מאמרים, ביקורות ספרות ומידע על הסופר עמוס עוז
מאמרים, ביקורות ספרות ומידע על הסופר עמוס עוז
בספר יש טענות ולא מעט דוגמאות, וגם כתיבה בלשון מעניינת לעיתים מתחכמת ולעיתים גם נוקבת אבל בשורה האחרונה מדובר בספר קטן וגם במידת תרומתו לדיון הציבורי בסוגיות הנדונות
הספרון הצנוע הזה שמתבסס על הרצאות וכתובים של הסופר מתחברים לפריטה על מיתרי קשיבות מוחלטת לדבריו הברורים של יוצר שמתחילת ביטוי עולמו הספרותי העשיר נחשף כסופר שבערוצו הוא מופיע כרועה מראה-דרך. אומנם איננו יחיד במאבק הנטוש לשפיות והתאוששות מאסון העולה עלינו כחשרת סופה מאיימת, אך הוא בולט בנאמנותו לתפישת עולמו העברי בן זמננו במלוא שיעור קומתו – ועל-כך אין לחלוק
עמוס עוז ודוד גרוסמן בין המועמדים הסופיים לפרס מאן בוקר 2017
"על הצורך לראות": מסע בין הגלוי לסמוי בספר "הבשורה על פי יהודה", יצירתו הוירטואוזית של עמוס עוז: לעוז קהל קוראים מקומי ובינלאומי נלהב המעריך את יצירתו. בקהל המקומי יש גם מי שרואים בו בוגד. עוז מנסה להגיע למתנגדיו במילים של שלום. בספר זה הוא איננו המוכיח בשער, בנחת הוא מדבר, נע בין אמירה ישירה לעקיפה ובין הבעת אמפטיה לביקורת עצמית שעוקצנותה מומתקת במשפטים הומוריסטיים. עוז סומך על המופע של יציר כפיו וואלד הקשיש המוזר. וואלד, לשעבר מורה להסטוריה, הוא איש של מילים.
כעבד ישאף צל. סִפרו החדש של עמוס עוז הבשורה על פי יהודה מחזירנו לירושלים של חורף 1959, שעה שהמדינה הצעירה עדיין קיפלה את מוֹטות הבמות והדגלים של אירועי שנת העשור להקמתה. מדיניות הצֶנע הֵחלה אמנם להתפוגג וברחבי הארץ ניכּרו פּה ושָׁם סימנים של רווחה כלכלית, אך אלה העמיקו עד מאוד את השסעים העדתיים והסוציו-אקונומיים: בחיפה פרצו מהומות שכונת ואדי סאליבּ, שבבתיהָ הנטושים שוּכּנו אז עולים חדשים מצפון אפריקה, חדורי תחושת קיפוח לא בלתי מוצדקת. בארצותיהם של עולים אלה עדיין התחוללה אז מלחמה עקובה מִדם נגד צרפת,
בהינף לשון מושחזת שיפד עמוס עוז בימים אלה את בריוני הגבעות הארורים של "תג מחיר" והקפיץ ממאורותיהם את צדקני הימין הסהרורי, ולמרבה ההפתעה גם צבועים משמאל. עמוס עוז לא יצר מציאות מדומה. הוא שיקף במלים מושחזות את הקיים והידוע. הוא הלם באשכי הממשלה הרופסת שאינה קמה לכלות את התופעה המסרטנת הזאת, המשיחית ההזויה. גם משפט אחד ממנו די בו להרים גלי אזהרה כשל כתובת אש בוערת לחרוך, שכן מדובר במרסקים ללא רחם את הצדקת קיומנו המוסרי. זהו גורל הבית. ביתנו.
זהו החלק האחרון של "הלוחש בשירים" – מחקר החושף תחבולה ספרותית שהפעיל עמוס עוז בשניים מהרומאנים הפוליטיים שלו: "לדעת אישה" ו"אל תגידי לילה". תחבולת "הלחישה בשירים" מתבטאת בהפניית הקורא, על-ידי הדמויות שפועלות בעלילת הרומאן, אל שיר, תוך ציון שם מחברו ומספר העמוד בקובץ שבו נדפס, אך בלי לצטט משהו מתוכו. אחרי שעמוס עוז הפעיל את תחבולת "הלחישה בְשירים" ברומאן "לדעת אשה", חזר להשתמש בה גם ברומאן "אל תגידי לילה", וגם הפעם כדי לבסס בעזרת התחבולה הזו את הפתרון המדיני שהציע בספריו הפוליטיים.
זהו פרק נוסף ממחקר על תחום שעדיין לא נחקר ביצירתו של עמוס עוז – זיקתו המיוחדת לסוגה השירית בספרות. הפרק הנוכחי וזה שיופיע אחריו חושפים תחבולה ספרותית שהפעיל עמוס עוז בשניים מהרומאנים הפוליטיים שלו: "לדעת אישה" ו"אל תגידי לילה". תחבולת "הלחישה בשירים" מתבטאת בהפניית הקורא, על-ידי הדמויות שפועלות בעלילת הרומאן, אל שיר, תוך ציון שם מחברו ומספר העמוד בקובץ שבו נדפס, אך בלי לצטט משהו מתוכו. ארבעה שירים, מספריהם של ארבעה ממשוררי הדור, "לחש" עמוס עוז ברומאן "לדעת אשה".
פרקים נוספים מהמחקר על תחום שעדיין לא נחקר ביצירתו של עמוס עוז – זיקתו המיוחדת לסוגה השירית בספרות. בשני פרקיו הקודמים של המחקר הובלטה התחבולה הראשונה שבעזרתה פיצה עמוס עוז את עצמו על נטישת הכתיבה של שירה לטובת הכתיבה של סיפורת, והיא תחבולת "המשורר הנסתר" אשר איפשרה לו לקיים את אהבתו המסורה לשירה במקביל להתבססותו כמְספר. תחבולת "המשורר הנסתר" התבטאה בשילוב דמויות של משוררים בעלילות סיפוריו ובמעקב אחרי עולמם הרוחני ככותבי שירה בתחנות שונות של חייהם, מגיל הנעורים ועד הגיעם לגיל מופלג.
זיקתו המיוחדת של עמוס עוז לסוגה השירית בספרות – פרק נוסף ממחקר על תחום שעדיין לא נחקר ביצירתו. כותבי סיפורת רבים, ובכללם גם כאלה שלא פירסמו שירים ולא התפרסמו כמשוררים, העריכו שירה וגם ניסו לפענח את סוד הקסם המיוחד שלה. מכולם הגדילו לעשות המְספרים אשר בדו בסיפוריהם דמות של משורר, בין כדמות מרכזית ובין כדמות משנית, וביטאו באמצעותו את דעתם על השירה. והיו בין המְספרים גם כאלה שייחסו למשורר הבדוי שלהם שיר שכתבו בעצמם, ובדרך זו נהנו משני העולמות: גם פירסמו את השיר שחיברו וגם הצניעו את אחריותם לו.
מאמר זה הינו פרק ממחקר על תחום שעדיין לא נחקר ביצירתו של עמוס עוז: זיקתו המיוחדת לסוגה השירית בספרות. אהבה לשירה היא אהבה הנרכשת עם השנים. ועמוס עוז עצמו חושף עובדה זו בשלושת כרכי החטיבה האוטוביוגרפית, שהשלים במהלך המעבר מהמאה ה-20 למאה ה-21, והם: "אותו הים" (1999), "סיפור על אהבה וחושך" (2002) ו"חרוזי החיים והמוות" (2007)*. כדי שהעדות על צמיחתה של אהבתו לשירה תהיה רצופה, יוצגו פרטיה לא על-פי מועדי הופעת ספריו אלה של עמוס עוז, אלא בהקבלה לביוגרפיה שלו.
אינטר טקסטואליות ברומנים של עמוס עוז. ספר חכם, מרתק, מעמיק, ומרחיב דעת הוא ספר מחקרה זה של אזולאי, הדן בתופעת האינטרטקסטואליות בכלל, ובאינטרטקסטואליות ברומנים של עמוס עוז בפרט ("מיכאל שלי", "לגעת במים לגעת ברוח", "קופסה שחורה", ו-"לדעת אישה") ,המקיימים דיאלוגים פוריים ויחסי גומלין, בין בגלוי ובין בנסתר, (על דרך החיבור וההעמקה או על דרך ההנגדה), בינם לבין טקסטים אחרים מתחום הספרות, השירה, ההגות, הפילוסופי, הפסיכולוגיה, המתמטיקה, מקורות מקראיים וחז"ל, ואפילו אמנות הציור.
יחסי אבות ובנים - הגרסה הראשונה, השינויים ומשמעותם
חסי אב ובנו: הבדלים בין גרסאות ומשמעותן
(המאמר נכתב לסמינר של פרופ' חיים באר בנושא "יחסי אבות ובנים", אוניברסיטת הנגב, 2003)
מבוא
ידעתי שאף אם אאזור אומץ ואפנה אליך, האקט הזה ישאב ממני את כל כוחותיי, ולא אהיה מסוגלת לומר אפילו דבר אחד קטן של טעם. אז הבטתי בך, בניסיון גמלוני להיראות פוטוגנית לנוכח הבזק "מצלמת הפפראצ'י"... וזה בסדר. גם בעתיד, באירועים דומים, לא אפנה כנראה
אפילו אני חילקתי לו מחמאות. אני אומר "אפילו אני" כי כל העולם כבר עשה את זה לפני. אני בהחלט אוהב חלק מספריו וגם אמרתי את זה בפומבי, אבל לפעמים אני עומד נדהם ולא רק לטובה. לעיתים אני מקבל "שוק" שמושיב אותי להגיב אישית, גם אם זה לא כל כך מקובל עלי."שעות אחדות לפני קבלת פרס נסיך ספרד לספרות, הציע עוז [עמוס] לארגן ביקורים של בני נוער ישראלים בערי ספרד, שבהם צמחה תרבות יהודית עשירה, כדי ללמדם שאירופה אינה רק [,,,] ר-ד-י-פ-ו-ת ו-ג-ר-ו-ש-י-ם" *נו באמת! אני מאמין שאפילו עמוס עוז למד פעם היסטוריה.
יצירה ביצירה עשויה, אינטרטקסטואליות ברומנים של עמוס עוז / אסתר אזולאי. הוצאת מכללת חמדת הדרום.
ספרך "סיפור על אהבה וחושך" לא כבש אותי בסערה אלא חלחל טיפין טיפין, אבל כשסיימתי לקראו עברתי מן המילה האחרונה היישר לראשונה ופתחתי בקריאה שנייה. הפעם הקודמת שעשיתי כך אירעה בילדותי ("נשים קטנות" מאת לואיזה מיי אלקוט). ספרים רבים נקראו על ידי יותר מפעם אחת, אך לא ברציפות.
עמוס עוז, פתאום בעומק היער (אגדה), כתר, ירושלים 2005, 105 עמ'.
עמוס עוז, פתאום בעומק היער (אגדה), כתר, ירושלים 2005, 105 עמ'. איור: ליאורה גרוסמן