קולנוע צרפתי

אדריאן בריאר, חייל צרפתי, הרג במלחמת העולם הראשונה (1814-1918) חייל גרמני, בחפירה שנקלע אליה, בניסיונו להסתתר מהפגזה גרמנית. החייל הגרמני לא ניסה כלל לירות ולהתגונן, אך, אדריאן לא היה מודע לכך בזמן אמת והרג את הגרמני, מתוך מחשבה שעליו להקדים ולהורגו.

סרטו של פרנסואה אוזון צעירה ויפה הינו סרט חשוב ומעניין מבחינה פסיכולוגית וליתר דיוק: מבחינת פסיכולוגיית התת-מודע. בטרם אפרושׂ את טיעוניי, הרי שלמען מי שלא צפו בסרט, שהוקרן בבתי קולנוע בארץ לאחרונה, להלן כמה משפטים על עלילתו הבסיסית: הסרט עוסק במשפחה צרפתית הגונה ונורמטיבית- אם, אב (חורג) ושני ילדים: נערה יפהפייה כבת שבע עשרה, אִיזָבֶּל שמה, ואחיה, כבן שלוש עשרה-ארבע עשרה. הנערה לומדת בתיכון, ובשלב מסוים, ללא כל סיבה גלויה לעין או מניע מוגדר, היא שואלת לעצמה שם בדוי ומתחילה לעסוק בזנות.

ממש כמו ביצירותיו הקודמות של מישל גונדרי (שמש נצחית בראש צלול, מדעי החלום והשאר), גם בסרטו החדש "צל הימים" ניכרת טביעת אצבעו יוצאת הדופן של האמן, במלאכת מחשבת ויזואלית מרהיבה שלא נחה לרגע. הסרט מגולל את סיפור אהבתם של קולן וקלואה, מתחילתו האופטימית ועד סופו העצוב לאור מחלתה הממארת של קלואה. לכאורה סיפור אהבה פריזאי, שיש בו דמויות משנה שגם להן סיפורי אהבה, ואם כבר השתמשתי במילה "סיפור" אז זה הזמן לציין שלא בזה העניין. גונדרי אמנם בחר הפעם בעיבוד קולנועי לספרו של בוריס ויאן משנת 1947.

הסרט "חלודה ועצם" מבוסס על קובץ סיפורים קצרים של קרייג דיוודסון. במרכז העלילה מצוי רומן בין עלי (מתיאס שונארטס), מתאגרף בלגי שהוגר לצרפת, לבין סטפני (מריון קוטיאר), מאלפת לוויתן קטלני. הכאוס ביניהם רוקם מערכת יחסים קשה, כואבת ואכזרית. הרומן הוא מעין תהליך שבו כל אחד מהם עובר מסע נפרד להשלמת המציאות שאליה הם נקלעים. ברומן נחשפים השניים לקונפליקטים השוזרים בתוכם שרשרת אירועים טרגיים. הקונפליקט בסרט טומן ניגודיות מוחלטת של שחור לבן.

כשאני שומעת על סרט צרפתי, אני מיד הולכת לראות אותו בלי לחשוב פעמיים. שלגי הקלימנג'ארו הוא סרט על אנשים פשוטים בני המעמד הבינוני נמוך שמסתפקים במעט ורוצים לחיות חיים שלווים, שקטים ומאושרים. הסרט מציג אדם שהופך להיות מובטל עקב סגירת מפעלו. כדי לממש חלום קטן שלו ושל בת זוגתו, ילדיהם מגייסים את כל תושבי השכונה להירתם להגשמת חלומם לנסוע להרי הקלימנג'ארו שבאפריקה. במרכז העלילה משחקים זוג שלכאורה שייכים למעמד הבורגני, את הזוג מגלמים ז'אן פייר דארוסן ואריאן אסקריד

השנה בישרו אמצעי התקשורת מקאן מראש אודות הזוכה הוודאי והצפוי לפסטיבל הסרטים היוקרתי – ולא טעו. הבמאי האוסטרי מיכאל האנקה זכה בפרס הגדול בעבור סרטו Amour, בו משתתפים שני כוכבי עבר, ז'אן לואי טריטיניאן בן ה- 82 ועמנואל ריבה בת ה- 85. נצחונו זה של האנקה הוא ב"נוק אאוט" של ממש, גם כיוון שמדובר בזכייה שנייה ב"דקל הזהב" של הבמאי המקורי. אך לא פחות מפתיע מכך הוא העיסוק בסרט בזיקנה הסופנית ובאבדנים הקשורים כמו מחלת האלצהיימר של האישה – כל זאת בנוסח הצגת קשישים שהיתה נחלת הקולנוע בעבר.

הוא לא היה רק סרט של אווירה ים תיכונית כמו סרטיו של ויטוריו דה סיקה האיטלקי, קוסטאריצה היוגוסלבי או ילמאז גונאיי התורכי, להזכיר רק כמה. סרטו של עבדלטיף קשיש "הגרגר והדג"- la grain et le mullet - , הוא בראש וראשונה סרט אווירה שאמור לשקף מציאות. אבל לא רק. הסרט.

פרנסואה טריפו, האיש שאהב סרטים / ענר פרמינגר. הוצאת הקיבוץ המאוחד

אלן רנה איננו שייך בממש לגל החדש והוא עצמו אמר שאיננו הסופר של סרטיו. הוא לא קיבל על עצמו הגדרה מחייבת כזאת. אבל הוא בהחלט מגדיר את עצמו כבמאי.