ספרות אנגלית

האם מחזהו של שקספיר "הסוחר מוונציה" יכול להיחשב "קומדיה"? סוֹפו המר של הגיבור הראשי, מין "איוב" יהודי-איטלקי בן תקופת הרנסנס שאיבד את שלושת הדברים היקרים לו מכול (את בִּתו היחידה, את ממונו ואת דתו) אינו עולה לכאורה בקנה אחד עם תנאי-הסף של ז'נר הקומדיה

המוזה היא סיפור מתעתע הדן בשאלות רבות הנוגעות לעולם היצירה ולמקומן של נשים בעולם האומנות. אחת השאלות המרכזיות העולות מהטקסט היא עניין שכל יוצר עסוק בו בוודאי – מי מקבל את הקרדיט.

בשנת 1989 פרסם קן פולט את הספר "עמודי תבל" שסימן את הראשון בטרילוגיית קינסברידג'. השני "עולם ללא קץ" יוצא בסוף 2007, וכמעט שלושים שנה אחרי, 2017, הוא מפרסם את ספרו השלישי המסיים את הטרילוגיה "עמוד האש"

פרנז פורוטאן כותבת כתיבה נשית, על נשים, אל נשים (בפתח דבר יש הפנייה מיוחדת לנשים: אילו שוטטתן, חלפתן, הייתן, הצצתן). על נשים יהודיות ממחוזות שטרם הכרנו, נשים שמחויבות ללדת, אחרת הן לא נשים, שהן חייבות ללדת בנים זכרים אחרת אין בהן תועלת

"ארוחת ערב עם אדוארד" הוא ספר גסטרונומי לחובבי בישול משולב בספר הדרכה הכולל מתכונים לחיים. אדוארד הזין את איזבל לא רק באוכל אלא גם בשיחות מנפש אל נפש:

זהו ספר מרהיב, שלמרות איטיותו הוא סוחף בשל הכתיבה המהפנטת של זיידי סמית'. הוא עוסק ביחסי חברות, אימהות בנות, בנות ואבות, זיכרונות ותעתועי זיכרון, פמיניזם, גזענות, חברה מעמד ושינויים אישיים ובין אישיים, תוך שימוש במקצב הסווינג בצורת הכתיבה ובנושא הספר

איאן מקיואן כותב בספרו החדש, "קליפת אגוז" מתוך נקודת מבטו של עובר, זה אומר שהמרחב של הנרטיב הוא קלאוסטרופובי, מצומצם ודחוס

הספר המצוין והקטן הזה, שכתוב בגוף שלישי, עוסק בכוח (של המשטר הקומוניסטי ברוסיה, ובארנס לא מכנה את המשטר "משטר" או נ.ק.ו.ד, או קג"ב, אלא Power, P כאות גדולה בכל פעם שהוא מוזכר), באמנות ובהשפעה של זה על זה, גבולות האומץ ואולי הפחד, יושרה ומצפון. למעשה הוא עוסק בשלושה רגעים מהותיים בחייו של המלחין דמיטרי דמיטרייביץ שוסטקוביץ'.

ברומן השמיני שלו, לוקח אותנו לואי דה ברנייר, אל ימיה של מלחמת העולם הראשונה. הרומן נפתח ב 1902, עם מותה של המלכה, במסיבת גן שבה חוגגים שלוש משפחות את ההכתרה של אדוארד המלך (אדוארד השביעי), שתקופת מלוכתו נקראה "התקופה האדוארדית" –התקופה שבה מצד אחד התפתחה מערכת המעמדות אך מצד שני התפתחו הסוציאליזם ומעמד האישה ואופשרה זכות ההצבעה לאישה.

קסם בלתי מוסבר: על הרומן הפוליטי ביותר של דאגלס קנדי. מותחן הריגול הפילוסופי- פסיכולוגי-היסטורי של קנדי, "הרגע", שהוא הרומן הפוליטי ביותר שלו, מתרחש בין ארה"ב (ניו יורק, וויסקסט במיין ועוד כמה מקומות) לבין ברלין על כל שלביה: העיר לפני החומה, העיר בזמן הקמתה, העיר החצויה והעיר המשוחררת. קנדי בוחן את ההיסטוריה של העיר, המשתקפת במבניה וברחובותיה שעברו גלגולים ושינויים, כשם שהוא בודק את חייהם של גיבוריו, אז ועכשיו. העיר כאדם

קאזואו אישיגורו, יליד 1954, הוא סופר אנגלי ממוצא יפני, ספריו היו מועמדים לפרס מאן בוקר, אחד מהם – שארית היום – אף זכה בו ב-1989 ועובד לסרט. הוא עזב את יפן כשהיה בן שש אך רק שני ספריו הראשונים עוסקים ביפן. הספר הנוכחי הוא ספרו השביעי.

התחלתי לקרוא את "כיסא פנוי" של ג'יי-קיי רולינג בגרירת רגלים. אין לי חיבה מיוחדת לספרים היפר ריאליסטיים ועוד עבי כרך על עליבות החיים. הספר הזה הוא ניגודה של סדרת הארי פוטר וכנראה שרולינג נזקקה לעבור מקצה אחד לשני. תוך כדי קריאה גם אני עברתי מכאן לכאן ודעתי התהפכה. ניגודי מעמדות משוועים – עיירה מטופחת מול שיכונים מוזנחים ומעופשים, התעללות בילדים, גילוי עריות, התמכרות לסמים, מעשי אונס, תאונות, התאבדויות, יחסים מעוותים במשפחות מרעילות.

קן פולט, סופר וולשי, יליד 1949, ידוע ומוכר בספרי המתח המשובחים שלו, אני מניחה שרוב קוראיו מכירים את חוד המחט, הספר שעובד לסרט, כמו גם: שם הצופן: רבקה. אולם, לא חובבת ספרי מתח אנוכי והכרתי אותו דרך שני רומנים היסטוריים עברי כרס שכתב: עמודי תבל והמשכו – עולם ללא קץ, שעוסקים בבניית הקתדרלות בבריטניה של ימי הביניים. כתיבתו סוחפת, מלאת חום וחדורת היסטוריה. הקורא נשאב אל תוך הקונטקסט במהירות ומוצא עצמו חי בתקופה שהמספר הועיד לו. הפעם מוליך אותנו פולט אל המאה העשרים – המאה, היה מי שאמר, מלאת הדם.

תיעוד עצמי של חייו של פרנסיס סקוט פיצג'רלד הועלו לאחרונה לרשת על ידי אוניברסיטת דרום קרולינה. הסופר הקפיד לתעד את כל הפירסומים של כתביו, ההכנסות מהם ואירועים מרכזיים הקשורים אליהם בפנקס רשימות. הרישומים מלמדים כי סקוט פיצג'רלד הרוויח כ-2,000 דולרים מספרו גטסבי הגדול בשנה בו הוא פורסם, 1925. אולם בשנה לאחר מכן ההכנסות גדלו ל-16,666 דולרים הודות לזכויות הסרטה. הרשומות פורסמו לאור העלתו לאקרנים השנה של הסרט "גטסבי הגדול" בבימויו של באז לומן ובכיכובם של לאונרדו דיקפריו וקארי מאליגן.

חברים מוחלטים / ג'ון לה קארה. לפני יותר משלושים שנה התפרסם הספר "המרגל שחזר מן הכפור", לכאורה ספר ריגול אלא שהוא שינה את פני ספרות המתח והיה חווית קריאה מהממת למדי. ברור היה שהסופר יודע משהו אמיתי על הנעשה מאחורי הקלעים של עולם הריגול. הספר היה אנטי תזה לג'ימס בונד. לא גבר מצוחצח אלא איש אפרורי, לא גיבור גדול. הימים היו הרבה לפני נפילת חומת ברלין. הרע המוחלט היה מוכר והוא שכן מעבר לחומה במזרח ברלין. הספר היה סוג חדש של כתיבה על מלחמת מוחות.

עיאד אחתר הוא ממוצא פקיסטני החי באמריקה. הספר מתחיל בשנת 1990 כשחיאת עושה את האסור. במגרש פוטבול הוא אוכל לראשונה נקניקיה מבשר חזיר, האצטדיון אינו מתמוטט והשמים אינם נופלים. חיאת לומד באוניברסיטה קורס על תולדות האסלאם המועבר דווקא על ידי פרופסור אדלסטיין. חיאת כבר איננו ילד, את מלחמתו באמונה עזב מאחוריו. הוא אפילו מוכן כבר להתאהב בסטודנטית יהודיה, לבנה.

את ספריו הקודמים של פט קונרוי לא קראתי. אני מכיר רק את הסרט שנעשה לפי ספרו "נסיך הגאות והשפל". סרט שאני לא זוכר לטובה, מה שאיננו אומר כלום על יכולת הכתיבה שלו. הספר מתחיל ב16 ליוני 1969, כשנער שעדיין אין לנו שום מושג מיהו מתאר בשפה גבוהה, כמעט שירית, את יופייה של העיר צ'רלסטון. הפתיחה מכניעה אותך לצלול לעומק 600 עמודיו של ספר. 1969 השנה בה החלו להיאבק על שוויון חברתי באמריקה. ה16 ביוני הוא תאריך מוכר וחשוב בעולם הספרות.

את ספרו הקודם של רנקין "חבלים וצלבים" שתורגם לעברית לא קראתי. כך שהמפגש עם מפקח ג'ון ריבוס הוא חדש עבורי. ריבוס איננו שונה מכמה חוקרי משטרה, גיבורי ספרות, שהם קצת עייפים מדי, שחוקים מהעבודה, שותים יותר מדי, בודדים אך נחושים בדעתם לפצח פרשיות. רוב ספרי המתח בנויים במתכונת שבה מתגלה גופה, החוקר נכנס לפעולה, נלחם את מלחמתו ומנצח. כאן הסיפור הרבה יותר מורכב. לוקח כמה וכמה עמודים כדי להיכנס לרוחו המיוחדת של הספר. מפקח בילוש ריבוס עובד בתחנת משטרה די נידחת באדינבורו.

השפעה הוא הספר האחרון שכתבה ג'יין אוסטין. כמו בכל ספריה למרות נבוכות הלב הרומנטי הדמויות חצובות וברורות. שלמות. חיי המעמד הבינוני הגבוה, הסנובי, שמעניין אותה אף פעם אינו משעמם גם בקריאות חוזרות. בכל ספר היא מוצאת דרך לאפיין תכונות אופי וחיים שונים. גם כאן כל ברור ומסובך בו בזמן. הגיבורים נוגעים בנו וגורמים לנו לרצות שהטעויות ייפתרו, שימצאו כבר אחד את השניה.ג'יין אוסטין חייתה בתקופה מרתקת מאוד. באנגליה התחוללה המהפכה התעשייתית באירופה מלחמות נפוליון.

דייב גרני בלש מהולל ממשטרת ניו יורק פרש לגמלאות בגיל ארבעים ושבע. חי בבית כפרי אותו שיפץ עם אשתו. את ימיו הוא מבלה בעיבוד תמונות של רוצחים שתפס. הוא מנסה לגלות בהן את המאפיין. את התלישות במבט. את הנקודה הריקה באישון העין. סוג של אמנות חדישה.הוא ואשתו. מערכת יחסים לא ברורה. איזו איבה, ריחוק או שניהם. קייל בנו איננו גר בבית. סוף הקיץ. הוא צריך לזכור להתקשר אתו. היא עסוקה בגננות ובתחזוקת הבית. הוא יושב בחדר העבודה או בחצר המרוצפת וסופג קרני שמש אחרונות לעונה.

יש ספרים המגיעים אלי במקרה. לא ראיתי אותם בחנות, או שלא משכו תשומת לב ואז מישהי מידידי המליצה והשאילה לקריאה. לא שמעתי את שמו יוג'ינידס למרות שזה אינו ספרו הראשון המתורגם לעברית. לא ייקח זמן ונגלה שעלילת הנישואים הוא ספר ג'ין אוסטיני המתרחש בימינו. אישה המתאהבת בגבר הלא נכון לה ומזניחה את זה המתאים לה יותר. יש לי חיבה נתונה מראש לספרים הנסמכים בדרך זאת או אחרת על ספרים אחרים. ספר שמתחיל ברשימת ספרים על מדף של צעירה נראה לי כסוג של הבטחה בתקווה שתתממש.

אדמונד דה ואל, אמן קרמיקה אנגלי, הגיע אל דודו של אביו שחי ביפן. בביתו של הדוד הוא ראה אוסף של 264 פסלונים מיניאטוריים הנקראים נֶצְקֶה. הסתבר לו שהאוסף אמנם מקורו ביפן, אבל הוא נדד בעולם עם בני משפחתו, הגיע לצרפת, לאוסטריה, לאנגליה, ואז חזר ליפן. דה ואל הוא נצר למשפחה יהודית ענפה – משפחת אפרוסי, שהחלה לצבור את הונה באודסה במסחר תבואות. בניה התפזרו בארצות שונות והיו לבנקאים עשירים. סבתו אליזבת היתה בת למשפחת אפרוסי.

אינני יודע אם אלו היו האנגלים שאמרו שפריס היא עיר נפלאה רק חבל שיש בה צרפתים. אמירה שנולדה לפני עידנים כשהצרפתים אכן היו גאוותניים ומתנשאים, לא דיברו אנגלית, גם אם ידעו את השפה, ושנאו את התיירים, למרות שהתפרנסה ממנה והם הוציאו את שמעה בעולם. כעת יצא לאור "הפריזאים." סופר אנגלי המקיף את פריס מצדדיה השונים היסטוריה של האנשים החשובים והפחות מוכרים, נדמה לי שאין עןד עיר שהייה טוריה שלה רצופה בכל כך הרבה דמויות מוכרות ומסקרנות.

אני זוכר את הוצאתו לאור הראשונה של הספר הזה. ספר במתכונת כיס קטנה, עטיפה צהובה כתומה. אינני זוכר כבר אם הייתה ציפור עם נוצות צבעוניות או סתם נוצות כעיטור לעטיפה. כבר בקריאה הראשונה התפעלתי מאוד. מהשפה, מיכולת תיאור הצבע והמרקמים, והסיפור. כמובן הסיפור. ג'ין ריס עשתה מעשה ספרותי יוצא דופן. היא אמצה לה דמות ספרותית מהספר ג'יין אייר, ספר מאוד פופולארי. היא השתמשה בדמות משנית, חידתית ונתנה לה ביוגרפיה משלה. שינתה שמות ונתנה לה משפחה יוצאת דופן.

אינני ידע אם בשנים החשובות שלו גראהם גרין היה סופר נקרא דיו בארץ. דומני שרק "מסעותיי עם דודתי" הקל והמבדר יותר הצליח לגעת בציבור הרחב. באנגליה ואחר כך בעולם הוא נחשב לסופר חשוב. המעניין בכתיבתו היא העובדה שלמרות עומקי מחשבה שהגיע אליהם ברוב ספריו, הוא הצליח להיות פופולארי כי הספרים נשענו בדרכם על סוגת ספרי מתח.

את המיתוס גרייבס מתחיל לחקור דרך השפה הוולשית העתיקה בת המאה האחת עשרה. קיימות שתי לשונות, הוא אומר, לשון האינטואיציה העתיקה של השירה והאחרת לשון הפרוזה השכלית. המיתוס והדת לבושות בלשון השירה, המדע הפילוסופיה והמוסר בפרוזה. כל השירה העתיקה והמיתוסים לדעתו מופנים אל האלה הלבנה.

לא מזמן יצא לאור הספר "האמן" של קולם טויבין האירי (איך מבטים את שמו בכלל?) ספר על חייו של הסופר הנרי ג´יימס. ספר שגילה סופר מעניין שאהבתי מאוד. כעת יצא לאור ספר חדש שלו. אמהות ובנים. הפעם סיפורים קצרים. תשעה סיפורים ליתר דיוק.

יצירה "לוליטה" מאת ולדימיר נבוקוב היא מציוני הדרך בחיי כקוראת ספרות. אמנם העלילה פורשת סיפור אהבה פדופילי, אולם הגבולות בין יצירת אמנות למציאות ברורים מאוד בעיניי.

המלאך סיימון טמפלר "הבוקניר העליז", "רובין הוד של המאה העשרים" אחת הדמויות המפורסמות ביותר של הספרות הפופולארית מלאו בימים אלו שמונים שנה מאז פרסום הספר הראשון עליו ב-1928 .ולרגל חגיגות השמונים להלן כתבה על סדרת המלאך של לסלי צ'רטריס שהפכה לסדרת טלוויזיה בכיכובו של רוג'ר מור אחת הסדרות המפורסמות המצליחות והזכורות ביותר של כל הזמנים וברוב העולם כולל בישראל שבה זכה רוג'ר מור לקבלת הפנים הסוערת ביותר שלה זכה אי פעם שחקן טלוויזיה שביקר כאן.כל מי שאינו מכיר את המלאך כמוהו כמי שלא שמע על רובין הוד (ההקדמה לספרי המלאך בהוצאת "מצפן") לשודד העליז "רובין הוד של המאה העשרים", "המלאך" סיימון טמפלר מלאו

שירת יורד הים הישיש / סמואל טיילור קולרידג'. מאנגלית: רות בלומרט. הוצאת קשב לשירה.