דני רשף

אכן התנתקות חד צדדית והתכנסות למדינה יהודית דמוקרטית אינה פתרון לטרור, יתכן אפילו שלזמן מסוים תהיה לטרור רוח גבית, מי בדיוק יודע, מי יכול להתיימר ולדעת. אבל הימנעות מהכרעה אסטרטגית על זהותנו היא כניעה לטרור והיגררות אחרי האסטרטגיה הפלשתינית של הכל או לא כלום

תהליך מדיני עם אויב מר הוא תהליך קשה כשאול לכל מדינה. הוא כרוך בוויתור על חלומות ועל נכסים בפועל ובשינוי מעמיק בתפיסת הזהות הלאומית של כל מדינה וחברה. כל תהליך כזה, בכל מקום בעולם, מלווה גם באופוזיציה קשה מבית ומהווה מבחן קשה למשטר בכל מדינה

השלטון המקומי הוא אחד הגופים היותר בזבזניים, הפחות מנוהלים והיותר מסואבים בישראל. זה חודשים רבים לא משולם שכרם של עובדים רבים במועצות אבל לא נודע לנו אפילו על ראש מועצה אחד שוויתר על שכרו ושכר בכיריו, שהם בהרבה מאד מיקרים גם מקורביו, כדי לאפשר ולו תשלום מזערי לעובדים

שבוע מדיני סוער עבר על מדינת ישראל מביקור קונדוליסה רייס מזכירת החוץ של ארה"ב ועד פסגת שארם. המילים כמו חזרו על עצמם - שלום, שתי מדיניות, דמוקרטיה , דף חדש. רק אזכור אחד חסר 'מדינה יהודית דמוקרטית' .

כאשר חתם יאסר ערפאת על הסכם אוסלו ב- 1993 כבר היה מאחוריו עבר מרשים של מפר הסכמים עקבי ועשרות הסכמים שהופרו על ידו מיניה וביה מיד לאחר חתימתם. כך נהג גם עם הסכם אוסלו הראשון מיד לאחר חתימתו ותחילת ישומו המעשי.

תשובה לעמירה הס על מאמרה 'אהדה מסוכנת לתוכנית שרון' ב הארץ .22/09/2004

ישראל, עד כה, קיבלה החלטות הרות גורל בדרך פרלמנטרית. הסכם השלום עם מצרים, הסכם אוסלו והיציאה מלבנון הם דוגמאות לדמוקרטיה פרלמנטרית בפעולה נכונה. תוכנית ההתנתקות של ראש הממשלה סובלת, בינתיים. מחוסר לגיטמציה דמוקרטית. בדרך תמוהה בחר ראש הממשלה להתמודד על התוכנית דווקא בזירות הלא נכונות ובכולם הפסיד. השבר והצורך הנואש בלגיטמציה דמוקרטית למהלך מוליד פתרונות הרי אסון לטווח הארוך ובראשם 'משאל העם '.

דרוש שמאל חדש, כזה שממוקד בחברה הישראלית, מדבר אתה, עם כל פלגיה: חרדים ודתיים, מתנחלים ובדואים, ערבים מהגליל ועולים משדרות. שמאל שמשפיע עלינו בתוכנו, ולכן עלול גם להיות מושפע, רחמנא לצלן. שמפנה את מרצו המדיני לא לפלשתינים ולא לשוק האירופי, שלא מטיף מוסר לחברה הישראלית אלא קשוב מאד לפחדיה וחששותיה.

'ועתה לטבח הנמשך בעיראק' מדווחות רשתות התקשורת העולמיות על הנעשה מדי יום בעיראק. עוד יידרש, כנראה, שפך דם רב כדי להחזיר את האיזון הבין עדתי והיציבות לעיראק. זה עשור מוזן הטרור המוסלמי הבין-לאומי מ'בוגרי אפגניסטן'. סביר שבעשור הקרוב יהיו 'בוגרי עיראק' הכוח המזין של הטרור הבין לאומי. הרוח הגבית שתנשוב מהמלחמה ברוסים ובאמריקאים תזרע אי יציבות קשה בעולם הערבי, המערבי והמוסלמי וניצנים למתחולל כבר ניכרים היטב בערב הסעודית .

המידה שחברה מכבדת את כללי היסוד שלה ואת חוקתה מעידה על בגרות בשיקול הדעת, כבוד כלפי כללי המשחק הדמוקרטיים ויציבות שלטונית. ישראל היא אמנם דמוקרטיה אבל מוגבלת ונכה, חסרת כבוד לחוקיה וחסרת יציבות מספקת הנדרשת להכרעותיה הגורליות.

יש רבים בינינו היודעים מה יהיו ההתפתחויות לאחר ההתנתקות החד צדדית מעזה. לגביהם אין ספק , רוח גבית לטרור המתעצמת מגרוש צה"ל תביא גל פיגועים קשים. המרחב הבטוח של העיר עזה, מרוחק מהישג ידם של הכוחות הישראלים יאפשר יצור המוני של טילי קסאם שיעדם לפחות אשקלון. בקיצור, לא רק שהמחלוקת תשסע את החברה הישראלית הטרור יגבר במונים . ממש אסון ידוע מראש.

צ'צ'ניה שבקווקז גודלה כלבנון, אוכלוסייתה כמיליון וחצי ובדומה לפלשתינים הם ניצלו את הריבונות החלקית שנפלה ברשותם אחרי מלחמת צ'צ'ניה הראשונה ב- 1995, בהסכם השלום עם רוסיה, כדי להקים מדינת פשיעה וטרור. מדינה מפולגת לשבטים, שהתפרנסה מפלילים , מחטיפה המונית לצרכי מיקוח וממעשי רצח. אין צדיקים במלחמה בקווקז. למרות זאת אי אפשר להצדיק את מידת ההפקרות והפראות של הצבא הרוסי בצ'צ'ניה מאז פרצה המלחמה השניה ב- 1999 בעקבות הטרור הצ'צ'ני.

תפקיד הצבא לתת חופש פעולה לדרג המדיני גם בתנאים שאינם נוחים לצבא וחובה עליו להתאים את השיטות והאמצעים למציאות המדינית המשתנה. אם לא כן הפכנו ממדינה שיש לה גם צבא - לצבא שיש לו מדינה לצרכיו. בכל מקרה הוויכוח הצבאי אינו הוויכוח הרלוונטי והוא מכסה ומטשטש את הוויכוח האמיתי בחברה הישראלית.

שלוש מלחמות מתנהלות בעיראק במקביל. מנהלים אותן כוחות שונים ועוינים אחד לשני והמשותף ביניהן שהן מתנהלות נגד ארה"ב על אדמת עיראק.

הטענות שדו"ח גולדסטון נועד מלכתחילה לגרור את ישראל לעמוד הקלון, שמדינות אחרות גרועות פי כמה, שמלחמתנו בחמאס מוצדקת לפי כל הגדרה בין לאומית, שעל פי מומחים צבאיים בינ"ל צה"ל

ספק אם היה אירוע יחיד באינתיפאדת אל אקצה שהיה כה מזיק וכרסם בלגיטימיות של ישראל לאורך זמן כמו הפרשה המבוימת של מוחמד א דורה מתחילת אוקטובר 2000.

קדימה היא מפלגה שהורכבה מעריקים מהעבודה והליכוד. חלק האמינו בדרך ההתנתקות של אריק שרון רובם פזלו ל 40 המושבים שהסקרים העניקו לו.

יום אחרי שהגיע לקופנהגן, דנמרק, ביום חמישי 17/12/2009, לנסות ולהציל את הוועידה לשימור האקלים שהסתבכה והגיע למבוי סתום.

למען הגילוי הנאות בתפיסותיי אני "קדימה". אני מאמין שהתיישבות יהודית מסיבית בלב אוכלוסייה ערבית תביא קלייה על מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית.

 אפילו אם ניראה שהמשבר עם ארה"ב מאחורינו הוא חולל שמות בעמדות הבסיסיות של ישראל.

 אפילו ח"כ יעקוב ליצמן, סגן שר הבריאות, מודה שהחלופה של בניית חדר המיון הממוגן לביה"ח ברזילי באשקלון היא יותר זולה, יותר ממגנת ומאפשרת תפקוד טוב יותר של ביה"ח.

אולמרט מהרווארד

עוד כ 6 שנים אמור הפלא הטכנולוגי העתידי של ארה"ב – מטוס ה אף-35, לנחות בארץ. למטוס יכולות חמקנות מדהימות, טווח עצום ויכולת להפעיל חימוש מתוחכם בדיוק מדהים.

 למעשה גורש ביבי נתניהו בבושת פנים מהבית הלבן וברור שבממשלו של אובאמה רק הליכה לקנוסה, בסגנון שיריביה של סוריה בלבנון עלו לדמשק לבקש מחילה מבשאר אסאד, עשוי להחזיר אותו לפגישה בבית הלבן.

 המדיניות של אובאמה כלפי ישראל והמזרח התיכון זגזגה בשנה האחרונה אבל ניראה שהממשל התייצב על מדיניות של הקמת מדינה פלשתינית רצופה וברת קיימא תוך שנתיים עם או בלי תהליך שלום.

לדעתי יש מעט מאוד לקחים שניתן להפיק מיום השואה. הציונות, פתרון בעייתו של העם היהודי על ידי ריכוזו בארץ ישראל, כמשנה פוליטית מסודרת נוסדה כחצי מאה לפני השואה.

לפני שבוע חתמה ארה"ב עם רוסיה בפראג, בירת צכיה, הסכם לצימצום הדדי של ראשי הנפץ הגרעיניים האסטרטגיי ב 30% לרמה של 1550 ראשי נפץ לכול מעצמה ( רכלנים אומרים שלרוסיה יש בקושי את המספר הזה של ראשים גרעי

 אתמול והיום הופיעו בתיקשורת ידיעות שישראל "למרות התנגדות ארה"ב" מקדמת בניה בשכונת גילה. עצם הידיעה היא וויתור תודעתי על גילה, שבכול התסריטים הכי הזויים תשאר חלק מירושלים הישראלית.

ביום שבת 10/04/2010 הפציצו מטוסים פקיסטנים מה שהם מכנים "מעוז של הטאליבן" בצפון מערב המדינה. כמקובל במיקרים כאלה שמחו הפקיסטנים להודיע ש 12 מפעילי הארגון נהרגו בהפצצה.

לפני שבוע, בכתבות יום שישי, נשמעה מהכתבות תלונה של ראש הממשלה נתניהו על הציבור הישראלי שאינו חש בסכנה הנשקפת לירושלים, שרוי באדישותו, אינו מפגין בהמוניו ובכך מחליש את כוח המאבק של ישראל.

מדחת יוסף, שוטר מג"ב, דימם 4 שעות למוות בקבר יוסך בשכם, ב 01/10/2000, כאשר כוח צה"ל משוריין נמצא במרחק קילומטר ותצפית אחרת במרחק זהה רואה חלק גדול מהמתרחש.

פעם, בשנות ה80, יצרה ישראל מטוס קרב מתקדם – הלביא. משקלו היה כדי 2/3 ממטוס האף-16, שדרת הקרב של חילה האוויר הישראלי. הלביא היה אמנם גדול על המשק הישראלי כמטוס קרב.

עד היום התאפיין הסכסוך הישראלי פלשתיני בכך שלפלשתינים היה חשוב יותר לעצור, להכיל ולבסוף לחסל את המפעל הציוני מאשר להקים מדינה עצמאית משלהם.

מזה כחודשיים, בתיזמון מלא עם משבר הבניה במזרח ירושלים, החלו, קודם כול בעיתון ניו יורק טיימס, כתבות ורמיזות, החוזרות על עצמן ומייצרות נפח תקשורתי, שאי היציבות במזרח התיכון, במשתמע התמשכותו של הסכסוך

עקיבא אלדר מהארץ פרסם היום באתר וואלה מאמר תחת הכותרת "מי רצח את השלום ?".

הראיון של אהוד יערי עם אבו מאזן, ששודר אתמול בערב בערוץ 2, היה מאלף ורב תובנות היה בו הרבה נקודות אור וגם ההיפך, הרבה סיבות לדאגה. – אתחיל בדברים החיוביים.

אמריקה! היה מקובל אצלנו ולא רק אצלנו כביטוי לדבר מוצלח וטוב – שם באמריקה הדברים מתקתקים מצויין, התוצרת באיכות מצויינת, האדם חופשי ובכלל הרבה יותר מוצלח. ארה"ב נגררה למשבר כלכלי חמור בעקבות תאוות בצע חסרת אחריות וחסרת גבולות לה היו שותפים כמעט כול ראשי המשק

הפרופ' אשר ססר, מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה, טוען כבר שנים שהאסטרטגיה הפלשתינית הבסיסית מיועדת לבטל את החלטת החלוקה מ 1947 והשבת פלשתין כולה לידי הפלשתינים.

ביום שישי האחרון התפרסם שוב בסוף שבוע של ידיעות, בפעם המי יודע כמה, המאמר הממוחזר של אורי שגיא, מי שבימי ברק העליזים, ב 1999, ריכז את המו"מ עם סוריה.

אמנון אברמוביץ, מערוץ 2, מנצל כול הזדמנות למתוח ביקורת על ראש המוסד מאיר דגן. פרשת חיסול מבחוח בדובאי באמצע ינואר 2010 היא הזדמנות מצויינת מאין כמותה.

יש כמה סיבות מדוע פרצה באופן מפתיע ובמועד בלתי חזוי לחלוטין מלחמת ששת הימים ב 1967. הערכת אמ"ן לא דיברה על מלחמה וצה"ל החל בתהליך שידרוג של טנקים ומטוסים שצמצם את היקף הארסנל השמיש למלחמה.

ביום רביעי האחרון, 16/06/2010, התפרסם ראיון עם עבדאללה מלך ירדן ב"וול סטריט ג'ורנל".

לאט לאט ובלי שממש שמנו לב מתחיל השיח העולמי סביב הסכסוך הישראלי ערבי להשתנות ומערכת מושגים חדשה, שמשקפת גם גישה שונה, משמשת את הצדדים בסכסוך.

אתמול עסקנו בשיח החדש כלפי הסכסוך הישראלי פלשתיני מצד השמאל הג'יהאדי (הברית בין שמאל כביכול ליברלי לאסלאם רדיקלי ג'יהאדי) העוסק בהכשרת הלבבות לקרא

טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר ששלח את צבאו לשתי מלחמות בעיראק ואפגניסטן הוא כעת, באופן אירוני, שליח האיחוד האירופי לתהליך ה"שלום" ביננו לפלשתינים.

בג"ץ עמנואל עצמו, המסעיר את המדינה, נגרר בבית המשפט העליון כ 3 שנים. יום לפני כן פסק בג"ץ בסוגית תמיכת המדינה באברכים באיחור של 10 שנים.

 

אבל הזירה היותר יצירתית תהיה בעזה שם אין לאף אחד כוונה להתבלבל מהמציאות אלא ליצור מציאות ווירטואלית של ישראלי כובש ואכזר.

היום בעוד שבוע, ב 06/07/2010, אמור ראש ממשלתנו בנימין נתניהו להגיע לפגישה עם הבוס הגדול ברק אובאמה.

זה קורה גם אצלהם

בשעה טובה אישרה הממשלה את תקציב המדינה ל 2011-12, ביום חמישי האחרון 15/07/2010, ובינהם קיצוץ של 2.7 מיליארד בתקציב הביטחון.

אתמול נידון סאבר קשור, ערבי מהמשולש המכנה עצמו בדרך כלל דודו, בבית המשפט המחוזי בירושלים לשנה וחצי מאסר לאחר שהורשע באונס יהודיה. אין מחלוקת שיחסי המין היו בהסכמה ולאחר הכרות חפוזה.

במיקרה של ועדת גולדסטון ישראל סרבה לשתף פעולה בטענה הנכונה שהוועדה מוטה בהרכבה ובמנדט שלה ומסקנותיה ידועות מראש.

דמוקרטיה היא שלטון העם למען העם ולאו דווקא של רעיון מסוים, של פרשנות מסוימת אלא של העם. כדי שדמוקרטיה תהיה אכן דמוקרטיה, כלומר תייצג את המיצוע הלא ברור והכללי מאד של רצון העם מתקיימת בו הפרדת רשויות בין הרשות השופטת, המבצעת והמחוקקת המאזנות ומפקחות אחת על רעותה

את ההתישבות בעזה לא היה צריך להקים מהרגע הראשון, אם כבר הקימו אותה, משיקולים שנראו נכונים לשעתם, היה צריך לפנות אותה מזמן, בשפע של הזדמנויות בעבר. אם לא פינו את רצועת עזה בעבר צריך לפנות אותה בעתיד כמה שיותר מהר. לא בגלל הטרור צריך לפנות את עזה, צריך לפנות אותה אם אנחנו רוצים להקים כאן מדינה יהודית דמוקרטית למרות הטרור. צריך לפנות אותה אם אנחנו לא רוצים לשלוט בעם אחר על אף הטרור. צריך להסתלק משם אם אנחנו רוצים שמדינתנו לא תיהפך למדינת אפרטהייד דו לאומית, צריך לצאת מעזה מהר.

כנראה שערפאת רואה באנרכיה יתרונות במאבק בישראל. אי אפשר כמעט לנצח את האינתיפדה מפני שאין לה הנהגה פוליטית ברורה. רק השתלטות מחודשת על השטחים , נטילת אחריות לשיטור ולחיי היום יום הפלשתינים ונקיטת אמצעים העומדים בסתירה מוחלטת לאופייה היהודי והדמוקרטי של ישראל יכולים לסייע בצמצום האנרכיה הפלשתינית. לסייע אך לא להדביר אותה.

יש במחאה תופעות של אנרכיזם, הדוניזם, של התעלמות ממצב הכלכלה העולמית, של מאבק המרכז מול השוליים ושל המפאיניקי"ות המערבית הדועכת ומאבדת את אחיזתה במוקדי הכוח של המדינה מול האליטות החדשות של חובשי הכיפות ומול האליטה הקפיטליסטית. יחד עם זאת ישראל חסרה התייחסות לחברה, תמיד דחקו סוגיות הביטחון והסכסוך את החברה לשוליים והצבת החברה הישראלית והאיזונים שלה במרכז הפוליטיקה היא, בטווח הארוך, צעד מבורך מאין כמותו. קשה להמעיט בחשיבותו של מאבק אמיתי על דמותה של החברה הישראלית שנזנח לשוליים מאז קום המדינה.

 

קשה להניח שמקבלי ההחלטות בארץ לא הבינו שמבול של ועדות חקירה לא יכול ליצור תהליך מבוקר של חקירה ובדיקה.

שכר המינימום הוא בעיני המדד המרכזי למידה של האחריות החברתית שיש למדינה. זה לא רק שאלה של הגינות בסיסית כלפי מי שעובד קשה כול היום.

אביגדור ליברמן הוא דמות שנויה במחלוקת, איש ימין הדוגל בפתרונות רדיקלים של חלוקת הארץ בין יהודים לערבים והעברת ישוב ערבי גדול במשולש, אזרחי ישראל, לריבונות פלשתינית.

לעולמנו פרץ ביום שישי האחרון ביומן השבוע של ערוץ 2 השערורייה התורנית לפיה מסמך, כביכול ממשרדו של היועץ היחצ"ן איל ארד (מי שתפקידו להפוך חמור לסוס ושקר לשקר מולבן לכול המרבה במחיר ולפי דרי

השתתפותה של ח"כ חנין זועבי במשט השנאה לעזה מעלה שאלה של גבול הדמוקרטיה. אנסה להציג את הנוסחה שלי.

בעקבות פרשת המשט, לראשונה מזה זמן רב, יש התעוררות בציבור ווגילוי של זעם אמיתי כלפי צביעות העולם, תורכיה, הח"כים הערבים הפעילים לעירעור מעמדה וקיומה של מדינת ישראל וכלפי השמאל שחלקו הגדול הפך מציוני

אין שום ספק שהייחס לישראל בעולם הוא חריג בצורה בוטה ולא מתיישב בשום אופן עם הוויית החיים האמיתית בארץ ואפילו לא עם הייחס כלפי המיעוט הערבי שהוא אמנם בעייתי אבל בכול מדד סובלני בהרבה מהייחס למיעוט ב

למען הסר ספק אני בעד מדינה יהודית דמוקרטית.

נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו אתמול, בעיברית ובאנגלית, היה מרשים, מדויק, אמיתי אבל בעיקר לא רלבנטי – נאום בעלטה. נכון העולם צבוע, היה צבוע וימשיך להיות צבוע (כמו אנחנו והיחס לטבח הארמנים).

במלאת 5 שנים להתנתקות/הגירוש מעזה, אני מצווה, כמי שתמך בהתנתקות, לחשבון נפש ואכרוך את זה בט' באב יום חורבן מקדשינו.

לגיטימיות היא התחושה הציבורית שמן דהוא או מוסד כול שהוא אכן פועלים למען הציבור שבתוכו הם פועלים.

יש הרבה סיבות לתקוף את נתניהו כראש ממשלה - העדר מספיק וכמעט מוחלט של יוזמה מדינית, הגררות בלתי פוסקת אחרי לחצים, כולל ההסכמה לאחרונה להקמת ועדת חקירה בנושא המשט בראשות ראש ממשלת ניו זילנד לשעבר ג'פ

אהוד ברק נבחר כתקווה החדשה של השמאל והמדינה במאי 1999 אחרי שקודמו בנימין נתניהו המאיס עצמו על הציבור, ברוב מכובד של 56% למרות שמפלגתו, לא בגללו אלא בגלל השיטה, ירדה ל 26 מושבים בלבד.

מה לנו כי נטען על שנאתם העזה אלינו?

לפני שנתיים בערך פקד את הארץ גל של שביתות במועצות המקומיות בגלל הלנות שכר שנמשכו לפעמים מעל לשנה. בתוך כך מצאו לעצמם מספר ראשי רשויות תקציב לקנות לעצמם מכוניות חדשות או לשפץ לעצמם את המשרדים.

ב- 1919, כאשר היו בארץ כ- 80 אלף יהודים ופחות מחצי מיליון ערבים ביקרה כאן ועדה אמריקאית בראשות שני אדונים מארה"ב: הנרי קינג וצארלס קריין (ועדת קינג-קריין).

לאחר ביקור אבו מאזן בוושינגטון אפשר לומר שהתמונה התבהרה מכל הכיוונים.

מאז עלה ברק אובמה לשלטון בארה"ב ניכרת התעוררות בקרב גורמים בשמאל הישראלי שהנה, סוף סוף, בא משהוא מבחוץ שיתכן ויאכוף על ישראל את תפיסות השמאל ויביא, במהרה בימינו, לשלום החמקמק בינינו לפלשתינים.

אין למו"מ עם הפלשתינים המתנהל כעת על "שלום" ולמהות הסכסוך הרבה מהמשותף. בצד הישראלי יושבים אנשים שמוכנים עקרונית, בשפע של הסתייגויות והתניות, להכיר במדינת לאום פלשתינית ממערב לירדן לצידה של מדינת ישראל. בצד הפלשתיני יושבים אנשים שעד כה לא הסכימו בשום צורה שהיא, לא ברמז, לא בדיבור ולא במעש, להכיר במדינת לאום יהודית ממערב לירדן.

השבוע פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב, במה שניראה על פניו פסיקה נאורה, לחייב את המדינה להכיר בהוצאות הטיפול בילדים לצורך חישוב מס ההכנסה.

בסוף 2005 הייתה קונדוליסה רייס, מזכירת המדינה של ארה"ב, עסוקה בתוכנית א' – בהאחדת מנגנוני הביטחון הפלשתינים ובהבאת דמוקרטיה לרשות הפלשתינית.

אין ממשלה שהחלטותיה פרועות וחסרות אחריות כממשלה העוסקת בהישרדות. כך היו כל ממשלות ישראל בשלב זה או אחר של קיומן.

החשיבה הצבאית והמדינית בנושא החמאס בעזה רדופה ומתמקדת בחששות הכבדים מהתעצמות החמאס וביכולתו, לבסוף, לפתח איום גם על ישובים מרוחקים יחסית כאשדוד, קריית גת ונתיבות.

"לא נמגן עצמנו לדעת" הכריז ראש הממשלה בנחרצות אופיינית בהתייחס לתביעות המיגון של שדרות.

צריך תמימות מופלגת להאמין שלנשיא ארה"ב, המקבל תדרוך מודיעיני יומי, לא היה שום מושג מקדים על הדו"ח המכשיל את מדיניותו כאשר חיזק את ידיו של אהוד אולמרט בנושא איראן, וכי הדו"ח נחת עליו כרעם ביום בהיר.

היינו ודאי מתייחסים בספקנות רבה לתהליך השלום עם הפלשתינים אם אבו מאזן היה אומר בנאומו באנאפוליס שהתהליך נועד להחזרת מדינת ישראל לידי בעלי הארץ, מבחינתו – העם הפלשתיני.

מים רבים זרמו בנהרות המזה"ת מאז ועידת חרטום השנייה של הליגה הערבית, בספטמבר 1967 , שהחליטה את שלושת הלווים – לא להכרה, לא למו"מ ולא לשלום עם ישראל.

החוק להגנת חושפי שחיתויות במדינת ישראל מאפשר למבקר המדינה להגן על אלו שעתידם הכללי, המקצועי ותוכניותיהם האישיות הועמדו בסכנה משהחליטו לחשוף שחיתות.

אין שום אפשרות להילחם ביעילות בטרור, לבלום את הפצתו של נשק גרעיני, לעודד דמוקרטיה ולייצב את המזה"ת ללא שיתוף רב מעצמתי.

בשיחה עם שגרירים וכתבים ישראלים בבריסל, שלשום יום שלישי 09/10/2007, אמרה אחת מבחירות נציבות החוץ של האיחוד האירופי ש"זכות השיבה" תיכלל בכל משא ומתן עתידי לשלום במזה"ת.

איראן חותרת בעקביות ליכולת צבאית גרעינית שתהפוך אותה למעצמה האזורית במזרח התיכון, שתידחק את ארה"ב ואת השפעת המערב החוצה מהאזור ותהפוך אותה לשולטת הישירה והעקיפה על 40% מעתודות הנפט העולמיות ותאיים

היה פעם רמטכ"ל לצה"ל שדיבר על "צבא זריז קטן וחכם" כזה שכוחו בא מניידותו, יצירתיותו וכושר הפיקוד של מפקדיו.

ערב מלחמת לבנון השנייה, כך על פי ועדת וינוגרד, הבהירו בכירי צה"ל שאין דרך צבאית לשחרר את חטופינו.

דרכם של משברים, בהם נטרפים כל הקלפים, שהם יוצרים גם הזדמנויות חדשות. השתלטות החמאס על עזה , לפני 12 יום בלבד, אכן טרפה את הקלפים.

השתלטות החמאס על רצועת עזה הייתה צפויה זה מכבר. למרות ההלם הראשוני המצב דווקא נעשה פשוט יותר.

בשולי הידיעות והמדינה מושבתים היום בפריפריה מספר מוסדות חינוך. העילה - קיצוץ תקציבי שעלול להביא לפיטורי מורים. הנושא הוא רגיל במקומותינו אלא שהפעם הקיצוץ הוא בהוראת בג"ץ.

מאז 20/05/2007 נלחם צבא לבנון באזור מחנה הפליטים נהר אל בארד בצפון לבנון במליצית "פתח אל אסלאם".

דמוקרטיה במיטבה מתפקדת באיזון בין הרשויות השופטת, המבצעת והמחוקקת.

הפרוטוקולים של ערב מלחמת לבנון השנייה מלמדים אותנו שהדרג הצבאי היה משוכנע שאי אפשר לשחרר את חיילנו החטופים במבצע צבאי. משום כך ומשום החשש לאבדות כוונה פעילות צה"ל נגד החיזבאללה לענישה.

מלחמת לבנון השנייה פרצה לעולמנו במפתיעה, כמעט בין רגע. אמנם היו שהזהירו אבל המועד, הצורה שבה יתפתחו העניינים והדילמות שייוצרו לממשלה היו בגדר נעלם גדול.

“הרגנו יותר מ- 40 מחבלים מהחמאס” - הגיבו בשביעות רצון גורמי צה"ל על סדרת התקיפות האוויריות ברצועה בעקבות מטחי הקסאם על שדרות.

את ההערה החכמה ביותרת לטעמי בנושא ועדת וינוגרד וה"סמוך" הישראלי השמיע ד"ר יגיל לוי במוסף ערב שבת האחרון במעריב בכתבה של אריק בכר " אולמרט, תן פקודה".

אי אפשר להתעלם משני תהליכים מקבילים ומזינים זה את זה בסכסוך בינינו לפלשתינים. רוח החמאס קונה לה אחיזה בכל שדרות החברה הפלשתינית ומחדדת אצלם את מהות הסכסוך.

ג'ימי קרטר

זכריא דורמוש הוא רב-בריון חמולתי משכונת צברה בעזה. בריון שעלה לגדולה בועדות ההתנגדות העממיות בראשות ג'מאל סמהדנה ה"שאהיד" והפך לבכיר בכוח ההתערבות המיוחד של משרד הפנים הפלשתיני שהוקם תחת ממשלת החמאס. ידו בכל ויד כל בו ובעזה הוא מוכר כקבלן הביצוע של החמאס

ישראל נקלעה לדילמה סבוכה מאין כמותה. מצד אחד חובתה להגן על אזרחיה עכשיו ומיד. מצד שני תגובה צבאית, כפי שידענו בעבר, על ירי הקאסמים מרצועת עזה לא הפסיקה את הירי אלא חיזקה אותו.

אם להאמין לפרסומים גלויים על מלחמת לבנון האחרונה ירה צה"ל לפחות 150,000 פגזים, כנראה יותר מאשר בכל מלחמות ישראל ביחד עד כה.

דו"ח בייקר-המילטון של "קבוצת הלימוד עיראק" שפורסם אתמול 07/12/2006 בארה"ב מעורר דאגה לא בגלל מה שיש בו או אין בו אלא בגלל חוסר הרלבנטיות שלו לבעיות איתן הוא מתמודד.

ביום חמישי, 17/03/2005, חתמו בקהיר הפלגים הפלשתינים על הסכמתם להפסקת אש עם ישראל, ה"תהדיאה", פועל יוצא של הסכמת היו"ר אבו מאזן לתוכנית הפעולה וההשתלטות של החמאס על הרשות הפלשתינית.

אנחנו והפלשתינים יודעים ש"זכות השיבה" אינה אלא נוסחה לביטול זהותה של ישראל כמדינה יהודית בשלב הראשון, להפיכתה למדינה דו לאומית – מדינת כל אזרחיה - ולבסוף לחיסולה.

ביום חמישי 09/11/2006 הסתיימה באיסטנבול ישיבת צוות מומחים שמונתה על ידי מזכ"ל האו"מ היוצא קופי ענאן וששיקפה את דעתו.

חסן נאצראללה

יכולות להיות ארבע מטרות ללחימת ישראל בעזה. א: מניעת או צמצום הברחות הנשק לרצועה . ב: מניעת הקמתו של צבא דמוי חיזבאללה בהנהגת החמאס בעזה. ג: מניעת או צמצום ירי הטילים על ישראל .

(מה נעשה עם פלשתין המתפרקת)

ההודעה שפרסמו הסעודים בהסכמת מצרים ביום שישי 14/07/2006, יומיים לאחר פרוץ מלחמת לבנון וערב כינוס הליגה הערבית לדון במלחמה, הייתה חריגה מאד לנוף הפוליטי באזורנו, שבו מקובל להאשים את ישראל אוטומטית ב

התסכול בציבור מ-מלחמת לבנון השנייה גורר את הדיון שהתפתח לאחרונה על שיטת הממשל בישראל למחוזות האוטופיה. הרי כולם בני אדם ויצריהם של הפוליטיקאים הבכירים דומים בכל מקום בעולם.

ביקור דה גול ב-אלג'יר

ב 31/10/1956 פתחו האנגלים והצרפתים במבצע 'מוסקיטר' להשתלטות על תעלת סואץ מול הצבא המצרי שכבר ניגף לפני צה"ל בסיני. בתוך יומיים הצליח הכוח המשולב להשתלט במבצע צבאי מורכב על תעלת סואץ.

לישראל אורבות סכנות מכל הכיוונים. ארגוני טרור ומתאבדים, יכולת גרעינית איראנית, קהילייה בין לאומית קצרת סבלנות וראות, חיזבאללה נחוש וחמוש ו...קיפאון מדיני.

מהרגע שראש הממשלה הכריז על השעיית תוכנית ההתכנסות נותרה הממשלה בלי סדר יום מדיני.

מלחמת לבנון השנייה ספק אם תהיה בראש גאוותנו, היא מתנהלת בעצלתיים, בהססנות, תוך בזבוז זמן מדיני ומבצעי יקר, חסרת יוזמה מספקת וכמעט נטולת דמיון. במהלך הלחימה השתנתה התפיסה המבצעית מספר פעמים. נראה שההישג, במידה ויהיה כזה, יושג יותר מכוח העמידה של העורף בשחיקה שגוזר עלינו החיזבאללה מאשר מהתעוזה והדמיון המבצעי של צה"ל בחזית.

לבנון היא מדינה עצמאית מאז 1943אבל עד כה היא טרם יישמה , באמת, את ריבונותה על כל שטחיה ובכל התחומים. הזהות הלאומית הלבנונית לעולם לא הייתה חד משמעית ותחושת הזדהות עם סוריה הייתה תמיד, בכל העדות, מרכיב בסיסי בפוליטיקה הלבנונית בצד הזהות העדתית שבאה לרוב במקום הראשון.

מדינת ישראל נהנית במלחמה התורנית האחרונה מגיבוי בין לאומי שלא היה לה מעולם בעבר. החברה הישראלית נחושה לשלם את המחיר ובאמת לשנות את הכיוון בלבנון ומפגינה אחדות שגם היא לא הייתה מובנת מאליו בעבר.

פעמיים ניסו בשנים האחרונות להכריע מערכה רק בכוח אווירי. במלחמת המפרץ הראשונה ב 1991 ניסה צבא ארה"ב לרסק במשך שלש שבועות את צבא עיראק בהפצצות מדויקות מהאוויר עוד לפני המהלך הקרקעי.

תשובה ל-שלמה אנגל ב ווי-נט היום 16/07/2006 "אמרנו לכם " -

ב- 21/11/2005 ביצע החיזבאללה בצפון התקפה מתוחכמת על מוצב צה"ל ברג'ר שעל ערוץ החצבני במגמה לחטוף חייל. אש מרגמות וטילים ריתקה את כוחות צה"ל בגזרה.

במבט לאחור נראים ימי תחילת האינתיפדה, בשלהי שנת ,2000 כהזויים במיוחד. תחת גל הטרור הפלשתיני הגואה ניסה ראש הממשלה דאז, >אהוד ברק, נואשות להחזיר את הסכסוך עם הפלשתינים למסלול מדיני.

לפני כשבועיים ב- 11/05/2006 פרסמה קבוצת אסירים פלשתינים מהחמאס והפת"ח בכלא באר שבע, כשברקע מלחמת האזרחים בעזה, את "מסמך ההסכמה הלאומית". המסמך מאמץ את עמדות החלק המתון של החמאס.

הרעיון האדנותי לעצב לפלשתינים הנהגה כלבבנו אינו חדש. כבר בתחילת שנות ה- 80 עסקו במערכת הביטחון ברעיון הישן לעצב את השליטה בחברה הפלשתינית. חבורות המזוהות עם "האחים המוסלמים", בעיקר בעזה, שעסקו בפעילות חברתית רחבה קיבלו עידוד להתאגד לגוף סמכותי, מקצתם אפילו קיבלו אימון בסיסי בנשק מבחורינו המצוינים, כדי להוות משקל נגד יעיל לפת"ח שכבר התברר כאויב עיקש, מתמיד מטריד ומשמעותי למדינת ישראל. ב- 1987 התאגדו הקבוצות האלה בהנהגת השייח' אחמד יאסיןל"חמאס" - יעילים ורצחניים לפחות כמו הפת"ח.

זמן ב- 03/02/1969 נבחר יאסר ערפאת הלוחמני ויו"ר הפת"ח שקרא להשמדת ישראל ליו"ר אש"ף. הוא החליף עם אנשיו את המנגנון המסואב והמושחת של אחמד שוקיירי קודמו והיו"ר הראשון של אש"ף.

על פי המוסר המשתקף מההתפארות המגוחכת לא הפלשתינים בבחירות חופשיות לחלוטין הם הזכאים והקובעים הבלעדיים של הנהגתם. רק להנהגה כזו יש את הלגיטמציה והסמכות המוסרית לייצג את הפלשתינים. אלא שגם לשכת מפלגת העבודה עסוקה כרגע במאמץ גדול של עיצוב הנהגה חילופית לפלשתינים שכמובן תתאים לתפיסות המדיניות של מפלגת העבודה. עמיר פרץ כג'נטלמן בריטי מלפני מאה שנה המשוכנע שהוא יודע למען ה"נייטיבס" (ילידים) מה בדיוק טוב ויאה להם .

מאז נבחר אבו מאזן ליו"ר הרשות לפני שנה לא עשה דבר כדי להיות סמכות שלטונית ברשות.

כמדי שנה מפרסם המוסד לביטוח לאומי את 'דו"ח העוני'. כתמיד המספרים נוראים. כתמיד התקשורת מנפחת ליומיים ומשכיחה לשאר השנה. כתמיד זועקים הפוליטיקאים. כתמיד אנחנו חוזרים לימי הדמגוגים.

את אריק שרון אי אפשר להחליף. אך אם 'קדימה' רוצה להצדיק את עצמה פוליטית ולהוות כוח משיכה להמוני בית ישראל היא חייבת מייד להציג דרך שאינה תלויה באדם יחיד

מחשש שלחץ בין לאומי יאלץ את ישראל לסגת חזרה לגבולותיה רצה משה דיין למהר ולקבוע את גבולות הסיפוח בירושלים. גבולות שיקלו להגן על ירושלים המאוחדת מבחינה צבאית, כך גם הייתה הנחייתו הבסיסית לוועדה שהקים. הנחייתו השנייה ומרחיקת ראות הייתה: מכסימום שטח – מינימום תושבים

יראה שרעיון חלוקת הארץ בינינו לפלשתינים נהנה מתמיכה חסרת תקדים - מהשמאל הפוסט ציוני עד הליכוד וישראל ביתנו. נתניהו ועוזי לנדאו עצמם לא פוסלים עקרונית את חלוקת הארץ אלא שרף ההתניות שלהם הוא בעננים ותלוי לחלוטין בפלשתינים: 'יתנו – יקבלו '. אפילו אביגדור ליברמן, שהיה ימין מובהק, דוגל בחלוקת הארץ על בסיס דמוגרפי

תכונה אחת בולטת יש לאריק שרון. בכל מקום, בכל מצב תמיד ידע להיות היוזם, להכתיב את הקצב, לקבוע את כללי המשחק ולחתור למטרה

ספק אם יש מישהו בישראל שמשלה את עצמו שמנהרות רפיח הפסיקו לפעול. צה"ל בשלל אמצעיו הטכנולוגיים ובמאמץ אין סופי אמנם הצליח לחשוף ולמנוע חלק גדול מפעילות המנהרות אך לא להשביתה כליל.

בעקבות פיגוע ההתאבדות השבוע בחדרה מיהרו אנשי הציבור לבטא את עמדותיהם המקובעות והידועות מראש ולהמציא מציאות ווירטואלית בהתאם לעמדתם הפוליטית.

מאז תחילת האינתיפדה האחרונה לפני 5 שנים הסתכלה מצרים באדישות מתריסה על תופעת הברחת הנשק העצומה במנהרות רפיח מהצד המצרי לצד הפלשתיני. מצרים הזינה את החברה הפלשתינית בכמויות נשק שהפכו את עזה לאנרכיה של כנופיות חמושות. יותר משהנשק המוברח היה אתגר ביטחוני לישראל הוא היה כלי מרכזי בריסוקה של החברה הפלשתינית - לפחות בעזה.

בראיה היסטורית שמרה עלינו תורת ישראל כעם. באותה מידה לא נתנה לנו תורת ישראל את הכלים לשמור את ריבונותנו בארץ ישראל כמולדת עם ריבונית מעשית לאורך זמן. נכשלנו בעבר מפני שלא ידענו, כשהייתה לנו ריבונות, לשמור על הזהות הלאומית. פלשתים בשפלת החוף, אדומים בצפון הנגב, עמונים בגלעד, ארמים בבשן ובגולן, כנענים וצורים בגליל ובעמקים ולימים, בימי חשמונאים, שומרונים ויוונים כולם הפכו את ריבונות ישראל בארצו ממדינת היהודים למדינה רב לאומית שסופה ככל נסיכות מקומית לקום וליפול בתוך זמן קצר.

כשנה לאחר פרוץ האינתיפדה האחרונה כבר היה ברור לנו שנקלענו לעימות אלים, מקיף ורבתי עם החברה הפלשתינית. עדיין התווכחנו בינינו האם אנחנו במצב מלחמה וכיצד להתמודד עם האיום הניחת עלינו. בעיקר חסרו להדיוטות שבנו סממניה החיצוניים של המלחמה. לו היינו מותקפים בשדרות של טנקים או מופצצים מהאוויר במטוסי קרב לא הינו מתלבטים לגבי המציאות ולגבי האמצעים שמותר להשתמש בהם. השאלה האם אנחנו צודקים או לא במלחמה או האם יכולנו למנוע אותה הייתה משפיעה, מן הסתם, מעט מאד על זכותנו וחובתנו, במקרה של התקפה רבתי, להתגונן ככול יכולתנו.

אין בכוונת המאמר לעסוק במה שעולל מאבק המתנחלים נגד ההתנתקות למדינת ישראל כולה. הרי היה ברור לכולנו שמהלך כזה יהיה כרוך במאבק קשה. בעיקר מתכוון המאמר לעסוק במה עוללו המתנחלים למחנה שלהם, לעצמם.

הוויכוח כעת הוא לא על זכות המחאה ואפילו לא על ההתנתקות עצמה. הוויכוח כעת מתמקד כולו בשאלה מי הריבון בישראל

במשטר דמוקרטי נוסח ארה"ב הירידה המתמשכת בתמיכת הציבור במלחמה בעיראק היא תחילת הסוף ושעון זמן מתקתק. כבר עכשיו ברור שהמלחמה מסתבכת ושאין לארה"ב את הזמן הפוליטי והנחישות להביאה לידי סיום סביר

רובנו לא קוראים ודוברים ערבית, לא נהנים מאמנות ערבית, לא מקשיבים לתוכניות הפרשנות והשיח בתקשורת הערבית. לרובנו אין מגע חברתי יום יומי עם החברה הפלשתינית. אנו מכירים את הפלשתינים דרך פרשנים ובעיקר דרך פוליטיקאים בעלי סדר יום, שאצלם המציאות תמיד רק מחזקת את דעתם.

תגובה לראיון אתך במוסף '7 ימים' בידיעות אחרונות, יום שישי י"ג בניסן תשס"ה עם אמירה לס – 'הנאשמים'.אציין בפניך שלא קראתי, לצערי, את מאמרך בביטאון ' אלפיים ' ואני ניזון רק מהראיון עצמו. אני בהחלט מברך אותך על אומץ ליבך לעסוק בכלל בנושא. יחד עם זאת איני יכול שלא להביע את דעתי וממנה וודאי עולה גם הסתייגותי .

אהוד ברק. מפקד חוליה נגד טנקים אפגנית' , כפי שהגדיר סגן הרל"ש שמעון בטאט את ראש ממשלתו אהוד ברק לאחר שהתפטר מלשכתו באוגוסט 2000.