חנן שטיינגרט

 

מאמרים באתר אימגו


פורסם בתאריך -2006-10-22

הגשר שמעל לירקון לא מפסיק אף פעם להרשים אותי. אני מדמה בעיני רוחי איך יכול האזור היה להראות אילולא היו בונים כאן נמל מכוער עם מחסני ענק ומפעל יצור חשמל מאיים. מדובר בפנינת טבע אמיתית. אני כמעט ויכול לראות את הסירות השטות, את שמשיות החוף ואת האנשים המטיילים להם בין נהר ים וחול. חבל שאילי הנדל"ן וחוסר התכנון המאפיין והמרגיז כל כך, שוב כבשו עוד חלקת אדמה מאיתנו. כעת הגשר מוביל אל פרויקט גדול המימדים הזה שנקרא "אמנות הארץ" וזו כבר בפעם החמישית. על גבו הוא נושא כעת גברים נשים זקנים וטף וכולם, כך נראה, בדרך החוצה. אחרי מבט.




פורסם בתאריך -2007-09-11

ההצגה "משחקי חברה" פוגעת ישר בבטן הרכה בכל מה שקשור ליכולת הגברית להביע רגשות בפרט וביחסים בין אנשים ואהבה בכלל

פורסם בתאריך -2007-07-27

ההצגה לא עוסקת במוות אלא בחיים. עם כל הקשיים שבקבלת האובדן, מתארת ההצגה, את השפעת המוות על החיים עצמם: על היחסים בין בני הזוג, על היחסים של ההורה עם עצמו כל אחד בסגנונו הוא, בין אם בהתחברות לאבל וחיבוקו לבין אם בהיפרדות מהרגש ומהלב ויצירת ריחוק וחומות.

פורסם בתאריך -2007-06-20

יונה וולך נפטרה ב-1985 מסרטן אך חיה בנהר השירים שכתבה: נוגעת, מאהבת, מרגשת, מתריסה, פוגעת, שורטת, מקללת וכל כך מעניינת. הייתי רוצה להיות ידיד קרוב שלה, מאלה שמזמינים אותם לימי הולדת, לדבר איתה על משמעות החיים, אבל כבר אי אפשר... אז החלטתי להזמין את עצמי ביום הולדתה ה-63 ל-"יונה וולך – המופע" בתיאטרון "תמונע".

פורסם בתאריך -2007-01-28

הרבה אומץ היה צריך איגור ברזין במאי תיאטרון "מלינקי" על מנת לשים על עצמו ועל בוריס ינטין (שותפו לעיבוד הטקסט) את האתגר הבלתי נתפס של החייאת יצירת האל מוות הזאת בת מאה השנים על הבמה.

פורסם בתאריך -2006-11-07

טוב נו, פסנתר היה שם. בצד. יוני בלוך ניגן. מוכשר אבל באפלה. בתאורה המרשימה שליוותה את הקונצרט המשובח הזה כל פעם נצבעה דמות אחרת צבעים. דמות נשית בזו אחר זו, כמו בשבט אמזונות, שלטו הבנות על הבמה.