אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לא לאנשי הקונכיות


מבט ראשון מגלה מיבנה ארוך וסתמי. רק כשעוקף המבקראת שיח הקנה העבות וצועד בשביל הקטן ,מתגלה הבית במלוא הדרו. בעז ונעמי ניקריטיןבנו את ביתם החדש בתוך לול תרנגולות. זמן קצר, השקעה כספיתמינימלית והרבה יצירתיות הושקעו במהשהפך ממבנה חקלאי עזוב לבית חלומות. שנים רבות חי הזוג ניקריטין הוא ,50 ,מוסיקאי המתמחה במוסיקת עולם, היא, 40, בשלנית אוכל ייחודי.עם שלושת הבנים, בדרום הישראלי הרחוק. אהבת המדבר המפעמת פינתה מקומה לצורך האמיתי בבתי ספר המתאימים לרוח המשפחה. כיוון שאחד כזה אותר בבית אורן, החליטו השניים לעבור צפונה ולקבוע משכנם במושב ממושבי חוף הכרמל. "התחלנו לשוטט רגלית באזור" מספרת נעמי, "ומצאנו כאן פינה מדהימה.

מצד אחד וים מצד שני, כשביניהם מרחב פתוח לגמרי שהזכיר לי את סיני, את המדבר. כשנתקלנו בלול הריק, הצופה אל המרחב הזה, החלטנו שזה יהיה ביתנו." בשלב ראשון חולק המיבנה הנטוש (בהסכמת בעליו, כמובן) לשלושה חלקים: בית, מחסן, וחלק שלישי שהפך גן ילדים. בתוך חודשיים ו- 70,000 שקלים בלבד,הפך לול התרנגולות למעון משפחתי חמים הכולל סלון רחב ידיים, מטבח פתוח, פינת אוכל גדולה, שלושה חדרי שינה וחדרי מקלחת ושירותים. היישר מהפח נעמי: "הבית דרש השקעה מינימלית כיוון שכמעט כולו ממוחזר. קנינו מעט מאוד דבריםוהשתמשנו בעיקרבכל אותם אוצרות שמצאנו במהלך "סיורי הצייד" אליהם יצאנו. אנשים שמבקשים להתחדש זורקים דברים מצוינים ממש. אנחנו אספנו אותם אלינו (בין אם היה זה כיור למטבח, מדף עץ או חלון עם פרופיל בלגי עתיק מברזל שמצאנו בואדי ניסנס), ניקינו, שיפצנו מעט והפכנו כל אחד מהדבריםלחלק בלתי נפרד מן הבית.

במקביל ל"מסעות החיפוש" גם הפצנו את השמועה ושמחנו לגלות שהמון אנשים רוצים להיפטר מדברים מדהימים ששימשו היטב את תהליך ורוח הבנייה." קירות עגולים ותקרת-שמיים כיוון שמדובר במבנה קיים נהנו נעמי ובעז מן העובדה כי לא נדרשו לבנות בית מן הבסיס. הלול הישן כלל קירות רשת, גג משופע וריצפה. את התהליך כולו ליווה בנאי מקצועי מכפר שכן וגם ארכיטקט שהקפיד על פתרונות בנייה מקצועיים. "הרעיון היה" אומרת נעמי ששימשה כמעצבת הפנים, "לצפות את התקרה, להציב קודם את החלונות ואז, מסביב לחלונות, על פי גודלם וצורתם,להקים את קירות הבית." את הגג ציפה הזוג בשכבה מבודדת ומתחתיה לוחות עץ גדולים בצבע תכלת, הוא צבע השמיים. כך נוצר מיבנה משולש וגבוה מאוד היוצר חלל נרחב. את החלונות הענקיים (שמצאו וקיבלו, כאמור) מיקמו בתוך קירות הרשת ועל פיהם ניבנו הקירות. "הקירות עגולים ולא צבועים " אומרת נעמי "הם לא עשויים חלילה, מלבנים או גבס, אלא מחומרים שלא מבודדים אותנו לחלוטין מן הסביבה. בנינו אותם בעזרת תומכי עץ המאפשרים מיבנה עגול, קלקר לבידוד, שני סוגי רשתות ועליהם טיח טבעי עשוי חול ודבק היוצר את הצבע החום - בהיר השולט בבית." בתוך הבית יש רק קיר אחד, קעור, המפריד בין החלל הגדול לשלושת חדרי השינה המחוברים אף הם ביניהם. מכל חדר ניתן לצאת דרך פתח שנקרע בקיר אל החלל המשותף, כך נוצר בית שהוא יחידה אחת לא מנוכרת, אך רבת חללים. מעניין היה לגלות כי למרות העובדה שבבית מבלים גם ילדים קטנים לא נראית על הקיר ולו טביעת אצבע אחת."זה היופי של הציפוי הזה" אומרת נעמי "בניגוד לסיד או צבע – לכלוך פשוטלא נדבק." ריצפת הלול המקורית הפכה בעזרת מכשיר הנקרא "הליקופטר" לריצפת בטון מלוטשת. הבטון שעורב בחמרה יוצר משטחחלק, קריר וקל במיוחד לניקוי. הצבע אף הוא צבע האדמה. רואים שקוף.. במהלך ביקורי בבית הוקסמתי משני דברים:

למרות הגשם שזעף בחוץ היה המקום חמים ונעים והפיץ ריחות עץ שהתפצפץ לו בעליזות בקמין הביתי הניצב במרכז החלל הגדול. על גופי הרועד, שהלך והתחמם במהירות, הבנתי כי השאלה "עד כמה מבודד יכול להיות בית שניבנה בלול?" מיותרת לחלוטין. לא הופתעתי לגלות כי בשל המיקום הגבוה לא נזקקת המשפחה לשירותי מזגן. תוך דקות גם שמתי לב כי מכל מקום, מכל פינה, פורץ לו הטבע המיוער, הסוער, אל תוך הבית, דרך החלונות השקופים. בפליאה מסוימת ציינתי לעצמי כי אין כלל רשתות בבית הזה, אף לא תריס אחד וגם לא וילונות. "כן" חייכה נעמי בהבנה "לא רצינו לסגור את עצמנו מכל מה שקורה בחוץ. וילון הוא דבר מרחיק, תריס מנתק." "הטריפ של הבית הזה" אומר בעז "הן הסערות. מכל אחד מחלונות הבית הרבים רואים זווית אחרת של הסערה." -ומה בבוקר? שאלתי,השמש לא מעירה אתכם בשעות מוקדמות במיוחד? "אנחנו קמים תמיד עם הזריחה" ענו השניים. "זה הפינוק שלנו. כיוון שבבית אין שעון (וגם לא רדיו, עיתונים או טלביזיה) אנחנו חיים על פי שעון הטבעי." "כמו תרנגולות.." חשבתי לעצמיכשהסתבר לי כי לא נדיר למצוא את אם - המשפחה במיטה גם בשבע בערב, רק כדי להתעורר למחרת שוב, עם הזריחה. דלתות סיני רק לקראת סוף הביקור שמתי לב שגם דלתות הן לא נושא חשוב בבית הזה. זו שבכניסה היא דלת זכוכית ענקית מחולקת לשלושה חלקים דרכה יכול כל מבקר לראות בדיוק מה קורה בבית. בחדרו של הבן המתבגר (שדרש אחת כזו) הותקנה "דלת סיני" עשויה מסגרת עץ ומילוי קש שאינה מגיעה עד לתקרה, כאלה הן גם דלתות המקלחת והשירותים.

"יש לי בעיה עם דלתות" מודה נעמי "כמה שפחות ככה יותר טוב." לא לאנשי הקונכיות מן החלונות השקופים,היעדר הדלתותוהחלל הפתוח קל להבין כי פרטיות היא לא עניין גדול בבית ניקריטין. "כשאנחנו רוצים פרטיות" אומרת נעמי "אנחנו הולכים לעץ החרוב הקרוב." אילו חסרונות יש לבית? "אין" היא עונה בפשטות "מצד שניברור כי בית כזה לא מיועד לאנשי הקונכיות.מי שרוצה להסתגר, לא לראות ולא להראות, פשוט לא יכול ליהנות מחיים שכאלה. אנחנו השתמשנו מיבנה קיים, מיחזרנו חומרי בניה, בזבזנו מעט מאוד כסף כדי לחיותיחד, קרוב אחד לשני ולטבע. הבית הזה נועד ליהנות מיתרונות המחסה אבל להרגיש, לראות, להיות מחוברלכל מה שקורה בחוץ. אוהל משודרג לאנשים שרוצים לחיות פתוח, קרוב לאמא אדמה"

מחבר:טלי חרותי סובר

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת טלי חרותי סובר

.