בית האמנים בתל אביב

גוף עבודות זה של טובה פסח מחייה ומאפשר התחברות למעמקים ארכיטיפים של דמות האישה הפראית הקוסמת המכשפה. לעוצמת האישיות הנשית, לראשית היותנו, לקשב לקול האינסטינקטים הפנימיים, לכוחנו הטבעי וליצר המיני החייתי במובן הפראי והטוב.

תערוכה זו מאפשרת מעקב כרונולוגי אחר התפתחות יצירתה של רחל אלקלעי, תוך שימת דגש אודות פרקים מרכזיים, ובהקשר להשפעות שונות, פנים וחוץ אמנותיות. קשרים ביוגרפים, חברתיים, ספרותיים ואחרים. המאגדים לעשייה אינדיבידואליסטית המיוחדת לה, כציירת וסופרת הפועלת בזירה המקומית ומחוצה לה.

לא קשה לזהות בעבודותיה של דורית את הזיקה לזן בודהיזם ולכתב היפני המסורתי, בו הדיוק והאותנטיות הם מרכיבים חשובים ביצירה, כמו גם המודעות לכך שדברים משתנים ללא הרף ואי הידיעה היא חלק מהחיים. בתהליך היצירה של ציור נוצר דיאלוג פנימי בין המודע והתת מודע, כשלכל רגש וחוויה נפשית יש מקום על הקנבס – דבר לא מצונזר והמקרי הופך לנכון ומדויק בתחושה כמעט מיסטית.

רשב"ם פרופ עובדת בשמן ואקריליק, לצד טכניקות של מונוטייפים וחריטה בעפרון חשמלי, הפוצע את מצע העץ, חורט בו ומותיר בו חותם רישומי וקווי קונטור מהירים, אקספרסיביים. פלטת הצבע בעיקרה נבנית מצמצום מונוכרומאטי. פשטות המצע וצבעו הטבעי של העץ נותרים גלויים.

בתערוכה מציגה ממיט וורקה סדרת ציור חדשה בה היא מציירת את הפינות השכוחות ברחובות העיר, מראה שכונות תל אביביות בהם היא חולפת מידי יום ביומו, חלק משגרת יומה ואותן היא בוחרת לצייר כשהן נטולות אדם. לסדרה זו שלה, מאפיינים של ציור נאיבי, אולם מהר מאד, אלמנטים כמו פחי אשפה גדולים אותם היא מציירת באותה שימת לב כמו את הבתים סביב, מאלצים את הצופה לראות את הביקורת המוטמעת בציור ה"כאילו" עירוני-פסטוראלי .

האווירה הכללית המועברת מהציורים גם היא קודרת, אימתנית. מתוארות בה סצנות אלימות ומאיימות בהן דמויות נשים וגברים נמצאות בקונפליקט תמידי, הם מתוארים במצבי קיצון, אחוזי אקדחים, מדממים או פצועים.

עבודותיה של לידה שרת מסד פועלות במדורג, כדי לעמוד על טיבן יש להתבונן בהן לאורך זמן, להתרכז ברבדים ולחוות תהליך שעוברות היצירות על מורכבותן וחומריותן. שרת מסד עוסקת בחלודה וביחסי זמן חומר והמשמעות המושגית שלהם.

טליה ימיני קיבלה לפני מספר שנים מאביה ערימת מפות ניווט ימי ואיתן החלה לעבוד. ימיני מציירת בעיקר בצבע שחור עימו היא מוחקת חלק מהיבשות והימים שעל המפה המקורית ויוצרת בעזרתו יבשות חדשות.

רונית אדם היא אמנית המתאפיינת באופן מובהק בחקירה של גבולות החומר. האבן מהווה עבורה כלי משחק, בהפיכתה את החומר לייצוגים של חומרים אחרים, כמו- נייר, בד, עור, יוטה, קרטון ועוד. שינוי מאסת האבן על ידה, מאפשר משחק בטקסטורות של חומר ויצירת מדיום חומרי חדש. בתערוכה זו נבחנות הגבולות וההיררכיות החומריות מחדש, והגבול בין החומר לבין מחוזות חדשים שאינם מצייתים לעבודת האמן המסורתית באבן, נפרץ.

גלאטיה-אזולאי, ארכיטקט, מהנדס ואמן בוגר בצלאל, בחר להתייחס לחתך המבנה הייחודי של הגלריה כנקודת המוצא ליצירה, ובעיקר לאלומת האור הטבעי השוטפת אותו דרך "סטריפ" חלונות גבוהים הממוקמים בסמוך לתקרת החלל המשופעת. בית האמנים ע"ש זריצקי, תל אביב.

תערוכה זו הינה פרק נוסף ביצירתה של תמר שפר העוסקת בנוף האורבני כאספקלריה של החוויה האנושית העכשווית. הנופים בעבודותיה אינם מתארים מקום ממשי אלא פורשים "סביבה מנטאלית" המשקפת במבניות ובארכיטקטורה שלה את המרחב הכאוטי, המרושת, הטכנולוגי, ההיברידי ומוצף הדימויים בו אנחנו חיים. פתיחה: יום חמישי, 26.2.2015, בשעה 19:00, בית האמנים, תל אביב

בצעירותה שיחקה איליין (זלר) הוזמן על בימות ברודווי, אוף-ברודווי ותיאטראות אחרים בארה"ב. היא עלתה ארצה בשנות ה 60, עבדה בתיאטרון חיפה במשך מספר שנים, הופיעה תחת שרביטם של יוסף מילוא ובמאים אחרים, ב"מעגל הגיר הקווקזי״, ״המשפט", "הפשפש",שלמה המלך" וכמה מחזות ישראליים קצרים.

מרסלו פישמן בתערוכה חדשה -'תנועה ורוח'
Marcelo Fiszman, new exhibition- 'movement and spirit'
בית האמנים ע"ש זריצקי, תל אביב
21.2.2015 - 29.1.2015
אוצר: אריה ברקוביץ

בתערוכת היחיד הראשונה שלה, תציג רותם רייצ׳ל חן, 27, בוגרת המחלקה לצילום באקדמיה לאמנות עיצוב, בצלאל, מקבץ תצלומים הנע בין צילומי אופנה, לצילומי טבע דומם, תוך טשטוש הגבולות ביניהם פתיחה: חמישי, 4.12.2014, בשעה 19:30 התערוכה תוצג עד 27.12.2014 בית האמנים, תל אביב

סידרת עבודותיה של עמית רונן, ציורי שמן על בד, המוצגת בתערוכתה 'הכל תלוי', צוירה על ידה בשנים 2012-2014. בסדרה זו, העוסקת בבגד ככסות ודימוי, מטשטשת רונן את גבולות הבגד ומטמיעה אותו בנוף הציור. תערוכתה החדשה, 'הכל תלוי', המוצגת לאחר 21 שנות שתיקה רצופות, בהן נמנעה מלהציג את עבודותיה, תיפתח בבית האמנים ע"ש זריצקי, ביום חמישי, 11.9.14, שעה 19:30 ותוצג עד 6.10.14.

סדרת הפורטרטים המוצגים בתערוכה הם חלק מתוך פרויקט של האמנית אורה סרי שחקרה עבודות של אמנים בהם כריס אופילי, המצליחים להרכיב תמונה הנראית שלמה למרחוק, אולם במבט מקרוב, מתגלות פיסות קטנות ועמלנות רבה המרכיבה את היצירה השלמה. סדרת העבודות המוצגת של סרי עשויה בטכניקה מעורבת של פיסול, הדבקה ותפירה בבד לצד רישום וציור.

בתערוכת היחיד הראשונה של מיכאל פאוסט, מציג האמן סדרת עבודות שצוירו בשנה האחרונה בסטודיו שלו אשר בקריית המלאכה. במהלך השנה האחרונה מתרחש שינוי בדרך ציור הנוף האורבאני של פאוסט, את הייצוג הנטורליסטי והנאמן למציאות מחליפות צורות גיאומטרית, כתמים מופשטים, משיכות מכחול פרועות וראשוניות יותר ומרקמי צבע דשן.

תערוכת ציורים לזכר בעלה המנוח. אסטטיקה צורנית ייחודית עולה מציוריה של רות כרמי בדרך של כיסוי וגילוי. סימפוניות חזותיות בלבן, תכול, כחול ואפור עם נגיעות של אדום וצהוב אוכרה, מתנגנת בוריאציות עקביות לעיני המתבונן. האפור מרגיע, ממזג ניגודים, מסתיר מאחוריו את סערות הצבע והרגש ומועלה בשלל ואריאציות. העושר הצבעוני שאפיין אותן בתחילת הדרך נעלם ופינה מקומו לאיפוק צורני וכרומטי. הרקעים עם הטקסטים המודפסים מציצים מבעד לשכבות העליונות ומעשירים את האיכות המירקמית של העבודות.

עין השַׁחֲרוּר - ישראלה הרגיל, גבי קריכלי, הילה בן ארי, אוריאל מירון, רענן חרל"פ, יעקב קאופמן, יאן טיכי, טליה קינן, תמר שפר. אוצרת: אירנה גורדון. התערוכה מביאה מיצירותיהם של תשעה אמנים. אלו עוסקים במתח שבמעבר מאובייקט למשטח, ממרחב של התרחשות לדימוי, מממשות לייצוג – ולהפך. יצירתם מושתתת במידה רבה על חקירת תהליכי הרכבה ופירוק של דימויים, של חפצים מצויים ושל מרחבים ומבנים מעשה ידי אדם ומעשה ידי הטבע. עבודותיהם מתחקות אחר רגע ההשתנות ובוחנות את שבריריות המעבר מממד אחד לממד אחר. אל תוך תהליכים אלו נשזרים נרטיבים ביוגרפיים או בדויים, מרומזים או גלויים, העוסקים במציאות העכשווית ובאופייה הפרגמנטרי המהתל והחמקני.

דיקלה יובל, מציגה בתערוכת היחיד הראשונה שלה, ציורי שמן על בד בפורמטים קטנים מהשנים האחרונות. דימויי הנוף, נטול האדם הדומיננטיים בעבודותיה, עוברים מטמורפוזה מנוף אורבני מוכר, לקומפוזיציות מונו כרומטיות, המתחברות יחד לכדי דימוי כמעט מופשט. המרחב הציורי הנגלה אל הצופה, כמו מבעד לחלון, מזמן חוויית דואליות הרמונית בין ניכור ומסתורין, לבין תחושת אינטימיות של הביתי והיום יומי.