משחקי הכתר: הרהורים על נורמן – סרטו של יוסי סידר

סרטו של יוסי סידר "נורמן" (2016) הוא אנטומיה של התופעה הידועה בשם "קשרי הון-שלטון", הניצבת מול הציבור ומטרידה אותו בכל דור ודור. כידוע, מדינאים בכירים, הנושאים עיניהם אל השררה, אינם יכולים לנווט את דרכם בלי סיועם של אילי ממון, ואילו אילי הממון אינם יכולים לנהל את עסקיהם בלי עזרת הפוליטיקאים. הקשרים בין אלה לאלה נעשים בדרך-כלל באמצעות שתדלנים ("מאכערים"), שבסיועם מתאפשרים יחסים של "תן וקח" המתדרדרים במקרים רבים לשחיתות שלטונית. הסרט "נורמן" רומז כי מקור התופעה בטבע האדם: אותם פוליטיקאים תאבי-כוח המסוגלים לקבל החלטות אכזריות וציניות (כגון שליחתם של צעירים למלחמה כדי לבצר את כוחם השלטוני), זקוקים למקורות מימון לקידום טובתם האישית, ומגלים נכונות לתת בתמורתם פריבילגיות לאנשי עסקים המוכנים לפתוח את כיסם.

הקשר בין נורמן אופנהיימר ה"מאכער" היהודי הניו-יורקי (בגילומו של ריצ'רד גיר) לבין סגן השר הישראלי מיכה אשל (בגילומו של ליאור אשכנזי) מתחיל במחוות ידידות של נורמן הקונה לצעיר שוחר תאוות החיים זוג נעליים יקר. הנכונות של סגן השר ההֶדוניסטי – הקונה לעצמו שוקולדים יקרים ובולע בארוחת הערב צדפות יוקרתיות –  לקבל את זוג הנעליים הנוצץ הוא רמז מטרים למעשיו כראש ממשלה. עולות על הדעת שורות המחץ של טור אלתרמני נודע, שחשף מעשי עוולה ואיוולת וקרא לתיקונם המוסרי: "וְאַל תַּגִּידוּ הַמִּקְרֶה הוּא מִיקְרוֹסקוֹפִּי / בַּמִּיקְרוֹסקוֹפִּ, אֶחַי, נִגְלִים הַחַיְדֶקִּים".

כבר בחנות היוקרה הניו-יורקית אומר המדינאי הצעיר המבטיח ל"חברו" הקשיש שהנעליים ישרדו יותר מן הממשלה, ואכן  סגן השר עתיד עד מהרה להיכנס לנעליו של ראש הממשלה, ונורמן עתיד לציין באוזני קרובו שההתקרבות למיכה אשל הייתה מבחינתו ההשקעה המשתלמת של חייו.  ואכן, גילוי של ידידות שמפגין ראש  הממשלה החדש בטקס הכתרתו, שעה שהוא מחבק את נורמן לעיני כול, מַפנה את כל הזרקורים אל דמותו האנטי-כריזמטית של ה"מאכער", ההופך בִּן-לילה לחביבם  של אנשי התקשורת ושל ה"סלבריטאים" המסתופפים בחוגי הפוליטיקה.

כותרת המשנה של הסרט היא "תולדות עלייתו המתונה ונפילתו התלולה של מאכער אמריקני". כותרת זו מרמזת כמדומה על הזיקה בין דמותו של המאכער בן-ימינו לדמותו ההיסטורית של "היהודי זיס" – יוזף זיסקינד אופנהיימר –  שהיה בנקאי יהודי שחי במפנה המאה השבע-עשרה שעלה לגדולה בחצר פטרונו, הדוכס קרל אלכסנדר מווירטנברג. אופנהיימר העצים בקשרי הון-שלטון את עושרו האישי, חי חיי רווחה מופלגים וקנה לעצמו שונאים  רבים, עד שמצא את מותו על הגרדום. פרשת חייו ומותו פִּרנסה ספרים וסרטים לא מעטים, ובהם סרט תעמולה נאצי שיצא ב-1940 בהזמנת יוזף גבלס, ובו פרשנות אנטישמית לספר "היהודי זיס" מאת הסופר היהודי ליאון פויכטוונגר. שחזור תהליך ההכנה של  סרט התעמולה שימש ב-2010 בסיס לסרט גרמני אנטי-גזעני ששמו "היהודי זיס –  סרט ללא מצפון", שכותרתו האנגלית היא  Jew Suss: Rise and Fall,   ודומה שיוסי סידר מנהל בסרטו דיאלוג סמוי עם הנושא לתקופותיו ולגלגוליו השונים. גם החלוקה לארבע מערכות עם כתוביות על מסך מלא כמו בסרט ישן-נושן רומזת כמדומה לסרט התעמולה האנטישמי שנוצר ב-1939.

יוסי סידר הודה בריאיון במוסף "גלריה" (10.3.2017) של עיתון "הארץ" שמשה טלנסקי, ה"מאכער" של פרשת אולמרט, הוא קרוב רחוק שלו, וייתכן שזוהי הסיבה שגרמה לכך שה"מאכער" היהודי, שסביב דמותו נסב סרטו, מוצג  באור כה רך, אנושי ונוגע ללב. נורמן, גיבור סרטו של סידר,  אינו אדם הנהנה ממנעמי הקִרבה לשלטון, ואין לו מכל פעולותיו טובות הנאה פיננסיות של ממש. להפך, הוא סופג עלבונות לא מעטים (נזרק מביתו של איל הון יהודי, נכלא פעמיים בכעין "כלוב", נזרק ליד בית-הכנסת בין פחי הזבל). כל רצונו הוא להיתלות באילנות גבוהים ולהשפיע במידה מסוימת על מהלכיהם. גירסתו הארמית של הניב העברי "נתלה באילנות גבוהים" היא "תליא באשלי רברבי", ואכן נורמן תולה את יהבו באשל "מוּרם מעם", שכל דבריו הם דברי רהב ותעתועים. בעוד שנורמן מחובר לטלפון הנייד שלו כעולל בחיק אמו, המדינאי משליך את הטלפון הנייד שלו, שבו דיבר עם נורמן והבטיח לו הבטחות שובות-לב, אל מעמקי הברֵכה, שבהם יישאר המכשיר לנצח נצחים בין הדגים השותקים.

רמז לכך שלפנינו תופעה החוזרת ונשנית בכל דור ודור ניתן בדמותו הקומית של  שרול כץ, מאכער צעיר, העוקב אחר נורמן ומחקה את כל גינוניו ומנהגיו. הפגישה אתו מאפשרת לנורמן להביט במראה ולראות את דמותו הנכלולית הטראגי-קומית באספקלריה מעוקמת. בל נשכח שאבי האומה יעקב-ישראל נודע במעשי הרמייה שלו, מורשת אמו, בתו של לבן הארמי-הרמאי (אחד ממשמעיו של השורש עק"ב  עניינוֹ רמאות והונאה).  הפגישה של נורמן עם ה-simulacrum שלו  (עם שכפולוֹ החקייני) מעלה על הדעת סדרת מתח פוליטיות כדוגמת "מגדל הקלפים" בגירסתה האנגלית (1990) והאמריקנית (2013), המבוססת על מחזות שקספיריים כמו "מקבת" ו"ריצ'רד השלישי".  בסדרה הבריטית, כשמפיל הפוליטיקאי חסר הלב אורקהרט את מטי (העיתונאית שהתאהבה בו עד כלות) מן הגג, מגיח מבין פחי האשפה אלמוני לבוש שחורים, דמוי עכברוש, המוצֵא את מכשיר ההקלטה של העיתונאית וטומן אותו בכיס בגדו. הוא יהיה מצליף הסיעה הבא, שיירש בבוא היום את כתרו של הפוליטיקאי המושחת. ככה זה בפוליטיקה! האם אך מקרה הוא שתג המחיר של הנעלים היוקרתיות הוא 1192 דולר? בשנת 1192 כבשו הנורמנים את אזורנו, והשליטו בו את מִנהגיהם: כוחנות, נהנתנות, חיסולם של מנהיגים פוליטיים וכיוצא באלה תכונות שמִנהיגים פוליטיים מצטיינים בהם.  

בסיפור מבריק הנעזר בביצועיהם המצוינים של ריצ'רד גיר ושל ליאור אשכנזי הצליח יוסי סידר "לגייר" את התופעה האוניברסלית והנצחית הזאת ולגעת באמצעותה בשורשי חיינו.  הייתכן שתיאורי האף הרגיש והמרחרח של נורמן ואוזניו הגדולות הקשורות כל הזמן לאוזניות  הופכות את סרטו למסמך אוטו-אנטישמי? כזכור, הקריקטורות האנטישמיות הדגישו את ממדי האף והאוזניים של הקלסתר היהודי ה"טיפוסי".  אולי במקצת, אך לפנינו כאמור תופעה אוניברסלית שימיה כימי האנושות. האם לא היה זה מלך סדום שהציע לאברהם את העסקה הראשונה של קשרי הון-שלטון?

 וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם אֶל-אַבְרָם: תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אִם-מִחוּט וְעַד  שְׂרוֹךְ-נַעַל וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם (בראשית יד, כא – כג). 

הסיפור שבמרכזו  מערכת-היחסים הבעייתית שיצר מיכה אשל, פוליטיקאי שאפתן שהפך ראש ממשלת ישראל, עם אילי הון אמריקנים הלך והתעצם עם הזמן והפך לסיפורה של עסקת נפט עצומת ממדים בין ישראל לתורכיה. תחילתה של הפרשה  בזוג נעליים שקנה לו נורמן המאכער, ללמדנו שדין פרוטה כדין מאה. סירובו של אברהם לעשות עסקה עם מלך סדום קדמה לברית בין הבתרים ולהבטחה האלוהית לאברהם שזרעו יירש את הארץ. אברהם שהוציא את העברים מאוּר כשֹדים והפכם לעם, ידע לעמוד בפיתוי. לא כולם יודעים לעשות כן, ועל כן סיפורי "המלך" וה"מאכער" שב"חצרו" יוסיפו מן הסתם להעסיק את החיים הציבוריים – בארץ ובעולם –  גם בדורות הבאים.  

וארשה לעצמי הערת שוליים: מאחר שגם עולם הקולנוע תלוי בקשרי הון-שלטון, ובלעדיהם אין לו קיום, הרי שיוסי סידר (ששמו היהודי מקורו בסידור התפילה, ואילו גלגולו הנכרי המערבי של שם זה – Cedar – פירושו "ארז") יודע מן הסתם את הסיכונים הכרוכים בהתחככות עם הרשות והשררה. כבר משל יותם המקראי היטיב לתאר את טיבם של הפוליטיקאים, ברמזו  שהאטדים הם הנושאים עיניהם לשלוט על אחרים, ואילו עצי הפרי המניבים מתרחקים מן השררה. גיבור סרטו הוא אחד מאזובי הקיר המנסה להתיידד עם הצמרת הפוליטית ולהתוודע אל הרשות, אך למד על בשרו ש"ידידו הטוב" אשל אינו אלא אילן סרק.