דברי מבורך משליכים את השיח הפסיכואנליטי הלאקאניאני על כל הנקרה בדרכם, שבניתוח שיחני מפורק לגורמים – למעט שיח אחד: של מבורך עצמו
הכשל ברצף של הקשר הבורומאי נובע אצל ג'ויס מחולשת הפונקציה האבהית, כלומר מהיעדר של המסמן היסודי של שם האב, היעדר שהוא התנאי היסודי לפריצת פסיכוזה. במקרה של ג'ויס הכתיבה המתענגת על עצמה, האידיוסינקרטית והאטומה לפענוח, "חיונית לחלוטין עבור האגו שלו", מאחר שאפשרה לו להימנע מפסיכוזה. באמצעות השימוש באמנות כסינטום - מיתר משלים - בקשר הסובייקטיבי מכונן האגו מחדש.