יעקב בן שאול

עובדה ידועה ש"הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" של יונס יונסון (2009) היה לרב מכר שתורגם לשפות רבות. אולם, סרט הרפתקאות שבמרכזו דמות של אדם בן מאה, היא כבר אתגר מסוג אחר. קבוצת הגילאים של בני מאה ויותר הינה אמנם הקבוצה הגדלה ביותר באחוזים באוכלוסייה של עולם המערבי, אך זה אינו מכשיר את בני המאה לשמש דמויות "סקסיות" לעולם הבידור הקל.

הסרט עוסק בזקן עכשווי. הגיבור הוא פרופסור לפילוסופיה אמריקאי, גמלאי מאוניברסיטת פרינסטון, מבוסס כלכלית, שאינו חווה ירידות מנטליות למרות גילו. ההשוואה ל"תותי הבר" משנת 1957, סרט המופת עטור הפרסים של אנגמר ברגמן, בלתי נמנעת. גם שם הגיבור הוא פרופסור, אלמן ובודד בשם איזק בורג. גם לפרופ' השבדי בן ה-78, ממש כמו לפרופ' מורגן, יש בן רופא. כלומר, שני הסרטים הם על אנשים זקנים ומשכילים שדינם נחרץ.

יחסי הציבור לסרט המדע הבדיוני החדש "התעלות" ("Transcendence") בכיכובם של ג'וני דפ, מורגן פרימן ושורה של כוכבים יצרו תחושה של סרט עם אספירציות למשהו עתידני ושונה. אלא, שבסופו של דבר, הצוות שיצר את סרטי ה"אביר האפל" עשה את מה שהוא יודע הכי טוב: כוכב מוביל והרבה אפקטים על חשבון העלילה. תסריטאי הסרט ניצמד לריי קורצוויל, הנחשב לעתידן המוביל בעשורים האחרונים, ומשמש לאחרונה גם כמהנדס הראשי של חברת "גוגל". הרעיון הבסיסי הועתק ישירות מרב המכר של קורצוויל, "הסינגולריות מתקרבת".

מדינת ישראל היא אחת המדינות בהן תוחלת החיים היא באופן עקבי מהגבוהות בעולם, ומתקיים בה פער מינימלי בין אורך חייהם הממוצע של גברים לנשים. עם זאת, מחקרים רציפים, כולל כאלה שפורסמו לאחרונה, מצביעים על כך שמדינת ישראל היא אחת המדינות בהן אי השוויון הכלכלי הוא מהגבוהים בעולם. הסתכלות על שתי עובדות אלה מעלה את השאלה האם קיימת סתירה בין היותנו המדינה המערבית הקוטבית ביותר מבחינה כלכלית, לדוגמא בהיבטים של תחולת העוני באוכלוסייה בכללה ובקרב זקנים בפרט, פערים בין משכילים ללא משכילים, בין מרכז לפריפריה או בין ערבים ליהודים – לעובדת תוחלת החיים הגבוהה כאן?

השבוע הגיע לישראל בפעם הראשונה החוקר המפורסם ד"ר אוברי דה גריי מאוניברסיטת קמבריג', ביו-גרונטולוג הטוען שהזיקנה היא כמו מחלה ברת ריפוי. לדעתו, בטווחי זמן של כ- 20 שנה כבר נהיה מסוגלים לחיות עקרונית עד גיל 1,000. ביקורו הצית את נושא אריכות הימים ובמוצ"ש פורסמו כתבות מיוחדות בשני ערוצי הטלוויזיה שלנו. אולם, כאשר הלכתי למפגש עמו שנערך בתל אביב, לא יכולתי שלא להרהר בעובדה שהוא אמנם הגיע ארצה על מנת להשתתף בכנס שערכה אוניברסיטת בן גוריון בים המלח, אך המפגש בתל אביב היה בכל זאת במסגרת "פסטיבל אוטופיה למדע בדיוני דמיון ועתיד".

התיאוריות הגרונטולוגיות בחקר הזיקנה עסקו רבות בניסיונות של אנשים זקנים לשמר המשכיות בפעולות אותן היו תמיד רגילים לעשות, ובתיאור האסטרטגיות שזקנים נוקטים בהן, ושנועדו לפצות את עצמם על אובדן היכולות. אלא שהעלייה בתוחלת החיים הפכה את המשכיות הפעילות של אנשים מבוגרים בעולם המערבי לפשוטה יותר ובגילאים שבעבר נחשבו לערוב החיים. לאחרונה מתברר שהמשך הפעילות כולל גם יחסי מין; מחקרים בתחום והנתונים המעודכנים מציגים תמונת מצב שונה מקצה לקצה, בהשוואה למה לנתונים המקובלים לפני שני עשורים ויותר.

חוק גיל פרישה משנת 2004 הביא לעליה של שנתיים בגיל המאפשר למעסיקים בישראל לכפות על העובדים לצאת לגמלאות. גיל הפנסיה הועמד על 65 על ידי קנצלר הברזל אוטו פון ביסמארק בשנת 1899, כאשר תוחלת החיים הממוצעת היתה בגרמניה כ 45 בלבד. המתכונת המקובלת כיום "יוצאה" לעולם בימי רוזוולט עם רעיון "מדינת הסעד" - כגיל בו אדם הופך ביום אחד לגמלאי ולהגדרת "זקן" מבחינת החוק.

הודעות על פטירתו של אדם הן לרוב עצובות. לא זו היתה התחושה שעלתה מהכתבות שפורסמו בהבלטה בתקשורת בישראל לפני כחודש, עת התבשרנו שהאישה הזקנה ביותר מאז ומעולם היא בעצם "שלנו", שמה מרים עמאש מג'סר א-זרקא, והיא הלכה לעולמה בגיל 124. אלא שמתברר שבעניין הזה של שיא של אורך חיים, האלופה הנוכחית, ז'אן לואיז קלמנט, יכולה להמשיך ולנוח על משכבה בשלום. מרים ככל הנראה לא תיקח מהצרפתיה שנפטרה את השיא הידוע של 122 שנה בלבד. הסיבה הינה שאינני המומחה היחיד שמטיל ספק בגילה הכה מופלג, ומכאן, שככל הנראה שיאה לא יוכר.

החודש עלה במלא עוזו נושא המתת החסד לאחר שאב, שהוא רופא במקצועו, הרג את בתו האהובה והסובלת והתאבד. לפני כמה ימים עלה שוב הנושא של הוויתור המושכל על המשך חיים שאינם חיים עם פטירתה של ענת גוב. על הקבר ספדה לה הבת שסיפרה איך אמרה כמה ימים קודם לכן: "אמא אני משחררת אותך".בקרוב ב 4 בינואר, ימלאו 7 שנים לתרדמת בה שקע ראש ממשלת ישראל אריאל שרון, חודש לאחר מכן יציינו 85 להיוולדו.

השנה בישרו אמצעי התקשורת מקאן מראש אודות הזוכה הוודאי והצפוי לפסטיבל הסרטים היוקרתי – ולא טעו. הבמאי האוסטרי מיכאל האנקה זכה בפרס הגדול בעבור סרטו Amour, בו משתתפים שני כוכבי עבר, ז'אן לואי טריטיניאן בן ה- 82 ועמנואל ריבה בת ה- 85. נצחונו זה של האנקה הוא ב"נוק אאוט" של ממש, גם כיוון שמדובר בזכייה שנייה ב"דקל הזהב" של הבמאי המקורי. אך לא פחות מפתיע מכך הוא העיסוק בסרט בזיקנה הסופנית ובאבדנים הקשורים כמו מחלת האלצהיימר של האישה – כל זאת בנוסח הצגת קשישים שהיתה נחלת הקולנוע בעבר.

כשג'ף באקלי פגש את רופוס ויינרייט

צופן העתיד / דוד פסיג. ידיעות ספרים, 2008

20 חודשי מאסר בפועל נגזרו על שמשון פריצקר, גדול קבלניה של חיפה עד למיתון האינתיפאדה. גזר הדין פורסם בכלי התקשורת.

אם יסופר לנו סיפור שבו כל שאנו יודעים על הגיבור הראשי שהוא עורך דין ואיש עסקים מוכשר, כיצד אסוציאטיבית נאפיין את תכונותיו האישיותיות האפשריות, בלי שנדע עליו ולו פרט מזהה נוסף

תחילת שנות החמישים הוטב מצבה הכלכלי של המדינה ובחבירה ל"הסכם השילומים" הסתיים משטר הצנע ו"השוק השחור" והחלה הצמיחה ברמת החיים. אך צמיחה זו היתה מלווה בסרח עודף, מובהק מבחינה היסטורית – התפתחות פערים חברתיים וכלכליים בחברה הישראלית הצעירה