מדוזות

לא הרבה יוצא לך לצאת מהקרנה של סרט ישראלי עם הרגשה טובה, עם הרבה מחשבות טובות שצפות ועולות בך, וגם עם תחושה של טוב בנשמה, למרות שלא בהכרח הכל טוב אצלך. הסרט "מדוזות" (שירה ואתגר קרת, ישראל, 2007) עושה את זה בדיוק. סרט הקולנוע הישראלי "מדוזות" הוא סרט נפלא!!! סרט ברמה מאוד גבוהה שנעשה ברגישות, אהבה וחוכמה בלתי רגילה!! זהו סרט פיוטי בעל תזה אוניברסאלית, למרות שהוא גם כל כך ישראלי, וזה מה שהופך אותו לכל כך נפלא.

הוא עוסק בבדידות והשלמה – עם עצמך ועם האחר שמולך. במרכזו תמה שיוצאת מגבולות המדינה ושטה לה למחוזות אחרים, הרחק מהנושאים המוכרים של הסרטים הישראלים – זהו סרט על נושאים של בדידות, מוסר, רגשות, מערכות יחסים, אחווה ואהבה לאחר, שבתמורה גם עוזרת לך לעצב עצמך בצורה טובה וברורה יותר. מדוזות הוא סרט הבכורה של אתגר קרת ו-שירה גפן (שאף כתבה את התסריט), שזכה בפרס "מצלמת הזהב" היוקרתי בפסטיבל קאן. העלילה עוקבת אחר שלושה סיפורים שבהם מככבות כמה דמויות בתל-אביב, בואכה הים התיכון. בתיה (שרה אדלר), מלצרית קייטרינג צעירה וחולמנית, מאתרת על החוף ילדה בת חמש (ניקול ליידמן), שאינה מדברת, ומאמצת אותה בעל כורחה, לאחר שבמשטרה מסרבים לקחת עליה אחריות. החיפוש אחר הורי הילדה מציף בתודעתה של בתיה גלי זיכרונות מתוקים-מרירים, תמונות אלבום ישנות שהדחיקה, חלקן טראומטיות. במקביל, כלה צעירה, קרן (נועה קנולר) מגיעה עם בעלה מיכאל (גרא סנדלר) לבית מלון זול לחוף ימה של העיר, לאחר ששברה את רגלה בליל החתונה, ובני הזוג נאלצים להמיר חופשת ירח דבש בקאריביים בשהות במלון. שם נוצר קשר אקראי בין הבעל לבין משוררת מלנכולית, רלי (ברוריה אלבק), שהשתכנה בסוויטה שמעליהם, וכשאשתו מגלה זאת היא חושדת בבגידת בעלה הטרי. צלע שלישית בעלילה היא עובדת פיליפינית, ג`וי (מונט דה לטורה), המתגעגעת לבנה הצעיר שאינו איתה. באחריותה זקנה רגוזה ודעתנית, מלכה (זהרירה חריפאי), המסרבת שיטפלו בה. אבל הקשר בינה לבין המטפלת מעורר בזקנה אמפתיה לבתה גליה (אילנית בן יעקב), שחקנית תיאטרון שוליים שכמהה לנגיעות פיזיות, שכה היו חסרות לה. בניגוד לסרטים הישראלים, שבדרך כלל מייצגים ואף מציגים בלי כל בושה, בצורה נאמנה ונכונה, את מצב החברה, "מדוזות" עושה דבר נפלא, כשמביא את הכל-ישראליות שוב למרכז הבמה, כמו עניין העובדים הזרים, בעלי דירות נוראיים וכד', אך ממנו יוצאים בתחושה כי מדובר על משהו מעבר לבעיות הכה מוכרות של החברה הישראלית. לכן, הסרט שונה מאותם סרטים ישראלים, שמהם סולדים הרבה צופים, אשר מציגים את הדברים הרעים בחברה כמראה מגדילה. סרטים אלה גורמים, לצערי, לסלידה מהקולנוע הישראלי רק בגלל אלה הדברים – הצופים מסרבים להתבונן במראה כיצד הם נראים ומהם הקשיים, השסעים והבעיות של החברה, כיוון שהם רגילים לראות בקולנוע האמריקאי, ששולט בכיפה, כמצב של בריחה מבעיות שונות לטובת פנטזיה נעימה שעושה טוב בנשמה.

אך מדוזות עושה בדיוק את זה בחוכמה רבה - ממנו יוצאים עם הרגשה של טוב בנשמה, של השלמה עם העצמי בזכות האחרים שסביבך. בסרט הסמלי הזה, הספינה שהייתה כלואה בבקבוק בתחילת המסע יצאה לחופשי, כשהיא יכולה להרגיש סוף סוף את האוויר במפרשים, כשהיא יוצאת לדרך חדשה, הרבה יותר טובה ומשוחררת מלהיות כלואה בזכוכית אטומה, כפי שהייתה בתחילת הסרט, בשוט הראשון, בפתיחה, כאשר בתיה נפרדת מחברה, שמחזיק באותה ספינה כלואה בזכוכית אטומה ומייצג את מצבה ומצב הדמויות הנוספות שהיא פוגשת סביבה, עד לסיום מסעה באותה נקודה בה היא נפתחה – בים, שמשחרר את כולם. בכל אחד משלושת הסיפורים, של בתיה, של זוג הצעירים ושל הזקנה והפיליפינית שלצידה, המים ובעיקר הים הם המוטיבים המקשרים בין כולם. לכל אורך הסרט ישנם מוטיבים של מים, גשם, טפטופים, הצפות, ים, ספינות, סירות וכד', כשאפילו שם הסרט מייצג זאת - מדוזות. הדבר הוא מכוון וחשוב לתמה המרכזית, שמבקשת לעסוק בבדידות, אך גם ובעיקר על השלמה עם עצמך ועם האחר שמולך. הדמויות בסרט הן כמו מדוזות ששוחות בים, אך הן יבשות, כשהמים כלואים בתוכן, כפי שנאמר בסרט. למים ובייחוד לים יש סמליות רבה. המים מיצגים את החיים, הגשם את השטיפה של הדברים שהיו עד כה לטובת התחלה חדשה, כפי שהדבר קיים בסוף הסרט. הים מייצג גם את הרצון לבריחה למחוזות חדשים, אחרים, שונים, ובכולם יש את עניין העצמי - הטיפול בסובייקט הפרטי, שצריך לעבוד קודם כל על עצמו, אך רק בעזרת אחרים, היחידים משלימים עם עצמם. בים לעיתים רבות גם מתבודדים, מעכלים דברים, מעלים דברים שהתת-מודע מתעסק בו בלי הפסקה. המים מייצגים את החיים, שצריכים להמשיך בצורה שלמה ושלווה. כל אלה נמצאים במרכז העלילה, בניסיון למצוא שלום ושלווה עם עצמך ועם ובעזרת האחרים שסביבך.

בתיה והילדה הקטנה מן הים

בסרט, כל אחד מהגיבורים של שלושת הסיפורים נעזר באחר שאותו הוא פוגש כדי להשלים עם עצמו ולתקן בעיות שיש לו: בתיה נעזרת בילדה שיצאה מן הים כדי לטפל בעצמה, כדי לעבד חווית ילדות טראומטיות וכדי לבטל את בדידותה ואת המלנכוליה שבה היא שרויה, כשבעזרתה היא בסוף מוצאת לה חברה חדשה. זוג הצעירים הנשואים נעזרים באורחת מהסוויטה כדי להבין שטוב להם יחדיו. הם גם עוזרים לאורחת בשחרור מסוג מסוים, שלה היא הייתה כמהה. אימה של השחקנית לומדת להיות אמפתית, ואף מצליחה ליצור מגע עם הסביבה בעזרתה של הפיליפינית החביבה, שגם היא לומדת כי אימא צריכה להיות שם בשביל בני משפחתה. כלומר, הסרט קורא לאנשים להיות מוסריים ואחראיים כלפי האחר שנמצא מולך, להיות אמפתי, מבין ועוזר לאחר, שלעיתים לא ברור אם הוא זקוק לעזרה. זוהי בעצם תמצית התורה כולה – "ואהבת לרעך כמוך"!! הסרט מהדהד ומיישם את אותו המשפט בצורה נפלאה. הסרט גם עוסק ביחסים עם אימא. לעומת סרטים ישראלים רבים שמזניחים את היחסים עם אימא לטובת טיפול בגבר הישראלי, שנמצא כמעט תמיד במצוקה, הגבר המסורס, הישראלי החלש, בשניים משלושת הסיפורים ב"מדוזות" ישנן אמהות בעיתיות: אמהות שלא יודעות כיצד להתנהג ולתקשר עם הבנות שלהן, אמהות שלא מחוברות לילדיהן, שרחוקות מהם פיזית ונפשית. לבתיה יש אמא שמתקשרת עימה דרך פוסטרים וטלפונים, אך לא פנים מול פנים, כשהתקשורת שלה היא חד-כיוונית לטובת עצמה - עיסוקיה וחייה האישים, בלי להבין מה עוברת בתה. בסיפורה של השחקנית, אמה והפיליפינית, האמהות היא מרכז העלילה – השחקנית ואמה לא מסוגלות לתקשר באופן ישיר ולהציג אהבה, תמיכה ואמפתיה, אלא הכל מתווך דרך מחזות אוונגרדים, דרך הפיליפינית ודרך מכתבים. כך גם הפיליפינית עצמה היא אימא, שמתקשרת עם בנה דרך טלפונים, שמתנתקים באמצע השיחה. היחסים הללו נפתרים בצורה זו או אחרת בסוף העלילה. הסרט גם משתמש בשפה הקולנועית בצורה יפה וחכמה, שמוסיפה המון לסיפורים ולחוויה כולה: מרגישים כאילו לא נחסכו זמן ומחשבה כדי לייצר שוטים מיוחדים. הצילומים הם מדהימים, ישנם שוטים סמליים, מופשטים ופשוט סתם יפים לאורך כל העלילה. וכמו היצ'קוק, שאהב להטביע את חותמו בסרטיו, גם אתגר קרת מציג את עצמו (ומשפחתו) בסרט, כיאה לבמאי גדול. כל אלה יחדיו מביאים לכדי יצירה שהרבה זמן לא ראיתי כמותה. הסרט לרגע הזכיר לי את הסרט "סיפורי דגים", עם אותם היבטים של פנטזיה, סיפורים קצת מוזרים וכד'. גם כן סרט מעולה, שדומה מהרבה בחינות ל"מדוזות". כן יירבו סרטים ישראלים כאלה יפים!! אני כבר מחכה ליבולים נוספים של צמד המוכשרים, שירה ואתגר קרת 

הסרט בסולם מתן – מעולה