אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לעשות את המוות


כיסא חשמלי.

כללית אינני ממצדדי עונש המוות. כבר לפני שנים רבות גיבשתי לעצמי את העמדה שאף שופט, מוכשר ככל שיהיה, לא יכול לשחק את אלוהים. אם נוסיף טעויות אפשרויות בזיהוי ושליחת חפים מפשע אל זריקת הרעל, הרי שהפתרון הזה נעשה אטרקטיבי עוד פחות.

את הכף האישית שלי , בעד או נגד, הכריע בזמן ההתלבטות דווקא טיעון לגמרי לא הומני. היטב אני זוכרת את אחד ממרצי המצוינים מתאר מעל הקתדרה הרמה את סבלו המתמשך של הנידון למאסר עולם.

לעומת חייו הנוראים של זה, נראתה העלייה לגרדום כחלומו הוורוד של כל פושע. "זה העונש!" חשבתי אז לעצמי בסיפוק מר " ככה יעשה לחלאת המין האנושי. למה לגאול אותו מייסוריו על כסא החשמל במקום לאפשר לו לסבול שנים רבות, עד סוף ימיו, מאחורי סורג ובריח?"

שנים חלפו מאז ואני המשכתי להאמין בכל לב כי מערכת משפטית הגוזרת באופן סיסטמתי עונש מוות אינה נאורה דיה. כמה הייתי גאה לחיות במדינה היודעת להעניש את פושעיה גם מבלי לקחת את חייהם.

בשנים האחרונות, אני חייבת להודות, הולכת ומתערערת תפיסת עולם מוצקה זו ולליבי מתגנבים יותר ויותר סימני שאלה.

קחו למשל את אחת הידיעות שהופיעה בעיתון ממש לא מזמן שתיארה בפרוטרוט כיצד אנס סבא טוב אחד את נכדתו הבכורה.

לא פעם ולא פעמיים אירע הדבר כי אם שנים הרבה של התעללות מתמשכת, מאז הגיעה הילדה לפירקה בגיל חמש.

בעודי קוראת את הידיעה היבשושית המספרת כי בית המשפט הנאור שלח את הסב ל-15 שנות כלא תהיתי האם לא הגיע הזמן להפעיל בכל זאת את כיתת הירייה.

בעוד הקשיש (שלא היה קשיש דיו מכדי להרוס את חייה של נכדתו הקטנה) יבלה על חשבון מיסיי בבית הכלא ואפילו יצא בעוד עשר שנים על התנהגות טובה, מחלות שהזיקנה גוזרת או השד יודע מה, תישא הנכדה את הצלקת עד יומה האחרון.

אין סליחה, אין מחילה, אין כפרה על פשע מתועב כזה ואדם שביצע אותו הוא אדם שיש להרחיק לצמיתות מן החברה.

"למה מגיע לאיש הזה להמשיך ולנשום את אותו אוויר שנושמת זו שנפלה קורבן למעלליו? " חשבתי לעצמי בזעם בעודי מדלגת לידיעה הבאה. זו, כמה לא מפתיע, סיפרה על אב שעשה לביתו החורגת בדיוק את אותו הדבר.

"נקמת ילד קטנה עוד לא ברא השטן" חשבתי לעצמי בפראפרזה על המשפט המפורסם, כשקראתי שוב ושוב את הסיפורים הנוראיים הללו.

הגיע הזמן, באמת שהגיע הזמן, בו תפעל מדינתנו הנאורה לעצור את השטף הזוועות ההולך ומתגבר, ותפעל למפגש מהיר יותר בין המתעלל ובוראו.

לגן עדן, אין לי ספק , הוא כבר לא יגיע.

איך לעשות שני דברים טובים בעת ובעונה אחת?

ובמעבר חד, כמו שאומרים אצלנו בתקשורת, לעניין שונה לחלוטין. בסוף השבוע האחרון, עת שייטנו לטיול משפחתי ברחבי הארץ, גיליתי שוב ושוב כמה חוצפה טמונה בו, בעם ישראל.

לא בכולו, חלילה, אלא בכל אלה המתעקשים לפרסם את מרכולתם.

כיוון שפרסום חוצות חוקי עולה כסף (רב, אם יורשה לי) החליטו חלקים נכבדים מן העם כי לא ינוחו ולא ישקטו עד שלא יגידו את מה שיש להם מהגיד מעל כל תמרור, גדר וגשר. בשנים האחרונות (מאז אהוד ברק ששיכלל את השיטה) הפך "קמפיין הגדרות" לעניין שווה לכל נפש.

כל זב חוטם יכול לברוא לעצמו, בעזרת בתי הדפוס השונים, עשרות כרזות שונות ומשונות, ובלילה אחד לטעת אותן לצידי הדרכים ובכל מקום בו ניתן לחבר שני חוטי תיל.

בסוף השבוע הזה היו אלה זבי החוטם של שמעון פרס רב הזכויות, שבחרו לטנף כל חלקת ארץ לא זרועה בשלטי ענק הזועקים לזכותו של האיש המבקש עד מאוד להיבחר בקרוב לתפקיד ראש מפלגת העבודה.

במהלך נסיעתנו הקצרה ספרתי לא פחות מחמישה עשר שלטים שונים שהודיעו כי למפלגת העבודה יש רק מנהיג אחד. אלה, מיותר לציין, הצטרפו לשלטי הענק הזועקים יהודי לא מגרש יהודי והתערבבו עם השלטים שנותרו מימי הקמפיין לרשות עיריית חדרה שהסתיים לפני כחודשיים.

למראה הטינופת ואל מול פריצת הגבולות הצינית עלה במוחי הקודח רעיון גאוני ושמו: איך להעשיר את הקופה הציבורית תוך ניקוי מיידי של כבישי ארצנו?

שימו לב לפשטות: מייד לאחר התלייה יתקשר פקח מע"צ הממונה על האיזור לבעלי השלטים ויזהירו כי אם לא יוסרו אלה בתוך שעתיים ייקנס בעשרות (אולי מאות) אלפי שקלים.

אם עמד העבריין בפרק הזמן הרווחנו ירוק של עצים במקום לבן של פלסטיק בעיניים.

היה ולא עמד יושת קנס עצום ככתוב בחוק ויופעל באופן מיידי, כולל צווי הוצאה לפועל, על המלכלך.

אני רוצה לראות את אנשי פרס, הנהגת ישע ושאר מטנפים, ממשיכים לשלוח את אנשיהם "אל השטח", לאחר ששילמו פעם אחת קנס אדירים.

פשוט, נכון? פשוט. כמה עצוב שבארצנו הקטנטונת הופכים רעיונות פשוטים לבלתי ישימים בעליל.

איפה נמצא אותו פקיד-בכיר שאכפת לו? איפה האיש שירים את הכפפה?

עם הורים כאלה – מי צריך שונאים?

לא מזמן התרעמתי בליבי (ובאוזניי כל מי שהסכים לשמוע) על אותן אמהות חסרות אחריות שלקחו איתן את פרי בטנן , גם אם זה עתה נולד, להפגנות סוערות.

"איפה יצחק קדמן כשצריך אותו?" שאלתי בזעם כשראיתי איך מעל מסך הטלביזיה, מטולטלים העוללים מפה לשם, בניסיון נואל של האם להלחם בחיילים המבקשים לפזר את ההפגנה.

מיותר לציין כי אותן אמהות לא היו נשים מן השורה אלא, לתפיסתן, לביאות הלוחמות על קדושת הארץ. במאבקן על כל רגב אדמה, גם ילדיהן הרכים (והם רבים, הרי), לא יעצרון מלכת.

אין בליבי על הרצון להיאבק, להפגין, להלחם, בעבור דעותיך. ברור לי , גם אם איני מסכימה לחלוטין, כי האג'נדה המתנחלית חדורה ושורשית וכי האמונה, לצערי, עמוקה מיני ים.

עם זאת, מדוע לגרור את ילדיך שעדיין לא עמדו על דעתם לתוך הקלחת הסוערת הזו? מדוע לסכנם במקומות שם אין בהם כל חפץ?

"לאמהות-המתנחלות הפיתרונים (וגם הכסף לפסיכולוג)" חשבתי בזעם ועברתי, כמו כולנו, לנושא אחר.

מי היה מאמין כי בתוך זמן קצר תיראה לי ההתנהגות המטורללת הזו כעניין פעוט למדי לעומת קטסטרופת האימהות המתרחשת בימים אלה ממש.

שבועות ארוכים יושבות בנות צעירות מגיל 12 עד 17 בבתי הסוהר הישראליים. הן נלכדו על ידי משטרת ישראל כשחסמו כבישים ומרגע שנכנסו בשערי בתי הכלא מילאו פיהן מים.

הן לא מוכנות להזדהות" אמרה אחת האמהות בגאווה "ואנחנו מגבים כל צעד."

ימים ארוכים יושבות הילדות בבית הכלא ולא אומרות את שמן . מחד, לא ניתן לפתוח להן תיק פלילי, מאידך, גם לא ניתן לשחררן.

על אותן נערות שתקניות אין לי מה לומר, למעט העובדה כי מדובר בבנות עשרה לוהבות ואחוזות אידיאולוגיה, המוכנות להרוס את חייהן למען "שלמות הארץ", ואולי וגם יותר.

על האמהות שלהן, שמוכנות לישון במיטתן בשלווה בעוד ילדתן הקטנה הופכת ללוחמת חופש דמיקולו, עליהן יש לי הרבה מה לומר.

לא ברור לי על מה גדלו האמהות הללו . אני גדלתי על התפיסה כי תפקידו של הורה להגן על ילדיו.

מי לא מכיר את המשפט : "רק לא הילדים" שהרי כולנו, כן כולנו, (כמעט) מוכנים לתת את חיינו, רק כדי שלילדינו לא יאונה כל רע.

אימהות בבסיסה , כבר מהרחם, היא פורמט מגונן. כמה אנחנו כועסים למיקרא סיפורים על אמהות מכות או מתעללות. המוח האנושי הקולקטיבי, לא מסוגל לעכל אם הפוגעת בילדיה. כן, גם אבות נכללים בעניין .

משחר האנושות ברור כי הילדים הם החלשים, הם הזקוק להזנה, לחום, להגנה. במערה היה האב יוצא לצוד אנטילופות ולהלחם בדובים, ולא שולח במקומו את ילדיו . רב החובל, האבא של הספינה, הוא האחרון שנוטש את הספינה הטובעת.

הייתכן כי משהו השתבש מאוד אצל ההורים המתנחלים? כי אהבת הארץ גוברת על אהבת ילדיהם? כי הם מוכנים להקריב את ילדיהם הקטים על מזבח ההינתקות?

איך יתכן שהורה שולח את בנו או בתו להלחם את מלחמתו-שלו? איך יכול להיות שההורה, המבוגר, בר הדעת, נותר לו ספון בביתו בבטחה, בעוד ילדיו יושבים בכלא?

להבדיל מפעם, היום כבר לא יוצאים להלחם בדובים וגם לא נוטשים ספינות. היום יוצאים להלחם במשטרה, בצבא, בפוליטיקאים.

היום ההורים- המתנחלים שולחים לכבישים את ילדיהם בעוד הם נותרים מאחור, רגועים לגמרי, נותנים גיבוי. רבי החובלים מיש"ע קופצים ראשונים מהספינה, מאחוריהם נשארים אחרוני הספנים.

לנוכח ההתפתחויות האחרונות עולות בראשי מילות השיר המפורסם: "רק שמור אותי מאוהבי ומשונאי אשמר בעצמי" או במילים אחרות: עם הורים כאלה, מי צריך שונאים?

כולי תקווה כי חושיהן הקהים של האמהות-המגבות ישובו לצלילותם, כי יורו לבנותיהן לעזוב את בית הסוהר ולחזור הביתה לחיים רגילים.

מי ייתן ובהפגנה הבאה ניראה רק את ההורים חוסמים את הכבישים ונגררים ואולי אפילו יושבים בבתי הכלא.

תנו לילדים להיות ילדים. ביש"ע ובכלל.

פורסם לראשונה באתר אסימון

מאמרים טלי חרותי סובר

כמה הערות לסדר

"יומשואה"

 

שלום, חמלה ושקט נפשי – כריסטופר טיטמוס

ההטרדה המינית הראשונה שלי

אימהות וחינוך

הכל זורם – ראיון עם אורי גיל

הו ארצי מולדתי – ראיון עם צביקה כספי

"אין לנו דם מיותר" – ראיון עם בלהה אילון

מלך העולם – ראיון עם גבי ניצן

מלאכים בלבן

כוהנת במעבר ראיון עם איריס יוטבת

חולקים כבוד אחרון

שתיקת הכבשים

לא נפסיק לרוץ

ישראל... ישראל... ישראל

ברוך שלא עשני אישה

צאנה צאנה, הבנות

החיים זה סרטון

אל תתנדבו בבקשה

נשים, גברים, כדור הארץ

קרובים קרובים

משבר האדם החושב

סקס והסמרטוטה

למה מי מת?

אני שמאלני(ת)

נגיעה אחת רכה

להתראות 2003

השפנפנה

אנחנו ואתם

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת טלי חרותי סובר

.