פורום תרבות
 נושא חדש  |  חזור למעלה  |  עבור לנושא  |  חיפוש  |  התחברות   הודעה קודמת  |  ההועדה הבאה 
 למר צבי גלאון עם הרבה כבוד למאמרו
מחבר: פרופ´ דב לנדאו 
תאריך:   27/05/09     23:13

בעה"י

למר צבי גלאון. על אף מעט חששות לפרוק השאלות ממטעניהן הרוחניים
ההומניסטיים, אני מבין שהשאלה כל עיקרה חייבת להיות לוגית וברורה,
ואולם "ברורה" זה לא תמיד חד- משמעי, שהרי כמעט אין דבר בעולם
שהוא חד-משמעי לחלוטין. לכן אני מרשה לעצמי להציג לפניך ולפני חברים
רציניים בפורום גישה שהיא הצד השני של המטבע. ברשותך:

7. המיקוד בין השאלות לתשובות.
יש שאלות כלליות, יש שאלות מחוברות למגוון קטן של תשובות,
ויש שהן ממוקדות בתשובה חד משמעית שאינה משאירה מקום לשום
נטיה מן התשובה האחת והיחידה. היחס השורר בין שאלות אלו
דומה ליחס שבין הסימבולי, לאלגורי ולדינוטטיבי. התפיסה
הסימבולית של הביטוי "עלה נושר" מאפשרת מגוון של פרושים.
אפשר שמדובר באדם בערוב ימיו או רעיון שהולך ודועך או אמונה
ההולכת ונחלשת אך גם בחבר מפלגה הזונח את מפלגתו. בדרך
כלל הולך הסימבולי ומתרחב במעגלים קונצנטריים דוגמת ענף של
עץ שמשמעותו יכל להיות בן צעיר מבני המשפחה, או נער מנערי
האומה, או צעיר מנאמניו של רעיון אוניברסלי וכד´. הואיל
והמשמעויות באות בסימבולי בכיסוי רחב, מאפשר הכיסוי הזה
לשער משמעויות אחדות המכונסות תחתיו. לעומת זה אנו מוצאים
באלגורי בדרך כלל משמעות אחת. פרוש אחר יכול לבוא
באלגורי רק במערכת חברתית או במערכת תרבותית שונה. לעומת כל
אלה הדינוטטיבי היא המילה החשופה החד משמעית המבטאת את
פירושה המילוני בלבד. והנה בזמן שבאמנות ובספרות החד משמעי
המחלט הוא הפשוט והדל ביותר, והוא גם מתגלה במערומיו
כחשוף וכגלוי שערכו האמנותי אינו רב, בא האלגורי המכסה אמנם
על המשמעות היחידה, אבל הכסוי הנו צמוד כל כך לגוף הפנימי,
עד שצורתו מבצבצת מבעד לצעיף המכסה. לעומת אלה מכוסה
הסימבולי בגלימה רחבה כל כך, שהיא מאפשרת למגוון שלם של
משמעויות להסתתר תחתיה.
ואולם לא כל מה שנאה לה לאמנות ולספרות, הולם גם את מערכת
השאלות והתשובות. כאן דווקא השאלה הכללית, המאפשרת מגוון של
תשובות רבות אינה קבילה, ואנו שואפים דווקא לשאלה הממוקדת
בתשובה הברורה והחד משמעית. אם באמנות ובספרות אנו מצויים
בממלכת הרגשות הרב - משמעי, ואילו בשאלה אנו מצויים בממלכת
הרציו החייבת לשאוף לברור ולחד משמעי. עם כל זה נוטה כל
שאלה במידה זו או אחרת לכיוון הסימבולי, והיא תובעת לא רק
את התשובה הישירה, אלא גם משמעויות או תשובות משניות אחדות
המתבררות אגב אורחה, ואף פרטים המתבררים על אודות השואל או
על אודות הנשאל. לעיתים מצטרפת לתשובה העיקרית המרכזית
אינפורמציה על השואל או על הנשאל. פעמים קורא אפילו,
שהתשובה הישירה מאבדת מחשיבותה, ודווקא מה שנחשב תחילה כענין
צדדי וטפל, הוא התופס את מקומו והופך עיקר. כך מתברר לפעמים
שהשואל הנו סקרן, או אם הוא רגזן או נוח לבריות, אם הוא
סלחן או שומר טינה, ספקן או אם מביע הוא אמון בזולתו.
פעמים שמורים שואלים שאלה שתשובתה ידועה להם מראש ולא היא
עצמה מענינת אותם, אלא מבקשים הם לברר, אם התלמיד מלא את
חובותיו ולמד את המוטל עליו, ואם יודע הוא את התשובה
הישירה, ולפחות חלק מן התשובות המשניות-העקיפות. פעמים, בעקר
ברמות הגבוהות יותר, מבקש מורה לברר באמצעות השאלה, אם יש
ביכלתו של התלמיד למצוא תשובה מתקבלת על הדעת בכוחות עצמו,
ואם יכל הוא לפתור בעיה שהמורה מעמיד לפניו. אם נשאל תלמיד
מהן הסיבות שמנו המפרשים כדי להסביר מדוע הכה משה רבנו את
הסלע, פעמים שאיננו מעונינם לדעת את הסיבות הידועות לנו
מכבר, אלא מבקשים אנו לברר אם התלמיד הבין את ההבדלים
הדקים בין הנימוקים השונים.
שאלות מן הסוג הזה שבהן אנו מעונינים לאו דוקא בתשובה
הישירה, אלא במסקנה צדדית משמשות לרוב במחקר הפסיכולוגי
והסוציולוגי. בשנות החמישים המאוחרות נשאלו כחמש מאות תלמידי
אוניברסיטה, בנים ובנות, ספרדים ואשכנזים, דתיים וחילוניים,
למי היו מוכנים להלוות ללא חשש סכום רציני מתוך רשימת שמות
שבה בלטו שמות דתיים ושמות ספרדיים מובהקים לעומת שמות
חילוניים ואשכנזיים מובהקים. מטרת החוקרים היתה לברר את
היחס של הנשאלים כלפי הספרדים וכלפי הדתיים. לפי מסקנות
הסקר הלווים שרוב הסטודנטים היו מוכנים לסמוך עליהם ללא חשש
להפסיד את כספם היו בעלי שמות ישראליים אשכנזיים חילוניים
כגון אבני דורון, אלוני נימרוד או כנעני הגר וכד´. מסתבר
שבעלי שמות כדרעי מחפוד או כמו שטראוס אלתר-מנדל לא היו
זוכים להלוואות בקלות. איש לא שאל את המשתתפים בסקר ישירות
על דעתם לגבי הדתיים או הספרדים, אבל הדברים התבררו בלי
להשאיר ספק.
שאלונים מן הסוג הזה ואף מורכבים מהם מלמדים, כי יש לכל
שאלה נוסף לתשובה העיקרית הישירה הקשורה בה, גם תשובות משנה
העונות על ענין צדדי שבשאלה, עד שלפעמים העיקר הופך טפל
והטפל הופך עיקר. מובן מאיליו שאת התשובות הצדדיות הללו איש
אינו יכל לדעת מראש, הואיל ואין הוא יודע אפילו באיזה צד
של השאלה הן נוגעות. מן האמור עולה חד משמעית כי האימרה
הטוענת שבבית הספר דווקא בעלי הידע שואלים את מי שאינו
יודע, היא אמנם אימרה מרשימה, אבל לעיתים קרובות איננה
נכונה.
עיון בסיפור יוסף יכל ללמדנו, כי יש שאלות שאיש אינו יכול
לדעת עליהן את התשובה, ודווקא שאלות מסוג זה נשאלות הרבה
בבתי הספר שלנו. איש אינו יכול לדעת למשל מה עשו האחים
בכסף שקבלו תמורת מכירת יוסף. נראה שעל שאלה מעין זו אין
בכלל תשובה ודאית מוסכמת, ועל-כן כל התשובות שעשויות להתקבל
אינן אלה השערות בלבד. מבין השערות אלו אחדות הן ודאי
קרובות לפשט בהיותן מיושבות הן עם פרושי המלה ודקדוקה, והן
עם הקונטקסט. לפי מסגרת הסיפור ברור שיש מקום לשאלה מעין
זו, כי ברור שהכסף נתקבל על-ידי האחים והם חייבים היו
להתחלק בו ולעשות בו משהו. הם יכלו לטמון אותו באדמה, ואפשר
שקנו בו נעליים, כפי שפרש המדרש המתיחס לכתוב "על מכרם
בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים" (עמוס ב 6), פסוק שהמדרש
מזהה בו את הצדיק ואת האביון עם יוסף שנמכר למצריים.
והנה לפני שנים בהיותי מורה בבית ספר יסודי באחד מכפרי
השרון שאלתי תלמידים של כתה ה´ מה לדעתם עשו האחים בעשרים
הכסף שקבלו. בין תשובות מרתקות אחרות ענתה ילדה אחת וכתבה
כי "לדעתי הם קנו לעצמם כתנות פסים". ילדה זו נהגה כפי
שנהגו רבים מפרשננו הקדמונים ביחס לשאלות מן הסוג הזה, והיא
הדגישה שהתשובה היא לדעתה בלבד, בדומה לפרשננו שנהגו לומר
כי "נראים הדברים", או "ואומר אני", או "ויש לומר",
או "ויש מפרשים" וכד´ הסתיגויות המעמידות את הפרושים הללו
במקומם הנכון. לפי זה לפנינו השערה שאמנם מאוד מתקבלת על
הדעת, אך לא פרוש חד משמעי מוצק. עם כל זה ברור כי תשובת
הילדה, על אף שהיא לא בטחה בעצמה, ולא ראתה בתשובתה את
התשובה המוחצת היחידה והבלעדית, היא תשובה ההולמת יפה את קנה
המידה שאנו נוהגים לדרוש מפרושים שהם בחינת פשט. ראשית כל
יש היגיון לטעון שהאחים קנו לעצמם כתנות פסים, שהרי כולם
קינאו ביוסף בגלל סוג זה של כותונת. קניה זו הולמת איפא
יפה כתגובה לקנאה הקולקטיבית שלהם באח הצעיר. יתר על כן.
מעשה הכתונת מסופר כגולת הכותרת של האפליה מצד יעקב אבינו
כלפי בניו, ולכן יש מידה של הגיון בתשובתה של אותה ילדה.
תשובה זו פשוט עונה על צורך המתבקש מן התוכן של הסיפור.
חלומותיו של יוסף, וכן מכירתו ובמיוחד טבילת הכתונת בדם
והצגתה לפני יעקב אבינו, משמשים קונטקסט שבהחלט יש בו כדי
לתמוך בהשערתה של אותה ילדה, עד שנראה לנו שלפננו פרוש
שהוא פשט גמור.
והנה אף-על-פי-כן לא יקשה עלינו להראות שפרוש זה, או תשובה
זו אינם ממוקדים בעקרם ואף לא בפרטיהם עם השאלה
שנשאלה. "מה עשו בני יעקב בכסף שקבלו בתמורה למכירת
יוסף?". התאום בין השאלה לתשובה אינו משלם, המיקוד ביניהן
אינו מכוון לדיוק ולכן קשה לומר שתשובה זו או פרוש זה
הוא הפשט ההולם את הענין. אף על פי שהתשובה הנה יפה למדי
כתשובה של ילדה אין לנו כל ביטחון שמדובר בתשובה הבוגרת,
הנכונה והאמיתית לשאלה הנידונה. בעיון שאינו מסתפק במראה
החיצוני של הדברים מתברר, שכתונת הפסים היתה רק הקש ששבר
את גב הגמל. מה שבאמת הרגיז את האחים ועורר את קנאתם היתה
האפליה לטובה, שבה נהג יעקב אבינו כלפי יוסף בנו האהוב.
לכן לא דווקא כתונת פסים הם רוצים לקנות לעצמם, אלא
מבקשים הם לסלק את גורם האפליה מעל פניהם. דבר זה מסתבר
גם מן העובדה שיוסף מקניטם גם בחלומותיו, שבהם הוא מציג
עצמו כמי שמשתלט עליהם, ואת האחים הוא מציג כמי שנכנעים
לפניו. לאור רמזים ברורים אלה בפסוקים, אין להתפלא על המדרש
המוסיף סיפורים נוספים וחמורים למדי על יחסו של יוסף לאחיו
בהיותו מביא את דיבתם לפני אביהם. גם סיפור זה של המדרש
נשען מלבד המסורת אף על סבירות רבה, כי בשעה שהאחים יוצאים
עם הצאן למרחקים, יושב יוסף בבית עם אביו, ובמה היה לו
לעסוק שם, אם לא בדברים שתאמו את חלומותיו. המסקנה היא,
כי בזמן שהפירוש הרואה את הסיבה לקנאת האחים בכתונת הפסים
נובע מן הקונטכסקט הראשוני הקרוב בלבד, שהוא גם הפרוש
הליטראלי הפשטני, ולכן עם היותו קרוב לפשט, אין הוא הפשט
האמיתי של הסיפור, סומך הפירוש האמיתי גם על הקונטקסט הרחב
והמקיף יותר, והוא מצוי מעבר לפרוש המילולי של הדברים. לפי
זה כתונת הפסים אינו אלא סמל לאפליה שיעקב נהג ביוסף,
ואפליה זו היתה רחבה, מעמיקה ויסודית הרבה יותר מן העובדה
של עשית כתונת הפסים. לגבי עניננו לא די אם כן שהתשובה
הולמת יפה את הקונטקסט הקרוב והמצומצם, אלא חייב הוא
להתישב יפה גם עם הקונטקסט הרחב, המקיף והרחוק יותר.
לכן, המיקוד המלא בין השאלה לתשובה דורש לומר, שהקנאה לא
באה רק בגין האפליה בפריט לבוש זה או אחר, אלא במערכת
השלמה של יחסי יעקב ויוסף מזה, ויחסי יעקב ושאר האחים
מזה. הואיל ומערכת יחסים צודקת כזאת אי אפשר לקנות בעשרים
כסף, אין בכסף זה כדי לענות הענות מספקת למאוויי האחים.


מה שמתברר מדברינו שהשאלה והתשובה כרוכים ירדו לעולם, כפי שכבר
ראינו זאת בשעה שדנו בתופעות הכוללות את השאלות שאפשר או
שמתבקש לשאול עליהן. לעניננו חשוב הדבר, מפני שאחדות זו
שבין השאלה לתשובה הקיימת בכל תופעות העולם אף בטרם נשאלה
השאלה, או לפחות בעת ובעונה אחת עם היוצרותה, היא היוצרת
את המיקוד (את הפוקוס) שבו מתרכזת או מתאחה השאלה עם תשובתה.
נקטע באמצע הפרק.


 הגב להודעה זו  |  רשימת הפורומים  |  מצב שטוח   נושא חדש  |  נושא ישן יותר 

 נושאים מחבר  תאריך




הפורום פועל במתכונת ארכיון.
לא ניתן להוסיף תגובות חדשות.