"תצלצל שפתנו כפעמון הכסף
וכשירת הזמיר.
בין חגווי הסלעים הגבוהים לה יען
קול נפלא וטמיר"
(לייב יפה, "בארץ הצבי" 1897)
כשהתכנס הקונגרס הציוני הראשון שקם לבנות מחדש את זהותו הלאומית של העם היהודי כתב משורר צעיר בשם לייב יפה את השורות הללו. התנועה הציונית מראשיתה נאבקה להשיב לעם היהודי סממנים ברורים של זהות לאומית: ארץ ושפה. מי שראה עצמו חלוץ במאבק על החייאת השפה היה אליעזר בן יהודה.
אליעזר בן יהודה |
אילו יכול היה אליעזר בן יהודה להתבונן בנו ממשכנו שבמרומים, היה ודאי מליט את ראשו בין ידיו. "לא לילד הזה התפללתי" היה ממלמל, או צובט את לחייו כדי להיות בטוח שאכן הגיע למקום הנכון, לשפה הנכונה. בימים הנוראים של שנת תרמ"ב (1881) הגיע בן יהודה לחופה של יפו. הוא אכן ראה סביבו חגווי סלעים גבוהים במקום שבו מיתמרים היום לגובה מלונות גבוהים וגורדי שחקים. אילו היה מגיע היום לאותו חוף היה מגלה קודם כל שהשלטים סביבו הם בעברית לועזת. מישהו עוד זוכר שלמלון על החוף קראו "שרתון", שם עברי שיונק משורש עברי? היום המלונות על החוף מתהדרים בשמות לועזיים. בן יהודה לא היה שומע עברית בקול נפלא וטמיר, ואולי היה יוצא שוב למאבק על הגנת השפה.
אם נזכור מה היה חזונו של אליעזר בן יהודה אשר קרם עור וגידים לפני כמאה ועשרים שנה בלבד נמצא שאין אנו שומרים את צוואתו, ולפעמים אף רומסים אותה ברגל גסה.
אכן החיינו את השפה העברית, ולא פעם חוזרים ומזכירים לנו שהעברית ניצחה במאבק השפות ואין איום עוד מצד השפות שהבאנו עימנו מן הגלויות השונות. רוב העם בציון דובר עברית, העיתונים המרכזיים בארץ הם בעברית, יש לנו ספרות עברית תוססת וחיה וגם תיאטרון וקולנוע בעברית. לכאורה, הכל כה טוב. ואם הכל טוב, למה כל כך רע?
מתברר שהעברית, לשוננו הלאומית, שהחייאתה הייתה משאת נפשנו במשך שנות הגלות, הולכת ומידלדלת וכבר יש סופרים ועיתונאים אשר הפכו את חזון העברית הרזה ליעד נכסף ואולי אפילו למשאת נפש. דווקא אותם יוצרים ועיתונאים הכותבים בעברית שורשית ששפת הדורות מתנגנת בה מוצגים כאנאכרוניסטים ונלעגים הכפותים בעבותות העבר ואינם יודעים לזרום עם השינויים. איך אומרים החבר'ה: אנחנו מדברים בעברית סחבקית, מתפננים על המלים ולא אכפת לנו אם אברהם אבינו יבין אותנו.
הלעז הולך וכובש נתח אחר נתח בחיינו. אם נתבונן בחיים הרוחשים כאן בערים נמצא שאנו גרים בסיטי ולא בעיר, הולכים למספרת "אדם אנד איב" ולא "אדם וחוה", וערוצי זהב האמונים על טלוויזיה מקורית ישראלית נקראים היום "הוט", כנראה קיצור של "הוטל". כל בעל עסק שרוצה להתהדר בעסקו בוחר לו שם לועזי, כאילו הייתה העברית שפחה חרופה ללא כבוד. נמצא שמילים לועזיות דורסות ברגל גאווה מילים עבריות, ואין פוצה פה ומצפצף. מדי פעם נשמעים קולות נרגשים התובעים את עלבון השפה העברית ועלבון דורות של יוצרים אשר מסרו נפשם עליה. לא פעם נשמעות הכרזות מפי יודעי ח"ן שהם נאמנים לחזון עם הספר, שיש להשיב לשפה את כבודה. סופרים ואמנים ושוחרי השפה קוראים מתוך אחריות ואכפתיות להשיב את הרכבת הדוהרת לאבדון למסלולה הטבעי, להשיב לשפה העברית את כבודה האבוד.
אם נקשיב לשיחות ברדיו ובטלוויזיה, אם נטה אוזן לשיח הציבורי בכל מקום נבחין שאוצר המילים הולך ומצטמצם. זה מזכיר את הבדיחה הידועה שמספרים פוליטיקאים שאבא אבן איש העברית הרהוטה והעשירה התלונן על גולדה מאיר ואמר: "מילא שיש לה אוצר מלים של 500 מלים, אבל למה היא משתמשת רק ב 300 ?"
אוצר המלים של הדוברים בכל מקום הוא דל, ולא פעם אתה נדהם שדווקא הללו שנולדו כאן והתחנכו על העברית כלשון אם, מנותקים מחלב האם שלהם ומן העברית הדשנה בת דורות. במקרה כזה ניתן לומר שהכמות אכן מעידה על האיכות. בשעה שהתרנו את הרסן והרשינו לסלנג לחלחל לשורות השפה, פלשו צירופי הסלנג כמו מרגלים שבאו לתור את הארץ והם משחיתים כל חלקה טובה. אכן, מקובל על כולנו שבכל שפה ובכל ארץ יש סלנג. אך כל הדוברים מודעים לכך שהסלנג הוא עגת דיבור בלבד ובצידו חייבת לתפוס מקום של כבוד הלשון התקנית, והיא זו המחייבת בכתיבה הספרותית והעיתונאית, בשידורי הרדיו, במכתבים הרשמיים, בנאומים בציבור וכיוצא בזה.
בהיסח הדעת, אחד אחד ובאין רואה חדרו צירופי הסלנג כעשבים שוטים לתוך ערוגות העברית התקנית. ואנו, בחוסר מודעות ואולי גם בחוסר אחריות, השרשנו שימושים בלתי מקובלים בשפה העברית ואיבדנו חלקים מהותיים בהגייתנו, וכך הלכה השפה ואיבדה את עצמה לדעת. במו ידינו טרפנו את השפה וערבלנו אותה עד כדיי הפיכתה לביצה מקושקשת חסרת צבע וחסרת הדר. השפה הפכה עלובה, ענייה והיא עתה שפחה חרופה שרחוקה ממראה הגבירה האצילה שנשאה עליה מחלצות של דורות.
נשאלת השאלה מי נתן יד למחדל התרבותי הזה? האם המחדל התרבותי הזה צמח בן לילה, בלא שידענו, כמו סרטן שמכלה את תאי הגוף הבריאים? מהו תא סרטני, אם לא תא שאיבד את הצופן הגנטי שלו. ואכן השפה העברית הולכת ומתרחקת מהצופן הגנטי שלה. אנו נוטשים את מחצבי השפה ונותרים עלובי שפה או נאנסי שפה. כיצד הגענו למעמד עצוב זה של השפלת הלשון העברית. והאם אכן זהו תהליך בלתי הפיך?
אנו קוראים למורים, למחנכים ולאנשי הרוח לראות נכוחה את מצבה של העברית ולטכס עצה איך להשיב את הגלגל אחורנית. האם נעצום עינינו ונניח לעגלה להידרדר במדרון עד לתהום? כל מי שחש אחריות לעברית כלשון לאומית וכלשון אם, צריך לקום ולהגן עליה. ואולי זו השעה לחדש שוב את "גדוד מגיני השפה". אולי הגיעה שעתם של הסופרים, אנשי הרוח והמחנכים להיות מגיני השפה.
הבה נשיב לשפה את כבודה, נשיב לשפה את מעמדה הראוי לה, ואז גם נחוש שהעברית גאה בבניה הקמים להגנתה. השפה שהתפללנו בה אלפיים שנות גלות היא שפה שנעורה לחיים ולא שפה שיש לשחוט אותה או לבזוז אותה. לנו ניתנה הבחירה אם לפארה ולרוממה או להשפילה עד עפר.
אחת התופעות התמוהות בעינינו היא הפקרת השפה בידיי המכונים ללימוד פסיכומטרי. מתברר שלמכונים הללו מערכות משומנות ללימוד אוצר השפה העברית. הם מפיצים כרטיסיות ושפע תרגילים, שמקומם האמיתי הוא במערכת החינוך. אין הצדקה לכך שהתלמיד ייחשף לעושרה של השפה ולאוצר המלים לרבדיה של השפה רק כאשר הוא מגיע לאוניברסיטה ולומד לקראת המבחן הפסיכומטרי. נוצר מצב מגוחך שכדי להתקבל ללימודים גבוהים צריך האזרח להגיע לידיעת השפה על משלביה השונים, והוא לומד את עושר שפתו רק באמצעות המכונים הפסיכומטריים. הולכת ומתחזקת בלב רבים התחושה הקשה שבמערכת החינוך הפקירו את השפה!
לאן נעלם לימוד השפה במערכת החינוך אם הורים וילדיהם מגלים שרק במכונים הפרטיים לומדים צירופי מילים ופתגמים? לאן נעלם לימוד השפה כשפה?. וגם כשבוחנים יחס התלמידים לשפתם, אנו תמהים לא פעם מדוע אין לתלמיד גאווה בשפתם? מדוע אין התלמיד מקדיש עיתותיו ללימוד השפה? מתברר שעם הספר רחוק היום מתרבות הספר ואין תרבות קריאה. לעם הספר אין יחס לתרבות הכתובה, ובמקרה הטוב הוא הפך לעם העיתון.
הגיעה השעה להשיב לשפה את כבודה, להגן עליה ולהכיר אותה על רבדיה ועל נדבכיה. אם נכיר את נכסינו הרוחניים, נדע גם להוקיר אותם ולהנחיל אותם לדור הבא.
ונסיים בשירו של ישראל דושמן:
"פה בארץ חמדת אבות
תתגשמנה כל התקוות
פה נחיה ופה ניצור
חיי חופש חיי דרור
פה תהא השכינה שורה
פה תפרח גם שפת התורה".
האמנם?
לא. "קלה" לא מעביר את הרעיון. אולי דיאטטית? - אופס. גם דיאטטית זה לא עברית. דלת שומן? -
בעייתי משהו. דלת שומן זה לא בהכרח רע. זה לא מעביר נכון את ההסתייגות האנינה שיש לנו, אנשי
הספר והמחברת, מהעובדה המצערת שילדי הפסיכומטרי - אופס, פסיכומטרי - לא עברית! - לא יודעים מה
זו "אלונטית" או "כווה" הפיוטיים כה,והם מעדיפים ביטויים פרוזאיים (אופס) וחסרי מעוף כגון :
מגבת או חלון קטן. הו, יצורים חסרי בינה. הו הו.
לא יודעת, עברית תקנית תמיד נשמעה לי כמו עברית של ג´וקים. פרדון - תיקנים.
בבואנו לשאול שאלות נוקבות והרות גורל כמו : מי נתן יד למחדל התרבותי הזה? - טוב נעשה אם נלך
תחילה לבדוק בציציות האידיאל (אופס) - העברית הנכונה, העשירה, על נדבכיה ורבדיה.
ובכן. עברית זו, חרף פארותיה, ענפיה, בדיה וזלזליה המשתרגים להם סחור סחור סביב הלשון, עד
שנמלים הולכות לך בראש - עברית זו, עברית חסרה היא. חסרה היא, שוב, מילה שאין בעברית. חסרה היא
כיף.
היא כולה הוד והדר ומחלצות לשוניות מפוארות, עד שבבואך לקחת מטרוניתה כבודה זו לטיול בתוך עמך -
אין היא יכולה להמנע מלהיראות פאטתית (אופס). ומחסור זה, כמו כל מחסור, הוא אבי ההמצאה.
פרט למחסור בכיף יש עוד כמה וכמה אבני נגף שבהן נתקל מי שרוצה לשמור אמונים לעברית היפה ,וראוי
לתת עליהן את הדעת. הראשון בהם - הניקוד.
הניקוד מחייב לפשט את הטקסט, כי לפעמים חסרונו של מפיק אחד בה"א הופך את כל הרעיון על פניו.
ואיפה תמצא מפיק בשעה כזאת, במעבד התמלילים?
ואז תאמר העברית, שטופת דמע וקסם - התאמצו נא! חזרו אחריי! לכו וקוששו לכם מפיק והניחוהו
לרגליי! אל תפרידו בין המילים! קרע אתם קורעים בבשרי!! - ועל כך אענה לה אני, באופן אישי -
קפצי לי.
מחסור נוסף, כפי שהקורא חד העין כבר שם לב - הוא מחסור חמור בביטויים אוניברסליים (אופס), עד
למצב שאי אפשר לנהל שיחה אינטליגנטית - שלא לומר קולחת. בילדותי גדלתי בבית שבו היו שגורות
מספר שפות אירופה, המתובלות לעייפה בביטויים לאטיניים. בתור מרד נעורים שובבני, החלטתי לתרגם
כל ביטוי לעברית צחה. שתי מטרות קדושות עמדו לנגד עיני - א. להכחיד את שפתם של הנאצים. ב.
שההורים שלי לא יבינו אף מילה. את מסקנותיי מניסוי זה ניסח לתפארה שלמה יידוב בשירו "חולם
בספרדית" - העברית... יש בה שקע ויש בה תקע/ אך אין מילה בעברית לטאקט.
ולא רק לטאקט.
ואגב - "הוט" זה לא מ-הוטל. הוט זה חם ובהשאלה - לוהט, להיט (סלנג), חריף, עכשווי,בוער, על סדר
היום, מעורר עניין רב. לאור חלופות משוכללות אלו - אין ספק שמוטב היה לבחור במשהו מושך
כמו "מדורת השבט הישראלי".
משתמשים, לא נתחסד ) שומעים יותר ויותר , שפה דלה, נמוכה, עם שגיאות דקדוק בסיסיות.
שלא לדבר על אוצר מילים דל ועני, שמילים מעט "גבוהות" אינן קיימות בו וגם אינן מובנות . הבנת
הנקרא, קריאת ספרים (למרות שצריך לציין כי הקריאה משולבת כעת בתוך מערכת השעות הבית ספרית.
בבית הספר היסודי לפחות בו למדו בנותי עד לא מזמן ישנו שיעור המוקדש לקריאת ספר , ויש צורך
לפעמים להגיש גם עבודה). כל זה משתלב בתרבות ה"סתאם" של הרדידות הטלוויזיונית ותרבות
ה"דוגמנות".....
ומתוודה, עד היום אוצר המילים ה"לועזי" שלי לוקה בחסר. הורי הגיעו לארץ מתפוצות שונות
כילדים בעצמם והשפה שדוברה בבית היתה עברית ועברית בלבד... כדאי לחקור פעם את הקשר
בין השפה העברית לבין איזור המגורים בארץ...
הגלוביליזציה והאינפורמציה, מילים אוניברסליות אינן עוצרות בגבולות גיאוגרפיים ומתנחלות בכל
שפה.
האם האלטרנטיבה היא לפגר מאחור?
למרות שאתה סופר
את מי ?
השפה היא לא מכנה משותף אלא מרכיב לאומי
מותר לה להשתנות וזה יופייה
תקרא בבקשה את לקראת ספרות מינורית של דלז וגואטרי
ותראה כיצד השפה של המזרחים היא חפרפרת ועושה דה טריטוריאליזציה לציונות האשכנזית
שינוי אינו מעציב.
איבוד גיזרתה של השפה (הפיכתה לשפה "רזה")- דוקא כן.
ואגב, מדוע שפה "רזה" היא ההיפך משפה "עשירה"? הרי היה צריך להיות רק עשירה
ועניה. אבל אולי ´עניה´ הפכה להיות מילה קשה מדי במדינת ישראל של 2006...
ועדיף ´רזה´.
כמו אצל נשים: שינוי טוב, איבוד גיזרה לא כל כך טוב, רזה זה טוב, עניה - לא כל
כך....
בשפה פשוטה יותר הם שטויות ....הנה דוגמא אשר תוכיח זאת- סבא וסבתא
שלי משני צדדי הם עולי ארצות המזרח מרוקו ומצרים....ואופס בלי כוונה
אני מדברת מצויין ....כך אני חושבת לפחות ואני איני מאמינה שמישהו יכול
לכתוב דברים כמו שכתבת. שפה היא דבר נרכש אתה לא נולד וישר מתחיל לדבר
וכמו שעולי אשכנז עלו ולמדו עברית כך גם עולי ארצות המזרח.יש כול כך
הרבה אנשים שחושבים כמוך ואני חושבת שהם פשוט חסרי השכלה בורים אשר
צריכים ללמוד דבר אחד או שניים בחיהם כדי שיוכלו להתייחס אליהם
בכבוד."השפה של המזרחים היא חפרפרת ועושה דה טריטוריאליזציה לציונות
האשכנזית". כול אדם אשר מדבר בצורה כול כך בוטא ובנוסף דברו הם אינם
נכוים צריך פשוט לשמור את דבריו לעצמו.אני לא ידעתי שהלכת לכול עולי
ארצות המזרח ובדקת את שפתם.צר לי להגיד לך שבא´´י היום יש מאות
פרופסורים דוקטרים וסתם תלמידיעם שמוצאם הוא מזרחי.לא שופטים אדם עפי´´
צבעו או המקום שממנו הוא בא!
חפרפרת ודה-טריטוראליזציה אינם עלבונות, לפחות לא בהקשר הזה.
אין ברירה והלועזיות שגורה מספיק כדי להפוך את השימוש בה לגיטימי בעיניי (יש לגיטימי בעברית? זה
הרי לא ממש "מורשה" ולא ממש "ראוי", אבל שניהם גם יחד, בכל זאת).
נאלצתי להסכים עם כל מילה ובעיקר להיקרע מצחוק.
הודעה משובחת.
משתמשים בלועזיזציה של השפה.
ואולי התחיל הענין מרצוננו להיות אמריקאים כמה שיותר.
ואם תוסיף לאמריקניזציה את המהירות הנוראה שבה נתרגלנו לחיות כאן: למהר ולומר ולגמור
להגיד כאילו אין מחר. כאילו עוד שעה יהיה פיגוע ואין מחר אז צריך לומר הכל מהר וקצר.
כמה שיותר קצר.
ובני העשרה כותבים במסנג´ר "ממצב" במקום "מה המצב"
ושואלים "יש מצב שאני בא אליך?"
כלום אין די בלועזיזציה שגם הקיצורים הגיעו ונשתבשה השפה לגמרי?
ואולי הקוראים/כותבים שכאן לא שמעו עברית שנהגית יפה (אפשר לומר נהגית?
מלשון ´הגיה´)? ואני שמעתי.
ממי?
מעורכי דין ערבים שהקלדתי את סיכומיהם בבית המשפט. פעם.
והיה נפלא.
וחוששני שהשואל "עבור מה לקדש את השפה הזו בכלל?" אינו מכיר אותה. אינו מכיר אותה
כלל.
א-י-י-י-י, לא עשו לי נחת התגובות כאן.
מה שכן, "יונתו בחגוי הסלע" התנסחה יפה ומשעשע. יפה.
(שגרה? גם לא בדיוק) או מוסכמות.
לגיטימי = Legitimate. משמעות המילה אינה בדיוק "חוקי" משום שבמקרים רבים אין כל קשר בין
השימוש בה לבין חוק המדינה או הרשות אלא דווקא ל"חוק" החברה, שאולי אינו מעוגן בספרי החוקים
ובבתי המשפט אבל בהחלט גובה את מחירו ומשפיע על דעת הציבור.
לדוגמא - אדם בן חמישים שיקיים יחסי מין עם נערה בת שבע עשרה (בישראל) אינו עובר על החוק. זה לא
הופך את מעשהו ללגיטימי, לפחות לא בעיני הרוב החברתי.
וברשותך, אני תופס מעצמי נאמן עברית לא קטן, וגם אני עושה שימוש תכוף ב"יש מצב" או ב"אין מצב". זה
סלנג מקובל, נעים לאוזן (בעיניי לפחות) ואני לא רואה בו שום דבר בעייתי.
הכל עניין של נקודת השקפה. אל לך להתעצב מן התגובות - הן משקפות בסך הכול את הלך הרוח של
עמך, שבתוכו את יושבת, ובמקרה הזה לפחות, אני לא רואה בהן שום פסול. העברית כבודה במקומה
מונח, ויש בה מקום גם לכתיבה מצוחצחת, ממורקת וגרנדיוזית (גדולה מהחיים?) ווגם לכתיבה קלה,
עכשווית וזורמת, הנכתבת באותה הלשון בה דובר האדם הממוצע ברחוב. זו לא בושה. זה בסדר גמור.
אני לא מכיר, אגב, אף מדינה שאין בה מילים שכאלו וביטויים שכאלה. המדינות דוברות האנגלית מאמצות
להן מילים משפות אחרות (גרמנית, ספרדית ואפילו עברית) ולהיפך. יש מקום לזה ולזה ושפה אינה כלי
הקופא על שמריו. הוא משתנה ומתפתח ובניגוד לדעתם של כותבי המאמר, לא בהכרח מדובר בהורדת
הרמה הלשונית שבה. מה שכן, הדור שקדם לדור המחדש את השפה תמיד ייעמד על רגליו האחוריות
ויזעק "גוועאלט" או אולי "אבוי" אם הוא עבריתניק נאמן. אני בטוח שבפעם הראשונה שאבי או אמי
אמרו "חברהמ´ן" או "סליק" הם זכו לאותן התגובות בדיוק מסבתא וסבא. והיום, אפילו "גנוב" היא מילה
שנחשבת "עתיקה וארכאית".
ולא הבענו במאמר התנגדות לתופעה זו. ידוע גם שבכל שפה יש מלים מיוחדות שלא ניתן לתרגם אותן.
בלית ברירה אתה נזקק למלה משפה אחרת. גם לכך אין התנגדות. האם יש מלה אנגלית למלה העברית
דווקא? לא.
ועדיין אין בכך להעיב על טענתנו המרכזית שהעברית התקנית מידלדלת ואת מקומה תופסת עברית רזה,
שאינה מחוברת למקורות. ואגב הערתך על שמה של חברת "הוט" מעידה שלא הבנת את האירוניה שבניסוח
שלנו. השם הקודם היה עברי "ערוצי זהב" והם בחרו בשם הוט שנגזר מהמלה האנגלית הוט (חם).
בוודאי שזה ידוע לנו. אך באירוניה אנו אומרים שהם בוודאי עשו זאת בגלל קירבה צלילית למלה
הוטל. עכשיו זה ברור?
לסיום, כתבת את דברייך בהרבה חכמה וטוב טעם. איך אמרת זאת? בהרבה טאקט...
ולא הבענו במאמר התנגדות לתופעה זו. ידוע גם שיש בכל שפה מילים מיוחדות שלא ניתן
לתרגם.
בלית ברירה אתה נזקק למילה משפה אחרת. גם לכך אין התנגדות. האם יש מילה אנגלית למילה
העברית דווקא? לא.
ועדיין אין בכך כדי להעיב על טענתנו העיקרית שהעברית התקנית מידלדלת ואת מקומה תופסת
עברית רזה, שאינה ברוח המקורות. ודרך אגב, הערתך על שמה של חברת "הוט" מעידה שלא הבנת
את האירוניה שבניסוח שלנו. השם הקודם היה עברי "ערוצי זהב" והם בחרו בשם הוט שנגזר
מהמילה האנגלית הוט (חם).
זה בוודאי ידוע לנו. אך באירוניה אנו אומרים שהם בוודאי עשו כן בגלל קרבה צלילית
למילה הוטל. עכשיו זה ברור?
לסיום, כתבת את דבריך בהרבה חכמה וטוב טעם. איך אמרת זאת? בהרבה טאקט...
אני חוששת שבלפור ושושנה לא התכוונו ל"קוששו לכם מפּיק והניחוהו לרגלי" אלא ל"עשר שקל",
ל"רשמתי" במקום "כתבתי", "הבאתי" במקום "נתתי" ולהעלמות החיריק מבניין הִפעיל והחלפתו בסֶגול
מעצבן. כל אלו צורמים הרבה יותר מאשר להגיד "פאתטית" במקום "מעוררת רחמים". (המפּיק (או הדגש),
אגב, נמצא על הקליד שמצויירים עליו + וגם =. פשוט צריך ללחוץ על מקש ה- Caps Lock לפני כן).
מבחינתי האידיאל הוא שהעולם כולו ידבר באותה שפה. האמינו לי שהרבה מאוד חיכוכים ואי הבנות היו
נפתרים אם אנשים היו רק מבינים את השני.
כמובן ששפה היא גם תלויית תרבות ומקום. ויש הבדל בין אנגלית אמריקאית לאנגלית אוסטרלית למשל.
אבל העיקרון הוא החשוב.
ואגב, אשמח לשמוע לאיזו עברית אתם מתכוונים. האם לעברית המקראית? לעברית של זמן התנאים
והאמוראים (המושפעת בעצמה מארמית ויוונית?)
למה בכלל לקדש את השפה הזאת? העיקר שנבין איש את רעהו :-)
תקשורת זה ענין של הבנה. אם אין לך הבנה - לא משנה באיזה שפה אתה מדבר - אף אחד לא יבין אותך.
כמו שלכל עם יש את המיתולוגיה שלו.
ויפה בעיניי שבצפון הרחוק (נורבגיה, סקנדינביה ועוד) יש מיתולוגיה מקומית, יש סלנג מקומי ויש
שפה שלהם. שקשורה אל החושך ואל הקור ואל השד יודע מה. ומולם, לאפריקאים יש שפה אחרת וצבע עור
אחר ואלים אחרים.
והשפה היא יחודיות. והבנה בין עמים באה כשיש כבוד ולאו דוקא כשיש שפה אחת.
לדבר את ה"דבר" זה ענין אחד והבנה זה ענין שני. כמו שאמרה בצדק, חברתנו שהגיבה בענין.
יותר בשפה מקראית מאשר בלשון חכמים, עד כמה שזה יישמע מוזר. אין גם התנגדות לכך ששפה מתפתחת
ויונקת השפעות מלשונות אחרות. אנו יודעים זאת, ויש מלים בעברית שנראות כה עבריות שלא ניתן
לזהות את כניסתן משפה אחרת אי שם בשחר ההיסטוריה. מישהו היה מעז לחשוב ש"היכל" היא מלה
שומרית שחדרה לאכדית ומשם הגיעה לעברית? בוודאי שלא. לכן, לא על כך אנו מלינים במאמרנו.הטענה
שלנו אינה כלפי הלשון המדוברת, שם לא ניתן למנוע שפה רזה ואפילו לעז לסוגיו. הטענה שלנו היא
כלפי העברית התקנית (העברית של אמצעי התקשורת, של הספרות היפה, של המסות וכיו"ב) שם פושה
הלשון הרזה, ועם הזמן הקורא המצוי אינו מצוי עוד ברבדים השונים של העברית, ואם תאמר היום
לצעיר את הביטוי "ברחל בתך הקטנה" ספק אם יבין למה אתה מכוון. על כך אנו מלינים. שפה היא ראי
לתרבות, וכפי שתרבות אינה מתחילה מנקודת אפס אלא היא נדבכים של תקופות, כך שפה. אנו מקווים
שהמאמר שלנו יעורר אנשים לחשיבה.
התחלף לו להיכל נוקיה ( מילה אכדית מחוברת לשם חברת מוצרי עץ שהפכה ליצרנית טלפונים
סלולריים) - לא השפה דלה יותר אלא ההקשרים התרבותיים שונים.
באותה מידה בדיוק שצעיר של היום לא מבין את הבטויים "ברחל בתך הקטנה" או, נאמר "אסתרא
בלגינא קיש קיש קריא" הרי הותיק של אתמול לא ידע מה זה בלוג, או דיוידי , אס אמ אס,
ממשק, אתחול, ממסר אלחוטי, ואינספור ביטויים אחרים.
אז מה היה לנו כאן? לא "חבל על הזמן" מודל 1950, אלא "חבל על הזמן" מודל 2000
אני מעוניינת לדעת מה נכון להגיד בעברית תקנית.
"אני הולך הביתה"
או,
"אני הולך הבית"
תודה
רונית
ובכן התשובה היא: "אני הולך הביתה" כי בסוף המלה "הביתה" יש את ה´
הכוון הביתה פרושו אל הבית או לבית
רוני כהן
לוס אנג´לס קליפורניה
ארבע וחצי אלף
או
ארבע אלף וחצי
ע"מ להגות נכון 4,500
תודה מראש!
מה שמשתנה זה לא עושר השפה, שדווקא , בממוצע, הולך ורב, אלא הרבדים שלה, ההקשרים התרבותיים
והחברתיים, ההולכים ונסתרים מאיתנו, המתבגרים. בילדותי בשנות ה60 התלוננו בעיתונות
על "הדלדלות השפה". זכור לי פיליטון של אפרים קישון על חבר הכנסת י.ל סלוצ´קובסקי ( אל תחפשו
אותו בדברי ימי הכנסת) הנואם בעברית ובהשכלה דלות במיוחד ....
נראה לי שאם נשווה מין למינו, דהיינו, ניקח ידיעה עיתונאית ונבחן את עומק השפה, נראה שהשפה לא
נעשתה דלה יותר , אלא להפך.
כמובן שיש יוצאים מן הכלל אבל, ככלל, תלונתם של האחים חקק נשמעת לי כרטינה של זקני החבובות,
זצ"ל...
אפילו אוויר נסה לדבר עברית של שבת בבית הסוהר או עברית של בית סוהר בבית הכנסת לכול מקום
שפה משלו שכבות סוציו אקונומיות איך נתנשא מעל נחות בעיננו אם לא בעזרת השפה המתנשאת אפילו
המילה נמל מקורה ביוונית( לימני) אז חדרו לנו מספר מילים מטורקית אז מה או מערבית מה מקור
המילה קטר למשל (ערבית ) הפתעה קטר הוא הגמל הראשון בשיירה(ולא מקיטור)
והזקנים מהחבובות, רק כדי לשמור על כבודם, הם רנדלף וסטטלר, ירום הודם.
הייתה שווה חצי מיליון ב"מיליונר", השאלה הזאת. לא שהייתי מגיע עד שם, אבל בכל זאת.
עם כול אהבתי לעברית אני מתגעגע לאתה טורק ישראלי האיטלקים אומרים שמים
מפרידים בין בני האדם ויין מאחד אותם לעניות דעתי השפות השונות גורמות לפרוד
ובסוף שנאות מצידי שפה אחת משותפת לכולם נאות
>>>"אחת התופעות התמוהות בעינינו היא הפקרת השפה בידיי המכונים ללימוד פסיכומטרי. מתברר
שלמכונים הללו מערכות משומנות ללימוד אוצר השפה העברית. הם מפיצים כרטיסיות ושפע תרגילים,
שמקומם האמיתי הוא במערכת החינוך. אין הצדקה לכך שהתלמיד ייחשף לעושרה של השפה ולאוצר
המלים לרבדיה של השפה רק כאשר הוא מגיע לאוניברסיטה ולומד לקראת המבחן הפסיכומטרי. נוצר
מצב מגוחך שכדי להתקבל ללימודים גבוהים צריך האזרח להגיע לידיעת השפה על משלביה השונים, והוא
לומד את עושר שפתו רק באמצעות המכונים הפסיכומטריים. הולכת ומתחזקת בלב רבים התחושה
הקשה שבמערכת החינוך הפקירו את השפה!"<<<
אני מצטער אבל באוניברסיטה הדגש הוא על שפות זרות יותר מאשר עברית. במדעי החברה וברוב מדעי
הרוח (פרט לאלו הקשורים לספרות עברית, לשון או לימודי יהדות) יותר יעיל לדעת אנגלית מאשר עברית.
באיטליה למשל, כל חומר הקריאה מתורגם אוטומטית לאיטלקית.
יש פה שאלה ערכית, האם לא עדיף בעולם גלובאלי ליצור היתוך הלניסטי של התרבות הישראלית עם
התרבות העולמית (כמובן כל עוד המבט הוא מערבה ולא מזרחה). מה עם זהות ישראלית? אני סבור
שזאת תשרוד למרות ההיתוך עם תרבות העולם. בכל אופן אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה.
או שאנחנו מקיימים פה תרבות יחודית שגובלת בקסנופוביה או שאנחנו מהווים אי של קוסמופוליטיות
במזרח תיכון פונדמנטליסטי מבית היוצר של השיעה האיראנית או הוו´האביזם הסוני של סעודיה
זו שפת המדע והמחקר, ואילו בלימודי היהדות, הספרות העברית, ההיסטוריה היהודית ( בחלקה הלא
גדול) ילמדו טקסטים בעברית.
גם בפקולטה לרפואה בטהרן לומדים מספרי לימוד באנגלית ולא בפרסית, כך שה "או ש או ש" שלך
מיותר לחוטין. אין כל סתירה בין קיות תרבות עברית ושילוב האקדמיה בכפר הגלובלי
התרבות העברית. עלינו לשרוד כעם בעל תרבות ייחודית ושפה ייחודית שהיא שפתו הלאומית
בתוך הכפר הגלובאלי. ברור שהכפר הגלובאלי סוגר עלינו בעוצמות שלו והוא מאיים לבלוע כל
תרבות קטנה וייחודית. אך עלינו להכיר בכך ששמרנו על תרבותנו במשך אלפי השנים, ועלינו
לשמור על האיזון הנכון בינינו ובין הכפר הגלובאלי. ברור ששפתנו השתנתה במשך הדורות
וגם תרבותנו התפתחה וצברה נדבכים שונים, אך שמרנו על חוט שדרה תרבותי ולא נבלענו עד
טמיעה, כפי שארע לעמים שונים בהיסטוריה שלא שרדו ונטמעו. בקרוב נפרסם מאמר נוסף על
הכפר הגלובאלי והתרבות העברית.
שנולד לו רצון משלו אנ י חולק על כול הטפה לבדלנות שפה או תרבות מה יתרון
התבדלות? היו עמים בהיסטוריה שלא שמרו על יחודיות ונעלמו אכן! אך איש לא סבל
בתהליך ההטמעות השקטה הזו מה קרה לעם היהודי בשמירה על השונות תרבות או שפה
אסון נורא
קצ´נגה נגהי בוודאי יחלוק עלי ראו דוגמה את הוויקינגים כול מקום שכבשו אימצו
את שפתו ודתו והפכו לנורמנים יש בהתבדלות משום התנשאות וגזענות עונשה בצידה
עוד כשהייתי ילד , לפני מעל 30 שנה, דיברו על זה
דיברו , כתבו (נבחו ?)
והשיירה עוברת
העברית שלנו מכילה כל כך הרבה מילים זרות , אז יהיו עוד כמה.
מפני הנזק שנגרם לאיבר אחד ע"י התייבשותו. כך, בשל אובדן האותיות הגרוניות, נעלמו מהעברית
המדוברת מילים כמו "עת", שהרי איך נבדיל בינה לבין ה"עט" וה"את"? ולכן אנו אומרים "זמן." קיימות
בוודאי מאות מילים כאלה שבשל אובדן הדיפרנציאציה עם מילים אחרות עקב התדלדלות המבטא פשוט הוצאו
מהמחזור ובמקומן לא באו תחליפים נאותים.
ואיך נומר למישהו בעברית I like you? ילד אנגלו-סקסי אומר את זה עשרות פעמים ביום, אבל העברית
המדוברת מכירה את המילה "אוהב" בעוד שהמילה "מחבב" נחשבת ל"גבוהה" ושום ילד שאינו "חנון" או
"יורם" לא ישתמש בה. למה? מה זה אומר עלינו?
ואיך להסביר את זה ששום אדם לא יאמר ברחוב "ביתי" או "מכוניתי," כי זה יגרום מיד להרמת גבה,
ולכן נאמר "הבית שלי" או "המכונית שלי"? לתומי חשבתי שהשפה המדוברת באה לקצר, להיות נוחה יותר.
אבל השפה המדוברת בישראל, בניסיון להתרחק המשפה הספרותית, דווקא גורמת לנו להאריך שלא לצורך. למה?
המחברים נוגעים כאן בנקודה חשובה. דלדול השפה עלול לפגוע ביכולת שלנו לדבר זה עם זה.
מה היה מרגיש דנטה באיטליה מה התנפלתם על העברית אכן כמו שהבגדים מעידים על האדם מעידה עליו
שפתו וכך בכול מקום ומקום נאה דרשתם שיבוסם לכם
אחרים כל חנות שאמצא בה את ההכרזה "sale" כהודעה על מכירה בהנחה, סוף עונה וכדומה.
לא אקנה בארץ בחנות או בחברה ישראלית המפרסמת את מוצריה בשפה לועזית.
אשתדל ככל יכולתי להעדיף חנות או חברה ישראלית ששמה עברי, גם אם המחיר גבוה יותר.
אטריד בתלונות, במידת האפשר, כל נותן שרות השולח אלי פרסומת לועזית, ואתבע ממנו תרגום.
אסייע בפרסום חברות ישראליות ששמם עברי.
אני קורא לחבריי לנהוג באופן דומה ולסייע בטיהור השפה העברית מהלעז שאינו תחת הגדרת "עגה מקובלת".
מיותר להבהיר עד כמה העברית יכלה להיות רווחת לו המשתמשים (קולטי העליות) יכלו להנחילה לעולים הרבים
את השפה העברית.
העובדה היא שמספר העולים הלך וגדל, כך שמספר דוברי השפה העברית הוציא תעודת פטירה לעצמו מהסיבה
שכמותו ירדה.
מכך שהשתרשו מילים עבריות-אנגליות, עבריות-מרוקאיות, עבריות רוסיות ועוד.
בדומה ל"שיר המעיין" רק שכאן ים של עולים הצטרפו אל מעין של קולטי עליה שגורל שפתו נחרץ.
