ספרות עיון

דון יצחק חי בין השנים 1437-1508, שנים של שינויים תרבותיים, פוליטיים וכלכליים ושל תהפוכות דתיות – אלו השנים שנחשבות לסוף ימי הביניים ושל ניצוצות ראשונים של תחילת העת החדשה באירופה והתעוררות הרוח הביקורתית שהיא הביאה

הספר של מק'קאן כשמו כן הוא – מיועד בעיקר למי שכותב. סביר שלא יעניין את מי שהכתיבה אינה אחד מהעיסוקים שלו; אין כאן עלילה מורכבת או דמויות מעניינות, אין רומנטיקה או מתח. אך גם אין כאן פתרון קסם למי שמעוניין לכתוב.

את רציונל ספרה מסבירה ד"ר נעמה כרמי בשאיפה לשלב "בין ההיסטורי לרעיוני" בנקטה גישה עיונית "לנסות להבין מהי משמעות המושג "זכויות אדם", מהו הקשרו ההיסטורי והפילוסופי, כיצד הזכויות מאופיינות, במה מהן מאובחנות מזכויות אחרות וכן הלאה"

הספר "חילופי דורות בסיפורת הישראלית" מתרכז בהצטרפותה של משמרת הסופרים החמישית, משמרת "הגל הדיסטופי" (סופרי שני העשורים הראשונים של המאה ה-21), אל ארבע המשמרות של "דור המדינה" שכבר פעלו בסיפורת הישראלית משנת ייסוד המדינה ב-1948 ועד סיום המאה הקודמת

ההקלות שניתנו ברוסיה הצארית לסוחרים היהודים מבוכרה סייעו להתפשטות הדעה כי מצב היהודים בממלכה הרוסית טוב יותר ממצבם באמירות הבוכרית. כאשר כבש הצאר את מרכז אסיה בשנים 1884-1864 קידמו היהודים בברכה את בואם של הרוסים ואפילו סייעו להם

בהקדמת הספר כותב בועז ארד (מנהל מרכז איין ראנד ישראל) שבו מציגה איין ראנד, הסופרת והפילוסופית האמריקנית הידועה, יחד עם שלושה כותבים נוספים, תפיסה הפוכה לגישות הרווחות ביחס לקפיטליזם, תפיסה המנתצת רבים מן המיתוסים הקשורים בו.

בספר יש טענות ולא מעט דוגמאות, וגם כתיבה בלשון מעניינת לעיתים מתחכמת ולעיתים גם נוקבת אבל בשורה האחרונה מדובר בספר קטן וגם במידת תרומתו לדיון הציבורי בסוגיות הנדונות

ספרו של ההיסטוריון (ועמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים) הינו ספר ממוסמך ומפורט על הנכבה ושורדיה שנשארו במדינה, המשלב מחקר היסטורי פרטני עם סיפורים משפחתיים ו"זיכרונות מהבית ומהכפר שגדלתי בו" (עמ' 15), מג'ד אל כרום.

ספרו של אורנן הינו ספר חשוב, הגם שהמאמרים חוזרים על עצמם ורצוי היה לאחדם. הוא חשוב פוליטית לאומית באשר הוא לא רק מבקר את המציאות הפוליטית המעוותת בה אנו חיים, אלא גם מציע חלופה. קריאה לא משוחדת בו מעלה שלמעשה בפועל אין ישראל מדינה דמוקרטית כמו גם מדינת לאום

דומה שההיסטוריון אורי מילשטיין הינו ההיסטוריון הפורה ביותר החי כיום בישראל. רק על מלחמת העצמאות הוא הוציא כבר בשנת 1989 ארבעה כרכים, שיצאו שוב כעבור עשור, גם בעברית וגם באנגלית.

בעקבות מאמרו של יואב פלד "אזרחותם של מיעוטים בדמוקרטיה אתנית: אזרחים יהודים ברפובליקה הפולניה השנייה (1918-1939), אזרחים קתולים בצפון – אירלנד (1921- 1972) ואזרחים פלסטינים בישראל", מתוך (עורכים: ראיף זריק ואילן סבן): משפט, מיעט וסכסוך לאומי,2017, משפט, חברה ותרבות, סדרת ספרים של הפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן, אוניברסיטת ת"א.

רשימה זו היא סקירה ספרותית וסקירת אירועים והמאמר הראשון מוקדש לספרה של אביה אלף, עורכת דין ומרצה בתחום עברות הצווארון הלבן והלבנת הון באוניברסיטאות, מי שניהלה את המחלקה הכלכלית לטיפול בעברות צווארון לבן בפרקליטות המדינה, שבמסגרתה טיפלה גם בתיקו של אביגדור ליברמן.

הספרון הצנוע הזה שמתבסס על הרצאות וכתובים של הסופר מתחברים לפריטה על מיתרי קשיבות מוחלטת לדבריו הברורים של יוצר שמתחילת ביטוי עולמו הספרותי העשיר נחשף כסופר שבערוצו הוא מופיע כרועה מראה-דרך. אומנם איננו יחיד במאבק הנטוש לשפיות והתאוששות מאסון העולה עלינו כחשרת סופה מאיימת, אך הוא בולט בנאמנותו לתפישת עולמו העברי בן זמננו במלוא שיעור קומתו – ועל-כך אין לחלוק

דברי מבורך משליכים את השיח הפסיכואנליטי הלאקאניאני על כל הנקרה בדרכם, שבניתוח שיחני מפורק לגורמים – למעט שיח אחד: של מבורך עצמו

הגם חשיבות הספר מעצם שרטוטו מפה היסטוריוגרפית מחד, וחינוך להיסטוריה מאידך, אין הוא עדין עומד על מלוא בעיותיה של ישראל כמדינת לאום דמוקרטית כביכול, מה שיקשה ליישם את החינוך הדמוקרטי

זהו לוז משנתו של בובר, אותו ביקש להורות כל חייו - להגשים את הנצחיות בכאן ועכשיו של כל אדם ואדם. ואם יש איזשהו מסד לתיקון חברתי, כרוח תיקוני שבועות של ימים אלו, הריהו יימצא בפתיחת החלון אל הגותו של בובר, שמאפשרת לא רק יציאה אל דרך חדשה, אלא מאפשרת גם לרוח חדשה לחדור ולהעיר ולרענן את המחשבה הרדומה

הפרשה החלה בשנת 2009 עת תבע נורי אל עוקבי בעלות בבית המשפט המחוזי בבאר שבע על חלקות קרקע שבהן שכן כפרו, שבשנת 1951 התבקשו תושביו לפנותו מטעמי ביטחון (למספר חודשים) ולאחר מכן יוכלו לחזור אליו. הבטחת החזרתם מעולם לא קוימה ולכן כעבור עשרות שנים חזר נורי אל עוקבי מביתו בלוד לחורבות כפר ילדותו והקים אוהל על אדמותיו במסגרת מאבק מחאה, שהפך למאבק משפטי.

מעבר לזירות השונות, מתיימר תדמור להציג את שורשיו האינטלקטואלים של העימות הרעיוני בן הימין לשמאל , אך עושה זאת בקווי ניתוח עבים מדי, באשר אין מדובר בשני אשכולות רעיוניים מונוליטיים, מה גם שהוא טועה בזיהוי אידיאולוגי של המחשבה המדינית.

מקראה חובקת 15 מאמרים המחולקים ל: פתח דבר, רב שיח בעקבות ספריו האחרונים של חיים גנז: ציונות שוויונית ותיאוריה פוליטית לעם היהודי ומאמרים נוספים, בהם על האפרטהיד, דמוקרטיה אתנית, צדק וגם "העלמות המשפט וההיסטוריה בקביעת הבעלות על אדמות הנגב", שחשיבותו נעוצה באקטואלית חיינו המפריכה את היות ישראל דמוקרטיה-ליברלית, מה גם, שמעולם לא הייתה למרות חביבות המושג על השמאל הציוני בביקורתו את הימין על ההדרה והגזענות שלו.

מילכה בן-ארי התכוונה בספרה לחשוף את צדו הפרטי והתרבותי של המצביא אותו עטפה בחייו באהבה שלמה, על-סף הערצה הדדית שלא נגרע ממנה כחוט השערה לאחר מותו, ורק הלכה והתגברה עד פרוץ הווידוי הסוער והסוחף שלה.

מיכאל רז הנו חוקר פרטי, מי שהיה קצין חקירות במשטרה, שכבר הוציא שישה ספרים העוסקים בעוולות ובחפים מפשע המרצים או ריצו מאסר, ובראש ובראשונה בעמוס ברנס ז"ל, שלמענו לחם רבות. ואחד מספריו עוסק בהשפעתה ההרסנית של הקרינה האלקטרומגנטית

ספרו זה מוקדש בעיקרו לדוד בן גוריון ולהכנת הצבא למלחמה נגד מדינות ערב והפלסטינים בארץ, כמו גם לתפיסת הציונות האסטרטגית של דוד בן גוריון שמילשטיין סובר שהושפעה מזו של ז'בוטינסקי, עליו כתב את ספרו הקודם.

עם כל החשיבות לנאום הנשיא, חשיבות הספר מעוגנת במאמרו של הברמס. הוגה דעות שהמושגים "מרחב ציבורי" ו"פטריוטיזם חוקתי" מזוהים עמו, הינו הוגה מאתגר פוליטית כל מי שעוסק במחשבה מדינית ומשטרית של לישראל, באשר ישראל הינה אנומלית הן כמדינת לאום והן כדמוקרטיה ליברלית.

The year 2000 is over and the State of Israel finds itself at a period filled with social, technological and security changes whose end is unpredictable. For that reason it is especially interesting to see how a science fiction writer in 1950 predicted the appearance of Israel in the year 2000. How was he wrong, and how was he right?

זהו ספר יוצא דופן ושאפתני מאוד המורכב כלקסיקון אלפביתי העוסק בנושאים שונים המעסיקים את קרן רוסו, כגון בעירה ספונטנית, נשים שנשרפו עד אפר (למעט רגליהן), גשמי דם, השקפות מיסטיות שונות, כישוף וודו, כתות חשאיות, ביצות זרחניות, ניתוח מפורט של הסרט "הניבלונגים" של פריץ לאנג ועוד רבים אחרים.

בימים אלה יצא ספרו החדש ומרחיב הדעת של מר ברוך קפלינסקי הביוגרפיה של אברהם אבינו ותקופתו, בהוצאת החברה לחקר המקרא בישראל. המדובר בספר ענק שפורסם אי פעם על אברהם ותקופתו, למעלה מ-330 עמודים שבהם מסביר המחבר בצורה בהירה ומרשימה ביותר כל אספקט הקשור לחייו של אברהם אבינו העברי הראשון לתקופתו כפי שהם מוצגים במסורת ובמחקר התנ"ך הקלאסי.

הספר שליווה את חיי בשבוע האחרון, היה "קישורים – המדע החדש של רשתות" של אלברט לסלו ברבאשי, בהוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד. ברבאשי פרץ אל חיי בסערה של מי שמביא ביסוסים מחקריים ותיאוריות בדוקות, למפגש מרגש עם האינטואיציה הנשית שלי: הכל קשור להכל.

"האפרטהייד" מהלקסיקון הדרום האפריקאי חדר משיח השמאל הרדיקלי אל שיח השמאל הציוני המתאר באמצעותו את מערכות החוקים וההתנהלות השונה של המדינה למתנחלים לעומת הפלסטינים תושבי הרשות. המקראה אותה סוקרת עפרה ישועה ליית בבהירות ובתמציתיות תוך הבאת עקרי הדברים מעלה שיח מעניין, אליו גם מתחברת ישועה ליית, שהיא עצמה פעילה במסגרת פוליטית המצדדת ב"מדינה חילונית ודמוקרטית אחת".

תיאורטיזציה של המדינה הכושלת במישוג להבנת המזרח התיכון ותרומה לשיח ההסדר עם הפלסטינים: ביקורת על ספרם של קובי מיכאל ויואל גוז'נסקי: המרחב הערבי בנתיב הכישלון המדינתי: ספרם של החוקרים במכון למחקרי בטחון לאומי, קובי מיכאל ויואל גוז'ינסקי הוא ספר דק כרס אבל ענייני, בהיר, המסתמך על מקורות תאורטיים לא מועטים. הספר אולי נועד לקובעי מדיניות אבל הוא גם ספר אקדמאי לקהל הרחב היכול להיעזר גם בטבלאות המבהירות שבו.

עורכי הספר מקדימים ומציינים שמסוף שנת 2012 ולאורך שנת 2013 פעלה במכון ון ליר בירושלים קבוצת דיון ומחקר בין תחומית בשיתוף פעולה עם המרכז היהודי ערבי באוניברסיטת חיפה ועם דיראסאת, מרכז ערבי למשפט ולמדיניות, ששמה לעצמה למטרה לבחון את ההשלכות והתהליכים של הצעות החוק וחקיקה ביחס למערכת המשפט ולארגוני החברה האזרחית, שנתפסו כפוגעת במיוחד בציבור האזרחי הערבי בישראל.