רעות אקשטיין

מאד בעצמו, הוא מעין גיבור של אגדה אורבאנית דרומית, הוא מגולם על ידי מתיו מקונהיו שמוכיח שהוא יכול להיות כל מה שהוא לא היה עד עכשיו, דמות שוליים שלא מתקלחת כל הסרט ולא מחליפה חולצה, עם מבטא דרומי חזק ושפה עילגת. גם אביו של מאד הוא דמות קשה ומעוררת סלידה בהתחלה, כאשר במהלך הסרט היא מקבלת פנים נוספות. יש גם את ג'וניפר, האהובה המיתולוגית של הגיבור, בחורה בעייתית עם עבר של נערה במצוקה המגולמת היטב על ידי השחקנית ריס ויתרספון, ויש את אימו של אליס שרוצה חיים טובים יותר הרחק מהבוץ.

ממש כמו ביצירותיו הקודמות של מישל גונדרי (שמש נצחית בראש צלול, מדעי החלום והשאר), גם בסרטו החדש "צל הימים" ניכרת טביעת אצבעו יוצאת הדופן של האמן, במלאכת מחשבת ויזואלית מרהיבה שלא נחה לרגע. הסרט מגולל את סיפור אהבתם של קולן וקלואה, מתחילתו האופטימית ועד סופו העצוב לאור מחלתה הממארת של קלואה. לכאורה סיפור אהבה פריזאי, שיש בו דמויות משנה שגם להן סיפורי אהבה, ואם כבר השתמשתי במילה "סיפור" אז זה הזמן לציין שלא בזה העניין. גונדרי אמנם בחר הפעם בעיבוד קולנועי לספרו של בוריס ויאן משנת 1947.