שירה

הרבה מאוד פיכחון חושים, ידע, וניסיון חיים, הופכים את התמונה התמימה של הנאיבית על פיה. וממצב של שפיות, יציבות, וביטחון, הקרקע נוטה להישמט מתחת הרגליים והחוסן הנפשי והפיזי מתערער.

יפה לורנצי כותבת שנים רבות, ואתה חש שהיא מבכה את גורל השירה. כואבת לה התופעה, שהשירה אינה עוד נחלת רבים. היא מנסה להבין מדוע בחרו לכתוב בשפה אחרת, לא בשפה שנשתמרה מדור לדור. היא רוצה לחזור לעברית שהייתה שפת אם לכולנו. כואב לה הנתק בין הקוראים לבין השירה העברית.

כארבעים שירים ליריים מאת המשורר עודד גיורי, ראו אור לאחרונה בקובץ מעודן ונוגע, שכולו הוקדש לעודד קוטלר, שחקן; במאי; מחזאי תסריטאי ומייסד תיאטראות בישראל. מבכירי השחקנים והיוצרים בתיאטרון ובקולנוע הישראלי. כתיבתו המיוחדת של גיורי, מחפשת הפעם נקודות התבוננויות מעמיקות בחוויות הרוחניות הפנימיות, במטרה למצוא להן מענה בקיימות החיצונית

בשיר זה אני מעלה זיכרונות משכונת בתי סיידוף, שם גדלתי בילדותי. זה וידוּוֹ של ילד שבגר, זוֹ מגילתה של אותה קערת פסח קדושה, סיפורו של בּור המים בשכונה... ועל העולם שהשתַּנה מֵאז...

בקובץ השירים המרגש של טליה גרתי מתנגשים עולם הבריאה ועולם התוהו, אור וחושך, שלווה ועכירות, טל וטלטלה (2). הספר אמנם אישי מאוד אך ספוג בהשפעות ובדימויים תנ"כיים

אחרי שהופיעה ברחבי העולם עם מופע מוזיקלי על חייה של אדית פיאף, הזמרת והשחקנית אורי יחזק-אל מעלה מופע חדש ובו מיטב השאנסונים האהובים, בשפת המקור.

התיאורים המרגשים עליהם מצביע המשורר ביצירותיו מעוררים הדי הסכמה. כי הפרטים מבהירים עד מאוד את הרגשות (המשתנים ללא הרף) כמו הלחימות הזעירות המתחוללות בהגיגים ובחלומות, או כמו לדעת לשרוד בין מציאות אחת, למציאות אחרת

עודד גיורי מפתיע את קוראיו בכל ספר חדש המתפרסם מפרי עטו. התייחסותו לנושאי ספריו רצינית; הן בחומר הרענן והחדשותי שהוא מביא אל הקוראים; והן בכתיבתו המעמיקה בכל סוגה ספרותית בה הוא בוחר לכתוב: ילדים, בני נוער, ומבוגרים

זו הפעם העשירית שפסטיבל "מטר על מטר" יהיה מקום לשיחה בין תרבויות, סגנונות, שפות ומגזרים עם יותר מ- 70 משוררים ומוסיקאים שישתתפו ב- 13 אירועים במשך שלושה ימים במקום אחד!

שירתם של הרצל ובלפור חקק היא שירה מיוחדת בנוף הספרות העברית בכלל, לא רק משום היותם תאומים זהים, שמפרסמים את שיריהם בעת ובעונה אחת, במתכונת אחת, ובמוטיבים הדנים באלמנטים אוטו-ביוגראפיים ובאוריינטאציה מזרחית במשמעותה החיובית

שיריו של יעקב ברזילי חוצים נשמות, חוצים יבשות, חוצים רובדי לשון. המשורר מעיד על מסע השירה שיש בה קסם אינסופי

בין דפי הספר נפגוש גם את עולם התהיות - הנע בין 'החלום למציאות', ובין 'המודע לתת-המודע'. הציטטות הנפלאות שאותן בחרתי לחשוף לעיני הקורא הן ייחודיות במינן.

על ספרה של פרופסור מיכל אפרת – "על שפתם תפרח דומיה", אנתולוגיה מוארת של שירים על שתיקות". הספר יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 168 עמודים, 2017.

מאק דיזדר הוא משורר לאומי שמקובל על הבוסנים וגם על הקרואטים. תופעה זו מפתיעה ומעורר מחשבה. כשנחשפים לסיפור חייו רואים כי הוא שזור בהיסטוריה הקשה של הבלקן ושל אירופה.

לפני כשבוע וחצי (15.5.15) מלאו 129 שנה לפטירתה של אמילי אליזבת דיקינסון, באמהרסט, מערב מסצ'וסטס, בביתה, "הומסטד", שם חיה די בבידוד במשך 24 השנים שקדמו לכך. היא נפטרה מדלקת בכליות ומיוחס לה המשפט "אני חייבת להיכנס, משום שהערפל עולה", כמשפט האחרון שאמרה…

פרופ' זיוה שמיר מציעה עיון נוסף בשירו של חיים נחמן ביאליק "ביום קיץ, יום חום" - השיר שעמד לאחרונה במרכזו של פולמוס סוער בעיתון "הארץ" לרגל יציאת ספרו של מנחם פרי "שב עליי והתחמם".

בעבר נכתב רבות על "הפַרְהוּד", זה היה השם שניתן לפרעות ביהודי עירק ביוני 1941 (חג שבועות תש"א). פרהוּד פירושו: סוּפה, נחשוֹל. היום עולה הצורך להגדיר בשם את המעשה הנפשע של הלאמת הרכוש היהודי בעירק (בעיקר בבגדד), לצורך מחיקת הנוכחות ארוכת השנים של היהודים בארץ זו

שירתם של התאומים הרצל ובלפור חקק מנהלת כבר למעלה מיובל שנים דיאלוג מרתק עם מכמניה של הלשון העברית. השליטה המעמיקה שלהם באוצרות הלשון העברית לדורותיה מצאה ביטויה כבר בימי נעוריהם כשזכו להיות חתני התנ"ך העולמי לנוער

היא היתה משוררת לגמרי לא רעה, ומלחינה לגמרי לא רעה, ובעיקר היה לה את הסִינרְגִיָה, את השלם הגדול מסכום חלקיו, פזמונאות היא אמנות התפר, בכך היתה גדולתה.

בימים אלה מוצג בבתי הקולנוע סרט העוסק בחייה של המשוררת סילביה פלאת', בכיכובה של גווינת' פלטרו. כמעט במקביל יצא לאור זה עתה ספר אודות חייה והמיתוס של סילביה פלאת', פרי עטה של רונית ליברמנש - "סילביה פלאת, מוזה אפלה" (בהוצאת מפה).

לקחתי על עצמי משימה כחוקר תרבות לקרוא טקסטים בצורה ביקורתית כהה, מתוך הנחה שהחברה בה אנו חים נמצאת במאבק בין כוחות פוליטיים המשפיעים על השדה בה מיוצרים מוצרי התרבות. הקשר בין החברה לשדה האומנות הינו הדוק וכך גם ההפך. האומנות יוצרת ומייצאת את רעיונותיה לציבור הרחב, ואילו החברה משפיעה על האומנים ושפתה וכופה עליהם דימויים אשר מקובעים בטבורה של החברה.

גליה אבן-חן נולדה ב-1966 באשדוד. נשואה, אם לבת, מתגוררת כיום בתל אביב, משוררת (רבים משיריה הולחנו), סופרת, במאית סרטים קצרים. פרסמה עד עתה ארבעה ספרים:

דיאנה דניאל שרים מחברת הספר מדרשי שיר, תנועה עם מדרשי שירה, בשבילֵי האישי המקצועי והפוליטי בשיחה עם ד''ר ליאת סידס

ביום חמישי השבוע תגלה אגי משעול את סודות כתיבה בבית הסופר, בתה מאיה משעול תשיר משיריה

ספרו של גיורא פישר הוא ספר האבדן, הכאב ומידות ההתאוששות: לימוד החיים מחדש. החיים ( ומבנה הספר) הוא תהליך מההכנה לכאב, התבוננות בו ולימוד היכולת לאמוד את השכחה

כעת הספר נולד, והפניתי באמצעות אמה של אורית, צפרה מרטון, שאלות אליה כדי לנסות ולו במעט להבין מהו העולם בו היא כותבת ומהו העולם אליו נולדים שיריה.

התחלתי לכתוב שירים בתיכון. הפרסום הראשון היה בעלון בית הספר, ואולי היה בזה גם אלמנט של קנאה ותחרות עם בת כיתתי. מאותה נקודת זמן ומאותו קטליזטור של תחרות והתמודדות מצאתי את עצמי מתחברת מאוד לשירה ובעקבות כך גם לביקורת על שירה.

חיבור בין עולמות – על ייחודיותה של שירת מיכאלה למדן

הכותרת המוזרה לקוחה משירה של המשוררת לאה גולדברג, לזכרו של ידידה הקרוב משה ליפשיץ. 'מבטו המשתווע', פירושו המבט הנוגה, המשווע לעזרה ולחיים, שנתן בה המשורר הגווע בימיו האחרונים, ממיטת חוליו אשר לא יקום ממנה. מבטו הכמיר את לב המשוררת עד שכתבה שיר מרגש לזכרו.

ביאליק וטשרניחובסקי חצבו את לשונם הדחוסה מכל השכבות והרבדים של השפה, ובכך בצעו מפנה מהותי מלשון שירת ההשכלה שנכתבה על יסוד הטוהר המקראי. לעומת תכניה האוניברסליים של האחרונה, בשירת התחייה מתוארת חוויה אישית באופן לירי ורומנטי