אלפונס מוכה

אלפונס מוכה – מאייר בן למעלה ממאה שנים

התרשמות מביקור במוזיאון Mucha
Kaunický palác
Panská 7
Prague  

התנועה, החיים והחושניות, כפי שבאים לידי ביטוי בציוריו ובפוסטרים שכבשו את הלבבות בתחילת המאה מייחדים את סגנונו של אלפונס מוכה וגורמים ליצירות האמנות שלו להראות, באופן מפתיע – עדיין חדשניות ורלוונטיות, כמעט כאילו נוצרו בתקופתנו.  

את יצירותיו של אלפונס מוכה, הצייר והמעצב הצ'כי אמן ההדפסים הכרתי בצורה שטחית, בעיקר את הפוסטרים הידועים שלו. לכן היה מפתיע המפגש פנים מול פנים עם עבודותיו במוזיאון הלא גדול בפראג עיר הולדתו. מוזיאון המוקדש ליצירותיו לאורך תקופות בחייו. חלק מן הציורים גדולים באופן מפתיע מכפי שחשבתי ואחרים דהו מעט עם חלוף הזמן אבל הייחודיות של סגנונו, העושר הצבעוני של עבודותיו.

 הקו השופע והרהוט והצבעים הבהירים יוצרים הרמוניה ויזואלית המקסימה את עיני המתבונן שאינו יכול להישאר אדיש להן.

בעבודותיו של מוכה מיוצגים כל המוטיבים האופייניים לסגנון ה "ארט נובו" -Art-Nouveau מתחילת המאה העשרים: המוטיבים האורגנים מן הצומח, העיטורים המסוגננים והקווים המפותלים שאינם מותירים חללים ריקים.  

בתערוכה שישה חלקים: היא נפתחת בסדרת פאנלים דקורטיביים שיצר האמן בתחילת המאה בפאריז, אליה הגיע בסוף 1880. עבודות אלה נוצרו על פי גישתו של האמן, שטענה שאיכות החיים של אנשים יכולה להשתפר בהשפעת  נוכחות יצירות אומנות וחפצים שימושיים מעוצבים ויפים שהוא מוקף בהם.

גישה זו של אמנות שימושית בוטאה באומנות בתחילה של מאה חדשה וטכנולוגית, בסגנון הבינלאומי של הארט-נובו.  ביצירת חפצים לשימוש יומיומי כמו כלי שולחן, כלי זכוכית, תכשיטים וכמובן באדריכלות, ויש לה מייצגים בכל בירות אירופה.

אלפונס מריה מוכה נולד בצ'כיה ב- ,1860 בן שני מתוך 6 ילדים. מספרים כי מגיל צעיר קשרה לו אימו עיפרון סביב צווארו כדי שיוכל לשרבט תוך כדי זחילה.  כישרונו הטבעי לציור בלט עוד מגיל צעיר ובגיל 8 כבר יצר את יצירותיו הראשונות כאמן עבור הכנסייה. למרות כישרונו לא עבר את בחינות הכניסה לאקדמיה לאומנויות יפות בפרג ואביו סידר לו עבודה בבית המשפט, שם  נהג האמן הצעיר לצייר קריקטורות של הנאשמים.  

בגיל 19, בעקבות  מודעה, קיבל את העבודה הראשונה שלו כאמן מקצועי בתיאטרון וינה כצייר סצנות לפרסומות של הצגות. שם גם הוזמן ע"י רוזן עשיר לעצב את טירתו באוסטריה. הרוזן הפך לפטרונו ומימן את לימודיו באקדמיה לאמנות של מינכן ושלוש שנים באקדמיה ז'וליאן בפריז.

באותה תקופה, שבה התפתחה טכנולוגיית הדפוס החדשה וצבעי דפוס חדשים התפרנס מוכה מעבודות עיצוב, כאומן גרפי. הוא יצר איורים לספרים ועיתונים, לוחות שנה, הזמנות לתערוכות, תפריטים למסעדות ופרסומות שונות לביסקוויטים, שוקולד, סיגריות ובשמים ועוד.

הקפיצה בקריירה שלו התרחשה כאשר קיבל הזמנה מהשחקנית המפורסמת ובעלת תיאטרון שרה ברנהרד  לעצב פוסטר להצגה "Gismond". שרה שהעריצה את עבודתו החתימה אותו לחוזה עבודה של שש שנים בעיצוב כרזות לתיאטרון.

ביניהן "מאדאם באטרפליי", " הגברת עם הקמליות", " מדיאה" ועוד. בנוסף עיצב לשחקנית גם תלבושות ותכשיטים לצורך תפקידיה בהצגות וגם תפאורות.

באותה תקופה המשיך ליצור פוסטרים, לוחות שנה (הידוע  והמסחרי  ביניהם "זודיאק"), אילוסטרציות למגזינים  ופנלים דקורטיביים.

בחלק השניי של התערוכה מוצגים הפוסטרים הארוכים והמרשימים של הכרזות עבור התיאטרון אשר חשפו את עבודתו לקהל הרחב. בעקבות פרסומו, קיבל הזמנות רבות והפך לסלבריטי מבוקש. הסטודיו שלו (ה"אטליה") הפך למרכז של פריז.  

בחלק השלישי של התערוכה מוצג ה- Documents decoratifs ששימש כאנציקלופדיה לסגנון עבודתו ולאלמנטים הדקורטיביים והינו הצהרה ויזואלית של הקונספציה שלו לארט נובו, אשר שימש שנים רבות סטודנטים לעיצוב.

מוכה לא אהב להתקרא "אמן של ארט נובו". הוא לא המציא את הארט-נובו, כפי שנהוג לחשוב אלא השתלב בו עם סגנונו האישי והייחודי, ונעשה לנושא הדגל מייצג מובהק שלו.

המוטו שלו היה: "אין חדש ואין ישן באומנות, האומנות היא נצחית" - לכן שילב בעבודותיו רעיונות סימבוליים ואוניברסאליים כדי שתהיה מובנת לקהל הרחב.  סידרת עונות השנה, חודשי השנה, סדרת שעות היממה וסדרת הנשים עם שמות הפרחים ביטאו זאת היטב.

ההתלהבות שלו ואהבתו לנשים ולנשיות וליופי באה לידי ביטוי בציוריו בצורות המפותלות ובקווים הזורמים בחושניות השופעת.

סגנונו השתנה מעט במשך השנים, אך בציורים ובכרזות הפרסומת שעיצב מופיעה תמיד  אישה יפה בתנוחה תיאטרלית כלשהי. לרוב בעלת שיער ארוך שופע ומפותל אשר שזורים בו לעיתים קרובות פרחים בצבעים בולטים.  

בזמן שהותו באמריקה יצר בעיקר פורטרטים בצבעי שמן, וביצירותיו המאוחרות יותר קיבל השראה מאומנות הפסיפס הביזנטית, אך לאורך כל דרכו האומנותית חזרה הדמות הדומיננטית של אישה יפה.

החלק הרביעי בתערוכה מוקדש ל"אפוס הסלאבי" של האמן.

למרות שחי ויצר ב-מינכן, פאריז ואמריקה, לא שכח את שורשיו ויצר מונומנט למאבקו והישגיו של העם הסלאבי. ב-1910 חזר לבוהמיה ויצר עשרים ציורים  באפוס הסלאבי, פוסטרים לתיאטרון הצ'כי ואף בולים ושטרות כסף. בתערוכה מוצגים ציורי שמן ופורטרטים. המוטיבים הביזנטיים מתגברים ביצירתו המאוחרת, זה ניכר ברקעי הפסיפס, בשמלות, בצבעוניות ובמוטיבים. ב-פראג יצר ויטראז'ים עבור קתדרלת סנט ויטוס הידועה במרכז העיר.

החלק החמישי של התערוכה מאפשר הצצה לחייו האישים כאמן ואיש משפחה ולהתבונן אל תוך הסטודיו שלו ב- rue de grace בפאריז. בצילומים שצולמו על ידו, ואשר שימשו אחר כך במשך שנים לצורך בסיס לציוריו, נראות הדוגמניות שדגמנו עבורו. הוא צילם גם חברים אומנים שהתארחו אצלו כמו גוגן ו-רודן, פריטים וריהוט מהסטודיו עצמו ותמונות משפחתיות.

בחלק השישי , המעניין ומרתק במיוחד עבורי, מוצגים רישומים וסקיצות לעבודות ידועות. מוכה היה אמן שעשה סקיצות על כל מה שרק אפשר כולל על גבי תפריטי מסעדות, על מעטפות ועל הזמנות לארוחות ערב שקיבל.   

מחברות הסקיצות שלו המוצגות בתערוכה מלאות רישומים מהחיים, ניסיונות עיצוביים, רעיונות לעבודות חדשות, הערות וכן התכתבויות בקשר לפרויקטים. בחלק זה מוצגים גם רישומים ועבודות בפסטלים, בהם ניכרת שליטתו בחומרים שונים ומגוונים  ועבודות תלת מימדיות כולל ספרים דקורטיביים. 

ההקפדה והדייקנות, השליטה והרב גוניות, הצבעוניות הפלקאטית בשילוב הכתב, האי-סימטריה והקווים הזורמים, התנועה, החיים והחושניות, כפי שבאים לידי ביטוי בציוריו ובפוסטרים שכבשו את הלבבות בתחילת המאה מייחדים את סגנונו של אלפונס מוכה וגורמים ליצירות האומנות שלו להראות, באופן מפתיע – עדיין חדשניות ורלוונטיות, כמעט כאילו נוצרו בתקופתנו.

אין ספק כי ליצירה המקורית הניצבת למול עיניך בגודל הטבעי יש כוח משלה. עבודותיו מעניינות ומרתקות ואני מודה כי לאחר המפגש הישיר עם עבודותיו קיבלתי פרספקטיבה שונה ומפתיעה על מוכה.

היה מרתק לפגוש את עבודותיו גם להכיר מעט מרוחו ומאישיותו של האמן הזה שאהבתו ליופי ולאסתטיות, ואהבתו לבני האדם -  שעבורם יצר, נשקפת ביצירותיו.

ומעל לכל, השליטה שלו בקו ובצבע וללא עזרת תוכנות מחשב גראפיות!

לאתר המוזיאון