אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

כמה מחשבות על נישואים הומוסקסואליים


נישואים בין בני אותו מין זוהי סוגיה חדשה יחסית שמעסיקה את כל חברות העולם המערבי בשנים האחרונות. חלק ניכר מחברות אלה אפשר קיום נישואים חד-מיניים באמצעות חקיקה נוספת או על ידי הרחבת פירוש חוקים קיימים ובחלק אחר הגיע הנושא לרמת דיון פרלמנטארי רציני.

יחד עם זאת במרבית המדינות הדמוקרטיות קיימת התנגדות משמעותית לנישואים הומוסקסואליים ולא קיים קונצנזוס בנושא. על מנת לדון בסוגיית הנישואים החד מיניים חשוב להבין את משמעות המושג נישואין בחברה המערבית ואת האבולוציה שהוא עבר מימים עברו ועד היום.

איננו יודעים בדיוק מה היה המבנה החברתי הטיפוסי בתקופה הפרה-היסטורית, אולם מניתוח ממצאים כגון ציורי קיר, קברים וכד'מצד אחד ותצפיות על חברות פרימיטיביות בנות זמננו ניתן להניח מודל מסוים. ככל הנראה בתקופה הקדומה ביותר מבנה החברה היה מונוליתי במסגרת שבט אחד, לא הייתה חלוקהברורה לתאים משפחתיים בתוך השבט וכל הנשים השתתפו בגידול וחינוך כל הילדים.

כבר בסוף תקופת הקרח החלו להתפתח תבניות מונוגמיות. קיום תא זוגיבסיסינעשה נחוץעם גידול האוכלוסייה, שיפור תנאי החיים, צורך בהעברת רכוש בירושה ודיפרנציאציה חברתית ראשונית שהחלה להתהוות.שינוי זה הביא להיווצרות חברה מונוגאמית פרימיטיבית עם שוויון בין המינים או אף דומיננטיות של המין הנשי. זה היה השלב המטריארכאלי. ארגון חברתי דומה לזה נשמרבקרב חלק מהילידים של צפון אמריקה ואוסטרליה, בחלקים מסוימים של אפריקה וסיביר. כבר בתקופה מאד מוקדמת היה תהליך ההתייחדות כרוך בטקס רשמי שבו לקחו חלק כל חברי השבט. משמעות הטקס הייתה הכרה רשמית של החברה בקיום תא משפחתי חדש. "נישואין" מאז ומעולם היו אקט חברתי שהצריך את השתתפות כל בני השבט וברכה של ראשיו. מאחר ולא הייתה כמעט חלוקה למעמדות באותה תקופה וההבדלים הסוציאליים בתוך השבט היו מינוריים ה"נישואין" בחברה מטריארכאלית היו לרוב בהסכמה בין בני הזוג במסגרת תהליך חיזור.

השלב הבא היה המעבר לארגון חברה פטריארכאלי שהגיע עם שיפור נוסף בתנאי החיים שאפשר צבירת רכוש וריבוי נשים. עקב גידול משמעוותי נוסף באוכלוסייה פחתה חשיבות מעמד האישה כממשיכת הדור, ובמקרים קיצוניים הנשים הפכו לחלק מכלל הרכוש השייך לבית אב. אמנם במרבית המקרים פוליגמיה אמיתית הייתה נחלת חוגים אריסטוקראטיים בעיקר, אם כי ההיתר הרשמי לריבוי נשים ניתן לכל האזרחים החופשיים. פוליאנדריה (ריבוי גברים) הינה תופעה נדירה הרבה יותר אם כי קיימת או הייתה קיימת במידה זו או אחרת באזורים שונים של דרום מזרח אסיה (טיבט, נפאל, חבל יונאן בסין, סהרה המערבית) בחברות עם חוסר איזון מספרי בין גברים לנשים.

טקס הנישואין בחברה פטריארכאלית היה אקט מסחרי בין משפחת האישה למשפחתה של בעלהשבו הועברה הבעלות על האישה מידי אביה לידי בעלה, לרוב תמורתרכוש.

חשוב לציין שבניגוד לרוב התרבויות בעולם, עמי אירופה לא השלימו מעולם את המעבר לשלב הפוליגאמי. הסיבה לכך היא במסורת התרבותית של שבטי הגרמאניים, האיטאלים והקלטים, אבותיהם של האירופאים ,ששמרו על מידה רבה של "מטריארכאליות" כגון שוויון מסוים בין המינים ותבנית משפחה מונוגאמית.

בהמשך המשפט הרומיעיגן את המונוגמיה בחוק, למעט האזורים ה"מזרחיים" של האימפריה,והנצרות רק הוסיפה פן אידיאולוגי למצב הקיים באירופה.

גישתה של הנצרות הייתה ליברלית יחסית ולמעשה עד ימי הביניים המאוחרים לא היה שינוי משמעותי ביחס לתקופה הפאגאנית. רוב הנישואים בקרב האיכרים שהיוו מעל 95% מהאוכלוסייההסתפקו בטקס עממי וכלל לא היו כרוכים בטקס דתי בכנסייה. במהלך ימי הביניים התאפשרו דה פאקטו גם נישואין של כמרים. חשוב להבין שמושגים כגון הזדקנות משותפת לא היו רלוונטיים כמעט באותה תקופה. תוחלת החיים הממוצעת הייתה 25-30 שנים בזמן העתיק ו 40-45 שנים בימי הביניים ובני הזוג לעיתים קרובותמתו בטרם סיימו את גידול הצאצאים.

גישה ליברלית זו החלה להשתנות בסוף ימי הביניים עם התבססות שלטון ריכוזי ברוב מדינות אירופה והתחזקות מוסדות הכנסייה, מסדרי נזירים והאינקוויזיציה. בתקופה זו טקס נישואין כנסייתינעשה הכרחי לא רק מטעמים כלכליים וגידול הילדים, אלא גם על מנת לזכות בהיתר רשמי של החברה לקיום יחסי מין. מצב זה נשמר למעשה לאורך כל תקופת הרנסאנס ועד התקופה הוויקטוריאנית. הלכי רוח חופשיים יותר היו נפוציםבקרב האצולה ובעלי המקצועות החופשיים אך לא התפשטו כמעטבקרברוב האוכלוסייה.

השינוי המשמעותי הגיע רק במאה ה-20. ירידת קרנה של הנצרות, מהפכות המין והפמיניזם שברו במדינות המערב את התפיסה המסורתית של תפקיד האישה בחברהואיתהגם את היחס למשמעותהמושג נישואין. אפשרות לקיוםנישואים אזרחיים במסגרת הפרדת הדת מהמדינה ניתנה לראשונה בגרמניה ב-1875 והתקבלהבמרבית מדינות העולם המערבי עד אמצע המאה ה-20.

במהלך המאה ה-20 הנישואים הפכו להסכם בין בני זוג שרוצים בחברת זה את זה ולאו דווקא לצורך המשך הדור. בהתאם לכך עלה שיעור הגירושין במידה ניכרת וכן תופעת "מוכרים בציבור"שלא רואים צורך בטקס רשמי כלשהו.

לאחר מתן הלגיטימציההחוקית להומוסקסואליםהחלו להתעוררשאלות בנוגעלאפשרות הרחבת הזכות לנישואים אזרחיים גם לזוגות החד-מיניים. ההתנגדות לזכות זו מתנקזת לרוב לשני מישורים, הדתי שרואה את בנישואין חובה דתית בהתאם לרוח התנ"ך והברית החדשה (אם מדובר באירופאי כמובן) והחילוני השואף את טיעוניו משיקולים מדעיים וחברתיים. מעניין פחות לנתח התנגדות מטעמים דתיים, סיבותיה ברורות . מעניינים יותר הטיעונים החילוניים. עיקרם מבוסס על שתי נקודות מוצא, פחדמ"כאוס" עקב שינוי של "סטאטוס קוו" מסוים ("אם נתחיל בזה לאן נגיע?" "הפיכת סדרי עולם" וכד' - קולות מסוג זה ליוו כמעט כל חידוש שידעה האנושות אי פעם) וחשש מגידול במספר ההומוסקסואלים בחברה.

קל לראות שטיעונים אלה אינם רציניים וככל הנראה עומד מאחוריהם משהו אחר. הרי נישואין מאז ומעולם ובלי שום קשר לנצרות היו אקט שעירב את החברה כולה ולא רק את שני בני הזוג ודרש את הסכמתה לביצועו. לכן הענקת זכות זו להומוסקסואלים משמעותה מתן לגיטימציה הרבה יותר עמוקה לתופעה זו. יש הבדל עצום בין אי-רדיפת הומוסקסואליות וקבלתה כנטייה מינית אפשרית לבין קבלתה כתופעה שהחברה מעודדת ומברכת עליה באמצעות מתן האפשרות לזוגות חד-מיניים להינשא.

יחד עם זאת יש לציין שמבחינה פורמאלית לא קיימים נימוקים סבירים נגד מתן הזכות לנישואים הומוסקסואליים במסגרת חשיבה ליברלית, כלומר אם הנחת היסוד היא שההגבלה היחידה של זכותהיא זכות אחרת.כאן במפורש לא קיים מצב של התנגשות זכויות.

באותה מערכת אקסיומת גם אי אפשר להתנגד לנישואים חד-מיניים ולא להתנגד להומוסקסואליות כתופעה. ואם אכן קייםבהומוסקסואליות אלמנט מזיק והרסני לאינדיבידואל או לסובבים אותו,(למשל ע"פ מחקרים לא מאד אמינים של ד"ר ניל וויטהד ואחרים הומוסקסואלים נוטים יותר לדיכאון כרוני, תופעות פסיכו-סומאטיות, בעיות אישיות אנטי-סוציאלית וכן הלאה), אזי על החברהלהוקיע אלמנט זה בלי כל קשר לסוגיית הנישואין, כמו שהיא נוהגת בעניין הפרעות נפשיות לסוגיהן. המסקנה היא לכאורה חד משמעית. בניגוד לחברה מסורתית שבמקרה זה היא דווקא בעלת דרגת חופש מסוימת, חברה ליברלית-דמוקרטית יכולה או להכיר בלגיטימיות אבסולוטית של אורח חיים הומוסקסואלי ולפיכך לאפשר נישואים בין בני אותו מין, או לשלול את הלגיטימציה שניתנה להומוסקסואליות כתופעה ולא לאפשר נישואיםבין בני אותו מין. tertium non datur.

לקריאה נוספת - אימגו:

הרומנטיקה והזוגיות או המטריקס ההומוסקסואלי

המחקר והפסיכותארפיה בנושא של ההומוסקסואליות

על החופש הלא טריוויאלי לבחור נטיה מינית

מעבר למיניות

טיפולי המרה להומוסקסואלים

תגובות

הבריטים אישרו סוף סוף את החוק

בבריטניה זה לא משנה אם אתה הומו או סטרייט - המדינה תכיר במערכת היחסים שלך באופן שווה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4504406,00.html

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דוד פיינשטין