חזקים יותר.

 

עם זאת , שאיפת החברות בקרן (המתבצעת בהצלחה יחסית) הינה להגיע להסכמה בין החברות על נושאים שונים ללא ויכוחים והצבעות בדרך הרשמית (על כך מעיד לפחות אתר האינטרנט הרשמי של הקרן ולכן יתכן ויש לקבל מידע זה "בעירבון מוגבל"). ההנהלה המבצעת של הקרן בוחרת managing director המתמנה אחת ל 5- שנים. לצדו של מנהל עובד כמובן צוות מקצועי המסייע בתחומים השונים. אנשי מקצוע אלו כפופים כמובן לקרן ולא למדינות מהן נשלחו. בארגון ישנם כ - 2800 עובדים מ 133 מדינות. רוב הצוות עובד בוושינגטון - אך ישנם נציגים גם בארצות הזקוקות לסיוע. לקרן ישנם סניפים ראשיים בפריז - לצורך קשר עם מדינות וארגונים אירופיים, ובטוקיו - לצורך קשר עם מזרח אסיה.

סכום הכסף שהמדינות החברות משלמות לקרן (כ"תשלום חברות" ולצורך הפעילות השוטפת) הינו בעל זיקה ישירה לגודלה וחשיבותה של הכלכלה שלהן. כך למשל, מספקת ארה"ב כ 18% מסך הכסף של הקרן. לעומתה, סך תרומתם של איי סיישל מסתכם ב - 0.004% מכלל הכסף. מובן אף שסכומי הכסף שנועדו לצורך עזרה למדינות הנזקקות, מגיעים בעיקר מן המדינות שכלכלתן חזקה. יש לציין שהסכום שהמדינות נותנות לקרן באופן מעשי הינו רק כ 25% מסך כל הסכום שהן צריכות לתת. שאר הכסף הינו למעשה מעין עתודה. כמו כן ראוי לציין שהמדינות השונות זכאיות "למשוך" סכום זה בחזרה כמעין סיוע לבעיות הכלכליות שלהן (וכך נוהגת לא פעם גם מדינת ישראל). הסכום, יש לומר, נקבע לפי נוסחה כלכלית מסובכת שמרכיביה הם, בין השאר, התל"ג של המדינה, כמות הסחר העולמי שלה, יתרות המט"ח ועוד.

שיטות הפיקוח של הקרן מגוונות וכוללות בין השאר מפגשים על בסיס קבוע עם אנשי מקצוע רלוונטיים במדינות השונות, פרסום דו"חות ביקורת על המדינות השונות שנבדקו, קיום קשר עקבי עם ארגונים כלכליים- עולמיים שונים המאגדים בתוכם מדינות שונות ( כמו למשל גוש מדינות האירו או האיגוד למטבע וכלכלה של מדינות מערב אפריקה ), השתתפות בדיונים של מדינות ה- g -7 ( ארגון המדינות המתועשות בעולם, הכולל בתוכו כיום למעשה אף את רוסיה ולכן מורכב מ 8 חברות ) ועוד. הקרן משתדלת להגדיל את שיתופו של הסקטור הפרטי בתהליכים הכלכליים במדינות השונות - מן הסתם על מנת ליצור מחויבות של המשקיעים הפרטיים באחריות הכוללנית למצב הכלכלה בארצם. לסקטור הפרטי אמנם יש חשש להגדלת הסיכון הכספי - אך התאורטיקנים הכלכליים מצביעים על כך שגם הסיכוי להגדלת הרווח גדל.

בנוסף לשיטות הפיקוח השונות הקרן גם משתדלת להקפיד על שקיפות רבה בפעולותיה ובדו"חות שלה. שקיפות זו באה לידי ביטוי, למשל, בכמות החומר הרבה הקיימת על הפעולות השונות של הקרן ועל המדינות המסתייעות בה - וכל זאת באתר האינטרנט של הקרן. לשקיפות כזו מצפים במוסדות הקרן גם מן המדינות החברות ובמיוחד מן המדינות המקבלות סיוע מן הקרן. זאת, כמובן, ע"מ לוודא שהמדינות הללו פועלות לפי הדרך שתסייע להן לצאת מן המשברים הכלכליים. ביקורת על דרכי הפיקוח של הקרן קיימת כמובן, אצל מתנגדי הגלובליזציה ואף אצל אלו החולקים על מדיניותה הכלכלית של הקרן בנושאים השונים.

מיהן המדינות הפונות לקרן ?

מדינות הנמצאות במצב כלכלי קשה, במשבר כלכלי או על סף משבר כלכלי, עם בעיות ברזרבות הכספיות, ריבוי פשיטות רגל - ועוד. באופן רשמי מציינים בקרן את העובדה שהקרן והמדינה הנזקקת לסיוע מסכימים על דרך פעולה לצורך הסיוע. למעשה ישנן לא פעם טענות על כך שהקרן כופה את דרכה על המדינות השונות. אף הבכירים בקרן, יש להודות, מצהירים שאינם "חסינים מטעויות" ומודים על מקרים - בעיקר בעשורים האחרונים של המאה ה- 20 - בם טעו בהערכותיהם ובמעשיהם. מאידך, גם תכניות "שיקום" של הקרן למדינות השונות, עוברות שינוי במהלך היישום שלהן במידת הצורך. למעשה, כל המדינות ה "לוות" מן הקרן הן או מדינות מתפתחות, מדינות העוברות מכלכלה ריכוזית לכלכלת שוק, או מדינות שכלכלתן משתקמת לאחר משבר כלכלי. זהו, מכל מקום, המידע המנוסח כך באתר של הקרן באינטרנט. ברם, גם ישראל "משכה" בעבר כסף מן הקרן - ולמרות זאת נחשבת ישראל למדינה מפותחת מבחינת הקריטריונים של הקרן. מכל מקום, המצב כיום טוב בהרבה מן התקופה הסמוכה לייסוד הקרן. באותו הזמן, למעלה מחצי מכספי הסיוע של הקרן הגיע למדינות שכיום הן מתועשות ואינן נזקקות לסיוע של הקרן.

הכספים שהקרן מעבירה אינם מיועדים לפרוייקטים ספציפיים - אלא למערכת "המאקרו" של המדינה, כאמור. כספים אלה מוחזרים על ידי המדינה במשך מספר שנים- לעתים 3 שנים ולעתים עד 10 שנים. לפי חוקי הקרן המדינה הלווה חייבת לשלם את חובה בזמן שנקבע לה על מנת שהסכומים יוכלו לעזור גם למדינות נוספות. שיעור הריבית שעל המדינה הלווה לשלם משתנה לפי סוג ההלוואה ולפי רמת העוני (- אם ישנה ) של המדינה. שיעור זה יכול להיות נמוך אף מ 1% במידה והקרן החליטה כך. בין השנים 1986 - 1999 , 56 מדינות ובהן כ - 3.2 מיליארד מאזרחי העולם קיבלו סיוע מהקרן - וכל זאת בריבית מינימלית ובתנאים נוחים. ומה קורה כאשר ברור שהמדינה הלווה לא תוכל להחזיר את חובה ? - גם כאן קיים פתרון. קיימת תכנית ( לה שותפים הקרן, האו"ם ועוד מוסדות ) בשם heavily indebted poor countries. (hipc). תכנית זו היא למעשה יוזמת מחילת חובות למדינות שאין להן סיכוי להחזיר את חובן. במועדון "מפוקפק" זה ישנו מספר מועט של מדינות ומובן אף שהקריטריונים לזכות במחילת החובות הם "קשוחים". התכנית עצמה קיימת משנת 1996. יש לציין שנכון לשנת 2001, מתוך 23 מדינות שקיבלו סיוע זה של הליך מחיקת חובות - 19 היו ביבשת אפריקה.

לקרן המטבע ישנם גם מתנגדים, מסתבר. המוסדות הפיננסיים הבין לאומיים לא תמיד מצליחים להוציא את המדינות הנזקקות מן "הבוץ" אליו נקלעו. כך בארגנטינה, ברוסיה הפוסט- קומוניסטית ועוד. המתכון הבטוח - שכלל המלצות לפתיחת השוק לחברות מערביות, קיצוץ בהוצאות הממשלה על גורמים "מעכבי צמיחה" כרווחה ובריאות, וכן ההפרטה - לא תמיד עבד בהצלחה. לשוק החופשי ולגלובליזציה יש כפי הנראה חלק "בתרומה" לחוב הארגנטינאי שעומד, נכון לתחילת שנת 2002 על 132 מיליארד דולר. כזכור הקרן דורשת מן המדינות המסתייעות בה שיתוף פעולה - "רפורמות" בשפתה, בתחומים כגון אלו שהוזכרו לעיל. אמנם ישנה סכנה שהאזרח הקטן יאבד את מקום העבודה שלו בשירות המדינה, ויפסיד כסף בשל ביטול הסובסידיות וכן בשל הורדת הפיקוח הממשלתי- אך "לפי התיאוריה" הוא יכול כעת למצוא עבודה בסקטור הפרטי- או זה המקומי - או אצל המשקיעים הזרים שיזרמו למדינה. אולם, מסתבר שלא כך קרה. הנוסחאות של הקרן לא הוכיחו את עצמן. הן הגבירו לעתים את החנק מבחוץ על המדינות, הגדילו את העוני של ההמונים - וזירזו את איבוד העצמאות הכלכלית של המדינות שהיו בבעיות כלכליות. האבסורד הוא, אגב, שאמצעים כלכליים שונים שנאסרו לשימוש במדינות שהיו תלויות בקרן, היו ( ועדיין קיימים ) בשימוש ב-ארה"ב. ארה"ב, לעומת מדינות אמריקה הלטינית, לא קיבלה מעולם הערה מהקרן בתחום זה. יש לזכור גם שארה"ב היא המדינה החזקה בקרן - נתון בעל השפעה במידה וארה"ב מעוניינת ב"הוצאתה מן הבוץ" של מדינה כלשהי. המדיניות האמריקאית עצמה גם היא איננה אובייקטיבית - ולא רק מסיבות של ראייה כלכלית מסוימת. כך, ממשלים דמוקרטיים, יהיו לרוב בעלי מדיניות חוץ אקטיבית יותר ממדיניות החוץ הרפובליקנית. ר"ל, ממשלי רייגן ובוש האב גילו מעורבות מעטה יחסית למעורבות שגילה קלינטון בנושאים הקשורים "למדינות רחוקות" - כל זמן שאלה, כמובן, לא איימו על ארה"ב.

הפגנות נגד קרן המטבע הבינלאומית ב-ארגנטינה.

מהם הפתרונות ? מה ניתן לעשות ע"מ לקדם, אולי, נושאים גלובליים לטובת הכלל, ובו זמנית לא לפגוע בזכויות הפרט ולא להגדיל את הפערים החברתיים הקיימים ?

תלוי את מי שואלים ותלוי גם באיזה מקרה. במשבר המתרחש כעת (2002 ) בארגנטינה, המאיים לסחוב אחריו מדינות נוספות באמל"ט יתכן ופתרונות טובים יותר היו סיוע ישיר ממדינה למדינה, פיתוח מודלים עצמאיים לניסיונות - ואפילו מדיניות רווחה - כזו שתשרת שדרות אוכלוסייה רחבות ותסייע גם לשכבות החלשות.

וברמת המאקרו? ארגוני זכויות האדם שמים דגש על מניעת פרוייקטים שלפי דעתם "רומסים את זכויות האדם" - כמו פרוייקטים שונים הזוכים לברכת הבנק העולמי - "האח התאום" של הקרן. ארגונים אלה גם מזהירים משימוש בלתי מבוקר בעובדים זמניים וכן "מפשיטת רגל של מדינת הרווחה". למרות הכעס של הארגונים הנ"ל על הגופים הגלובליים, הם מנסים לאחרונה אפילו לקיים דיאלוג עם ארגונים כמו הקרן והבנק העולמי - וזאת ע"מ לנסות להשפיע בתחומים שונים - ואם ניתן אף להעביר את רוע הגזירה - במידה ויש נושאים השנויים במחלוקת.

ראוי להודות שבמדינות "שנכוו" - כמו ארגנטינה, למשל - ממשברים כלכליים ומעצות של הקרן "שלא עבדו" - ישנה אכזבה רבה מן הקרן, ובכלל מן הגופים הבינ"ל- וכן משנה זהירות באשר לקבלת עצות חדשות מן הקרן. כך, הקרן לא מעונינת לתת בינתיים הלוואות נוספות - וארגנטינה אף היא אינה מוכנה לקבל את כל תכתיבי הקרן (נתונים אלו נכונים לחודש יוני 2002). פקידי הקרן אולי יכולים לומר שמנהיגי ארגנטינה צריכים לקבל החלטות לא פופולריות - אך לא הם אלו שצריכים להסביר החלטות אלו ליותר מ 35 מליון אזרחים ארגנטינאים. אגב ארגנטינה, יש להודות שהמדינה סובלת מתחלואים כלכליים נוספים - שאינם בהכרח "תלויי גלובליזציה" כמו בעיית השחיתויות הכספיות הקשות וכן תופעות נוספות כגון התחמקות שיטתית של רבים מתשלום מסים. את בעיית ארגנטינה יש לראות אף היבטים נוספים - כבר כעת יש החוששים שהכלכלה הארגנטינאית תסחוף עמה כלכלות נוספות באמל"ט - כאלו שגם כך "מתנדנדות" בשנים האחרונות - כגון אקוודור ו-אורוגואי. משקיעים פרטיים באמל"ט אינם ששים גם כך לשים כספם על קרן הצבי - מתוך חשש "הידבקות" מן המצב הכלכלי בארגנטינה, לדוגמא. לקרן, אם כך, ישנן השפעות עקיפות מאוד בתחומים ובמדינות שלא היו אמורים להינזק מן המדיניות הגלובלית שלה. זאת, כמובן, אם שומעים את "הצד הדרום אמריקאי", שהרי , מבחינתה של הקרן מטרותיה חיוביות וודאי שלא היתה מעוניינת בקריסה כלכלית גורפת במדינות אמל"ט, למשל.

מתנגדי הקרן אף טוענים שהיא למעשה זרוע ארוכה של ממשלות עשירות כמו זו האמריקאית - ממשלות, שלדברי המתנגדים מתעקשות להעמיד פנים "שהכל בסדר". המתנגדים טוענים שהקרן הפכה להיות מנהלת בפועל של עשרות מדינות באפריקה. תכנית מחיקת החובות שהוזכרה לעיל, היא אולי מעט מאוחרת. גופים כמו הקרן העדיפו החזר חובות של המדינות העניות, על פני טיפול בבעיות הרווחה של המדינות עצמן.

האמת היא, כמה צפוי, בעיניו של המתבונן. לכל צעד של הקרן ישנם, יש לקוות, מניעים טובים. התוצאות, ברם, שנויות במחלוקת.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ישראל גולדמן