הומוסקסואליות

תשאלו כל רפתן: פרות שנשארו בלי זכר עולות זו על זו. גנטיקה? תכניסו פר לרפת וכל ה"לסביות" תעזובנה זו את זו. מכאן עשה פרויד צעד קטן לפרות אבל צעד ענק לאדם: כמו המחסומים החיצוניים יש גם מחסומים פנימיים.

היום, יותר מתמיד, הומוסקסואלים ולסביות יוצאים מהארון בפני משפחתם בגילאים צעירים. מגמה זו מצביעה על התקדמות חברתית. ממצאי מחקרים מראים כי להומוסקסואלים מוצהרים, יש יחסים טובים עם הוריהם, כמו גם בריאות נפשית טובה והערכה עצמית גבוהה, היכולה לחסן אותם מתחושות אובדניות, שימוש בסמים, והתנסות במין מסוכן. צעירים אשר יוצאים מהארון בפני הוריהם ואינם חווים דחייה, מקבלים תחושת הקלה המסייעת להם לבסס את זהותם כהומוסקסואלים ולסביות, ויחסיהם עם משפחותיהם הפכו להיות קרובים וחזקים יותר מאי פעם.

לא מעט מטופלים מהקהילה ההומו לסבית מדווחים על קשיים מרובים בהכרה בנטיותיהם המיניות ביחס לעצמם וביחס לסביבה העוטפת אותם, הסביבה בה הם חיים ופועלים כחלק משגרתם היומית. קשיים אלו הופיעו במהלך התגבשותה של זהותם המינית ועדיין ממשיכים לפקוד אותם גם לאחר שזהות זאת התגבשה. בנוסף, יציאה מהארון, למרות שיש בה מן ההקלה, לא מביאה בהכרח להעלמותם המוחלטת של כל הקשיים. גורם מרכזי לקשיים איתם מתמודדים הומואים ולסביות כרוך בתגובה העוינת להעדפותיהם המיניות לא רק מזרים אלא גם ובעיקר מבני משפחה קרובים

לפני כעשרה ימים כתבתי על ההצגה "מלאכים באמריקה" שמעלה קבוצת תהל. הסתובבתי כמה ימים עם תחושה שעשיתי להם עוול מסוים. רצתי לראות את ההצגה הראשונה שהוצגה מול קהל, זו תמיד טעות למי שכותב על תיאטרון. לא לחינם התיאטרונים הרפרטוארים מעלים הצגות בכורה רשמיות שבועיים שלושה אחרי שההצגה כבר מוצגת, ולבמאי ניתנת הזדמנות לתקן מקומות בעייתיים לפי העבודה על הבמה.

לא מעט סיפורים שהגיבורים בהם צעירים מתמודדים עם יתמותם. בדרך כלל מישהו מספר עליהם. קול חיצוני, של הסופר, של מכר. בספר הזה הקול המספר הוא של אורי, אורי במלרע, אור שלי, לא אורי. בסיפור, כבר מהמשפטים הראשונים שלו, הוא מספר על חזרתו לבית ספר אחר שבעה על אמו. הוא מתנהג במוזרות, כדרכו האישית, קיפוד ובועט בסביבה, כאילו יש רק דרך אחת מקובלת ליתום להתנהג אחרי מות אמו. כאילו כלום לא קרה. או להיות מסכן מעורר רחמים, כאילו אין לו עוד דברים קבורים בתוכו ההופכים אותו לשונה בעל התנהגות שונה.

טוני קושניר כתב את אחד החשובים ממחזור המחזות של אמצע המאה שעברה. המחזה "מלאכים באמריקה". מחזה המערב בתוכו ריאליזם, פוליטיקה דת ופנטזיה. ההצגה נשענת על כוחו של המחזה. למרות הפיזור בין הסצנות הפנטסטיות והמוקדמות מדי לכאורה לבין הסצנות הדרמטיות הריאליות אולי מורידה מההתפעלות הכללית ומפזרת מעט את לכידות הדרמה אך אין ספק שזו הפקה מצוינת של מחזה שראוי מאוד להכיר אותו. עוד הוכחה שתהל היא היום קבוצת התיאטרון המרתקת ביותר בשטח.

תמיד תמהתי איך בארץ שיש בה קהל רב לסרטי איכות אין כמעט ספרים העוסקים בקולנוע. ברוב הארצות יוצאים לאור ספרים המנתחים את עבודתם של במאים חשובים או ספרים המוקדשים לסרט אחד. אצלנו מתפרסמים כעשרים ספרים ביום, ספרים על קולנוע כמעט ואין. לא ספרים ולא כתב עת רציני. צופה הרוצה להבין קולנוע לעומק צריך לקרוא על קולנוע דבר שאינו פחות חשוב מלראות סרטים. ראינו את הסרט, אנו מבינים את העלילה, רואים דמויות, משחק, לעתים הטכניקה מתפרצת. ולעתים דנים גם במשמעות.

רפי פרץ צייר, תל-אביבי מציג בתערוכה סדרת ציורי נופים אורבאניים של מקומות מרכזיים בעירו. הוא "מסייר" בעיר תוך שהוא בוחר בציוני דרך ארכיטקטוניים וגיאוגרפיים מוכרים, אתרי בילוי ומסחר ומציג אותם מנקודת התבוננות גאה, כשהם מעוטרים בדגלי גאווה או צבועים בצבעי הגאווה מתוך תחושת שייכות. עבודותיו מאופיינות בשמחת חיים עליזה וצבעוניות והן מתארות גם התרחשויות של בילוי ומפגשים של הקהילה ההומו לסבית בעיר.

השיר בו בחרתי לדון במאמר זה הוא שירה של יונה וולך - יונתן. השיר מופיע לראשונה בספרה "דברים", 1966 ואחר כך במקומות נוספים ובהם בקובץ "תת הכרה נפתחת כמו מניפה", הספריה החדשה לשירה, הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 1992, עמ' 9. בניתוח השיר הזה אתייחס לאותם האלמנטים הבונים את משמעות השיר כמו הֶרְמזים שונים ממקורות שונים, מוטיבים, לשון פיגורטיבית, היפוכים, משמעויות של מילים וְהָרְמָזִים המשתמעים מהם, פיסוק ועוד.

זוכרים את סופו של הסרט יוסי וג'אגר? בוודאי. ג'אגר מת ויוסי נשאר לבד כאשר חלק מהקהל הזיל דמעה וליבו נצבט, לראשונה על גיבור הומוסקסואלי. ניתן לשער משמו של הסרט הזה שהוא המשך לסרט הקודם. בעלילת המשך, עשר שנים אחרי, יוסי הוא כבר רופא, לא סתם רופא אלא קרדיולוג. כמה סמלי, לפי פניו העגומות ניתן להבין שאת לבו השבור הוא לא מצליח לרפא. עשר שנים והוא עדיין נושא בתוכו את האבל ואת האהבה. וכולו אכול געגועים המונעים ממנו חיים. אירוע פתאומי דוחף אותו לצאת לחופשה בה יפגוש צעיר, וניצוץ חדש יידלק בו ויפיח בו תקווה.

גדוד האלים, המוכר גם בשמו הגדוד הקדוש הוא אחד הניסיונות המרתקים ביותר בהיסטוריה הצבאית. גדוד שהוקם בתבאי העתיקה והורכב כולו מבני זוג, גברים שאהבו אחד את השני. מאה וחמישים זוגות. הרעיון שהסתתר מאחורי הגדוד היה שזוג אוהבים יגן אחד על השני, ויותר מזה הם ילחמו טוב יותר מחיילים אחרים כדי לא להראות פחדנים בעיני בני זוגם. את הספר כתבו במשותף אילון לסטר ושי טובלי, זוג בחיי היום יום שלהם

בשנת 2005 הלכתי לראיין את ד"ר דיאנה לוצאטו. אישה שחקרה את הקהילה ההומו לסבית עוד בימיה הראשונים והצטרפה כחלק מעבודת המחקר שלה לוועד האגודה. הראיון לא פורסם אף פעם מכיוון שכמה ימים אחרי הפגישה, במצעד הגאווה בירושלים נדקר אחד המשתתפים. מעניין לקרוא היו את דבריה מלפני ארבע שנים על רקע מה שקרה באותה אגודה בימים אלו.הד"ר דיאנה לוצאטו היא אישה סוערת ומסעירה המרצה במכללה האקדמית בתל אביב בנושאי מגדר ומיניות. היא מושכת אליה אש בשל דעותיה המיוחדות שאינן עומדות במכנה המשותף של האנשים סביבה.

הכרך הראשון של מחקרו הגדול של מישל פוקו בנושא המיניות - תולדות המיניות פורסם כבר ב1996. כעת התפרסם סוף סוף תרגומו לעברית של הכרך השני. לאורך כל מחקרו המקיף הוא מנסה להבין את הדרך בה הפכה המיניות לעניין הקשור במוסר, וכן את מעמדו של היחיד הלומד להכיר את עצמו כסובייקט מיני

מניין השנאה העצומה הזו ל'הומו'? ומדוע היא כה רווחת בקרב נערים וגברים?

כתבה לרגל 40 שנה ל"מסע בין כוכבים".

סדרת "מסע בין כוכבים" הפכה לכר פורה ביותר לסיפורי חובבים שהתבססו עליה ועל הדמויות שלה. בין אלו הידועים ביותר לשימצה, הם סיפורי ה"סלאש" הסיפורים המציגים את אנשי צוות האנטרפרייז כחבורת הומוסקסואלים ולסביות (וגם טרנסקסואליים). סיפורים אלו נכתבו ברובם המוחץ דווקא בידי נשים (הטרוסקסואליות).

במהלך עשרות השנים האחרונות הפך נושא ההומוסקסואליות לאחד הבולטים והמשמעותיים בשיח החברתי במדינות העולם המערבי. יש הטוענים כי העיסוק המוגבר בתופעה זו אינו הולם את ממדיה וחשיבותה האמיתיים ועדיין כמעט לכל אחד יש דעה משלו בנושא זה. אירועים הקשורים לקהילות ההומוסקסואלים כגון מצעדי גאווה, חקיקה ואחרים זוכים לרוב לחשיפה ציבורית רחבה וגוררים תגובות רבות בין אם שליליות או חיוביות של מגזרים שונים

מזג האוויר בניו יורק הוא די מוזר בימים האחרונים. חם, לח, בצהרים חצי שעה גשם. מזכיר את בנגקוק. ביום המצעד הגשם התחיל מוקדם. היה לא נעים לחשוב על צעידה בגשם די שוטף. אלא שהגשם פסק לזמן מה ולאורך שעות המצעד הוא הפך לזרזיפים שבאו והלכו.

אפשר היה לחשוב שהקולנוע ההומו לסבי הוא דבר חדש יחסית. נכון שלא היו סרטים שעסקו בחיי הומואים או לסביות אך בסרטים רבים היו גיבורים כאלה. לאורך שנים רבות הם היו מוסווים ורק הנוגעים בדבר הבינו את הרמזים. אני אסקור כאן לאלו שרוצים להקים להם ספריה או לראות את ההתפתחות הקולנוע הקווירית בצורה היסטורית.

ז'וליה קריסטבה נולדה בבולגריה ועברה לחיות בצרפת. היא למדה את השפה ולמדה להתבטא בה, אך רק אחרי אנליזה לאקניאנית שעברה בשפה הצרפתית ואחרי לידת בנה, שכבר חונך בצרפתית הגיעה לגילוי שהיא צריכה לאהוב אותו בשפה בה הוא דובר כשפת אם שינתה את יחסה לשפה

נישואים בין בני אותו מין זוהי סוגיה חדשה יחסית שמעסיקה את כל חברות העולם המערבי בשנים האחרונות

הספר "אייסכינס נגד טימרכוס", שתורגם עכשיו מיוונית לעברית על ידי פרופ' דבורה גילולה, הוא החיבור הקדום ביותר מהתרבות היוונית המוכר לנו, העוסק ביחסים חד מיניים. הוא נכתב בשנת 345 לפסה"נ, ועיסוקו במשפט שהתרחש בימים ההם. גילולה גם הוסיפה מבוא מאיר עיניים על התקופה והמצב החברתי והחוקי.

אני אתחיל מהסוף, כשיוצאים מהסרט אנשים מביטים אחד בעיני השני ומחפשים סימני דמעות ולא מוצאים אותן לרוב. זה היה יכול להיות סימן רע, אבל זה ממש לא. הסרט מצוין באמת אלא שהוא איננו מביא להתפרצות רגשות סנטימנטאלית. הוא מרוחק במידה מספקת שאפשר יהיה להזדהות להבין וגם לחשוב. כמו הסיפור עצמו בכתובים.

מחיקת ההומוסקסואליות מהdsm אותו אינדקס סימפטומים ל "מחלות" נפש האמריקאי שכה הרבה מתייחסים אליו, כשבאים פסיכולוגים להצדיק ולנגח אחד את השני, היה הישג גדול.

מאמר זה הנו תגובה לדעתו של ד"ר אבשלום אליצור בנושא ההומוסקסואליות. אליצור נשא הרצאה בכנס שקיימה לאחרונה אגודה ישראלית לטיפולים מיניים וכן מעביר קורס על הומוסקסואליות בתכנית ללימודי תעודה למטפלים מיניים בבר-אילן. הוא יוצא חוצץ נגד מוסכמות רבות המקובלות ביחס לנטייה הומולסבית ולגבי הגישה המחקרית והטיפולית המקובלת בנושא. עמדתו עוררה הדים רבים ופורסמה בתקשורת. אליצור לא העלה עד היום את טענותיו במאמר מסודר, אבל עמדתו סוכמה באתר פופולארי באינטרנט[1]. בעקבותיה התפתח דיון לוהט בהיבטים שונים הנוגעים להבנתנו של כל התחום של הנטייה המינית.

על החופש הלא טריוואלי לבחור נטיה מינית