יום שישי, פברואר 14, 2025
מִלחָמָה

מלחמת העולם השניה: המלחמה באוקיאנוס השקט

מבוא

ביום ראשון ה- 7.12.1941 תקפו מטוסי הצי היפני את נמל הצי האמריקאי בפרל הרבור בהוואי. התקפה זו הייתה יריית הפתיחה למאבק הסופי בין שתי המעצמות שניסו לשלוט באזור האוקיאנוס השקט קרוב ל- 50 שנה.

יפן שראתה את עצמה השלטת העיקרית של דרום מזרח אסיה ראתה בארצות הברית את הסכנה האסטרטגית הגדולה ביותר לשליטתה באזור. עקב כך החליטה יפן להוציא את הצי האמריקאי מכלל פעולה וכך למנוע מארצות הברית את היכולת לנסות לעצור את היפנים.

מס' גורמים הביאו את היפנים לתקוף את האמריקאים ביניהם הייתה השגת הסכם אי לחימה עם ברית המועצות באפריל 1941 מה שמנע חזית נוספת ליפנים בנוסף למלחמה עם סין, מצב הלחימה באירופה ככפי שנראה אז היה שהגרמנים שיביסו את ברית המועצות ואת בריטניה ישאירו את ארצות הברית לבד במערכה במזרח הרחוק. על כך יש להוסיף את רגשי הנחיתות שהיו ליפנים מאז הסכמי וושינגטון מ- 1925 שהשאירו אותם כמעצמה בדרג שני לעומת ארצות הברית והכרזתה של ארצות הברית על הפסקת משלוחי הנפט והאמברגו שהטילו האמריקאים על יפן מ- 1940 1. בנוסף יש להוסיף את השיקול של מלחמה מתמשכת על היפנים היה בהתקפת פתע אחת להוציא את הצי האמריקאי משימוש וכגורם אסטרטגי בעל משמעות באזור האוקיאנוס השקט שכן במלחמה מתמשכת היפנים יפסידו אל מול המעצמה האמריקאית. כל אלה העיבו על השיקול האמיתי שארצות הברית תגבר על יפן ורק בזכות העליונות החומרית והצבאית שיש לה.

ההתקפה תפסה את האמריקאים בהפתעה גמורה רובם של מלחי הצי היו על החוף בחופשת סופשבוע, למרות שהיו התרעות רבות על מתקפה, ריבוי של ההתרעות הביא לבסוף לירידה ברמת הכוננות האמריקאית. וכך 353  מטוסי קרב יפנים שהתמקמו באיים הקוריליים החלו את התקפת הפתע שלהם. בסוף היום חמש ספינות קרב אמריקאיות ויותר מ- 200 מטוסים נהרסו 2.

המלחמה שעמדה להתחיל עומדת להיות המלחמה הימית הגדולה שהייתה אי פעם בהיסטוריה של הלחימה הימית . לראשונה ישולבו במלחמה זו גם מטוסים הכוח החדש של המלחמה המודרנית. המלחמה הולכת לבדוק את כל התיאוריות של תאורטיקנים של הלחימה הימית והאווירית. אמנם המטוס שימש את הצבא כבר במלחמת העולם הראשונה 30 שנים קודם לכן אולם השינויים הטכנולוגיים והיכולת שלו להמריא מנושאות מטוסים הפך אותו לכלי חשוב גם במערכה המתפתחת באוקיאנוס השקט.

המאמר יבדוק את האסטרטגיה של היפנים והאמריקאים במהלך הקרבות הימיים של שתי המעצמות הללו לאורך מלחמת העולם השנייה. איזה צד השכיל להשתמש ביתרונות האסטרטגיים שלו ומנע מהיריב פגיעה בנכסים חיוניים. איזה צד נקט באסטרטגיה הימורית או אסטרטגיה נשלטת. מי מהצדדים זיהה אצל יריבו את הנכסים החיוניים וניסה לתקוף אותם ולהביא לעליונות אסטרטגית.

שני תאורטיקנים חשובים כתבו על הלחימה הימית והלחימה האווירית. תת אדמירל אלפרד תייר מאהאן שכתב על הלחימה הימית וגנרל ג'וליו דואה אבי הלחימה האווירית. בתחילת המאמר אסקור את הנחותיהם של דואה ומאהאן ולאחר מכן  את מהלכיהם של צבאות ארצות הברית ויפן לאור התיאוריות שהעמידו שני התאורטיקנים הללו .

הן מאהאן ודואה הניחו את היסודות של הלחימה האווירית והימית בדורנו. על פי העקרונות שהם הניחו על כיצד צריכה להיראות הלחימה בים ובאוויר ננתח במאמר את הלחימה של ארצות הברית ויפן במלחמתן באוקיאנוס השקט לאורך מספר קרבות במלחמת העולם השנייה: פרל הרבור, אי האלמוגים, מידווי, איי המלך שלמה, הפיליפינים- הקרב במפרץ לייטי.

בכוונה איני מכניס לרשימה את הקרבות על איווג'ימה שכן היה זה קרב רגלים של חיל הנחתים בעיקרם ולנושאות המטוסים ואוניות הקרב היה תפקיד משני, וכן את כניעתה של יפן שבה ההכרעה באה בגלל הפצצות האטומיות ולא משימוש באסטרטגיה ימית או אווירית מסוימת.

 מאהאן ודואה

תת אדמירל מאהאן נולד ב- 1840 בארצות הברית ושירת במלחמת האזרחים בצי הצפון במלחמת האזרחים האמריקאית. בשנות ה- 80 שימש כמרצה להיסטוריה וטקטיקה ימית במכללה ללוחמת ים בניו – פורט ושימש כנשיא האוניברסיטה פעמיים. בשנות ה- 90 הוציא מספר ספרים על עוצמה ימית וביניהם את החשוב מספריו "השפעת הכוח הימי על מהלך ההיסטוריה 1660-1783" The Influence Of Sea Power Upon History   . מאהאן נפטר ב- 1914.

מאהאן תרם תרומה משולשת להבנת הלחימה הימית וחשיבותה :

1.      פיתוח של פילוסופיה על עוצמה ימית .

2.      פיתוח של תיאוריה חדשה של אסטרטגיה ימית .

3.      עריכה של ניתוח ביקורתי של טקטיקה המקובלת של לוחמה ימית3

  מאהאן קבע ששה תנאי יסוד אשר ישפיעו על עוצמתה הימית של מדינה:

1.      מיקום גיאוגרפי – גבולות יבשתיים אל מול גבולות ימיים, שליטה על מיצרים .

2.      תבליט פני השטח ונתוניה הפיזיים –עד כמה הם מאפשרים גישה למדינה עצמה, מידת פוריות האדמה, 

3.      תחום השליטה – השטח בו שולטת המדינה וצורתו ויכולת השליטה של המדינה בשטח זה .

4.     אוכלוסייה – כמות האנשים במדינה היחס שלהם לים והבנתם אותו וכמות האנשים אשר אפשר לגייס  לפעול בים .

5.      אופי לאומי – הרצון לסחור בים, לבנות ספינות ולצאת לים היכולת לבנות מושבות ולהגן עליהן .

6.    אופי הממשל – הקמת בסיסים מעבר לים והיחס של הממשל לכוחות הצי הצבאי והמסחרי ישפיעו על כוחה הימי של המדינה 4.

מאהאן מציין שמטרת הצי הימי הצבאי היא ביסוס העוצמה הימית של הצבא והגברתה. זאת יש לבצע על ידי קיום רוב העקרונות של הלחימה ביבשה קיום של בסיס מוגן ממנו יוצאים למתקפות, הגנה על דרכי אספקה בים והשמדת צי האויב על מנת לשמור על העוצמה הימית העצמית. הכלי החשוב של הצי המערכה זו לדעתו היא ספינת הקרב הגדולה שמגלמת את התכונה העיקרית של הכוח הימי כפי שמאהאן רואה אותה – כוח אש.

גנרל ג'וליו דואה נולד ב- 1869 באיטליה והחל את שירותו כקצין תותחנים. במלחמת העולם הראשונה שימש כמפקד יחידת הטייסים האיטלקית הראשונה. הוא מונה ב- 1918 למנהל לשכת האווירונאוטיקה ופרסם את ספרו השליטה באוויר . הוא נפטר ב- 1930.

דואה קובע שתי הנחות בסיסיות בספרו : 

1.      המטוס הוא כלי ההתקפה האידיאלי בשל מהירותו והיותו לא תלוי בקרקע .

2.      מורל האוכלוסייה האזרחית יתמוטט בעקבות הפצצות מהאוויר מה שיביא לשבירת העורף של הצבא וכניעתו בשדה הקרב.  

ההתקפה האווירית מטרתה להפציץ את מרכזי התעשייה וריכוזי האוכלוסייה ואת הכוחות האוויריים של האויב. לדעתו של דואה חיל האוויר הוא כלי הנשק העתידי והמכריע בשדה הקרב. דואה מחשב בספרו יחידות הפצצה וטוען שחיל אוויר יוכל למחוק בקלות יתירה מרכזי ערים ותעשייה.

דואה גם מזלזל בדו- קרב שהתנהל בשמיים בזמן מלחמת העולם הראשונה וטען שעל חילות האוויר להיות מאורגנים יותר והתקפיים ועליהם לגלות יוזמה בלחימתם ולתקוף את שדות התעופה של האויב 5. 

הצבאות ומצב הזירה

כפי שאמרתי בתחילת המאמר ההתקפה היפנית על פרל הרבור הייתה יריית הפתיחה במלחמה בין ארצות הברית ויפן באוקיאנוס השקט. שתי המעצמות הימיות הללו שנאבקות על שליטה במימי האוקיאנוס השקט קרוב ל- 50 שנים.

מצבו של הצי האמריקאי לא היה טוב במיוחד לאחר מלחמת העולם הראשונה, הצי האמריקאי לא טיפח את רוב ספינות הקרב שלו ורובן היו מיושנות. הסכמי וושינגטון ב- 1925 אפשרו לאמריקאים להוריד את רמת הכוננות עוד יותר והצי נכנס לתקופת שלום. הצי התרכז בבניית נושאות מטוסים ולא בספינות קרב גדולות וכן נבנו צוללות ארוכות טווח וכן נלמדו שיטות לתדלוק ימי 6].

למזלם של האמריקאים הסכמי וושינגטון לא הגבילו את בנייתם של נושאות המטוסים. הצי האמריקאי החל להסב את נושאות המטוסים מליווי ספינות קרב ומתן מטרייה אווירית וסיור לכוח העיקרי של הצי. בנוסף החל הצי האמריקאי להחזיר אומנות ישנה של לחימה שנזנחה עם השנים – נחיתה של כוחות רגליים מהים. חיל הנחתים שימש ככוח רגלי עיקרי בלחימה באוקיאנוס השקט. 

חיל האוויר שהוקם כחיל נפרד ב- 1926 החל בונה מערכי לחימה והפצצה אסטרטגיים. חיל האוויר האמריקאי החל בתכנון ארוך טווח לבניית חיל אוויר שיוכל לא רק לתת ביצועים מרשימים בקרב האווירי ובשליטה בשמיים אלא גם יחזיק זמן לאורך המלחמה. חיל האוויר האמריקאי נתן מענה לצרכים של שדה הקרב: חיסול חיל האוויר של האויב ובסיסיו, התקפת יעדים על הקרקע של האויב, הגנה על כוחות קרקעיים, הפצצה אסטרטגית של יעדי אויב. אולם למרבה האירוניה חיל האוויר האמריקאי צפה שהסכנה  הגדולה למטוסיו היא חבלה ולא התקפה אווירית ולכן צופף את מטוסיו על המסלולים מה שהיווה מטרה נוחה למפציצים יפניים7.

היפנים לעומתם היו בעלי צי משוכלל יותר, בסיוע בריטי הוקם מערך ספינות נושאות מטוסים ומשחתות והיה מאוזן יותר לעומת הצי האמריקאי8 . אולם שלא כמו האמריקאים כוח זה לא נשען על נושאות מטוסים וצוללות אלא על ספינות קרב ואילו חיל האוויר היה מבוסס על מטוסים רב תכליתיים 9. היפנים באמונתם בכוחה של ספינת הקרב ריכזו את מירב כוח האש על ספינות הקרב בפרל הרבור ולא על נושאות המטוסים שהיוו את עמוד השדרה של הצי האמריקאי.

 מתחילת המאה היפנים בנו בסיסי כוח במזרח הרחוק. לאחר מלחמת רוסיה- יפן היא סיפחה אליה את קוריאה, לאחר מלחמת העולם הראשונה קיבלה יפן את איי מרשל והאיים הקרוליניים (למעט גואם). עם סיום המלחמה המשטר היפני שהיה פרו מערבי ליברלי השתתף במאמצי הביטחון הקולקטיבי, אך עם עלייתם של אנשי הצבא לשלטון, בשנות ה- 30, החלה ההידרדרות לקראת מלחמה. נקראו קריאות 'לשחרר' את סין, הודו ודרום מזרח אסיה מאימפריאליזם מערבי והחלו לבנות צבא וצי לאחר שביטלו את השתתפותם בהסכם וושינגטון. בכך החלה ההידרדרות לקראת ההתקפה היפנית. 

פרל הרבור 

בעוד יפן מנסה להשליט בדרום מזרח אסיה מרחב מחיה אשר יספק את צרכיה הכלכליים ארצות הברית מנסה לפתוח שווקים באזור לסחורות אמריקאיות. זה היה הרקע לפתיחת המלחמה בין השתיים. בעוד יפן מרחיבה את שליטתה על דרום מזרח אסיה כובשת את סין, הודו-סין ואיי הודו המזרחית שנפלו לידיהם לאחר נפילת צרפת והולנד לידי גרמניה, ארצות הברית עסוקה בניהול וויכוח פנימי איך לסייע לבריטניה במלחמתה בגרמניה הנאצית וניהול משא ומתן עם יפן על הסדרי שליטה על המזרח הרחוק.

אור ליום ראשון התקיפו למעלה מ- 2000 מטוסים ו- 169 ספינות את צי ארצות הברית בבסיסו: פרל הרבור אשר בהוואי. בהתקפה זו למעשה נטרלו היפנים את עיקר הכוח של הצי האמריקאי באוקיאנוס השקט. מטרת התקיפה הייתה למנוע מהאמריקאים להפריע ליפנים להקים את מרחב המחייה האימפריאלי הדרומי שאותו רצו להקים10 .
בשעה 7:55 החלו כ- 2000 מטוסים יפניים להתקיף את בסיסי חיל הים של האמריקאים מטוסי חיל האוויר חנו על המסלולים והיו טרף קל למפציצים יפניים. היפנים ריכזו את מתקפותיהם על ספינות הקרב שהיו באותו זמן בבסיסים.
לקראת הצהרים התקיפו היפנים גם את חיל הים באי גואם והשמידו את המשחתת שהגנה על האי והשאירה את האי פתוח ופרוץ להתקפה של ארבע משחתות. אחר הצהרים החלו היפנים את התקפתם על סינגפור והאי ג'ווה וכבשו אותם והביאו להצטרפות בריטניה למאבק באוקיאנוס השקט11 . כיבוש איים אלו הביא לאיום רציני של יפן על קווי האספקה של בריטניה באוקיאנוס ההודי.

היפנים למעשה הצליחו לשתק בהתקפתם את יכולתם של האמריקאים לשלוט ולפעול באוקיאנוס השקט. הם הצליחו בעזרת עליונות אווירית והפצצה אסטרטגית לחסל את חיל האוויר האמריקאי על הקרקע. ספינות הקרב של האמריקאים הוצאו מכלל שימוש באופן זמני אמנם אך לעת עתה הן לא היו כשירות לקרב. הבסיס העיקרי של האמריקאים נהרס וכוחותיהם החלו לסגת איפה שהיפנים התקיפו בפיליפינים. בדרום מזרח אסיה החלו היפנים להדוף את הבריטים ואיימו על הודו.

היפנים ביצעו התקפה אווירית כפי שדואה בוודאי ראה אותה מהירה תוקפנית שבסופה הושמד האויב על הקרקע . זו הייתה הפצצה אסטרטגית שבה הושמדו רוב כוחות האויב בלי שכמעט נגרם נזק לתוקפים 12 והשיגה הכרעה טקטית של האמריקאים. אולם כמו מבקריו של דואה כעבור שנים כך גם במקרה הזה ההפצצה האסטרטגית לא השיגה את יעדה שכן היא לא שברה את האוכלוסייה האמריקאית שכן לא עורף האוכלוסייה נפגע אלא בסיס קדמי של הצבא יתרה מזאת האוכלוסייה רק התאחדה לאחר נאומו של פרנקלין דלנו רוזוולט הנשיא האמריקאי למלחמה ביפן וגרמניה. ההפצצה גם לא גרמה נזק כה בלתי ניתן לתיקון, חמש מתוך שבע הספינות שנפגעו הוחזרו לשירות והשתתפו במלחמה נגד יפן כעבור זמן. היפנים גם נכשלו לזהות את הנכס האסטרטגי האמיתי של הצי האמריקאי שהיו לא ספינות הקרב אלא נושאות המטוסים ששהו בזמן ההתקפה מחוץ לבסיסי פרל הרבור.

התקפת יפן הייתה גם לפי החוקים שהניח מאהאן. היא שיתקה את כוחו של האויב וחיסלה את יכולתו לשלוט במרחב הימי ואפשרה ליפנים לשלוט במרחבי האוקיאנוס השקט. היפנים החלו מתקדמים הם כבשו את גואם, וויק, והונג קונג, סיאם, הפיליפינים, מלאיה, בורמה ולוסון. שתי ספינות הדגל הבריטיות  הנסיך מוואלס וריפלס הוטבעו ואפשרו את כיבוש סינגפור. כל זאת עד פברואר 1942.

היפנים לא הצליחו לנצל את התקפתם על מנת לגרש את האמריקאים מתוך האוקיאנוס השקט ובכך הם נכשלו, דבר שהביא לנפילתם כעבור ארבע שנים. היפנים כאמור לא השיגו שליטה מלאה במרחב הימי שלהם יתירה מזאת כניסתם למלחמה של האמריקאים הביאה את היפנים לכבוש שטחים שאינם יכולים לשלוט עליהם כראוי ולמעשה עברו את גבול יכולת השליטה שלהם ולא אפשר להם לרכז מאמץ במקום אחד אלא למתוח את גבולות יכולת השליטה של כליהם. חוסר הבסיסים של האמריקאים מה שנראה כנטל הפך לנכס עם התקפת היפנים שכן הספינות היו מאובזרות היטב ואפשרו נסיגה מהירה ויעילה של כוחות הצי האמריקאי13 .

היפנים זיהו את הנכס החיוני של האמריקאים ובמקביל לא הצליחו לפגוע בנכסים חיוני אחר שלהם. הם זיהו את בסיס פרל הרבור כנכס החיוני והם אמנם צדקו, פעילות האמריקאים אמנם שותקה למספר חודשים ואפשרה ליפנים להשלים את כיבושיהם אך הם התעלמו או לא הכירו בחשיבותן של נושאות המטוסים כעמוד השדרה של הצי האמריקאי. כמו כן הם התעלמו לחלוטין מהתגובה של העם האמריקאי. כאן למעשה היפנים הימרו לחלוטין על התגובה, הם הניחו שהאמריקאים יפחדו לצאת למלחמה אחרי מכה כזאת והופתעו מהגיוס האמריקאי לנקמה על אותו יום שייזכר לדיראון עולם כפי שהגדירו נשיאם.

האמריקאים היו בזמן ההתקפה בהפתעה גמורה, כוחותיהם כאמור היו בחופשה על החוף וזאת למרות מספר התרעות שקיבלו מהמודיעין האמריקאי ובאותו בוקר אף הטביעו צוללת קטנה בשערי הנמל 14. הם נכשלו בניצול המשאבים שהיו להם על מנת להגן על הנמל שלהם לא היו מטוסים באוויר להגן או להתריע על ההתקפה המתקרבת .

אולם לזכותם של האמריקאים ניתן להגיד שהם הצליחו ליצור מן ההתקפה את התנופה שתביא לגיוס האוכלוסייה כולה לטובת המלחמה ביפנים. הנכס האסטרטגי האמיתי של ארצות הברית באוקיאנוס השקט לא נפגע כלל שכן נושאות המטוסים היו מחוץ לנמל פרל הרבור והמלחמה לשליטה במזרח הרחוק החלה.

האמריקאים היו שאננים ביותר, הם הסתמכו על שיחות השלום ולא היו ערוכים למתקפה באותו יום. ההכנות היו לא מבוססות על היכולות של היריב אלא על כוונות.  ומאחר שהתקיימו שיחות שלום בוושינגטון הייתה רמת הכוננות נמוכה ביותר בבסיס פרל הרבור. 

ים האלמוגים 

עד חודש מאי 1942 היפנים מצליחים להשתלט על רובו של המזרח הרחוק ורוב איי האוקיאנוס השקט בידיהם תוך כדי שהם מנצלים את חוסר היכולת של האמריקאים והבריטים להגיב על מהלכיהם הצבאיים. אוסטרליה מנותקת לחלוטין מבריטניה, הפיליפינים בידי יפן, כוחה של בריטניה באזור נעלם כלא היה כמעט עם נפילת סינגפור וטביעת ספינות הדגל של. הודו הייתה בסכנת כיבוש על ידי היפנים והאמריקאים עמדו בפני אובדן אחיזתם באזור. קצב ההתקדמות של היפנים הפעים אפילו את עצמם. בגלל היכולת הבלעדית של ארצות הברית לנהל את המלחמה במזרח הרחוק ניתן הפיקוד העליון בזירה זו לידיהם15.  הקרב הראשון בו החל המאזן לנוע לכיוון האמריקאים היה קרב אי האלמוגים ביום השביעי לשמיני במאי 1942. זהו גם הקרב הראשון של נושאות המטוסים משני צדי הקרב16.

 יש לזכור שכל אותה עת החליט הנשיא האמריקאי על הטלת רוב כובד המשקל האסטרטגי על אירופה ועל ראשי הצי באזור היה רק להחזיק בזירה עד סיום המערכה באירופה17. היה עליהם לשמור על קווי האספקה לאוסטרליה ולהגן על הוואי ומידווי והקמת קו הגנה בין מידווי, פיג'י סמואה ואוסטרליה, אלה יאפשרו הגנה על המזרח הרחוק וימנעו התקדמות יפנית ואפשרו אף התקדמות אמריקאית.

הכוח האמריקאי שנותר שלם באוקיאנוס השקט, היה תחת פיקודו של האדמירל צ'סטר נימיץ,  חולק לארבע כוחות משימה שנבנו סביב נושאת מטוסים, משחתות, וסיירות. ספינות הקרב שהיו איטיות יחסית לנושאות המטוסים הופקדו לסיור וליווי בין החוף המערבי של ארצות הברית והוואי18. בינתיים הצליח צוות של מפענחים קוד של הצי לפצח את הקוד של הצי היפני 25JN וכך הצליחו לעלות על כך שהיפנים עומדים לתקוף בפורט מורסבי ואיי האלמוגים.

נימיץ מורה על נושאות המטוסים לקסינגטון ויורקטאון  להגיע לאזור על מנת למנוע מהיפנים לכבוש את איי האלמוגים. אל הכוח הזה מצטרפות שלוש סיירות ומספר משחתות. כוח זה עומד אל מול כוח יפני שמונה שתי נושאות מטוסים וחיל אוויר עדיף במספר וכוחות חי"ר רבים יותר.

ב- 3.5. היפנים תוקפים את האי טולאג'י שננטש על ידי האוסטרלים אולם התקפות של מטוסי הצי מנעו מבעדם לכבוש את האי. התקפה זו גם יידעה את היפנים על נוכחות האמריקאים באזור. לאחר גישושים רבים של נושאות המטוסים משני הצדדים שנכשלו בגלל מזג האוויר וטעויות אנוש. במהלך אותם חיפושים זיהו היפנים בטעות משחתת ואוניית תדלוק כנושאת מטוסים וסיירת והשמידו אותן ובכך חסכו התקפה על נושאות המטוסים האמיתית. רק ב- 8.5. הצליחו שני הכוחות למצוא אחד השני וההתקפה החלה. מספרי הספינות היו כמעט זהים וגם מספר המטוסים היה זהה. אולם נושאות המטוסים היפניות היו מוגנות מתחת למסך ערפל כבד שהסתיר אותן19. 

ההתקפה הראשונה על אחת מנושאות המטוסים היפניות הצליחה לשתק את מסלול ההמראה ומטוסיה לא יכלו להמריא ויותר מאוחר טבעה גם נושאת המטוסים השנייה והושבתה על ידי כוח האמריקאי. אולם גם היפנים הצליחו כאשר התקפתם מביאה להטבעתה של לקסינגטון. אמנם האמריקאים הפסידו בקרב ואיבדו נושאת מטוסים ושלוש ספינות וקרוב ל- 66 מטוסים לעומת היפנים שאמנם איבדו גם נושאת מטוסים אחת ומספר ספינות, אך הם הצליחו למנוע מהיפנים המשך התקדמות מערבה. אולם האמריקאים מנעו במערכה זו משתי נושאות מטוסים חשובות להשתתף בקרב החשוב באמת – מידווי .

הן היפנים והן האמריקאים לא בדיוק ניהלו את קרב איי האלמוגים בצורה מחושבת. הטעויות שעשו שני הצדדים היו רבות החל בזיהוי וכלה בהערכות מצב מקומיות. לקראת סוף הקרב העריך מפקד הכוח היפני ששתי נושאות המטוסים האמריקאיות טבעו ואפשר לאחת מנושאותיו לסגת מוקדם מדי לשיפוצים20. אולם בסופו של יום היו היפנים אלה שעשו יותר טעויות מהאמריקאים.

שני הצדדים הפעילו כוחות אוויריים בצורה מושכלת הן בסיור ותצפית והפצצת היעדים של היריב והתוצאות ניכרו בשטח. אך האמריקאים הצליחו יותר במיוחד כאשר השביתו שתי נושאות מטוסים. שני הצדדים לא ניסו אפילו ליזום אסטרטגיה או לשלוט בשטח ושניהם המרו על כוונות היריב ללא כל שימוש בתחבולה. הפתעה אבדה לצדדים בתחילת הקרב עם הזיהוי ההדדי והגורם היחיד שנוצל על ידי היפנים (הערפל) היה מתנת הטבע ולא פרי מחשבה מוקדמת.

במערכה הימית הצליחו האמריקאים מהיפנים להמשיך לבסס את שליטתם ולמרות שלכאורה הפסידו בקרב מנע הצי האמריקאי מהצי היפני להקים את הבסיס באיי האלמוגים ולראשונה בלמו את היפנים. הם מנעו מהם לממש את עדיפותם המספרית על ידי ריכוז כוח בנקודה אסטרטגית והגנה על נכס אסטרטגי חשוב וכן מנעו את ניתוקה של אוסטרליה מארצות הברית. היפנים למעשה החלו להיכנס למצב בו ריבוי השטח שבו הם מחזיקים הופך מנכס לנטל כאשר הם אינם יכולים לממש את רצונם האסטרטגי בזירה וכמו כן אינם מצליחים לרכז מאמץ בנכס אסטרטגי אותו הם מבקשים להשיג כוחותיהם מפוזרים על פני שטח רב מדי וללא יכולת להגן עליו בצורה משמעותית – יותר מאוחר יקרא אחד המפקדים היפנים 'מגפת הניצחון' לתקופה זו 21.

מידווי

נחשב בעיני רבים לקרב בו האמריקאים לראשונה הפכו את היצרות והפכו ממגנים ליוזמים וניצחו את היפנים לראשונה ניצחון אסטרטגי וטקטי חשוב ביותר. הוא נחשב יחד עם סטלינגרד ואל עלמיין לאחד משלושת קרבות התפנית של מלחמת העולם הראשונה.

עוד בקרב באיי האלמוגים ידע נימיץ על כוונות היפנים לכבוש את מידווי. הן כתובנה אסטרטגית שכן האי שימש נקודת מעבר ליציאת מפציצים אמריקאים על יפן22 וכן שימש כבסיס אמריקאי חשוב ונקודת קפיצה להוואי ואוסטרליה וכן על ידי פענוח הקוד של הצי היפני. היפנים רצו במידווי כבסיס ליציאה להפצצות על פרל הרבור וכן לשמש כבסיסי הגנה אל מול ארצות הברית. אולם המטרה העיקרית של תפיסת האיים היא פיתוי נימיץ להקריב את הצי האמריקאי על מנת להגן על האי ובכך להביא לנפילת איי פיג'י ופורט מורסבי. לשם כך הם יצרו התקפת דמה על האיים האלואטיים ושלחו לשם כוח על מנת לפתות את הכוחות האמריקאים לשם. במקביל התפזר הצי היפני על כ- 15 כוחות לאורך האוקיאנוס השקט. מטרת הצי היפני הייתה לפתות את האמריקאים לכיוון האיים האלואטיים ולכבוש את מידווי בינתיים. כאשר הצי האמריקאי ילמד על כך ויחזור דרומה הוא יתנגש בנושאות המטוסים וספינות קרב יפניות שיחכו לו ויושמד. המודיעין היפני גם העריך שנושאות המטוסים האמריקאיות לא יהיו באזור מידווי בזמן ההתקפה23. הכוח שעמד להתקיף את האיים האלואטיים מנה שתי נושאות מטוסים ושתי משחתות כבדות. הכוח היפני שעמד לתקוף את מידווי מנה יותר מ- 160 ספינות ביניהן 16 צוללות ושש נושאות מטוסים, תשע ספינות קרב ושמונה סיירות כבדות. לעומתם הכוח האמריקאי מנה פחות מ- 80 ספינות.

אולם לנימיץ עמדו מספר יתרונות חשובים – העובדה שהצי פיצח את הקוד של הצי היפני עוד בקרב על איי האלמוגים עזר לו לרכז את כוחותיו במידווי. גורם נוסף שסייע לנימיץ היו המפקדים תחתיו פרנק פלטשר וריימונד ספרואנס אשר הבינו את הפוטנציאל הטמון בנושאות המטוסים לעומת מקביליהם היפניים אדמירל יאמאמוטו ומפקדיו אשר עדיין דבקו בעליונותה של ספינת הקרב. גורם נוסף באמתחתו של נימיץ היה השימוש המושכל של הרדאר שהיפנים עדיין לא למדו לשלוט בו כראוי. יתרון נוסף שהיה לנימיץ היה אובדן גורם ההפתעה של היפנים שהתפרשו בכוח גדול וניתן לגילוי. כוח זה גם היה פרוש בצורה כזו שלא היה יכול לתת חיפוי הדדי לכוחות האחרים 24.

נימיץ במאמץ על אנושי הצליח להביא את נושאת המטוסים יורקטאון בחזרה מן המספנות ויחד עם נושאות המטוסים אנטרפרייז והורנט ריכז את כוחותיו שכללו בין השאר גם שמונה סיירות 14 משחתות ועשרים צוללות במידווי.  כמו כן שלח נימיץ כוח ימי קטן של חמש סיירות, ארבע משחתות ושש צוללות על מנת למנוע את הכוח שניסה לכבוש את האלואטיים. נימיץ פיצל את כוחותיו לשניים הכוח העיקרי עם נושאות המטוסים אנטרפרייז והורנט יחכו לכוח העיקרי של היפנים והיורקטאון תחכה ככוח עתודה..

אור ל- 3.6.1942 תקפו היפנים את האיים האלואטיים וכבשו שם שני איים. בינתיים התקדמה היורקטאון דרומה ממידווי על מנת להתכונן לתקיפה על נושאות המטוסים היפניות. אור ל 4.6 התחיל הקרב בין שתי נושאות המטוסים עם איתורם של נושאות המטוסים היפניות על ידי מטוסי סיור התקדם לעברן הכוח העיקרי של נושאות המטוסים האמריקאיות. היפנים החלו מתקיפים את האי שהצליח לעמוד בהתקפה מן האוויר. בינתיים החל כוח התקיפה האמריקאי לתקוף את הצי היפני. טייסת של מפציצי טורפדו ללא חיפוי של מטוסי קרב הצליח לאתר את נושאת המטוסים היפנית והתקיף וכשל בהתקפתו עליה. רק בגל השני הצליחו האמריקאים להטביע את שלושת נושאות המטוסים היפניות. בינתיים הצליחה נושאת המטוסים היפנית לתקוף את היורקטאון  ולהשבית אותה אולם גם נושאת המטוסים היפנית הוטבעה כעבור זמן מה. עם רדת הלילה נסוג הכוח העיקרי של האמריקאים מזרחה ולא רדף אחרי הצי היפני על מנת לשמור על כוחו ולהגן על האי. יאמאמוטו הבין את תבוסתו ונסוג אף הוא. כתוספת לקרב שתי משחתות יפניות הוטבעו בסיוע צוללות ומפציצי טורפדו אמריקאים.

בסוף הקרב נמנו הנזקים היפנים – הם איבדו במהלך שתי היממות ארבע נושאות מטוסים, סיירת כבדה, 322 מטוסים וקרוב ל- 2000 חיילים. האמריקאים לעומתם איבדו נושאת מטוסים, משחתת, וכ- 150 מטוסים. האמריקאים הפעם ניצחו את הקרב ואת המערכה והדפו את היפנים פעם נוספת. מכאן יתחילו האמריקאים במתקפה וייטלו את היוזמה מהיפנים. יפן בנוסף תיכנס אל התסריט הגרוע ביותר שיכלה לדמיין כשחשבה שהתקפת פרל הרבור באה למנוע מלחמה ארוכה עם האמריקאים.

היפנים לאורך כל הקרב זה ביצעו טעויות רבות. אמנם ניסיון ההטעיה שלהם על האיים האלואטיים היה חכם אך הכוח העיקרי שתקף את מידווי התנהל  בצורה שלומיאלית שכן הכוח היה ללא עתודה והכוחות השונים לא חיפו אחד על השני, למעשה ניתוקם הוא זה שהביא למפלתם. האמריקאים ניצלו זאת וריכזו את כוחותיהם כל פעם על נושאת מטוסים אחת והטביעו אותן אחת אחר השניה. זה היה ריכוז מאמץ על נכס אסטרטגי. האסטרטגיה שניהלו היפנים הייתה אף היא  קלוקלת שכן היא הייתה של הימור ולא מחושבת. היפנים נכנסו לקרב מידווי מתוך הנחה שנושאות המטוסים האמריקאיות לא יהיו שם והסתמכו על ההפתעה האמריקאית שתכריע לטובתם.

היפנים גם לא ניצלו את כוחות האוויר שלהם נכון תוך כדי שהם מאמינים בעליונותה של ספינת הקרב להכריע את המערכה במטוסים על מנת לתת חיפוי אווירי בלבד והפעלתם ככוח משני. לעומת האמריקאים שהפכו את כוחה של נושאת המטוסים לנכס האסטרטגי הגדול ביותר שלהם והשתמשו בהם על מנת לחסל את העוצמה היפנית בים. היפנים אף לא השכילו ללמוד את חשיבות הכוח האווירי של נושאות המטוסים לקח שהיה אמור להילמד בקרב איי האלמוגים25.  

לראשונה היפנים עמדו בפני הסכנה שמאהאן זיהה בספרו – שליטה על שטח גדול מדי, והדבר היה בעוכריהם. השטח הרב שנדרש מהם לכסות היה גדול מדי על הכוחות בידיהם. כוחותיהם הסתובבו בשטח ללא חיפוי הדדי ונתונים להתקפה אמריקאית . והאמריקאים ניצלו זאת היטב כאשר הם מרכזים מאמץ על נקודת תורפה אחת כל פעם ומפילים אותה. כך הם ניצחו למעשה את קרב מידווי, התקפה על נושאת מטוסים על ידי הכוח העיקרי בזו אחרי זו. 

הניצחון במידווי היה תוצאה של מודיעין מדויק שניתן באמצעות פיצוח הקוד של הצי היפני, זיהוי נקודת התורפה האסטרטגית וריכוז מאמץ בהגנה עלי תוך כדי נטילת יוזמה התקפית על מנת להשמיד את הנכסים האסטרטגיים של היריב.  

היוזמה האמריקאית 

החל מקרב מידווי החלו האמריקאים נוטלים את היוזמה בחזית האוקיאנוס השקט אמנם העדיפות העליונה של בעלות הברית הייתה החזית האירופאית יכלו כעת בנות הברית להלום בצי היפני בזירה וכך אכן היה. היפנים שבנו מערכי הגנה גדולים מדי גילו שאינם יכולים להגן על ככל השטחים אותם כבשו במהירות כל כך אחרי המתקפה בפרל הרבור. הם החלו מתבצרים בעמדותיהם על מנת להגן על בסיסיהם אך הם לא יכלו להגן על המרחב הימי ואפשרו לאמריקאים לפעול בחופשיות בים הפתוח – מרחב המחייה הפך למרחב המוות.

היוזמה ההתקפית הראשונה של האמריקאים הייתה על איי המלך שלמה. האמריקאים שזיהו את כוונת היפנים לנצל את האיים על מנת שישמשו בסיס להתקפות על נתיבי אספקה על אוסטרליה ועל פורט מורסבי החליטו לכבוש את האיים מידי היפנים ובנוסף את האי גואדלאקאנאל בו היה שדה תעופה שהיה אמור לשמש בסיס יציאה להתקפות אלו. במסגרת מבצע 'מגדל שמירה' ב- 7.8.1942 כבשו האמריקאים את האיים מידי יפן. כוח הנחתים שהיה מורכב ממתנדבים צעירים ולוחמים ותיקים של הנחתים מצוידים בצורה חלקית וללא מודיעין מדויק על האזור אליו הם נכנסים. למרות התנגדות יפנית עיקשת הצליחו הנחתים לכבוש את  גואדלאקאנאל ועוד שני איים.

היפנים ניסו להחזיר לעצמם את השליטה על איים אלו והחלה סדרת קרבות ימיים בין אוקטובר – נובמבר 1942. הראשון ביניהם היה הקרב באי סאבו שם הצליח הצי האמריקאי להימלט ממפלה מבישה הודות למזל וחוסר יכולת יפנית.

עם היוודע נפילת האיים לידי האמריקאים החליט מפקד הגזרה האדמירל מיקאווה לשלוח חמש סיירות כבדות, שתי סיירות קלות ושתי משחתות. האמריקאים בסדרה של טעויות, החל מזיהוי מאוחר ושגוי גם יחד, פיצלו את כוחותיהם לשלוש יחידות. הטעות הנוספת הייתה ניחוש של מה היפנים יעשו. התחזית של אדמירל טרנר, המפקד באזור, הייתה שהיפנים ינסו להקים בסיס באי סנטה איזבל ויתקיפו את סאבו יותר מאוחר. אולם הגרוע מכל הייתה החלטתו של פלטשר להסיג את נושאות המטוסים שלו בטענה שאיבד יותר מחמישית ממטוסיו ביומיים ואובדן דלק. בנוסף מספר טעויות בשיקול הביאו לדילול נוסף של מספר הספינות שהיו באי26 . במהלך הקרב שארך קצת יותר ממחצית השעה יצאו מכלל שימוש ארבע משחתות כבדות. היפנים הצליחו להסב נזק רב לאמריקאים. אולם ללא יכולת טקטית להפוך את המתקפה לנכס אסטרטגי מסוים לא נגרם שום נזק אסטרטגי לאמריקאים. יתרה מזאת הצי האמריקאי אף טייח את החקירה ותוצאותיה על מנת למנוע ירידת מורל.

הקרב השני היה קרב איי שלמה המזרחיים ב- 24.8.1942. האדמירל יאמאמוטו הרכיב צי שמנה שלוש נושאות מטוסים, שלוש ספינות קרב, תשע סיירות, 13 משחתות ו- 36 צוללת שהתאסף במזרח איי שלמה והחל להתקיף את הכוח האמריקאי העיקרי שמנה שלוש נושאות מטוסים בפיקודו של פלטשר. הכוח האמריקאי התקיף אחת מנושאות המטוסים היפניות והטביע אותה. התקפות המטוסים היפניים על נושאות מטוסים אמריקאיות נהדפו והופלו קרוב ל- 60 מטוסים . במזל הצליחו האמריקאים להימנע מהתקפה על נושאות המוטסים שלה27 . כישלון זה הביא את יאמאמוטו להסיג את כוחותיו ולא להמשיך במתקפה.

במהלך החודשיים הקרובים הסכנה היחידה לכוחות האמריקאים בזירה הייתה הצוללות היפניות שניסו לפגוע בספינות הצי האמריקאי אך ללא הצלחה גדולה .

הקרב השלישי בסדרת הקרבות של איי המלך שלמה היה בקייף אספרנס ב- 11.10.1942 . שני הצדדים שעסקו בחיזוק בסיסיהם הימיים תוך כדי לחימה קרקעית ומספר התנגשויות בין הכוחות . אמנם האמריקאים שלטו בים במהלך היום ואילו היפנים שלטו בו בלילה28 וזאת ממניעים טקטיים שונים של שני הצדדים. הצדדים היו נעולים במעין תיקו וללא יכולת להכריע. כוח סיירות יצא לקייף אספרנס והצליח להטביע שלוש סיירות יפניות שהגנו על משלוח ציוד יפני. אולם היפנים הצליחו למרות הכול לתגבר את מוצביהם באזור למרות התקפות אלו.

ב- 26.10.1942 התחולל הקרב הרביעי בסדרה של ההתכתשות היפנית-אמריקאית באיי המלך שלמה. במהלך  מהיר הצליחו טייסים אמריקאים להוציא מן המערכה נושאת מטוסים יפנית אחת. כוח אחר של האמריקאים מצליח להשבית משחתת יפנית אחת ועוד שתי משחתות . לעומתם האמריקאים איבדו נושאת מטוסים אחת מתוך השלוש שהיו להם . אולם האמריקאים פעם נוספת עמדו אל מול התקפה יפנית ומוטטו את יכולת נושאות המטוסים היפנית באזור29.

ב- 13.11.1942 כוח של שתי ספינות קרב, סיירת קלה ו- 14 משחתות שבאו להפגיז את הנחתים באי גואדלאקאנאל במהלך הקרבות בלילה הושמדו שתי משחתות יפניות וספינת קרב אחת אבדו ליפנים, האמריקאים לעומתם איבדו ספינת שתי סיירות קלות וארבע משחתות. אולם עמדו אל מול כוח יפני עדיף והדפו אותו ולא נתנו לו גישה לאיים ולהפציצם30.

למחרת היום טייסי הצי והצבא הטביעו שש ספינות של הצי היפני שהביאו אספקה לכוחות היפניים באיים. בלילה המשיכו הקרבות בין הכוחות. הכוח האמריקאי שמנה שתי ספינות קרב וארבע משחתות נתקל בכוח היפני שמנה  שתי ספינת קרב ושלוש משחתות ליד האי גואדלאקאנאל. במהלך הקרב בלילה איבדו האמריקאים את ארבע המשחתות שלהם והצליחו להטביע ספינת קרב יפנית ושלוש משחתות הוצאו מכלל פעולה.

בכל הקרבות באיי המלך שלמה הצליחו האמריקאים להתגבר על כוחות יפניים ולגרום להם נזקים. למעט הקרב האחרון ב- 30.11.1942 ליד חוף של טאסאפארונגה. היפנים הצליחו להטביע סיירת אחת ושלוש אחרות יצאו מכלל שימוש לעומת היפנים שאיבדו רק משחתת אחת. לקראת סוף השנה החליט היפנים לסגת מאיי המלך שלמה לאחר שלא יכלו לכבוש אותם מחדש מידי האמריקאים .

סדרת הקרבות באיי המלך שלמה לא הייתה תוצאה של אסטרטגיה מחושבת או הכנה מוקדמת. כניסתם של האמריקאים לאזור הוקדמה בחודשיים על מנת למנוע מהיפנים לממש את הנכס האסטרטגי הזה. האמריקאים ברוב המקרים ניצלו לא מכוח פעולה אסטרטגית נבונה או מחשיבה טקטית אלא כתוצאה ממזל או מחוסר יכולת יפנית לממש יתרון כלשהו בשדה הקרב.

היפנים לאורך כל סדרת הקרבות לא ממשו אף יתרון שהיה להם בשטח, לא  את יתרון הכמות ולא את הכרת השטח. גם כאשר נראה שהם מנצלים יתרון זה או אחר שלהם, לא מומש יתרון זה בשביל להשיג תנופה אסטרטגית על מנת להדוף את האמריקאים .

מוריסון מתאר את המערכה על האזור כאחד השנויים במחלוקת בהיסטוריה הצבאית האמריקאית ואכן כך הדברים נראו. האמריקאים  נכנסו לאיי שלמה על מנת למנוע מהיפנים שימוש בנכס אסטרטגי עתידי שיאיים על אוסטרליה וכוחות בנות הברית במזרח הרחוק והצליחו בכך. הכניסה הייתה הימור אסטרטגי חיוני מבחינתם. במשך שלושה חודשים עמדו האמריקאים בניסיונות חוזרים ונשנים של היפנים לכבוש מחדש את איי המלך שלמה. כאן תוארו רק הקרבות הימיים ללא הקרבות היבשתיים שלהם היה תפקיד חשוב בהגנה על אזור זה. הצי האמריקאי שעמד במבחנים רבים במהלך הקרבות הצליח לעמוד אל מול הצבא היפני העדיף והביא לנסיגתו מהאזור. לאורך כל התקופה לא השתמשו האמריקאים באסטרטגיה מושכלת או בתובנה טקטית, רוב הפעמים הם ניצלו תודות למזל או חוסר יכולת יפנית לנצל את הצלחתם או תודות ללחימה עיקשת ביותר ואמיצה.

עמידתם של האמריקאים בגואדלאקאנאל אפשרה לכוחות היבשה האמריקאים להשלים את כיבוש איי המלך שלמה וגינאה החדשה, נטרול הבסיס היפני החשוב בראבול, כמו כן נכבשו הבסיסים היפניים בטארוק והולנדייה. הגנרל דאגלס מקארתור מצליח זאת בסיוע נושאות המטוסים ושימוש מושכל של ריכוז מאמץ על נקודות תורפה יפניות, הימנעות ממגע ישיר עם היפנים ונטרול הבסיסים החשובים במקום לכובשם. בינתיים מצליח  נימיץ והצי האמריקאי לכבוש את איי מרשל ואיי מריניאה טראווה, סייפן וגואם כל זאת עד תחילת 1944. תוך כדי שהוא מנצל את חוסר היכולת היפנית לשמור על כל המרחב הימי ולשלוט בו, ונטרול כוחות שהאמריקאים לא יכלו לתקוף ישירות. השלב הבא היה כיבוש הפיליפינים בחזרה מהיפנים31. 

הפיליפינים – קרב לייטי 

בספטמבר 1944 מתחילה המתקפה על הפיליפינים עם כיבוש האי פלליו וכעבור ימים אחדים הנחית מקארתור את כוחות הנחתים במפרץ לייטי אולם היפנים לא עמדו להיכנע בקלות. הם החליטו להפעיל תוכנית הקרויה 'שו' אשר מטרתה ניצול יתרונם של היפנים בלחימת לילה וחסר הסבלנות של האדמירל הולסי. היפנים היו אמורים לנוע בתנועת מלקחיים ולחתוך את תנועת האספקה של האמריקאים לנתק את ראשי החוף שלהם במפרץ לייטי ולנסות להשמיד את נושאות המטוסים האמריקאיות. התוכנית הייתה על סיכונים רבים והיפנים לא העריכו את סיכויי הצלחתה כגדולים במיוחד והם יצאו בכוח של שבע ספינות קרב, שלוש משחתות וארבע סיירות ארבע נושאות מטוסים שעליהן רק 116 מטוסים – כוח מטוסים חסר לחלוטין32. הכוח שלנושאות המטוסים בא מצפון שכל מטרתו הייתה לפתות את האדמירל הולסי הרחק ממפרץ לייטי.

האמריקאים במקביל פרסו את ספינותיהם באזור המפרץ. בתוך המפרץ היו ספינות המשא ומספר ספינות קרב, ממזרח למפרץ היו 18 נושאות מטוסים והולסי עם הצי שלו ממזרח לאי לוזון. ממערב למפרץ התמקם קו צוללות על מנת לחפש ספינות אויב. מוקדם בבוקר ה- 23.10.1944 התחיל הקרב הימי במפרץ לייטי. הצוללות האמריקאיות זיהו את הכוח היפני והטביעו שתי סיירות והשביתו שלישית. 

בבוקר ה- 24 פרס הולסי את ארבע כוחות המשימה שלו באזור, ומטוסים מכל הבסיסים ונושאות המטוסים יצאו לחפש את הכוח היפני. אולם היפנים היו אלה שתקפו ראשונים. כוח אחד תקף את הכוח הפרוס באיי פולילו. אולם התקפות אלו נהדפות בקלות בשל הניסיון של האמריקאים בקרבות אוויר לעומת חוסר הניסיון של הטייסים היפנים שכן טייסיהם הבכירים נהרגו ושורותיהם החלו להידלדל. שבעה מטוסי קרב אמריקאים הצליחו להפיל 15 מטוסים בפחות מחצי שעה של לחימה33. גם גל התקיפה השני נהדף אולם הוא הצליח להטביע את נושאת המטוסים פרינסטון. האמריקאים מצליחים בהתקפת נגד של 250 מטוסים להטביע ספינת קרב אחת את המוסשי ולגרום נזק לשתיים אחרות.

במקביל מתכוננים האמריקאים במפרץ לייטי לקבל את ההתקפה היפנית. הם פורסים שש ספינות קרב בכניסת המפרץ. בהתקפת טורפדו מוצלחת מצליחים האמריקאים להטביע משחתת אחת וכעבור זמן מה הוטבעו עוד שתיים. במהלך הלילה הצליחו ספינות הקרב  להטביע משחתת אחת. בהמשך הלילה הצליח הצי האמריקאי להטביע שתי משחתות נוספות.

אולם הקרב לא הסתיים בגלל טעות בקשר ובשרשרת הפיקוד34 . הולסי בינתיים נופל לפיתיון שהיפנים הניחו לו והחל במרדף אחר ארבע נושאות המטוסים שהיו למעשה ריקות מתוכן. בהנחה שהכוח היפני העיקרי הושמד במפרץ לייטי, ובכך משאיר את מיצר סן ברנרדינו ללא הגנה ומצליח להטביע שלוש נושאות מטוסים. משם בדיוק נכנס הכוח היפני שנשאר. בלילה של ה- 25.10 בקרב ארוך ומתיש שהתפתח בלילה איבדו האמריקאים שתי נושאות מלוות, שלוש משחתות, ועוד ספינות נפגעו. היפנים לעומתם איבדו ארבע נושאות מטוסים, שלוש ספינות קרב, עשר סיירות ו- 14 משחתות.

קרב לייטי היה הקרב האחרון שבו הצי היפני פעל כיחידה אורגנית. מנקודה זו זינב בו הצי האמריקאי כל הדרך ליפן עד אוגוסט 1945.

בקרב לייטי הצליחו היפנים להפתיע את האמריקאים אולם לא רק שלא הצליחו לממש את ההפתעה שהרוויחו אלא אף הפסידו, שכן האמריקאים למרות ההפתעה נערכו נכון והיו פרוסים בצורה כזו שאפשרה להם להגן על עצמם בצורה יעילה למרות טעויות בשרשרת הפיקוד. בקרב התגלו החסרונות של מטכ"ל מפוצל[35]. יתרונותיהם של היפנים לא עמדו להם במתקפה הזו והם לא הצליחו לחדור את ההגנה האמריקאית במפרץ, שהייתה בנויה בצורה בלתי חדירה, למרות שהצליחו למשוך אליהם את הכוח העיקרי האמריקאי – נושאות המטוסים של הולסי. חוסר ניסיון של הטייסים היפניים עמד להם לרועץ שכן הם החלו מגייסים טייסים לא מוכשרים מספיק בשל מחסור בכוח אדם. גם הציוד שעמד לרשותם היה לא מתאים וישן. גם תוכנית 'שו' הייתה בנויה על הימור בדיוק כמו קרב מידווי – האם יצליחו לפתות את הכוח העיקרי האמריקאי ומה יהיה במפרץ. כוחות יפניים עמד לצאת למתקפה  ללא חיפוי אווירי מתאים  – דואה מאוד לא היה מרוצה מכך. מחסור במטוסים וטייסים ראויים היווה אחד הגורמים לכישלון הקרב שכן היפנים איבדו שלוש נושאות מטוסים שלא היו צריכים לאבד אם לא היו תוקפים.

הקרב הימי היה גם הוא מיותר שכן הצי היפני נכנס לקרב לא מוכן מבחינה מודיעינית וללא הבנה של הצבא האמריקאי הממתין לו.

האמריקאים ניצלו פעם נוספת בעור שיניהם מתבוסה. המרדף המיותר של הולסי הביא להטבעתן של שלוש נושאות מטוסים אך כפי שאנו יודעים אלה היו פיתיונות בלבד. התבוסה האמריקאית נמנעה רק בזכות תבונתו של אדמירל קינקייד שפיקד על הכוחות במפרץ לייטי. הוא זה שפרס את כוחותיו בצורה כזו שיוכלו לסייע אחד לשני ללא חיפוי מהולסי.

סיכום

הקרבות במזרח הרחוק מראים את חשיבותה ועליונותה של נושאת המטוסים במערך הימי של המאה- 20. למרות שמאהאן לא חזה את השימוש בכלי זה, השתלבה נושאת המטוסים במערך האסטרטגי על פי הסטנדרטים שלו. היא בעלת כוח אש עצום לעומת ספינת הקרב והיא מגדילה את טווח הפעולה של חיל הים. האמריקאים עלו על יתרונותיה יותר כבדרך מקרה ולא מחשיבה אסטרטגית מעמיקה. הסכמי וושינגטון שהגבילו את מספר ספינות הקרב לא מנעו פיתוח של נושאות מטוסים על כך יש להוסיף את הרצון של הקונגרס האמריקאי לצמצם בתקציב הצי הביא אותו לבחור בנושאת המטוסים ככלי העתידי.

היפנים לעומתם לא השכילו לממש את היתרונות של נושאת המטוסים ועדיין העדיפו את ספינת הקרב על פניה. אולם לא בכך יש לראות את האחראי היחיד לנפילת היפנים. היפנים נפלו מסיבות נוספות: בראשונה הם יצאו למערכה אל מול כוח עדיף עליהם מספר מונים באיכות ובכמות. מה שהאמריקאים יכלו לאבד בפרל הרבור היפנים לא יכלו לאבד בהתקפות של אי האלמוגים ומידווי. חשוב לזכור גם שבמתקפתם על הנמל בהוואי היפנים לא שמטו מידי האמריקאים את נכסם האסטרטגי באזור – נושאות המטוסים.

ההתקפה על פרל הרבור נכשלה באופן נוסף – היא לא שברה את האמריקאים, נהפוך הוא היא אף חיזקה אותם ואיחדה אותם אל מול האויב האכזר שתקף ביום שייזכר לדיראון עולם בזמן שנוהלו שיחות שלום בוושינגטון.

טעות נוספת של היפנים הייתה "מחלת הניצחון" שלהם. במקום לכבוש אזור להעמיק את אחיזתם בו הם התקדמו במהירות על שטח גדול מדי והגיעו למתיחת גבולות אסטרטגית – הם כבשו שטח שאינם יכלו להחזיק ומנכס הפך השטח לנטל. את המצב זה ניצלו האמריקאים היטב כאשר  ריכזו כוח בנקודה מסוימת והמשיכו הלאה וללא יכולת יפנית למנוע זאת .

ב- 6.8.1945 נפלה הפצצה האטומית הראשונה על הירושימה. יומיים לאחר מכן על נגסקי. בתחילת ספטמבר נכנעה יפן. זאת מאחר שהאמריקאים הצליחו לכבוש את בורמה, איווג'ימה אוקינאווה. בנוסף היתה מלחמת צוללות אכזרית שניהלו האמריקאים נגד אוניות סוחר יפניות ושיירות אספקה. האמריקאים פשוטו כמשמעו חנקו את היפנים במהלך המלחמה. הדבר התבטא במיוחד לקראת סוף המלחמה כאשר יפן הייתה מנותקת לחלוטין מסביבתה ופעם נוספת הצליחו האמריקאים להפוך נכס אסטרטגי של מדינת אי לנטל.

האמריקאים ניהלו באופן עקרוני את מלחמתם הימית ביפן על פי העקרונות של מאהאן. הם יזמו וניצלו יתרונות שלהם בשטח והפכו חסרונות ליתרונות במהלך הקרבות – רק השימוש בנושאות המטוסים מוכיח זאת. מספר פעמים הם ניצלו את כיבוש היתר של היפנים לטובתם כאשר הם תוקפים בנקודות תורפה אסטרטגיות או מנטרלים בסיסים חשובים מבלי לכבוש אותם.

האמריקאים גם פעלו על פי ההנחות של דואה כאשר הם ניצלו את המטוס ככלי המוביל במערכה הימית והיבשתית, לחיפוי אווירי והפצצה אסטרטגית של בסיסי האויב. היפנים לעומתם בהפצצתם האסטרטגית החשובה נכשלו בהבנת התפיסה של דואה. כאן גם המקום לציין שגם ההפצצה האסטרטגית הגרמנית על בריטניה בקיץ 1941 לא השיגה את יעדה של שבירת האוכלוסייה. ההפצצה האסטרטגית היחידה שכן שברה את האוכלוסייה הייתה כל כך נוראית שמאז שביצעו אותה לראשונה היא יותר לא בוצעה יותר מ- 50 שנה לאחר מכן והכניסה את העולם לקרוב ל- 40 שנה של מלחמה קרה. 

ביבליוגרפיה  

1.      זוק, ד. והייאם ר.  קיצור תולדות המלחמות , מערכות, תל אביב, 1966 .

2.      ואלך, י. תורות צבאיות: התפתחותן במאות ה- 19 וה- 20 , מערכות, תל אביב, 1977 .

3.      Costello, John The Pacific War, Rawson, Wade, NY, 1981.

4.      Morison. S.E. The Two Ocean War: A Short History Of The USN in The SWII, Little Brown and CO., Boston, 1963.

5.      Miller, N, War At Sea: A Naval History of WWII, Oxford University Press, NY, 1995.

6.      Rohwer, J., War at Sea 1939-1945, Catham Publishing, London, 1996.

7.      Overy, R.J., The Air War 1939- 1945, Stein and Day, NY, 1980.

8.      Mahan, A.T.  The Influence of Sea Power Upon History, 1660-1783, Little Brown and CO., Boston, 1940.

9.      Vallance, A.G.B. The Air Weapon: Doctrines of Air Power Strategy and Operational Art, Macmillan Press LTD, London, 1996.


[1] Overy, R.J. The Air War 1939-1945, Stein and Day, New York, 1981 pp. 85-86.

[2] זוק, ד. והייאם ר. קיצור תולדות המלחמות, הוצאת מערכות תל אביב 1966 .

[3] ואלך, יהודה, תורות צבאיות: התפתחותן במאות ה- 19 וה – 20 , מערכות, תל אביב, 1977 ע' 303 .

[4] Mayan A.T The Influence Of Sea Power Upon History 1660-1783, Little Brown & co. Boston 1890 pp. 29-70.

[5] ואלך, ע' 312-320 .

[6] זוק ע' 259 .

[7] Ovary, p. 89.

[8] Morison, E.S The Two-Ocean War: A Short History of The United States Navy In The Second World War, Little, Brown and co., Boston, 1963 p.39.

[9] שם. ע' 262 .

[10] זוק ע' 332 .

[11] Costello, John the Pacific War, Rawson, Wade Publishers, NY, 1981, pp.150-158.

[12] ליפנים הפלו רק כ- 20 מטוסים .

[13] Morison, p. 21.

[14] שם. 54 .

[15] הבריטים היו אחראים על גזרת המזרח התיכון ומרכז אסיה ואחריות משותפת באירופה . Miller Nathan, War At Sea: A Naval History of WWII, Oxford University Press, Oxford, 1995 p. 231.

[16] Morison, p. 142.

[17] Miller, p. 231.

[18] Miller, p. 232.

[19] Morison p. 145.

[20] Morison p. 145.

[21] Morison p. 140.

[22] זוק, ע' 337 .

[23] זוק ע' 337 .

[24] Miller, p. 246.

[25] Costello, p.290.

[26] Morison p. 173.

[27] Miller, p. 278.

[28] Morison, p. 183.

[29] Miller, p. 284.

[30] Merinos, p. 202.

[31] זוק, ע' 345 .

[32] Miller, p. 460.

[33] Miller, p. 462.

[34] יש לזכור שבזירה פועלים שני כוחות עצמאיים הצבא בראשותו של מקארתור והצי בפיקוד נימיץ .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *