אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ירושלים אמצעיתו של טבורו של עולם: התגבשותו של מיתוס


בית המקדש
בית המקדש הראשון, על פי ציורו של שיפייה משנת 1887

במהלך התקופות ההיסטוריות ועד לימינו מהווה ירושלים מרכז דתי ורוחני לשלושת הדתות המונותיאיסטיות: היהדות, נצרות והאסלאם.

בזיכרון היהודי הקולקטיבי יש לירושלים פנים וזוויות רבות, הפכים וניגודים: קודש מול חול, חורבן מול תקומה, ישן מול חדש, דתות וקהלים מול יחידים ואנשי סגולה. ידועה האמרה העממית שלכל אחד יש את ה'ירושלים שלו', אך מסתבר, שבמשך הדורות נעשו ניסיונות שונים ומגוונים לגבש לירושלים צביון קולקטיבי של עיר מטאפיסית וטרנסצנדנטלית. בשורות הבאות ברצוני להציג את התיזה, כי מרכזיותה הדתית והרוחנית של העיר בעולם היהודי הביאה לכך, כי במשך הזמן התגבש הקונספט כי ירושלים היא מרכזו של העולם גם מבחינה "גיאוגרפית". רעיון זה בא לידי ביטוי בתפיסות של חכמים והוגים ששוקעו בספרות הכתובה, ואף בתחום הכרטוגרפיה, באיורים של מפות העולם בימי-הביניים, המתארים את ירושלים כעיר הממוקמת במרכזו של העולם. הספרות המקראית הקדומה (בחמשת חומשי תורה) העוסקת בירושלים והמקדש אינה מציינת גורמים מיוחדים שהביאו להפיכתם לאתרים הראויים להיות המרכז הדתי והרוחני של עם ישראל. יש מקום להניח, כי מאחורי הדבר מסתתרת כוונה כשלהי והיא, שקדושת המקום היא שרירותית, והיא באה מתוך בחירה של הקב"ה ("במקום אשר יבחר ה'") ולא מצד גורם או שיקול אנושי. כך, למשל, הר המוריה אינו הר גבוה במיוחד, כמו האולימפוס היווני, וגם מבחינה אסטרטגית אינו בעל עדיפות. כלומר, הנתונים הפיסיים של האתר לא היו אלה שהתוו את הבחירה בהקמת המקדש. בספרות הנבואה המקראית המאוחרת יוחדו לעיר תכונות, מאפיינים וכינויים המאדירים והמפארים את העיר, ואלו הניצנים הראשונים להתפתחות המיתוס של ירושלים כמרכז העולם (על שמות העיר ירושלים במקורות קדומים ומאוחרים ראה באתר האינטרנט) .הפיכת ירושלים והמקדש למיתוס התגבשה וקיבלה תאוצה בעיקר בתקופת חז"ל. חכמי המשנה והתלמוד ניסו להשוות לעיר ולמקדש תכונות של מדיום בעל סגולות מיוחדים, כאשר הרקע לכך הם ניסיונות להסביר מדוע נבחר הר המוריה למיקום המקדש (עקידת יצחק, האגדה על שני אחים התומכים זה בזה וכדומה). מסורות, מדרשים ואגדות, מוקדמים ומאוחרים טיפחו את הרעיון שירושלים היא ערש העולם לפחות מבחינה גיאולוגית.

ירושלים מתוארת כמקום שממנו החל העולם להיברא (מדרש תהלים, מהדורת מבאבר, עמ' קמ) וכצינור לשפע גשמי ורוחני שממנו ניזון כל העולם (ראה למשל: ספר הזהר, פרשת וישב, קפו ע"א). הקשר בין שתי התפיסות האלה הוא, שירושלים היא נקודה בראשית, חיבור בין העולם העליון והרוחני לכדור הארץ החומרי, ומשום כך היא גם מהווה נקודת טרמינלית, מעין מסוף להעברת ה'קרינה' אלוקית לעולם.נציע כאן שני מדרשים, שהיו כנראה היסוד להתגבשות הקונספט שמרכזיותה של ירושלים היא גם גיאוגרפית: במדרש תנחומא (מהדורת בובר, פרשת קדושים, סימן י) מתואר העולם כדמותו של האדם. על-פי מסורת זו, המבוססת על דימוי המופיע בספר יחזקאל, ירושלים משולה לטבורו של האדם הממוקם במרכז הגוף:כשם שהטיבור הזה נתון באמצע האיש, כך ארץ ישראל טיבורה של עולם, שנאמר יושבי על טבור הארץ (יחזקאל לח יב), ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצע ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, והאבן שתיה לפני ההיכל, שממנה הושתת העולם".המדרש, אפוא, מזהה בעולם מעגלים פנימיים וחיצוניים. כל מעגל פנימי מעיד על נקודה יסודית יותר, וגם בירושלים עצמה ישנן נקודות פנימיות יותר: הנקודה הרוחנית-פנימית ביותר היא אבן השתיה שבקודש הקדשים, הנמצא בבית המקדש; בית המקדש הוא ליבה של ירושלים וזו היא ליבה של ארץ-ישראל וארץ-ישראל עומדת במרכז העולם. קרוב לודאי, כי המדרש בא להביע את חיוניותה הרוחנית של העיר ולא את מקומה הגיאוגרפי, היבט שככל הנראה היתה בעיני חכמים שולי ופחות חשוב. בכל אופן, החלוקה בין האתרים והמקומות במרחב העולמי תורגמה לימים גם למיקומה הפיסי של העיר ביחס למדיום הרחב יותר.

הרעיון של ירושלים כמרכז העולם בוטא בספרות המדרש באמצעות דימוי נוסף: מבנה העין. בימי קדם סברו שצורתו של העולם עגולה בדומה לעדשה. אמרו חז"ל: "מה עדשה זו עשויה כגלגל כך העולם עשוי כגלגל" (בראשית רבה, מהדורת תיאודור-אלבק, פרשה סג, לד). שמואל הקטן, מגדולי התנאים במאה הראשונה לספירה, מדמה את ירושלים לחלק הפנימי שבעין:אבא חנן אומר משום שמואל הקטן העולם הזה דומה לגלגל עינו של אדם, לבן שבו, זה ים אוקיינוס, שמקיף את כל העולם כולו, שחור שבו, זה ישוב, קמט שבו, זה ירושלים, פרצוף שבקמט, זה בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו" (מסכת דרך ארץ, פ"ז ה"לח).אפשר מאוד כי דימוי העולם לעין זה בא ללמד גם על 'רגישותה' של ירושלים מבחינה רוחנית, בדומה לעין שהיא איבר רגיש ביותר.החלטה עם ארץ ישראל וירושלים הם מרכז העולם תלויה בצורת הארץ – פלטה שטוחה או כדור. במידה והארץ שטוחה (מרובעת או עגולה) יש מקום לכך, אולם אם היא כדורית, מסתבר שלא. לפנים רווחה האמונה כי הארץ היא בצורת משטח העומד על גבי פילים. הפילוסוף היווני פיתגורס (מאה 6 לפנה"ס) היה הראשון שטען כי הארץ היא כדור. עם זאת, הרעיון שהארץ היא כדור לא התקבל על דעתם של בני אדם עד למאה ה- 16, כאשר הצליחו ספנים להקיפה.עד לתגליותיו של כריסטופר קולומבוס בשנת 1492 היבשת האמריקנית לא היתה ידועה בעולם הישן וגם היבשת האוסטרלית עדיין לא נתגלתה. מכאן, שהעיסוק במרכז העולם היתה סוגייה לא רלוונטית ובוודאי לא אמת מדעית מוחלטת. גילוי היבשת החדשה עורר ספקות אצל הוגים בקשר לדעות או ידיעות, שהיו בבחינת טאבו ושהיה להן תוקף דתי אבסולוטי, וכבר נכתבו בעניין זה כמה מחקרים מדעיים.'מרכז העולם' הוא מושג יחסי ולא אובייקטיבי. מבחינה תיאורטית, כל נקודה על פני כדור הארץ יכולה להיחשב כמרכז העולם ומונח זה משתנה מתרבות לתרבות ומזמן לזמן לפי עולם האמונות והידיעות. בדרך כלל, הגורם הקובע את מרכזיותו של אתר כזה או אחר הוא מיקומו הגיאופוליטי וחשיבותו הכלכלית והמסחרית. לפי זה, היום לשם דוגמה, יש שיצביעו על צפון אמריקה כמרכזו של העולם, בעוד שיש אחרים שימליצו על מדינה או חבל ארץ אחר, תלוי לפי אלו קריטריונים.

התפיסה הגיאוגרפית, שארץ ישראל וירושלים בירתה מצויים במרכז העולם, נבעה בין היתר משום חשיבותן הגיאופוליטית, בהיותן נתונות בנקודת מפגש של ארצות ותרבויות מרכזיות בעולם הקדום, מצרים ומסופוטמיה, אך דומה שזו היתה שולית יותר. אין לדעת בודאות כיצד באמת ראו הקדמונים את ירושלים מבחינה גיאוגרפית והאם באמת נתפסה כ"טבור העולם". אך, לפי הגותם של הדרשנים אנו מבינים, כי קדמונים יהודים ראו בגיאוגרפיה נגזרת של עולם הרוח. כלומר, ירושלים היא מרכזו של העולם מבחינה גיאוגרפית, למרות שייתכן והדבר נוגד את המציאות, משום שהיא המרכז הרוחני של העולם כולו. ייתכן מאוד, כי יסודן של אמירות אלה בקונספט פולמוסי מול האימפריות של העולם הקדום. למרות כוחן הכלכלי, הצבאי, ואפילו התרבותי, מי שעומד במרכז היא ירושלים, עיר הדלה והחלשה יותר מבחינה חומרית, וזאת משום שהיא השורש הפילוסופי לתרבות האנושית כולה ("כי מציון תצא תורה"). הרישום הכרטוגרפי אמור לשקף את המציאות הגיאוגרפית, כדי לאפשר התמצאות נכונה בשטח. כאמור לעיל, במפות קדומות צוירה ירושלים במרכז העולם. כך, למשל, מפת כתב-יד, השמורה בספרית המוזיאון הבריטי בלונדון, המתוארכת למאה ה– 13 (1250 לערך) מציירת את שלוש יבשות תבל, שהיו ידועות לאנשי העולם הישן – אירופה, אסיה ואפריקה. מפה זו מציבה את ירושלים בנקודה המרכזית ביותר (בעיגול כפול).

במפה אחרת (להלן), משנת 1585, ממוקמת ירושלים במרכזו של תלתן גדול (ומעניין שרכיביו דומים בצורתם לעיניים), הבנוי גם הוא משלושת היבשות של העולם הישן, על אף שאמריקה נתגלתה קודם לכן בשנת 1492. מפה זו אמנם אינה מפורטת כקודמתה, אולם ניתן להבחין בעובדה שבחזונו של מאיירה, שספק אם שהה בה, היא נתפסה כעיר בעלת מבצרים ומבנים גדולים כיאה לעיר מרכזית וחשובה.

ד"ר אברהם אופיר שמשהמחלקה למורשת ישראל, המכללה האקדמית יהודה ושומרון

תגובות

מדרשים

רציתי מדרש בנושא מרכזיותה של ירושלים לא רציתי את הסיפור של ירושלים!!!!

מאמר מרתק!!

אני שמתי לב לכך שירושלים נמצאת קרוב לים המלח וים המלח הוא המקום הכי נמוך בעולם.. מעניין..

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אברהם אופיר שמש