המגילה כפשוטה

המלך אחשורוש

כמו כל שנה אנו נזקקים ערב פורים לפרשנויות של מגילת אסתר, וכמובן עורכים גם אקטואליזציה כזאת או אחרת כדי להשחיל דרכה, את המסר של המפרש. כל אחד מנסה לגייס את המגילה למסר שלו ובייחוד היום בימי ערב בחירות, נושא סכנת ההשמדה והחמאס עשויים לשמש רקע נוח במיוחד. חביבה עלינו במיוחד ההלקאה העצמית היהודית הטיפוסית כל כך, כאשר אנו נוטים להדגיש את הטבח שעשו כביכול היהודים בתושבי פרס בכלל ובתושבי העיר שושן במיוחד. יש אף המפליגים ומוצאים בכך הוכחה למה אף אנו מסוגלים כאשר הכוח בידנו, ומיד מוצאים אנלוגיות, לרב מופרכות מעיקרן, לנעשה בשטחים. אך כל העושים כך בונים על ההנחה הנכונה, כנראה, כי המגילה כפשוטה אינה מוכרת לציבור הרחב. המגילה כמובן מספרת סיפור שונה לחלוטין.

המגילה מספרת לנו רק מהו גורלו של עם שאינו ריבון ולכן גם אינו שולט בגורלו, לפיכך הדרך היחידה כדי לשרוד היא להקים שדולות ליד כס הריבון, ובמקרה שלפנינו זוהי שדולה של אישה אחת בחדר המיטות של המלך.

לכן כדאי לקרא את הכתוב כמו שלימדו אותנו בשיעורי הבנת הנקרא, ולעקוב אחר הפְשַט וכל מי שלא יבין את הדברים כפי שאציג אותם כאן עליו הראייה.

מסגרת הסיפור של המגילה ולוח הזמנים שהיא מקפידה למסור לנו עליה הוא מרכיב חשוב בהבנת האירועים והיכולת לעקוב אחר הדרמה הנפרסת לפנינו בסיפור מיוחד ומרתק זה.

סיפור המגילה משתרע על פני 10 שנים. ראשיתו בשנת שלוש למלך אחשורוש.

א'-ג' בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ, לְמָלְכוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה, לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו: חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת--לְפָנָיו.

לאחר מכן מתחיל כל הסיפור המוליך אותנו אל השלב הבא שבו יש לנו נציגה בחצר המלכות, ותהליך זה לוקח עוד 4 שנים.

ב'-טז' וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אֶל-בֵּית מַלְכוּתוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, הוּא-חֹדֶשׁ טֵבֵת--בִּשְׁנַת-שֶׁבַע, לְמַלְכוּתוֹ.

מהשנה השביעית למלכות אחשורוש, עברו עוד 5 שנים עד אשר נגזרה הגזרה על ידי המן, לאמור מאז אותו משתה שבעקבותיו הודחה ושתי עברו 9 שנים, ודרמת ההיפוך מתרחשת בשנה העשירית.

ג'-ז' בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר--הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר. {ס} (חמש שנים לאחר הכתרת אסתר למלכה)

בתחילה לא מגלה לנו הכתוב באיזה יום אמורה ההשמדה להתרחש, אך כאשר המן מוציא את ההוראה הכתובה, אז נאמרים הדברים, במפורש. אלא מה שחשוב לנו יותר זו העובדה כי את אקט הפלת הפור מבצע המן בחודש ניסן והחודש העולה בגורל הוא חודשאדר. משמע שיעברו עוד 11 חודשים עד אשר ניתן יהיה לפעול על פי הצו של המן, ומשך זמן זה ניתן לכל מי שירצה להכין את עצמו לפעולה על פי צו המן. ככתוב:

ג'-יב וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל-אֲשֶׁר-צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי-הַמֶּלֶךְ וְאֶל-הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל-מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל-שָׂרֵי עַם וָעָם, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ: בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב, וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ. יג וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ--לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז.

אך בשלושת החודשים הקרובים גם מתבצע בעזרת אסתר המהפך. ומנין לנו כי מהפך זה ארך שלושה חודשים, שבמהלכן גם נדדה שנת המלך וגם המן הושפל וגם ניתלה על עץ. על פי מועד פרסום הצו של מרדכי. בתחילה בקשה אסתר מהמלך כי יוחזרו הספרים שכתב המן, אך מסתבר כי בממלכה המסודרת של פרס ומדי אין כל אפשרות כזאת כי הצו של המן נחתם בטבעת המלך.

ח'-ה' וַתֹּאמֶר אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם-מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו, וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְטוֹבָה אֲנִי, בְּעֵינָיו--יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת-הַסְּפָרִים, מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת-הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ. ו כִּי אֵיכָכָה אוּכַל, וְרָאִיתִי, בָּרָעָה, אֲשֶׁר-יִמְצָא אֶת-עַמִּי; וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי, בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי. {ס}

לאחר שהוסברו לאסתר סדרי השלטון הוצגה בפניה גם הדרך העוקפת:

ח'-ח' וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל-הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם, בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְחִתְמוּ, בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ: כִּי-כְתָב אֲשֶׁר-נִכְתָּב בְּשֵׁם-הַמֶּלֶךְ, וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ--אֵין לְהָשִׁיב.

ח'-ט' וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי-הַמֶּלֶךְ בָּעֵת-הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא-חֹדֶשׁ סִיוָן, בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל-אֲשֶׁר-צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל-הַיְּהוּדִים.

אם כן, המן הפיל את הפור בחודש ניסן, וכבר בסיון באותה שנה שלושה חודשים מאוחר יותר היה כבר המן בחזקת לשעבר ורק הצו החתום שהפיץ המשיך את חייו העצמאיים.

ומה כתב מרדכי לאחיו היהודים?

ח'-י' וַיִּכְתֹּב, בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ, וַיַּחְתֹּם, בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ; וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ, הָאֲחַשְׁתְּרָנִים--בְּנֵי, הָרַמָּכִים. יא אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-עִיר-וָעִיר, לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל-נַפְשָׁם--לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם, טַף וְנָשִׁים; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז

המצב עתה הוא כי שני צווים תקפים הופצו ושני הצווים חתומים בטבעת המלך, באחד יש היתר להשמיד את היהודים ואת שללם לבז, ובשני יש היתר ליהודים לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל-נַפְשָׁם--לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם, טַף וְנָשִׁים; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז.

ועתה בזמן שנותר עד לשלושה עשר בחודש אדר נותרו פחות משמונה חודשים עד לרגע שבו יבחרו שונאי היהודים לפעול על פי צו המן, החתום בטבעת המלך, ולהרוג את היהודים ולבז את שללם, וכל זאת כאשר ידוע להם כי היהודים קבלו היתר של הגנה עצמית, ואם שנאתם תוליך אותם לפעול אומר מרדכי לבני עמו,מתיר לכם המלך להיקהל , אולי לבנות גדר ולהתארגן מאחוריה, ואז לפגוע בכל מי שיפעל על פי צו המן ויבא לצור עליכם. כך כתוב במגילה וזה פשוטו של מקרא. כל ניסיון לקרא את הדברים בדרך אחרת הוא קודם כל פרשנות שהבנת הנקרא אינה סובלת אותה,. והיהודים "נקהלו בעריהם בכל מדינות המלך אחשורוש" (פרק ט' פסוק ב') והמתינו לשונאים שבחרו לפעול על פי צו המן. וודאי לא היו אלה כל תושבי פרס. בעיר הבירה הייתה השנאה רבה עוד יותר ולמרות הצו להרוג את היהודים רק בשלושה עשר לחודש נמשך המצור, ואז מבקשים היהודים היתר מהמלך היתר לעוד יום של התקהלות והגנה עצמית

ט'-א' וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ, לְהֵעָשׂוֹת:

ט'-ב' נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לִשְׁלֹחַ יָד, בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם;

אך מקפיד מספר המגילה לומר לנו כי פרט אחד בצו של מרדכי לא מילאו אותו היהודים והוא :ט'-י' וּבַבִּזָּה--לֹא שָׁלְחוּ, אֶת-יָדָם.

(פרק ט' פסוק י' וְ ט"ו) האם אומנם יש כאן התנהגות מוסרית של עם מתגונן, לאו דווקא, אלא שלפנינו קריאת מפה מפוכחת, שהרי עם צאצאי האויבים עליהם להמשיך ולחיות כל עוד הם בגולה, לעומת זאת כאשר עזבו הישראלים (אבותיהם של יהודי פרס) את מצריים לקחו גם לקחו מהם כלי כסף וזהב ואף במרמה (שמות י"ב ל"ו) לה וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת. לו וַיהוָה נָתַן אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם--וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם. {פ}המדרש אומר כי כך לקחו לעצמם בני ישראל את שכר עבודתם,אך זאת נעשה רק משום שהם עמדו לעזוב את שכניהם ולא לחיות בתוכם, שכן הייתה שם הינתקות חד צדדית.

ואילו בפרס המשיכו היהודים לחיות לצד צאצאי תוקפיהם אתמול ולכן: ט'-טז' וּבַבִּזָּה--לֹא שָׁלְחוּ, אֶת-יָדָם.

המסר של המגילה הוא ברור וציוני מאין כמוהו: כל עוד אתה אינך ריבון על עצמך ובמדינתך אתה תלוי ברצון הטוב של ממשלות זרות, ברצון טוב זה אפשר לזכות רק על ידי שדולות למיניהן. כאן במגילת אסתר זו שדולה של אישה המשיגה את הישגיה עבור עמה דרך חדר המיטות של המלך.

זהו גם המסר המרכזי והיחיד של מגילת אסתר, ולכן מגילת אסתר היא בעלת מסר מאוד ציוני, ולוואי שכך יבינו אותו כל אחינו בתפוצות ואף יסיקו את המסקנות הנכונות.