מלכה נתנזון

הספר מביא גם את סיפורה של דליה שץ, "אם הפצועים", שמזה שלושים שנה מקדישה עצמה לרווחת הפצועים ובני משפחותיהם, במסע המפרך של שיקומם. דליה מלווה אותם גם שנים רבות אחרי השיקום, חלקם כבר בעלי משפחות בעצמם. "דליה היא אימא" "דליה מביאה אתה את העוצמה." "דליה מביאה את האור", אלה מקצת מן התיאורים שחיילים אלה בוחרים לתארה. במלחמת שלום הגליל השנייה, נסעה מבית-חולים אחד למשנהו, כשהטילים מתעופפים סביבם, נופלים לא הרחק ממקום נסיעתם. עד השעות הקטנות של הלילה עשתה בין בתי החולים, ללא ליאות, ללא מורא, כשמטרה אחת לנגד עיניה, להביא סעד ומזור לפצועים, ולו בליטוף, ולו במילה, ולו בתשורה קטנה.

קיבוץ געגועים, שונה לחלוטין מן הספרים שהוזכרו. הן מבחינת תוכנם והן מבחינת הרקע לכתיבתם, ערב פרסום חוקי היסוד בנירנברג, שעיגנו את חוקי הגזע, לפיהם : רק גרמנים, או בעלי "דם גרמני", יכולים להיות אזרחי הרייך. החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני, שאסר נישואין וקיום יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין בין יהודים לגרמנים, העסקת נשים אריות צעירות בבתי היהודים, והנפת הדגל הגרמני בידי היהודים. חוקים אלה היוו בסיס להמשך סילוקם של היהודים מבתי הספר וממוסדות הלימוד הגבוהים. נאסרה על היהודים הכניסה למסעדות, בתי קולנוע, בריכות שחייה ואתרי נופש, וחברותם באגודות הספורט בוטלה.