פורום תרבות
 נושא חדש  |  חזור למעלה  |  עבור לנושא  |  חיפוש  |  התחברות   הודעה קודמת  |  ההועדה הבאה 
 ניסיון אחרון בהחלט
מחבר: מימוזה 
תאריך:   06/12/08     18:11

א. אתייחס לסעיף ג´ שלך. אתה שואל אם אני מתנסה בעץ מפרספקטיבה מסוימת
וכו´ מה הצידוק לכך שהוא קיים באופן נפרד ממך? ובכן, ראשית, העובדה שגם
אתה רואה אותו, שנית, העובדה שאני לא יכול להעלימו ברצוני, שלישית,
העובדה שאני יכול לקרוא לך ולהגיד לך תעמוד כאן היכן שעמדתי ולשאול
אותך אם אתה רואה מה שראיתי. זה שאני רואה את העץ תמיד מפרספקטיבה לא
אומר שאתה לא יכול להתנסות בה גם-כן. רביעית, העובדה שאני יכול לנסות
לעבור דרכו ולקבל מכה. העץ נגיש ליותר מחוש אחד; רביעית, לנסר ענפים
ממנו ולהבעירם וכו´ חמישית, למדוד אותו ולקבל הסכמה מאחרים על המדידות
וכו´
ב. לא אני ולא קאנט כלאנו אותך בכלא אימננטי, אלא הגיון מחשבתך שלך
הנשען 1. על היקש תמוה שאינ נובע מעמדתי ולא מזאת של קאנט כפי שאני
מבין אותה. 2. על הכנסת דברים לפי שמעולם לא נאמרו.
ג. החשיבה שלך קרטזיינית; התודעה היא מעין מיכל שיש בו ייצוגים של מה
שבחוץ והבעיה שלך היא כיצד לעבור מהייצוגים למה שבחוץ. לא אצל קאנט
וודאי לא אצלי אין השקפה כזו על התודעה. התודעה פתוחה לעולם. כמו-כן,
קאנט אינו ספקן; הפילוסופיה הטראנסצנדנטאלית מתחילה מקבלת המדע ושואלת
על תנאי-אפשרותו; כפי שאריסטו לא מטיל ספק בקיומו של הכסא, אבל שואל
בצסגרת תורת ארבע הסיבות לתנאי אפשרותו.
ד. הכנסת דברים לפי: מתיי טענתי שאנחנו בכלא ולא נוכל לצאת החוצה
ולבדוק את הטענות שלנו? אנו לא בפנים ולכן אין לנו לאן לצאת. אנו לא
רואים ייצוגים פנימים; אנו רואים את הדברים בחוץ, אבל כפי שאנחנו רואים
אותם.
ד. ההיקש התמוה הוא: מכך שאתה רואה את העץ תמיד מפרספקטיבה כלשהי, העץ
הוא השלכה של התודעה. הסייפא לא נובעת מהריישא; העץ "בחוץ" ואני רואה
את העץ ולא את מבנה תודעתי, רק-מה אני רואה אותו ממרחק שלושה מטר ניח
ומגובה 180 ס"מ ומזוית 180 מעלות; אני יכול להתקרב, להתרחק, לעלות על
סולם ולראות אותו מזוויות אחרות; אני יכול לאפשר לך לראותו מאותה זווית
וכו´ נכון מ"אף זווית", אני לא יכול לראותו; אני יכול לקלוט אותו
במכ"ם.
אז-מה? אם אני לא יכול לראותו מ"אף-זווית" או "משום-מקום" אלא תמיד
ממקום כלשהו, אז הוא לא קיים או שהוא חלק מתודעתי? היקש מוזר ולא תקף.
ה. אתה עדיין לא מבדיל בין שני סוגי הסובייקטים, או לפחות לא מבין את
השלכות ההבדלה. ההבדל בין הזיה לתפיסה של המציאות היא הבחנה בתוך
הסובייקט האמפירי; אצל ההוזה אין באמת התנסות אוביקטיבית במציאות;
לעומת זאת לאדם שאינו בהזיה יש מגע ישיר עם המציאות; שאלת ההבדל בין
המצבים היא שאלה שמעניינת את דיקרט, פחות את קאנט. קאנט טוען שבהזיה
קטגוריות מסוימות או קוהרנטיות מסוימת לא תתקיים. אבל, וכאן אי-הבנתך,
במצב רגיל, קאנט לא טוען שאנו "בכלא האימננטיות" ושאר ניסוחיך. אנו
במגע עם המציאות האובייקטיבית, מסוגלים לטעון טענות בעלות תוקף כללי,
לעשות מדע כמו ניוטון וכו´; את כל ההבדלה בין נפרד ללא-נפרד,
סובייקטיבי לאוביקטיבי, הזיה לתפיסת המציאות, קאנט מכניס לתחום
הסובייקט האמפירי והוא לא ריאליסט אמפירי פחות ממך.
ו. הדבר כשלעצמו הוא אכן קונסטרוקט מחשבתי; אולם מחשבה גם בעבור קאנט
(שכזכור לך אינו רציונליסט טהור, אבל גם אינו אמפרציסט טהור) אינה ענין
של מה בכך ואינה מנותקת לחלוטין מהמציאות. למשל, ניתן להסיק אי-קיום של
דברים מתוך המחשבה - אלו הסותרים את חוקי הלוגיקה. נכון, לא ניתן להסיק
קיומם של דברים (וזה החידוש והטיעון של קאנט נגד ההוכחה האונטולוגית.)
אולם לנסח גבולות, אפשר שניתן. קאנט בסך הכל טוען שאנו מכירים דברים
(לא את עצמנו!!!) בכפוף לתנאי-ההכרה של יצורים סופיים; אובייקטים אלו
או תופעות הם ממשיים, שם בחוץ ויכולים להרוג אותך. אבל לא ניתן לייחס
תנאי-הכרה אלו לאובייקטים עצמם; אלוהים אולי תופס אותם אחרת.
ז. יותר מזה, אני לא יכול לעשות במסגרת זאת; אולי מישהו אחר יצליח יותר.



 הגב להודעה זו  |  רשימת הפורומים  |  מצב שטוח   נושא חדש  |  נושא ישן יותר 

 נושאים מחבר  תאריך




הפורום פועל במתכונת ארכיון.
לא ניתן להוסיף תגובות חדשות.