אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הטמפלרים - גלגוליה של אוטופיה - תערוכה


התמונה של רמי נוידרפר

בספרו "פונטנלה" מתאר מאיר שלו, בצורה דמיונית משהו, את יחסיהם המורכבים של אנשי נהלל עם אנשי היישוב הגרמני "וולדהיים" - שפירושו המילוי "בית היער" - איכרים גרמנים חרוצים, שלימים מועלים על משאיות ומגורשים מכפרם. אלה הם הטמפלרים - המתיישבים הגרמניים שהטביעו את חותמם המיוחד באזורים רבים בישראל - החל מן המושבה הגרמנית בחיפה, המשך במשובה "רפאים" בירושלים, וב"שרונה" שהיא היום מתחם הקריה בתל אביב, ובישובים כגון וילהלמה, ואלדהיים ובית לחם הגלילית.בימים אלה מוצגת תערוכה מרתקת על תולדות הטמפלרים במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. לי יש נגיעה אישית לטמפלרים הללו. בילדותי הרחוקה, אי שם בסוף שנות ה50 ותחילת שנות ה60, שיחקנו ב"שדה" במקום בו נמצא היום מגדל האשפוז ובית הספר לאחיות של בית החולים איכילוב. ה"שדה, שנקרא גם "גבעת ההבטחה" היה מקום אפל ומסתורי. בראש הגבעה עמד בית איכרים רב מידות , בנוי מאבן עם גג רעפים אדום, שהיה במצב רקבון מתקדם. על הגבעה עמדו שתי בריכות השקיה ריקות, שמהן יצאו תעלות השקיה אל עצי הפרדס המתנוון שטדיין הניבו תפוזים ולימונים.

בתוך ברכות ההשקייה הלבינו שלדיהם של מפלצות אגדיות, שלימים ידעתי שהיו אלה סוסים ופרות. שדרת הברושים שניצבה בראש הגבעה הזדקרה שחיצים שחורים אל תוך הלילה האפל, והמקום המסתורי נראה לנו אפל ומפחיד. בשעות האור העזנו להכנס למתחם ולשחק בו בסימני דרך , ולערוך בו את מדורות ל"ג בעומר.לא ידעתי אז, ואני יודע היום כי היתה זו חוותו של איכר גרמני בן כת הטמפלרים. מה עלה בגורלו של האיכר? זאת אין לדעת. סביר להניח שגורש מביתו והוגלה לאוסטרליה הרחוקה אולם יתכן גם כי הוא או אולי מי מבניו, נפלו במלחמה למען הרייך השלישי ומנהיגו אדולף היטלר אי שם בערבות רוסיה או בין חורבותברלין, שכן, זאת יש לדעת, לא הרחק משם, בלב ליבה של תל אביב דהיום, שגשג לו סניף של המפלגה הנאצית. . מי היו הטמפלרים? לא מדובר במסדר הסודי העתיק המתואר ב"צופן דה וינצ´י" אלא בטמפלרים הגרמניים. תנועת הטמפלרים נוסדה בממלכת וירטמברג, בדרום מערב גרמניה באמצע המאה ה-19. מייסדה ואביה הרוחני של התנועה, כריסטוף הופמן, שאף להכשיר את הקרקע לקראת שיבתו השנייה שלישו ולקרב את הגאולה, לפי האמונה הנוצרית. לפי אמונתם של הטמפלרים, קירוב הגאולה יכול היה להתבצע רק באמצעות מגורים בארץ הקודש, אותה, לפי אמונתם, עתיד לרשת עמו של ישו ולא העם היהודי. בארץ ישראל שאפו לקיים מודל של חיים אידיאליים באמצעות הקמת כפרים יצרניים.לאחר ששלחו "מרגלים" שיתורו את הארץ בשנת 1858 הגיעו בשנת 1868 750 מחברי התנועה מוירטמברג לארץ ישראל שהייתה תחת שלטון תורכי. עם הגיעם הקימו מושבה בחיפה, לאורך הרחוב שנקרא כיום שדרות בן גוריון. שנה מאוחר יותר הם הקימו את המושבה השנייה ביפו. המושבה החקלאית הראשונה שהקימה התנועה הייתה שרונה שהוקמה בשנת 1871 על אם הדרך מיפו לשכם, במקום בו נמצאת היום "הקריה" בתל אביב. בתחומה של המושבה התמקמו ברבות הימים מוסדות השלטון הבריטיים ולאחריהם מוסדות השלטון של מדינת ישראל ובתחומה מתקני צבא, משרדים ממשלתיים ואולפני רשות השידו1. הרחובות המרכזיים של המושבה דאז הם הרחובות אליעזר קפלן ודוד אלעזר הניצבים זה לזה ויוצרים את צורת הצלב שאפיינה את עיצוב החוץ של המושבות הטמפלריות. בשנים שלאחר מכן הקימו הטמפלרים גם מושבה בעמק רפאים בירושלים, אזור המכונה כיום "המושבה הגרמנית". מושבה נוספת הוקמה על הכרמל ונקראה "כרמלהיים".בגל התיישבות שני (1903) של הטמפלרים בארץ ישראל הוקמה בסמוך למושבה הוותיקה ביפו שכונה טמפלרית נוספת, "ואלהלה" שמה, שאיכלסה את הדור השני של המתישבים. באותה תקופה הוקמו גם שלוש מושבות חקלאיות מחוץ לערים הגדולות: "וילהלמה" (1902) - כיום מושב בני עטרות הסמוך לנתב"ג, "וולדהיים" (1907) - כיום מושב אלוני אבא ובית לחם הגלילית (1906). ערב מלחמת העולם הראשונה מנו הטמפלרים 2,200 נפש.

הטמפלרים תרמו רבות להתפתחותו של היישוב בארץ ישראל. הם הביאו עמם מאירופה כלים ושיטות עיבוד מודרניות לחקלאות כ"משק מעורב", גידולים חדשים (דבורת הדבש מתורבתת וכנראה שהיו בין מביאי האקליפטוס לארץ), כרכרות רתומות לסוסים וסגנון אדריכלי אירופאי. הטמפלרים פיתחו את התחבורה ויסדו את שרות הכרכרות הראשון מחיפה לעכו, את התיירות – בפותחם בתי מלון ואכסניות דרכים, ואת התעשיה וההנדסה.עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה לא היססו הטמפלרים להצהיר על נאמנותם לרייך השלישי. דגל צלב הקרס הונף בחלק מהמושבות, הוקמו סניפים מקומיים של המפלגה הנאצית ותנועות הנוער שלה וחלק מבני המושבות הצטרפו לצבא הגרמני בשנת 1939. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ריכזו שלטונות המנדט את הטמפלרים, שהוגדרו כאזרחי אויב, בוילהלמה ובבית לחם הגלילית אשר הפכו למחנות הסגר. משם גירשו הבריטים את מרביתם לאוסטרליה בטענה כי הם מהווים גיס חמישי. תמורת חלק מהם הוחזרו לארץ יהודים בעלי נתינות ארץ ישראלית ששהו במחנות ריכוז באירופה. רכושם, לרבות המקרקעין רבי הערך של מושבותיהם הועברו לניהול "האפוטרופוס על נכסי האויב".ב-17 באפריל 1948 כבשו כוחות ההגנה את המושבות ולדהיים ובית לחם הגלילית. אחרוני המתיישבים שנותרו במושבות הטמפלרים נאספו וגורשו מהארץ, תחילה לקפריסין ואחר כך הצטרפו לקרוביהם באוסטרליה.התערוכה במוזיאון ארץ ישראל מציגה את תולדות העדה הטמפלרית בארץ הקודש, בין השנים 1948-1868, על סמך מחקר רב-תחומי הסוקר היבטים הסטוריים, גיאוגרפיים, כלכליים ותרבותיים.

הסאגה הטמפלרית מצטיירת מבעד לעיצוב נוף ייחודי. נוף זה מוצג בתערוכה באמצעות תצלומים, ציורי אמנות, תכניות אדריכליות ומפות - המשקפים את אתרי ההתיישבות שלהם. כמו כן יוצגו גלויות ומכתבים, מסמכים רשמיים ויומנים, פריטי תרבות חומרית, מיכשור חקלאי, כלי נגינה ועוד.ניתן לראות בתערוכה צילומים המדגישים את אופיה הטבטוני של ההתיישבות, את חפציו של המהנדס גוטליב שומכר, סרט מרשים על ביקור הקייזר הגרמני וילהלם בארץ הקודש, ואת השעון המכני שהתנוסס על בניין בקריה והוסר ממנו לפני שנים מספר בעת שהוזז ממקומו במסגרת תהליך שימור.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר