יום שישי, פברואר 14, 2025
מִלחָמָה

על שתי מלחמות וחצי- עיון בהגדרתה של המלחמה הקרה

הקדמה [1] בחודשים האחרונים נדמה לא פעם כאילו השיח היום-יומי והשיח האינטלקטואלי העולמי חזרו עשור וחצי אחורנית. רמיזות ואמירות של רוסיה באשר לחידושה של המלחמה הקרה נשמעות שוב ושוב, ובהקשר האיראני משבר גרעיני עתידי נשמע שלא מן הנמנע. על הרקע הזה, כאשר המלחמה הקרה רלוונטית מתמיד ומלחמת עולם שלישית הופכת לחשש ממשי, אני מבקש לבחון גישה מעניינת ומרכזית הגורסת כי המלחמה הקרה היא מלחמת העולם השלישית.

הדוגלים בגישה זו נשענים על שימוש בטענה רווחת ומקובלת במחקר ההיסטורי והאסטרטגי כי הגדרתה של מלחמה כ"מלחמת עולם" נגזר משני קריטריונים- קריסת הסדר העולמי הקודם, ושינוי מהותי של המפה הפיזית העולמית בדמות גל מדינות הזוכות לעצמאות. הגדרה זו מעצם טבעה נשענת על מחקר של שתי המלחמות העולמיות שודאי התרחשו וניתנת לבחינה בדיעבד.

כאמור על רקע של שני הקריטריונים הללו יש שטענו כי המלחמה הקרה הייתה מלחמת עולם. זאת מאחר והיא מילאה אותם פחות או יותר במלואם. בין חסידי הגישה ניתן לציין אנשי כך כמה תיאוריות סמי-היסטוריות שמסתובבות ברשת. האם קרס הסדר העולמי? העולם היה נתון מאז מלחמת העולם השנייה למערכת דו קוטבית, בה יש שתי מעצמות-על הנאבקות זו בזו ומחפשות תמיכה של מדינות נוספות. מערכת זו יצרה שני גושים- הגוש המערבי והגוש המזרחי, וביניהם התקיים מאבק מתמיד שככלל היה לא אלים ("קר") אך לעיתים כלל גם התפרצויות "חמות" למדי. אין ספק שמערכת ספציפית זו נעלמה עם קריסתן ופירוקן של ברית המועצות ו"ברית ורשה". במקרה זה מהוה קריסת המערכת את חיסולו של צד אחד. התפרקות בסיסית של המערכת הדו-קוטבית כפי שהייתה מוכרת החל ממלחמת העולם השנייה היא על כן עובדה שאין לחלוק עליה. הבעיה היא בבואנו לבחון האם הייתה התפרקות זו קריסה מהותית ולזהות את המערכת החלופית שצמחה במקומה. תיאוריה מעניינת בהקשר זה, שאני חושב שבחינתה תתרום לדיון, הציגה מערכת האתר "סיקור ממוקד" [3] שטוענת לקיומה של "מלחמה קרה שנייה" המתרחשת בימים אלו. האתר מציג תיאוריה לפיה ב-2001 (הפיגועים בארה"ב) עם סיומה של תקופת ביניים קצרה של בה ארה"ב הייתה מעצמה עולמית יחידה פרצה מלחמה קרה חדשה. התיאוריה בנויה על הנחתו השנויה במחלוקת של הנטינגטון כי-"בעידן המתהווה, התנגשויות בין הציביליזציות הן הסכנה הגדולה ביותר לשלום העולם" [4]. היא גורסת כי "המאבק כיום אינו תרבותי בהכרח, אלא נובע מאופי המשטרים של השחקנים במערכת הגלובאלית". שני גושים חדשים מהווים את הקטבים של "המלחמה" הזו- "הגוש הדמוקרטי" (ארה"ב, יפן, אירופה), בבסיסו רצון לשמר את הדמוקרטיה ולחזק אלמנטים כחירויות הפרט וזכויות פוליטיות; ו"הגוש הריכוזי" המורכב ממדינות לא דמוקרטיות בהן המשטר הוא ריכוזי, חזק ומעורב בחיי אזרחיו במידה רבה (סין, מדינות ערב, רוסיה, דרום אמריקה). מאבקן של המדינות הריכוזיות הוא למעשה התגוננות מפני חדירה של המערב וערכיו הדמוקרטיים. כפי שניתן לראות בפשטות, על פי תיאוריה זו, לא הביאה המלחמה הקרה לקריסה מהותית של הסדר העולמי כי אם רק לשינוי מסוים במרכיביו שהתבקש מהיעלמות אחת המעצמות שהובילו אותו. המרכיבים נותרו סך-הכל דומים במהותם עם שינויים מסוימים לכאן ולכאן: מספר מדינות מזרח אירופאיות יכולות להיחשב כחלק מן הצד הדמוקרטי (פולין, צ'כיה), ואת הצד הריכוזי לאו דווקא מובילה מדינה אחת אלא נראה כי היא יותר קואליציונית באופיה. הסוגיה הבסיסית עברה שינוי חלקי בלבד- בצד "המערבי" לא חל למעשה כל שינוי ובצד "המזרחי" חל שינוי פרגמאטי- בשני המקרים הרצון הבסיסי הוא להתגונן מן המערב ומערכיו אלא שפסק הרצון להפיץ את האידיאולוגיה הקומוניסטית והוא התחלף ברצון לשמור על ספיחיה או על המסורת בכלל. על כן על-פי תיאוריה זו לא ניתן לראות בשום אופן שינוי מהותי בבחינת קריסה טוטאלית של הסדר העולמי וכנגזר מכך לא ניתן לראות במלחמה הקרה מלחמת-עולם. גם אם נצא מנקודת הנחה כי מדובר בתיאוריה לא מבוססת שאין בה שמץ אמת עצם היכולת להעלות תיאוריה כזו מוביל לאותה המסקנה.

ולגבי מידת הדיוק שלה- תיאוריה זו מעוררת מחשבה אלא שיש בה "חורים" רבים וניתן להטיל ספק ולקרוא תיגר על לא מעט מהנחותיה. כך לדוגמה קשה להתעלם מכך שסין עוברת תהליך דמוקרטיזציה ואמריקניזציה ומהתלות ההדדית שלה ושל המערב (מרבית רווחיה של סין מגיעים מיצוא למערב ולא מעט מהסחורות במערב מוצאן מסין). התיאוריה אף מתעלמת מהתהוותה של תחרות בין האיחוד האירופאי לארה"ב. אמנם תחרות זו נחלשה מעט מאז תקופת השיא של ההתנגדות האירופית למלחמה בעיראק אבל אין להתעלם ממנה. כמו גם ממשטרי שמאל אנטי אמריקניים יחסית שניצניהם מתחילים להיראות ביבשת (ספרד) ומהמיעוט המוסלמי המזוהה באופן טבעי עם הגוש השני ומהווה מיעוט משמעותי וכח אלקטוראלי חשוב. כל אלו מדגישים את השינויים שחלו בעולם בזמן שחלף מאז המלחמה הקרה ומכוונים אותנו לראות את הסדר העולמי כיום כשונה מן הסדר העולמי אז. אבל מעבר לכך כיום פשוט לא ניתן לראות יריבות גלויה בין הצד "הריכוזי" לצד "הדמוקרטי". פרט לכך על אף הבחירה בטרמינולוגיה של "מלחמה קרה" לא בהכרח מדובר באותו סדר עולמי- קשה לאבחן בתיאוריה הזו שתי מעצמות על הדומות לארה"ב ובריה"מ בתקופת המלחמה הקרב ומדובר יותר בגוש בעל אופי קואליציוני של שותפות שוות ופחות במדינת-אם אידיאולוגית.המשותף לתיאוריה זו לבין התיאוריה המקובלת במחקר הוא בכך שישנה התייחסות להגמוניה האמריקנית ("החד קוטביות") כאל מצב זמני ומשתנה, אלא שיש גם שוני רב. קגלי וויטקוף למשל, מחברי הספר "הפוליטיקה העולמית- מגמות ותמורות" [5], טוענים כי "העולם שאחרי המלחמה הקרה מבטיח להיות שונה", ומבחינים בקריסה מהותית של המערכת הדו קוטבית ולא רק בהתפרקות בסיסית, בניגוד לתיאוריה שהוצגה. יש לציין יחד עם זאת כי בבואם לחזות את העתיד המדיני הם לא מציגים תמונה מאוד שונה ממצב הדברים במלחמה הקרה. התחזית שלהם היא שבעתיד יגיע עידן רב-קוטבי ומעצמות אחרות יתקוממו על ההגמוניה של ארה"ב. על אף השוני הרב בין עולם זה לעולם הדו-קוטבי במרכז סדר היום העולמי יעמדו אותן סוגיות בסיס: מחלוקות על-בסיס פילוסופיות ותפיסות פוליטיות שונות של סדר היום העולמי כמו גם של נשק גרעיני. ככלל התקדימים ההיסטוריים של פוליטיקה עולמית רב-קוטבית גורמים לחוקרים להיות פסימיים מאוד באשר לעתיד העולם ואחת התחזיות הפסימיות היא איך לא, צמיחתה של "מלחמה קרה חדשה". מלחמה כזו "יכולה לפרוץ בין כל צמד מעצמות שהוא… אם תחריף התחרות ביניהן". תחזיות אלו גם הן מעמעמות את הטענה כי המלחמה הקרה הביאה לקריסה טוטאלית של סדר היום העולמי ויוצרות את התחושה שאנחנו רק בחצי הדרך בתהליך התעצבותו של סדר עולמי חדש. אבל לצד החוקרים הפסימיים יש לציין גם את ידידיהם האופטימיים שחוזים סדר עולמי שונה וגורסים כי מתוך למידה את לקחי העבר יגבר שיתוף הפעולה ואולי אף תצמח מערכת אמיתית של "ביטחון קיבוצי" בה כל המדינות ערבות לשלום כולן.

קריסת חומת ברלין – אולי הסמל המרכזי של נפילת ברית המועצות

לסיכום- נראה כי המחקר נופל קורבן לבעיה מהותית בבואו לבחון האם אכן קרסה המערכת הבין-לאומית הקודמת ואם כן אז עד כמה. אמנם אין עוררין על כך ששינוי היה, אבל השאלה היא אם שינוי זה הוא בכלל קריסה. הבעיה היא שעוד אין לנו מספיק פרספקטיבה היסטורית על-מנת לבחון את האירועים בספקטרום הראוי. אנחנו עדיין לא מסוגלים להצביע על המערכת הבין-לאומית החדשה שצומחת כתוצאה מסיום המלחמה הקרה, להשוות אותה למערכת הקודמת ולבחון האם מדובר ב"אותה גברת בשינוי אדרת", או שמא מדובר בגברת אחרת. מוסכם שלאחר המלחמה הקרה חל שינוי של הסדר העולמי תוך מעבר הדרגתי לעולם רב קוטבי. אם כי מהות השינוי עדיין לא ברורה. יתכן ותצמח מערכת עולמית חדשה שבעקבותיה נוכל להכריז כי הדו קוטביות קרסה סופית ויתכן ותצמח מערכת שאיננה שונה מהותית מהמערכת הקודמת ומתוך כך נתקשה להכריז על המלחמה הקרה כמלחמת עולם. האם חל שינוי משמעותי במפה העולמית? התרחשות כזאת ודאי התקיימה עם סיומה של המלחמה הקרה. ניתן להבחין בה בשני חלקים. החלק הראשון כונה באופן משקף ומעניין "סתיו העמים" באינטרפרטציה מדויקת (לטעמי) על "אביב העמים" של 1848. במהלך אותו סתיו רבות ממדינות מזרח אירופה, החברות ב"ברית ורשה" זכו ל"עצמאות אידיאולוגית" מברית-המועצות, העלו לשלטון ממשלות דמוקרטיות, שהביאו להפיכת המדינה ללאומית או לכדי יצירת מדינה לאומית חדשה של ממש. בקטגוריה זו נכללת גם נפילת חומת ברלין ואיחוד שתי הגרמניות שהביא ליצירת מדינת-לאום גרמנית. אירוע מפורסם נוסף שמזוהה עם החלק הזה הוא "מהפכת הקטיפה" בצ'כוסלובקיה שהביאה בשלב הראשון לעליית ממשלה דמוקרטית ובהמשך ליצירת שתי מדינות לאומיות- צ'כיה וסלובקיה. מדינות נוספות שזכו להפוך מגרורות סובייטיות למדינות לאומיות של ממש הן פולין, הונגריה, רומניה, בולגריה ועוד. את הספיחים של החלק הזה ניתן לראות במלחמות יוגוסלביה שהביאו להתפרקות הפדרציה בהדרגה וליצירתן של מדינות לאום חדשות לגמרי, שהאחרונה בהם היא מונטנגרו שהכריזה על עצמאותה ביוני 2006. החלק השני הוא התפרקותה של ברית המועצות לשנים-עשר המדינות המרכיבות את חבר העמים ולשלוש המדינות הנוספות שנולדו כתוצאה מההתפרקות אך סירבו להצטרף אל החבר- לטביה, ליטא ואסטוניה. בתוך החלק השני בגל הלאומיות שלאחר המלחמה הקרה ניתן גם לכלול את האוטונומיות שמעניקה הפדרציה הרוסית ללאומים ולמדינות שונות בתוכה. רוסיה של היום היא למעשה פדרציה של הרבה מאוד מדינות: היא כוללת שמונים ותשע מחוזות, מתוכן עשרים ואחת מוגדרים כרפובליקות שזוכות לרמה גבוהה של אוטונומיה באשר לענייני פנים ועוד אחד עשר "אזורים אוטונומיים". כמה מהאוטונומיות הללו נאבקות על התנתקות כללית מהפדרציה הרוסית, המפורסמת שבהם היא צ'צ'ניה שנוקטת לשם כך בטרור. רוסיה הגדולה נוקטת היום בכל האמצעים על מנת להשאיר את המחוזות והאוטונומיות השונים תחת חסותה מתוך קונספציה שהינתקות של אחת מהם תוביל ל"אפקט דומינו" שיפצל את רוסיה לעשרות מדינות. כך או כך יתכן שהמלחמה הקרה בנוסף לגל הלאומיות אותו כבר הובילה, תוביל בהמשך אף להתפרקות של הפדרציה הרוסית למדינות לאומיות נוספות.לסיכום- נוכל לקבוע כי לאחר המלחמה הקרה שטף את העולם גל של לאומיות ומדינות רבות זכו לעצמאות ונוכל להגדיר את המלחמה הקרה כמלחמת עולם מבחינת קריטריון זה ללא ספק.התיתכן מלחמת עולם בלא שתיירה ירייה אחת? זו למעשה הבעיה המרכזית בבואנו להגדיר את המלחמה הקרה כמלחמת עולם. המאפיין המרכזי של מלחמות העולם הקודמות היה התפרצות אלימה. הן לוו באלימות רבה, בהרג מאסיבי של מיליוני אנשים ובקרבות צבאיים פנים מול פנים. במלחמה הקרה לא התרחש הפיצוץ הזה, האלימות הייתה עצורה, לא נספרו מיליוני קורבנות ומעולם לא נלחמו האמריקנים בסובייטים באופן מוצהר. עניין זה מקשה מאוד על ההגדרה של המלחמה הקרה כמלחמת עולם. היו חסרים בה קרבות הענק והפצצות שהרסו ערים שלמות, נראה כי המלחמה הקרה הייתה "קרה" מדי על-מנת להגדירה כמלחמת עולם. לעניות דעתי ישנם שני הסברים מרכזיים שעל-ידם ניתן לפתור את הבעיה הזו ולו חלקית. המסובב המרכזי ממנו נגזרים ההסברים טמון בכך שבמלחמה הזו היו לשתי המעצמות פצצות גרעיניות, כאשר הירושימה ונגאסקי כבר הוכיחו חד-משמעית עד כמה מדובר בכלי נשק אכזרי, הרסני ומסוכן. גם ארה"ב וגם בריה"מ חששו מלקבל מכה כל-כך כואבת בבית ועל-כן הם כלכלו את צעדיהם בזהירות. לא ראינו את ארה"ב מפציצה את מוסקבה מכיוון שהיא חששה שזה יעלה לה בפצצת אטום בניו יורק ומאותה סיבה לא ראינו את רוסיה מנחיתה חיל רגלים במיאמי. כעת אעבור להסברים הספציפיים [6]. ההסבר הראשון הוא כי בשל המצב שנוצר, ארה"ב כמו גם בריה"מ אימצו אסטרטגיה של "מעורבות עקיפה" ו"ישחקו הנערים לפנינו". בדיוק כמו בממלכת ישראל לפני כשלושת אלפים שנים [7], לצדדים הלוחמים לא היה רצון להילחם אלו באלו קרב של ממש. על כן אבנר ויואב כמו ארה"ב ובריה"מ מביטים על הנערים או על מדינות החסות "משחקים" בעבורם כאשר הן נשארות מוגנות ביציע. הפרקטיקה של האסטרטגיה הזו פשוטה מאוד- ארה"ב ובריה"מ אמנם לא נלחמו אבל הן סיפקו נשק למדינות החסות שלהן על מנת להתמודד עם מדינות החסות של המעצמה האחרת. הביטוי המובהק והמוכר לנו ביותר לכך יכול להימצא בסכסוך הישראלי-ערבי. אמנם בסכסוך הזה לא נלחמו פיזית מעולם אמריקנים או רוסים אולם למעשה לשניהם הייתה מעורבות עמוקה בסכסוך- ישראל נלחמה בכלים מערביים וארצות ערב בכלים סובייטים. לצד מודל זה בו לא ירדו המעצמות מן היציע, צמח מודל נוסף בו מעצמה נלחמה במדינה כלשהי ובשל כך אותה מדינה קיבלה סיוע מהמעצמה השנייה. דוגמה אופיינית היא למשל הסיוע של ארצות הברית ללוחמים האפגאניים בזמן הפלישה הסובייטית ב-1979. מודל שלישי הוא מודל ביניים אותו ניתן לראות בויטנאם ובקוריאה בו נלחמים לכאורה כוחות מקומיים אלו באלו אלא שמאחוריהן עומדות המעצמות המרכזיות של הגוש אליו הם משתייכים באופן מאוד ברור, גם ברמה של שליחת חיילים לשדה הקרב. הבעיה בהסבר זה נטועה בכך שברוב המקרים המעצמות הן לא אלו ששלחו את הילדים לשחק לפניהן, הילדים הם אלו שהתחילו לשחק לבד ומשאלו התחילו הן עודדו והשתתפו. דוגמה לכך ניתן לראות בסכסוך הישראלי-ערבי, סכסוך זה החל עוד בתחילת המאה כסכסוך אתני כאשר המערכת הדו-קוטבית לא הייתה קיימת ולאף אחד לא היה מושג לאיזה גוש משתייכת ישראל [8]. אבל משכבר החלה היריבות ותפסה מימדים מדיניים ב-1948, הזדרזו המעצמות לתפוס את מקומם ביציע ו"לקחת צד". דהיינו לא היה מדובר בסכסוך אותו יזמו המעצמות, אלא בסכסוך שנוצר והמעצמות עלו על הגל שלו. זה מקהה משהו את המימד האלים של המעצמות, מה גם שמעורבותן הייתה אולי זו שמנעה לא פעם הסלמה מתוך החשש מן הגרעין. כך לדוגמה הרכבת האווירית ששלח קיסינג'ר לישראל במלחמת יום-כיפור מנעה כוונה כללית [9] של ישראל לעשות שימוש בנשק גרעיני. על כן ניתן לומר בסיכום שמדובר בהסבר טוב אל לא מושלם.ההסבר השני שניתן להכתירו גם בתואר "הגישה האופטימית" עונה על השאלה ששאלתי לכתחילה תשובה חיובית ישירה ולא מתחכמת, או במילים אחרות אכן תיתכן מלחמת עולם בלי שתיירה ירייה אחת על אף שזה לא סביר. הסבר זה מתקבל על הדעת בשל השינויים הרבים שפקדו את העולם לקראת המאה העשרים ואחת. הטענה היא שכמו שמהפכות שמחקו באחת ארבעים וחמש שנים הצליחו לעבור ברוב מדינות מזרח אירופה בלא אלימות באופן מפתיע (נפילת חומת ברלין, מהפכת הקטיפה) כך גם יכולה המלחמה להסתיים ללא אלימות באופן מפתיע.

סיכום –

ההייתה המלחמה הקרה מלחמת עולם? התשובה לשאלה זו לא מוחלטת אם כי נראה שמבחינות רבות היא אכן הייתה כזו ולו במימד העקרוני. מבחינת קריסת הסדר העולמי, אין ספק שהמלחמה הקרה שינתה אותו. הבעיה היא שמוקדם מדי לבחון האם היא הביאה לקריסתו הטוטאלית או לא. התשובה לדעתי היא חיובית אבל אין שום דרך להוכיח את זה בנקודת הזמן הזו. לגבי גל הלאומיות, נראה כי הוא ודאי התרחש ומבחינה זו המלחמה הקרה הייתה מלחמת עולם. מבחינת מימדי האלימות לעומת זאת, ודאי שיש כאן בעיה בשל העובדה שלא נורתה ולו ירייה אחת. ההסבר של מעורבות עקיפה לא בהכרח מספק אבל ההסבר השני סביר יותר. לסיום נראה לי שאפשר וצריך להגדיר את המלחמה הקרה כמשהו שבאמצע, דהיינו לא מלחמת עולם אבל גם לא מלחמה רגילה, "מיני מלחמת עולם" או "חצי מלחמת עולם". ——————————————————————————–[1] מאמר זה הוגש במקור לד"ר אריה גרוניק כמטלה בקורס "מושגי יסוד ביחב"ל" של האוניברסיטה הפתוחה. נושא המאמר מבוסס על שאלתו. [2] כמו james woolsey למשל. ראה cnn.com/2003/us/04/03/sprj.irq.woolsey.world.war [3] ראה דף הבית-sikurmemukad.com דף המערכת ("מי אנחנו?")sikurmemukad.com/whoarewe.htm#topofpage והדף הראשי שמציג את התזה-.sikurmemukad.com/maps/2ndcoldwar.htm אלון לוין, מי שעומד מאחורי התיאוריה פרסם עוד מאמרים רבים ברשת באתרים שונים, כמו גם מאמרים רבים באתר זה. [4] הנטינגטון, סמואל. "התנגשות הציוויליזציות", עמ' 439. [5] קגלי, צ'רלס ו-ויטקוף, יוג'ין (תשס"ג). הפוליטיקה העולמית – מגמות ותמורות. ת"א:האוניברסיטה הפתוחה.[6] ההסברים מבוססים על הרצאה של ד"ר גרוניק. [7] ראה בשמואל ב' פרק ב' פס' 13-17. [8] אדרבה, והרי בישראל שלטה מפלגת פועלים סוציאליסטית. [9] הדעות חלוקות האם מדובר באיום ממשי או בצעד הרתעתי בלבד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *