פורסם: 03/11/2010 - 02:00
תוכנית הרפורמה במערכת הבריאות של ארה"ב, אובאמה-קייר (obamacare) כפי שהיא מכונה כאן, היא היום הנושא המרכזי, אם לא הבלעדי, בפוליטיקה האמריקאית. רק לפני שניים שלושה חודשים נדמה היה שהעסק סגור, שהרפורמה עומדת לקבל אישור סופי בקונגרס ושאובאמה יוכל לזקוף לזכותו את ההצלחה להביא לשינוי ממשי במערכת הבריאות האמריקאית, משימה שכל הנשיאים שאחרי מלחמת העולם השניה נכשלו בה. והנה התהפכו היוצרות, ואובאמה ניצב בפני שוקת שבורה – התוכנית נתקעה. בקונסטלציה הפוליטית הנוכחית אין שום סיכוי שאובאמה יצליח להעביר את הרפורמה בלי להזדקק לתרגיל מסריח (כתבתי על כך בהרחבה במאמר קודם, אכלנו אותה, ומה הלאה, אי-מאגו, 22 בינואר, 2010, ), וגם זה בכלל לא בטוח. מה קרה? קרה מה שצריך לקרות במשטר דמוקרטי תקין – הציבור לא רצה את הרפורמה הזאת, והציבור נקט בצעדים למנוע אותה. דבריו של תומס ג'פרסון, מאבות הדמוקרטיה האמריקאית, שנאמרו לפני 221 שנה,