זיוה שמיר

לפנינו סיפור הבנוי בתבנית "המעגלים הקונצנטריים" האופיינית ליצירותיהם של יל"ג, ביאליק ועגנון. לפי תבנית זו, ניתן לפרש את היצירה במישורים אחדים, למן המעגל האישי הצר ועד למעגל האידֵאולוגי הרחב ביותר המקיף עולם ומלואו

לשון השירה, לסוגיהָ ולתקופותיה, משתמשת כידוע בשלל תחבולות פונטיות וסמנטיות, היוצרות "משחקי לשון" וממקדות את תשומת-הלב אל המבע. לפיכך, צירופי לשון מן השירה הקלסית ומן הקלסיקה המודרנית נקבעים בזיכרון ונשלפים ממאגריו גם מקץ עשרות שנים

סרטו של יוסי סידר "נורמן" (2016) הוא אנטומיה של התופעה הידועה בשם "קשרי הון-שלטון", הניצבת מול הציבור ומטרידה אותו בכל דור ודור. כידוע, מדינאים בכירים, הנושאים עיניהם אל השררה, אינם יכולים לנווט את דרכם בלי סיועם של אילי ממון, ואילו אילי הממון אינם יכולים לנהל את עסקיהם בלי עזרת הפוליטיקאים

פרופ' זיוה שמיר מציעה עיון נוסף בשירו של חיים נחמן ביאליק "ביום קיץ, יום חום" - השיר שעמד לאחרונה במרכזו של פולמוס סוער בעיתון "הארץ" לרגל יציאת ספרו של מנחם פרי "שב עליי והתחמם".

כעבד ישאף צל. סִפרו החדש של עמוס עוז הבשורה על פי יהודה מחזירנו לירושלים של חורף 1959, שעה שהמדינה הצעירה עדיין קיפלה את מוֹטות הבמות והדגלים של אירועי שנת העשור להקמתה. מדיניות הצֶנע הֵחלה אמנם להתפוגג וברחבי הארץ ניכּרו פּה ושָׁם סימנים של רווחה כלכלית, אך אלה העמיקו עד מאוד את השסעים העדתיים והסוציו-אקונומיים: בחיפה פרצו מהומות שכונת ואדי סאליבּ, שבבתיהָ הנטושים שוּכּנו אז עולים חדשים מצפון אפריקה, חדורי תחושת קיפוח לא בלתי מוצדקת. בארצותיהם של עולים אלה עדיין התחוללה אז מלחמה עקובה מִדם נגד צרפת,

יל"ג וביאליק מציצים מעל כתפי עגנון. עיון בפרקי הפתיחה של הרומן אורֵח נטה ללוּן. יצירתו התיעודית והסמלית כאחת של עגנון אורֵח נטה ללוּן הופיעה לראשונה בעיתון הארץ ב-139 המשכים, שהתפרסמו יום אחר יום בין אוקטובר 1938 לאפריל 1939. רבים אף מתחו קו של אנלוגיה בין ביקור שערך עגנון בעירו באוגוסט 1930, כשהוא עצמו היה בן 41 – 42 במהלך נסיעתו לפולין לאחר שביתו הירושלמי נהרס ונבזז בזמן המאורעות. ובדין, הרומן אכן מבוסס על ביקור זה ונזכרים בו אתרים ואישים שנִקרו בדרכו של עגנון במהלך הביקור, אלא שהביקור הממשי לא ארך אלא כשבוע ימים.

ספרו של אברהם ב' יהושע – ניצבת (2014) – הוא ספר נעים, אינטימי ונינוח המתחשב להלכה בקוראים של ימינו, ולכאורה אינו מחלק להם אגוזים קשים לפיצוח. בדרך-כלל כתיבתו של יהושע זרועה בחידות-אתגר אלֶגוריסטיות עם מובלעות של רֵאליזם ועם רגעים של טירוף סוראליסטי ואבסורדי, פרי הדמיון הפרוע. ברומן ניצבת העיסוק בשִׁגרה היום-יומית, הטריוויאלית למראה, כובש את חזית הספר, עד כי באתר הספריה של מנחם פרי נכתב שספר זה מתמקד בעולם האישי-הפרטי, ו"לוקח פסק-זמן מהעיסוק במצב הישראלי".

הרומן חלומותיהם החדשים אינו מהלך בדרך הסלולה שכּבשה לעצמה כתיבתו של חיים באר במרוצת השנים. עד היום קנה הסופר את מעמדו גם בזכות דמויותיו האקסצנטריות, גם בזכות לשונו העשירה, העשויה מִרקם צפוף של שִׁברי פסוקים ממקורות עם ישראל. ברומן חלומותיהם החדשים, לעומת זאת, לפנינו דמויות מוּכּרות מבתי-הקפה של שינקין ופרקים רבים בספר כתובים בעגת רחוב "חיה ובועטת", כזו המקובלת ברדיוס של קילומטר או שניים מבתי-הקפה הנ"ל. כשקיבל חיים באר את "פרס ראש-הממשלה ללשון העברית", ציינו השופטים את תרומתו המרשימה לספרות העברית וזיקת לשונו למקורות העבריים ולארון הספרים היהודי.

אל הרופא / עגנון: נגלגל יחדיו בעדשים חלק שני. כל פרשני היצירה תהו על חידת זהותו של מר אנדרמן, איש העולם הרחב הפוגש את המספר באקראי, בדרך אל בית הרופא, ומעכבוֹ מלהגיע בזמן אל הרופא. היו שראו בו יצור שטני שהגיע מעולם התוהו – מעולם המתים – ומאחר שיש לו אב, הרי שהוא "בכור שטן". אכן, אפשר לדרוש את שמו בהתאם להוראתו באנגלית (under), ולראות בו שטן העולה מן השאוֹל ושב "מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ" (איוב א, ז). הלל ברזל ראה בשם העיר "בורדוי" רמז ל"בור דוי", דהיינו לגיהנום.

כותרת סיפורו של עגנון "אל הרופא" בנויה במתכונת הכותרת האופיינית לאותם משירי הלל והודיה המכוּנים בשם "אוֹדה" (ode), וראו כותרתו של ביאליק "אל הציפור", כותרתו של טשרניחובסקי "לשמש", או כותרתו של אלתרמן "אל הפילים". מאחר שהסיפור פותח בתיאורם של שני בני משפחה חולים – אב קשיש ואחות צעירה – מאליה מתעוררת הציפייה לתפילת הודיה לאל שבשמים. אולם מתברר שאותו רופא שאל ביתו מוּעדות פניהם של המסַפר ואשתו, אף לא טרח כלל עדיין (או שמא ניסה ולא הצליח) לאבחן את טיב מחלתם של שני החולים המוטלים בבית על מיטת חוליים.

טורו של אלתרמן "תחום המשולש", שנכתב בעקבות הטבח בכפר קאסם, נדפס בראשונה בעיתון דבר מיום 7.12.1956, למעלה מחודש ימים לאחר האירוע. ייתכן שפרסומו במפתיע של טור זה בניגוד לצו האיפול של הממשלה, היה אחד הגורמים שהאיצו בדוד בן-גוריון, להשמיע בכנסת במאוחר, ביום 12.12.1956, את הודעת ממשלת ישראל על הטבח ועל נסיבותיו. אמנם שירו של אלתרמן לא היה המניע היחיד להודעה זו, אך אין ספק כי בן-גוריון הבין שהמשורר שלח לעומתו במרומז אצבע מאשימה, וביקש לתת מענה להאשמות העולות מן השיר.

זיוה שמיר מילאה בעבר שורה של תפקידים מרכזיים בתחום הוראת הספרות וחקר הספרות. היא לימדה כארבעים שנה בחוג לספרות עברית של אוניברסיטת תל-אביב, עמדה פעמיים בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית ובראש בית הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל-אביב. כן עמדה בראש ועדת מקצוע הספרות במשרד החינוך ובראש ועדת בחינות הבגרות בספרות. במרוצת השנים היא כתבה וערכה ספרים רבים בחקר הספרות העברית. הפריון חסר התקדים הזה הפגיש אותנו לריאיון על מצבה של הספרות העברית במערכת החינוך ובאוניברסיטאות.

לראשונה קראתי את ספרו של חנוך ברטוב של מי אתה ילד סמוך ליציאתו לאור בשנת 1970, ותכף ומיד נשביתי בקסמו. זהו ספר אישי וקולקטיבי כאחד, האוצר בין דפיו "אמת מארץ-ישראל"; ספר שנכתב מתוך חדווה של מסַפר המבקש להתרפק על זיכרונות ילדותו ולשתף בהם את קוראיו, תוך שהוא מעמיד לפניהם מסכת נוסטלגית מרירה-מתוקה, שכולה אמת צרופה, ללא פרכוס או התהדרות במלבושים שאולים. מתוך שברי מראות ילדות, משעשעים ומעציבים גם יחד, הולכת ומתגלה לנגד עיני הקורא אספקלריה גדולה ומאירה, ובתוכה משתקפת ילדותם של בני דור תש"ח במושבה פתח-תקווה כמוֹת שהיא, ללא כחל ושרק.

על סבא שעבר את היַבּוֹק ועל אחיו שחצה את האוקינוס הדָבר היה ככהמאת מאיר שלו: סיפור הגוּתי מעמיק המתחפש לסיפור טריוויאלי

תעלומת הדמיון המפתיע  בין סיפורו של עגנון "האדונית והרוכל"  לסיפורו של רואלד דאל  "

שיבוש – תיקון – שיבוש פנים חדשות בסיפורו של עגנון "שבועת אמונים" מִכָּל פִּרְחֵי מוֹר בַּגָּןנַפְשִׁי לַשּׁוֹשַׁנָּה,וּּמִנִּי כָּל עַלְמוֹת-חֵןאֲהַבְתִּיךְ – שֹוֹשַׁנָּה - - -

או: מדוע אסור לדבר על סופר גדול בפסקנות נחרצת?

חיים באר, “לפני המקום" (רומן), ספרייה לעם, הוצאת עם עובד, תל-אביב 2007, 298 עמ'.

הרומן שלפנינו חוזר אל הסיטואציה המשפחתית "הקלסית" של א"ב יהושע, למן הנובלות המוקדמות ("יום שרב") ועד לרומנים הראשונים ("המאהב" ו"גירושים מאוחרים"): גברים צעירים נמשכים לנשים מבוגרות, וגברים מבוגרים לצעירות, אפילו לילדות רכות; הבעל הוא בעל כישרונות טכניים, והאישה היא מורה מפוזרת, הזקוקה לכתף בעלה.

שירו ההיסטוריוסופי הנודע של מתיוּ אַרנולד "חוף דוֹבֶר": ציוּן דרך בתולדות השירה האנגלית או פלגיאט?

עמוס עוז, פתאום בעומק היער (אגדה), כתר, ירושלים 2005, 105 עמ'.