לאן נעלמו עשרת השבטים? אפגניסטן ומסורות השבטים האובדים

המסורות בעל-פה ובכתב על תולדותיו של העם האפגאני, המכנה את עצמו 'בניישראיל', הם שילוב של אגדה ומציאות. לדבריהם, הם הוגלועל-ידי בוכטו-נ-נאצר (נבוכדנאצר). הם מגיעים למסופוטמיה ומשם הם חודריםלפרס ולאחר מכן אל חבל הגור שבמערב אפגניסטן. בסביבות המאה השלוש-עשרה(הכיבוש המונגולי) הם נעים לכיוון דרום-מזרחומגיעיםלאזור הרי סולימאן הסמוך למעבר חיבר, שחיבר את אפגניסטן עם הודו(כיום עלגבול פאקיסתאן). לדברי אותה מסורת, אביהם הקדום הוא קיש. לבנו המלך שאול,מכונה 'מאליכ טוואלוט' (מלך משכמו ומעלה), היו שני בנים - ברכיהוירמיה.אמותיהם היו משבט לוי.לברכיה נולד בן בשם אסף ולירמיה נולד בנו אפגנה, שעל שמו נקרא העםהאפגאני. בהגיעם לארצם החדשה הם נודעו כשכירי - חרב לכל המרבהבמחיר. אומץ ליבם וקשיחותם היו לשם דבר בכל הזמנים.

א. השבטים האובדים במקורות ישראל – אגדה ומציאות

המונח'עשרת השבטים האובדים' או באנגלית: thelost tribes הואכינוי לשבטי ישראל שנפרדו מיהודה בשנת 930 לפני הספירה והוגלו על ידישלמנאסר מלך אשור בשנת 720 לפני הספירה. מאז הגלייתם לא נודע עליהם דברוהם הפכו מקור לא אכזב לאגדות, לוויכוחים אתנולוגיים ותיאולוגיים ובימינולתוכניות טלוויזיה ורדיו סנסציוניות.

סיפורהגלייתם של שבטי ישראל מובא בספר מלכים ובספר דברי הימים. מצאנו במלכים ביז:ו:

בדבריהימים א, ה:כו, נאמר:

החוקרים מזר ומלמט וכן אופנהיים ונוימאן מיקמו אתגוזן בממלכת ארם בצפון מערב מסופוטמיה על שפתו הדרומית של נהר חבור (כיוםתל ח'אלאף). בתעודות אשוריות מראשית המאה התשיעית לפני הספירה מוזכרת גוזןוגורלה המר ונזכרים כמה שמות עבריים, שלדעת החוקרים הם הגולים.

לפיהאגדה הם יושבים 'מעבר לנהר סמבטיון', אותו נהר מופלא הנזכר במדרשובתלמוד: "מושך אבנים כל ימות השבוע ובשבת הוא נח" [1].במדרשים השונים מתייחסים לגלות עשרת השבטים:

"ולא נשתייר מישראל היושבים בשומרון אלא אחד משמונה"(סדר עולם)

"להיכן הגלה סנחריב עשרת השבטים? מר זוטרא אמר:לאפריקי; רב חנינא אמר: להרי סלוג" (סנהדרין, צד, א).

"אמר ר' יהודה בר' סימון: לא למקום שגלו עשרת השבטיםגלה שבט יהודה ובנימין. עשרת השבטים גלו לפנים נהר סמבטיון, שבט יהודהובנימין מפוזרים בכל הארצות" (בראשית רבא, עג).

"אמרו בשם רב שמואל בר נחמן: לשלוש גלויות גלוישראל, אחת לפנים מנהר סמבטיון ואחת לדפני של אנטוכיא ואחת שירד עליהםהענן וכיסה אותם" (ירושלמי, סנהדרין יא).

"עשרת השבטים אינם עתידין לחזור, שנאמר: 'וישלכם אלארץ אחרת כיום הזה' (דברים כט, כז) – מה היום הולך ואינו חוזר, אף הםהולכין ואינם חוזרין – דברי ר' עקיבא. ר' אליעזר אומר: 'כיום הזה' – מהיום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים אפלה שלהם עתידה להאיר להם" (סנהדריןקי,ב; ילקוט שמעוני דברים כט)..

מזכיריםאותו יוסף בן מתתיהו, פליניוס וכמה סופרים ונוסעים ערבים קדומים ומאוחרים.הנהר שימש נושא לאגדות נפלאות ומוזרות בספרות המדרשית והרבנית. מאז ימיושל אלדד הדני (המאה התשיעית) ואילך שאפו להגיע לסמבטיון או בכינויו האחר:"מעבר להרי החושך", כמה נוסעים וחולמים, שיצאו לחפש את עשר השבטיםהאובדים, או את 'בני משה' ולזרזם לצאת לגאולת עם ישראל. אותם נוסעים לאהגיעו ליעדם, כי לא מצאו את הדרך או לא יכלו לחצות את הסמבטיון הגועש. לפייוספוס מקומו בסוריה. האגדה המאוחרת קבעה את מקומו במצרים, בכוש, בחבש אובהודו. היו גם נוסעים שלדבריהם או אותו גם בארץ ישראל, בסין ואפילו בקווקזעל גדות הים הכספי, או שזיהו אותו ברוסיה על גדות הד?נ?י?פ??ר'' , הנשפךלים השחור. מעניין לציין שאפילו האנגלים, הדנים והיפאנים יצרו מסורות עלמוצאם מעשרת השבטים, אך דומה ששבטי הפושטו באפגניסטן ובקשמיר הם הסיכויהאחרון שלנו בניסיון לגלות את שבטי ישראל האובדים.

ידועיםבמיוחד סיפוריו של הנוסע המופלא אלדד הדני שבין השנים 883-880 ביקר בבבל,בצפון אפריקה ובספרד. הוא ייחס את עצמו לשבט דן והסעיר את הלבבות בסיפוריוהדמיוניים על עשרת השבטים, שלדבריו חיים חיי נדודים כבני חורין. הםמצטיינים בגבורתם ומפילים חתיתם על שכניהם. אלדד הביא עמו גם הלכות מוזרותומקובלות, לפי עדותו על עשרת השבטים. רבים מחכמי ישראל בימי הבינייםהאמינו לסיפוריו והיו שניסו ליישב את הסתירות שבין ההלכות שלו לבין אלוהנהוגות בתפוצות ישראל. ספר אלדד הדני נשתמר בשבעה נוסחים. דפוס ראשון יצאבמאנטובה בערך בשנת 1480.

ב. מסורות העם האפגני לגבי מוצאו

המסורותבקרב העם האפגאני הן החזקות והמתועדות ביותר. בספרי היסטוריה קדומים שלהעם האפגאני, כמו מח'סאן-י אפגאני מן המאה ה16- ובכל הכרוניקות ההיסטוריותשלאחר מכן יש התייחסות ישירה של העם האפגאני לעם ישראל. סבו של השאההאפגאני אמנוללה חיבר את הספר 'תאריכי-י אפגאן', ספר היסטורי מקיף לתולדותהעם האפגאני, שבו הוא אומר מפורשות שהאפגאנים הם ממוצא ישראלי.

ריכוזהעדויות גילה את הדימיון הבא בינם לבין מנהגי יהודים:

1. החוקה הפתנית ודמיונה לחוקה המקראית נפש תחת נפש,עין תחת עין, שן תחת שן.

2. הם מגדלים פיאות זקן.

3. הם מלים את ילדיהם ביום השמיני.

4. הלבוש שלהם מזכיר טלית ובגד ארבע כנפות - האפגאניםנושאים על כתפיהם ג'וי נמוז - מקום תפילה - בד באורך 3-4 מטריםמיועד לכיסוי הראש והכתפיים ובזמן התפילה פורשים אותו על הארץ. הכיסוימשמש גם כתכריך.

5. הקפדה על מנהגי נידה. איסור מגע בזמן הנידהוטבילה לאחר המחזור.

6. ייבום - כאשר אדם מת ללא ילדים אחיו נושא את אשתו.

7. כיבוד אב - מגיע לרמה של פולחן.

8. מאכלים אסורים – אינם אוכלים בשר סוס וגמל ואינםמערבים בשר עם חלב, כי הנפש האוכלת תמות באותה שנה.

9. יום השבת הוא יום המנוחה.

10. הדלקת נרותבערב שבת על ידי הנשים הזקנות של השבט שהגיעו לגיל הבלות.

11. מורחים דם על המשקוף ועל שתי המזוזות בזמן מגיפה.

12. קיימים ביניהם שמות עבריים שאינם רווחים בקרבהמוסלמים, כמו ישראל, שמואל, עקיבה.

13. חלק מן היישובים שלהם נושאים שמות של יישובים בארץישראל.

ג. מסורות השבטים האובדים בקרב יהודי אפגניסטן

בנימין מטודלה

בקרביהודי אפגניסטן רווחה מסורת, שלפיה המקומות המוזכרים בספר מלכים ב (יז, ו)ובדברי הימים א (ה, כו) מצויים בתחומה של אפגניסטן:

1. חבור –הוא מעבר ההרים בין אפגניסטן להודו, הקרוי מעבר ח'יבר ומאוכלס על-ידישבטים פתאנים המאמינים באמונה שלימה שהם צאצאי בני ישראל.

2. הרא –היא העיר הראת שבאפגניסטן, שבתקופה האחמנידים נקראה אריאה, או הרא ובימיאלכסנדר הגדול נקראה אלכסנדריה דהרא.

3. גוזן -היא העיר והנהר שלידה הנושאים את השם גזני, שר' בנימין מטודלה מצא בה במאההשתים-עשרה 80,000 יהודים. פרשנים רבניים וקראים בימי הביניים פירשו אתהפסוקים שהבאנו וזיהו את מקומם בח'וראסאן, שאפגניסטן היא חלק ממנה. הפרשןיהודה אבן בלעם אומר מפורשות: 'הנהר גוזן הוא הנהר שליד העיר גזני',שבימים ההם הייתה בירתה של ח'וראסאן.

יהודי אפגניסטן מעידים שראו בני שבטים שעל בגדיהם רקומה מנורה. היו שראו מזוזהקשורה לידם והם מעוטרים בשמיכה דמויית טלית ללא פתילים. בזמן התפילה הםפורסים לפנים את הטלית לתפילה. בני השבט חיים בהכרת אחדותם.

על כך יש להוסיף, שהעיר מאימנה שבאפגניסטן נשאה את השם הקדום 'אל יהודיה',והמוסלמים הכובשים החליפו את שמה למאימנה.

אסירציון באפגניסטן שמואל שבתאי דדש, שאותו ראיינתי בספרי 'מנדחי ישראלבאפגאניסתאן לאנוסי משהד באיראן', סיפר בריאיון ששבטי הפתאנים באפגניסטןמחולקים לשנים עשר שבטים ולתת-שבטים והם דוברים פושטו בניגוד ליהודיאפגניסטן הדוברים פרסית. לפי המסורת שבידם הם צאצאי הגולים העבריים, שנדדובהרים ללא מנהיג רוחני עד שבא מוחמד וקיבלו את תורתו מבלי לשנות את חוקותהשבטים.

אלה שמות השבטים:

1.רבאנים -– בני שבט ראובן. הם מגדלי צאן וידועים כמכניסי אורחים.

2.שינווארים - בני שבט שמעון.

3.ליוואנים - בני שבט לוי. משפחת אצילים, יש ביניהםשופטים ונכבדים.

4.יונים - יהודה. אלה מנהיגי כל השבטים ומקובלים עליהם.

5.יצחקי - רועי צאן וזקניהם משמשים מורים לשאר השבטים.

6.ג'אי - זבולון. חקלאים ובעלי מלאכה.

7.זאעי ח'אן - נפתלי.

8.קאק'א כיל - גד. שבט חקלאים.

9.אצ'יק זאעי - אשר.

10. אפרידי - אפרים. בני השבט ידועים כלוחמים עזי נפשש נלחמו לצד הבריטים במלחמת העולם הראשונה.

11. משפחות סולימאן כיל, דאוד זעי, יוסף זעי.

סיפר לי אבא נעמד מבית שמש, שעלה לארץ מאפגניסטן עם קום המדינה: "נסעתי לקנדאהר. נפגשתי שם עם שני צעירים שסיפרו לי כי הם עושים פסח וכי יש להםמנהגים הקשורים בפסח. זכור לו שבליל יום הכיפורים היה נכנס לבית הכנסת זקןגוי, שישב בפינה נסתרת והיה נשאר שם עד מוצאי יום הכיפורים ובמשך זמן הצוםלא החליף מילה עם איש. בתום התפילה לבש את צעיפו והסתלק עד ערב יוםהכיפורים הבא".

לפני שנים פגשתי בדרך מקרה בקיוסק עיתונים תל-אביבי במר יעקב בן דניאל בצלאל,שעלה מאפגניסטן בשנת 1933. זיהיתי בפניו את התווים האופייניים ליהודי אפגניסטן ושאלתי לתומי: האם אדוני אפגאני? מר בצלאל תקע בי מבט בוז ושאל:האם אינך אוהב את האפגאנים? הרגעתי את מר בצלאל ואמרתי: אינני יכול שלא לאהוב אפגאנים, כי אבי עלה לארץ משם בשנת 1898 ומזה שנים אני חוקר את תולדות היהודים במדינה הזאת.

מר בצלאל נרגע ואמר: "קראנו בפרשת השבוע את הפסוק 'לא תתעב אדומי כי אחיךהוא'. נכון היה לומר: לא תתעב אפגאני כי אחיך הוא. העם האפגאני הוא מזרעישראל ואנו מתעלמים בקלות מ-12 מיליון אחים, המכריזים בגלוי כי הם מצאצאי עם ישראל. הם הם האחים הנידחים מגלות אשור. אני יכול להעיד על כך ומעשהשהיה כך היה: בדרכי לארץ עם בני הקטן, הגענו ללינת לילה לח'אן באזורפתאני. בני היה מגודל פיאות. לפתע התקהלו מסביבי פתאנים נזעמים, משכו אתהילד ממני ואמרו: 'זה אפריטאנדה' – זהו בן לשבט אפרים. ניסיונותיי לחלץ את הילד מידיהם עלו בתוהו עד שנכנס לח'אן – איש שיירות רכוב על גמלשהסביר להם שלא רק הפתאנים מגדלים פיאות אלא גם היהודים. רק אזקיבלתי חזרה את בני".

הנשיא המנוח יצחק בן צבי מצא עניין רב בשבטים הנידחים האלה וראיין כל יהודיאפגאני שיכול היה להוסיף לו מידע חדש על שבטי הפתאנים. הוא כותב בספרו'נדחי ישראל' (עמ' 217-218):

שבטיאפגניסתאן, שבקרבתם שכנו יהודי אפגניסתאן דורות רבים, הם שבטים מוסלמיםאשר שמרו ועדיין שומרים את המסורת המופלאה בדבר מוצאם מעשרת השבטים. מסורתזו, המתהלכת בקרב אנשי שבטי אפגאן, עתיקה היא ויש לה אסמכתא היסטורית,עליה עמדו כמה חוקרים ותיירים, יהודים ולא יהודים, אשר ביקרו במקומות ההם,וגם אלה שעסקו במחקר ארץ זו והאוכלוסיה שלה, לפי מקורות ספרותיים בלבד.ידיעה זו מצויה בכרוניקות אפגאניות עתיקות ועליה חוזרים גם סופריםאפגאניים חדשים. דברים נתפרסמו בעניין זה גם בספרים ובאנציקלופדיות,בלשונות אירופה וגם בעברית... אולם נפל דבר בימינו: קמה מדינת ישראלוהגיעה שעת עליתם של יהודי אפגאניסתאן. ביאתם אלינו נתנה לנו הזדמנותלגבות עדות מפי עדים חיים, עדי ראייה שבילו שנים רבות בקרב השבטים הללווהכירו מקרוב את מסורותיהם ומנהגיהם. אלה הם יהודים הסחים לפי תומםומספרים מה שראו בעיניהם ומה ששמעו באוזניהם".

הרבא. אביחיל, העומד בראש אגודת 'עמישב', שהוקמה בשנת 1975, הביא את הדבריםלכדי אמונה משיחית. בספרו 'האובדים בארץ אשור – מקורם הישראלי של שבטיהפתנים' ואחר כך בספרו 'שבטי ישראל האובדים והנדחים', הוא מביא עדויותשלפיהן שבטי הפתאנים באפגניסטן, שבשמם העתיק הם קרואים 'בני ישראיל' והםחיים באפגניסטן, בפקיסטאן ובקשמיר. הם מונים כ-20 מיליון נפש. הרב אביחילמנסה להוכיח את קשריהם של הפתנים לשבטי ישראל האובדים.

השבטיםהפתנים באפגניסטן חיים חיי שבט בסמוך לגבול הפקיסטני, לשעבר הודו. הםשבטים חסונים של לוחמים עזי נפש, גבוהי קומה ופניהם בהירים לעומת העממיםהאחרים באזור, אפיהם מאורכים, יש ביניהם בעלי עיניים תכולות ושער אדמוני.קשה להבדיל בינם לבין יהודי אפגניסטן.

ד.עדות מתוך ארמון המלוכה של השאה האפגני

הבריטים ששלטו באזור כינו את הפתנים 'ג'וז'. רופא צבאי בריטי בשם בלוו, שכיהןכרופא וכמרגל בארמונות מלכי אפגניסטן בבירה הקדומה קאנדאהר, כותבבזכרונותיו משנת 1857, כי גילה שבעה ספרים היסטוריים שנכתבו בשנים1605-1783 בפרסית ובפושטו על מקורם של שבטי הפושטו המכנים את עצמם 'בניישראיל'. השבטים טוענים שמוצאם משאול בן שבט בנימין. המסורת האפגאניתמדברת על יציאת מצרים בהנהגתו של מוסא, מלווים על ידי המשכן הקרוי בפיהם'טאבוט-י-סאקינה' - ארון השכינה. כששאול הומלך למלך הוא הוגדר כמלך משכמוומעלה. היו לו שני בנים ירמיה ואפגאנה, שאימותיהם היו משבט לוי. בלוו, שלאהיה אוהב ישראל, מציין, שפלא בעיניו שעם אציל כמו העם האפגאני אינו בוחרברומאים או ביוונים הקדומים כאבות אבותיו אלא בוחר בעם הנקלה רוצח האל.ללמדך, שאי אפשר להתעלם מהאמת ההיסטורית. הוא מספר כי אלפי יהודים הוגלובצו של בוכטו-נאצר - נבוכדנאצר והובאו לקוהיסטאן-י-גור שבמערב אפגניסטן.הם שימשו כצבא שכיר לכל מעוניין. משצר היה להם המקום הם עוברים לפניםהארץ. עד בואו של מוחמד הם היו סמוכים על חמישה חומשי תורה. זקני השבטהגיעו לבגדאד והתאסלמו ומשכו את כל הפתנים להתאסלם. שמותיהם העבריים הומרולשמות מוסלמיים.

האפגאנים מונים מאדם הראשון ועד אברהם אבינו 63 דורות. מאברהם אבינו למלך שאול 45דורות. מהמלך שאול ועד קאיס שקיבל את האיסלם 37 דורות.

בלוו מוסיף ומציין: המבנה הפיזיונומי של האפגאנים דומה מאוד לזה של היהודים. הםנישאים בתוך המסגרת השבטית. הם מצטיינים בחוסר סבלנות, בהעדר ריסון עצמי,במצבי רוח בלתי יציבים, בשקדנות ובאהבה גדולה לחופש. הם נאמנים לחוקההשבטית והם מצטיינים כאנשי מדון קשי עורף.

החוקה השבטית שלהם - פוכטונוואלי - המזכיר את החוקה המקראית - הוא הבסיס לחייהשבט ולמנהגיו. הוא מזכיר את טקס קורבן הפסח, את שליחת השעיר לעזאזלהמדברה בימים של מגיפה. בימים של מגיפה הם שמים דם קרבן על המזוזה. בשרהקרבן ניתן לכהני השבט. במקרים של ניאוף סוקלים באבנים מחוץ למחנה את הנואף. אין מעבירים נחלות משבט לשבט. חלוקת הנחלותמועל בגורל. מנהג אחר הוא מנהג העלייה לרגל למקדשים המצויים בראשיההרים.

ה. עדות מצולמת

צוותשל הטלוויזיה הקנדית ערך תוכנית על השבטים האובדים באפגניסטן. הצוותריאיין אותי ביוני 1997 על המסורות הללו. הם סיפרו כי בביקורם בקרב שבטיהפושטו בפקיסטאן ובאפגניסטן הם מצאו דמיון רב בין הפתאנים לבין היהודים.לדברי אחד מאנשי הצוות אם תלביש לפתאני בגד של חסיד לא תימצאהבדל בינו לבין חסיד ממזרח אירופה. בני השושלת המלכותית שהודחה בראשיתשנות ה-70 על ידי ברית המועצות, מייחסים את עצמם ל'בני ישראיל'. ראשיתה שלהשושלת בשנת 1747.

בשנת1995 פגשתי פתאני אפגאני בעיר טשקנט שבאוזבקיסטאן. הוא אישר בפניי אתהמסורות של העם האפגאני לגבי מוצאו הישראלי, אך לא מצא כל קשר נפשי אולאומי בין השבטים שלו לבין העם היהודי כיום ומדינת ישראל.

ו.ריאיון עם הפתאני עות'מן עבד אל-רחים ח'אן

עות'מן נולד בארה"ב. בזמן הריאיון בביתי בירושלים (13.7.1997) הוא היה בן 21, למדארכיאולוגיה של תקופת המקרא באוניברסיטת הרווארד והגיע לארץ במסגרת משלחתלחפירות ארכיאולוגיות באשקלון. עות'מאן מתמחה בתולדותיה וחייה של אפגניסטן וקשמיר. אביו, נולד בקאבול באפגניסטן, רופא במקצועו. עזב את אפגניסטן בזמןהמלחמה (1972-1973) והיגר לארה"ב. אימו ילידת קשמיר. גם האב וגםהאם חיים את המסורת הההיסטורית האפגנית שאותה הנחילו לבנם, לפיה הם צאצאיעשרת השבטים שהוגלו על-ידי נבכודנאצר במאה השמינית לפני הספירה והתגלגלולאזור.

עות'מאן ביקר כבר כמה פעמים באפגניסטן וחרש אותה לאורכה ולרחבה כשהוא מגודל זקןולבוש בלבוש המסורתי האפגאני. קרובי משפחתו נלוו אליו בסיוריו. לדבריו הואהסתובב באפגניסטן עם דרכון פקיסטאני שרכש תמורת 600דולאר.

הסיומת ח'אן בשם משפחתו מלמדת שהוא שייך לשבטים הפתאנים ואולי גם לבית המלוכה.

לדבריו זאהיר שאה, המלך האפגני הגולה, חי במילאנו באיטליה בעושר. עות'מאן נפגש עם בנו של זאהיר שאה באפגניסטן, איש משכילבעל תואר דוקטור שאינו מגלה עניין בחזרה לכס המלוכה אך פעיל בשטח. לגורמים אנטי מלוכנים אין עניין לחסל את המלך, שבזמן הריאיון היה בשנות השמוניםשלו. לעומת זאת הטאליבאן שמר על קשר עם השאה. הבן שלו פעיל בשטח.

סיפרתי לעות'מאן שהאפגאנים שיתפו פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה.

לדבריו המלך היה חלש ומי שהנהיג בפועל את המדינה היה ראש הממשלה האשים ח'אן, שהייתה לו אוריינטאציה נאצית.

הואראה כתובות במוזיאון של קאבול מבית הקברות היהודי העתיק בג'אם. הוא מזכיראת הכתובת עם האיזכור 'שליח'. לדבריו יש הרבה ציונים של מקומות יישובבאפגניסטן ובקשמיר המאוזכרים גם בתנ"ך. השמות קאבול, קשמיר,חצורליד קאבול. יש להרבה מקומות משמעות רק בעברית. הוא מצא מילים וכתובותבעברית. לדבריו יש לו צילומים של תעודות עבריות הנושאות את השמות אסף, ברכיה,ישראל, בנימין. במקורות האיסלאם אין איזכור של למך,אביו של נח, אבל יש מקום שמזכיר את השם של אביו של נוח - מטר לם- קבר אביו של נח למך. כיוון הקבר הוא לעבר ירושלים. לדבריו תושבי קשמיראינם משתמשים בשם קשמיר שניתן לאזור על ידי הבריטים אלא בשם עתיק היומין כשרולא קשמיר כמו שהעניקו לה הבריטים. לדבריו, שבטי הפושטון אלה שבאו מהראת,קנדאהר, כוסט, לגמן, קאבול, אלה באו משבטי ישראל. יש אזור שנקראפשטוניסטן.

מסורת בקרב הקשמירים, שלהם גבול משותף עם הודו, פקיסטאן ואפגניסטן על מוצאםמעשרת השבטים. יש ספרות עניפה שנכתבה על ידי זרים. הם מכנים את עצמם 'בניישראיל'. נמצאו שמות כמו בית פעור, פיסגה, חשבון, הר נבו.

היסטוריונים קשמיריים קובעים כי הקשמירים מוצאם מבני ישראל. רבים ממנהגיהם זהיםלמנהגים של שבטי הפושטו וידוע על נישואים בין גברים בני הפושטו עם נשיםקשמיריות.

יש שבטים שחיים במנותק. שבטי ג'ג'י ושימנוידים גרים במעבר חיבר. הוא אסףמינהגי שינווארי ואפרידים. לדבריו, מסוכן כיום ללכת אל אזורי השליטה שלשבטי האפרידים (תת-שבטים): יוסף זאי, יצחק זאי, אליאס ח'יל, סולימאן ח'יל.יש אנשים שנקראים כאיס-קיש כשם פרטי. לאחר התאסלמותם הם נאלצו לשנות אתשמותיהם העבריים. מעט מאוד ידוע על כך. יוסף זאי באו מאזור קאבול והחזארהחיים ליד הגבול הפקיסטאני. עותמאן שוחח עם מאות פתאנים וכולם מסכימיםשמקורם בעם ישראל, אך רובם נגד מדינת ישראל. לדעתו של עות'מאן יש קשר ביןהיהודים לבין הפושטונים קרבת דם. הוא מוכן לערוך בדיקה גנטית ולהשוות אתהדם שלו לדם שלי כדי למצוא דמיון במוצא.

לדבריו,החוקה השבטית קובעת אם יש לך טריטוריה ויש לך אורח אינך יכול לפגוע בו גםאם הוא אויבך. אם הוא מבקש להתארח אצלך עליך לקבלו כאורח רצוי, אולם בצאתושל האורח מן הטריטוריה של השבט הם עלולים להרוג אותו. בעקבות המלחמותהעקובות מדם האפגאנים מפוזרים בעולם - 5 מיליון אפגאנים חיים באיראן; 6מיליון חיים בפקיסטן, מיליון אחד חי בהודו ועוד מיליון מפוזרים ברחביהעולם. בזמן הריאיון נותרו לדבריו 2-3 מיליון באפגניסטן. מי ששווה משהועזב את המדינה. בקאבול יש שלוש קבוצות של מוג'הידין שנלחמות זו בזו. איןמנהיגים. ילדים בני 11-12 נושאים נשק והורגים זה את זה.

בשנת1978 היו עדיין יהודים בעיר הראת. בשנת 1995 עותמאן מצא בקאבול יהודי אחדבשם בצלאל. יש לו בת יפהפיה בקאבול שנישאה למוסלמי ועל כן הוא נשאר שם. לאנשארו בתי-כנסת. בשוק המרכזי בקאבול הוא ראה שטיח עתיק יומין שעליו רקומותכתובות עבריות על השטיחים. לדברי עות'מאן, תוך עשר שנים כל המסורות ייעלמומן העולם ולא יהיה מישהו שיידע את ההיסטוריה של העם האפגאני. המוג'הידיןאינם יודעים דבר על העבר שלהם. התרבות נעלמת, המוזיקה נעלמת, השטיחיםהאפגאניים המפורסמים אין מי שימשיך ויארוג אותם. גם קשמיר היא קרבן למאבקבין הודו ופקיסטן.

הפקיסטניםמצד אחד וההודים מצד שני רוצים להשתלט על קשמיר. קשמיר היא מעולם לאנלחמה. אין בה קיצוניות. תושביה הם חקלאים ואומנים של מלאכת יד מופלאה.המלחמה עשתה שמות באפגניסטן ובקשמיר. האפגאנים שומרים על המסורתשלהם גם בגולה. יש מסגדים לאפגאנים בכמה ממדינות ארה"ב. הם שומרים הן עלהמסורת האסלאמית והן על המסורת השבטית המקבילה בהרבה מובנים לחוקה המקראית.

שאלתי:"עות'מאן, שמעת ודאי על התגליות העבריות שנתגלו באזור הגור, פרובינציה עלנהר הרוד המושך את מימיו בין הראת וקאבול. מקום מושבם הראשון של שבטי 'בניישראיל'. כפי שהראתי בספרי 'מנדחי ישראל באפגאניסתאן', בעיירה ג'אם נתגלהבשנת 1957 בית קברות יהודי עתיק ובו 88 מצבות קבורה עבריות מן השנים1012-1249, שתושבי המקום כינו אותן 'מצבות הקסם הירוקות'. האם יש סיכוישיתגלו עדויות נוספות בעתיד?" והוא השיב: "אני מכיר את האזור המדובר.להערכתי, באתר הזה עוד יתנהלו בעתיד חפירות ארכיאולוגיות שיחשפו בעתיד גםממצאים שיוכיחו אחת ולתמיד את מוצאם הישראלי של השבטיםהאפגאנים".

שאלתי:"אין 'סכנה', שיום אחד יבקשו מיליוני אפגאנים לחזור למולדת הישנה?"

"מדינת ישראל אינה צריכה לחשוש שמיליוני אפגאנים יגיעו אליה ויבקשו לממש את זכותם לעלייה. העם האפגאני הוא בעל האגו המנופח ביותר בעולם לגבי מוצאו ובה בעת הם אוהבים את המולדת האפגנית שלהם. הם מאוד עקשנים ובכך הם מאוד קרובים ליהודים", אומר עות'מאן שעקבותיו נעלמו.

מחבר:בן ציון יהושע

ביבליוגראפיה:

neametulla, history of theafghans (translated from persian) by bernard dorn, london1829-1836. 2 parts. xv+184; viii+131.

h.b. bellew, journal of apolitical mission to afghanistan in 1857, london1862.

בן-ציוןיהושע-רז, מנדחי ישראלבאפגניסטן לאנוסי משהד באיראן, ירושלים (מוסד ביאליק),יד+579+64 לוחות.

יצחקבן-צבי , נדחי ישראל,מהדורה שלישית מורחבת, הוצאת משרד הביטחון, תל-אביב 1963.

אליהואביחיל, שבטי ישראל האובדים והנדחים, (אגודת 'עמישב'), ירושלים תשמ"ז, 240 עמ'.

[1] מקורהשם מיוונית: sabbateion = של שבת. אחת האגדות מספרת על יום אחד בשנה הוא ט"ובשבט שבו האילנות משני עברי הנהר נפגשים זה עם זה ומאפשרים קשר בין שתיגדות הסמבטיון. במקורותמופיע השם הזה בצורות אחרות: סמבטיון, סבטיון, סנבטיון.