תחבורה ציבורית

חלקים גדלים באוכלוסיה מגלים כי הזדמנויות התעסוקה והפרנסה הנתונות להם מצטמצמות, הם מתקשים להתקיים בכבוד ונדונים לבידוד חברתי. מצב זה הוא תוצאה של מציאות שבה שימושי הקרקע מפוזרים, שירותי התחבורה הציבורית מוגבלים, ועלותה של הניידות באמצעות התחבורה הפרטית עולה. בעשורים האחרונים עלו לסדר היום בעולם ובארץ נושאים שונים המשפיעים על התנועה והניידות הקרקעית, ובהם הסוגיה הסביבתית שהשפעתה נטמעה בחוקים, תקנות והוראות מנהל ציבורי. סוגיה שלא זכתה לתשומת לב מספקת היא מגבלות הניידות של חלקים גדולים באוכלוסיה בסביבה שבה רוב התנועה מבוצעת באמצעות כלי רכב פרטיים.

דעות קדומות ותיוג סטריאוטיפי מוטלים על קבוצות אוכלוסיה מוגדרות ואינם פוסחים על קבוצות המאופיינות בשימוש באמצעי תחבורה זהים. תיוג סטריאוטיפי מוטל בין השאר על בעלי כלי רכב מוגדרים, על משתמשים בתחבורה ציבורית, או על רוכבי אופניים. גידול הפופולאריות של רכיבת אופניים מגבש ומחזק דעות קדומות המיוחסות לציבור בעל מאפיינים מגוונים וממחיש הטיה של שיקול דעת ענייני הפוגעת במטרות ציבוריות משותפות.

תורכיה היא שיאנית השימוש בתחבורה ציבורית באירופה, וקרוב לחצי מסך כל הנסועה של אזרחי תורכיה נעשה באוטובוסים. חלק מהצלחת התחבורה הציבורית בתורכיה נזקף ל-"דולמוש" היעיל והצנוע. כמו ה-"דולמה" - המעדנים הממולאים בהם נודע המטבח התורכי, גם ה-"דולמוש" הוא מעדן תחבורה ממולא.על פי נתונים מעודכנים המפורסמים על ידי האיחוד האירופי, (נתוני שנת 2008), תורכיה היא המדינה האירופית בה השימוש בתחבורה הציבורית הוא הגבוה ביותר.

שירותי האוטובוסים בישראל נמצאים במגמת נסיגה מאז שנות השבעים של המאה העשרים. קשה לשנות מגמה זו כאשר מצפים ששירותים אלו יעמדו בתחרות מול אמצעים חלופיים כשידיהם קשורות.

ניתן להגדיר סובסידיה כ-"מס שלילי" המוחזר לאזרחים באמצעות הוזלת מצרכים או שירותים שמדיניות ציבורית חפצה בהוזלתם. כיצד קורה – בניגוד לעקרונות מיסוי סוציאליים - שסובסידיות לתחבורה ציבורית מיטיבות עם המבוססים ומפלות לרעה את חסרי האמצעים.

בשנת 1955, עשור אחרי מוראות מלחמת העולם השנייה, נאלצו השחורים בדמוקרטיה הגדולה בעולם להיאבק על זכויות אדם בסיסיות - שוויון זכויות, ומניעת הפלייה, קיפוח והשפלה בוטה בתחבורה הציבורית.

החברה בת ימינו ניידת ותלויה בתחבורה מנועית, הנדרשת לכל פרט על מנת לנהל חיים מספקים ולהיות מעורב בחיי חברה וקהילה. כאשר אנשים המורגלים לעשות שימוש תדיר ושגרתי ברכב פרטי נאלצים לוותר על הנהיגה עלולים להיווצר משברים המעידים על מקומו של הרכב בחיי האדם. אחד המצבים הטבעיים הטיפוסיים בהם נוצר משבר למורגלים במנעמי הנהיגה ברכב פרטי נובע מהכורח לוותר על האחיזה בהגה עקב זקנה. כאשר קשישים מוותרים על השימוש ברכב הם מפחיתים את הפעילות מחוץ לביתם, מאבדים חלק מעצמאותם וחלקם נכנסים לדיכאון, המשפיע לרעה על מצבם המנטלי.

כשנושא התחבורה במדינת ישראל עולה לדיונים בשיחות סלון, בבתי קפה או ברשתות חברתיות, הוא מלווה באורח תדיר בטרוניות וטענות למכביר - גודש תנועה, מחסור במקומות חניה, זיהום אוויר, תחבורה ציבורית ברמות של העולם השלישי, גרוטאות הנעות על הכבישים, נהגים עצבניים, תאונות דרכים, ועוד פגעים ורעות חולות הכרוכים בתחבורה.

משרד התחבורה בישראל, בגיבוי מומחים וארגוני איכות סביבה, הגיע למסקנה כי הרחבות והארכות של כבישים הן חלק ממרדף סיזיפי בעל תוחלת קצרה לשיפור התנועה והתחבורה המנועית ברחבי המדינה. על בסיס מסקנה זו גוברים הקולות הקוראים להסטת מרכז כובד ההשקעות והפיתוח של תשתיות התחבורה מכבישים לעידוד התחבורה הציבורית. הנימוקים מופיעים, בין השאר, בספר "בתנועה מתמדת, תחבורה בישראל - ביבשה, בים ובאוויר", המפורסם באתר משרד התחבורה. בפרק "עבר ועתיד" [1] המופיע בספר, נכתב, תחת הכותרת "העדפה לתחבורה ציבורית": "כמו בכל העולם, גם בישראל בעיית התחבורה העיקרית היא הגודש בכניסות לערים הגדולות ובמרכזן.

מידי שבוע, בוקר יום ראשון מעמיד למבחן את התחבורה הציבורית בישראל.

באחד המערכונים בתוכנית הסאטירה הותיקה "זהו זה" הוצג עובד חברת חשמל, הזוכה לחשמל חינם, יושב ביום קיץ חם בביתו לבוש בגדי חורף כשהמזגן פועל במלוא העוצמה. כאשר אורח שביקר אותו שאל: "אם כל כך קר לך, למה אינך סוגר את המזגן", הוא השיב: "למה לכבות את המזגן, אם אפשר להדליק תנור?" הסאטירה הציגה מצב מגוחך בו מי שנהנה ממשאב חינם ואינו עורך שיקול כלכלי נכון, יעדיף "לפתור" בעיה של בזבוז משאבים על ידי בזבוז נגדי. נדמה שמצב מטופש זה רווח ב-"כלכלת התחבורה".