מרדכי ארגמן

ב-24 למאי 1940 התקבלה ההחלטה לפנות את כח המשלוח הבריטי מצרפת. הכח התרכז בעיר נמל צרפתית על גדות תעלת לה-מאנש ("התעלה האנגלית" בפי האנגלים) בשם דונקירק, לאחר שנותק על ידי הגרמנים מעיקר הכח הצרפתי. הפעולה כונתה "מבצע דינמו". ב-26 למאי החל פינויים של הכוחות הבריטיים, וכוחות מצבא צרפת שהצטרפו אליהם, והיוו את הבסיס להקמת צבא "צרפת החפשית". סך הכל פונו כ-330000 איש.

ב-10 למאי 1940 החלה המתקפה הגרמנית על בלגיה, לוקסמבורג, והולנד. תוך חודש וחצי הייתה צרפת, שנחשבה כמעצמה הראשונה באירופה, מוטלת לרגליו של ה"ווהרמאכט". חיל המשלוח הבריטי נסוג מצרפת דרך דונקירק, ולאחר מכן כאשר נכבשה צרפת נסוג חיל משלוח בריטי נוסף דרך בורדו.

מקובל לחשוב שמלחמת ששת הימים הייתה ניצחון צבאי מוחץ. ואכן, צה"ל היכה את יריביו, השמיד את חילות האויר שלהם, וחיסל אותם ככח לוחם. הוא כבש את סיני, הגדה המערבית, ורמת הגולן. כל זאת במחיר יחסית קטן של אבידות בנפש, וכמעט בלי פגיעה באוכלוסייה. השאלה היא, כיצד אנו מפרשים ניצחון? האם הכאתו של אויב חלש ובלתי מוכן נחשבת כניצחון? האם כיבוש שטח נחשב לניצחון? ויותר מכל: האם אפשר היה להסיק מסקנות לעתיד ממלחמת ששת הימים לגבי המערכה הבאה, כפי שמתבקש מכל צבא חושב, המתכונן למלחמה הבאה, ולא נלחם את מלחמת העבר

אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת הן מבחינה צבאית והן מבחינה מוסרית היא מתקפת ההפצצות של בנות הברית על ערי גרמניה. עד היום מתנהל ויכוח בין ההסטוריונים האם אכן תרמה הפצצה זו לקירוב הכניעה של גרמניה במלחמת העולם.

פתגם עתיק אומר: "אין כבוד בין גנבים". באירופה של סוף שנות ה-30 ניצבו שתי מעצמות טוטליטריות, אחת מול השניה. האחת הייתה גרמניה הנאצית, והשנייה הייתה ברית המועצות. בינן חצצו מספר מדינות קטנות, כאשר הגדולה שבהם הייתה פולין. ברית המועצות נבנתה על ידי מפלגה קטנה ביחס, ששיקרה ביודעין לאיכרים הרוסים, בהבטיחה להם קרקע פרטית, משאת נפשם מזה שנים.

ב-22 ביוני 1941 פתחה גרמניה במתקפה על ברית המועצות בשלשה ראשים: קבוצת הארמיות צפון תקפה בסיוע הפינים את המדינות הבלטיות במטרה לכבוש אותן ואת לנינגרד, בירתה של רוסיה עד 1918.

מרשל גיאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וקוב היה ראש המטה הכללי של הצבא האדום ב-22 ביולי 1941, היום בו החל "מבצע ברברוסה". הוא כתב ספר זכרונות על חייו, ובו הוא מתאר את התקופה שלפני המלחמה, ובעיצומה. הבה ונעבור על הספר, וננסה לקבל מבט כיצד רואה ז'וקוב את המערכה. ננסה לנתח את דבריו, כדי לצרפם לתמונה הכוללת.

אחד הגורמים החשובים ביתרון צבאי של צד אחד על משנהו הוא גורם ההפתעה. הוגים צבאיים רבים מציינים את חשיבותה, כדי לתקוף כאשר האויב אינו מצפה, ואז להביס אותו או לפחות להכותו קשות. מצד שני, הצד שמנגד מנסה ככל האפשר שלא להיות מופתע, אלא להיות מוכן לקדם את האויב, ולנצל זאת כדי להנחיל לאויב מכה קשה.

ניתן לומר שימיה של הלוגיסטיקה בצבא, הן כימי המלחמות. כל מלחמה שדרשה מסע אל שטח אויב – דרשה את כלכולו של הצבא, ואת העברת ציודו. כיצד בוצעו דברים אלו בעבר הרחוק?

וינסטון צ'רצ'יל היה ראש ממשלתה המיתולוגי של האימפריה הבריטית רוב מלחמת העולם השניה. גם לפני שנתמנה לראש ממשלה (ב-10 למאי 1940), היה חבר קבינט, והלורד הראשון של האדמירליות. בריטניה נאלצה לסגת מצרפת, וכניעתה של צרפת העמידה אותה במצב בו היא למעשה בודדה במלחמה נגד גרמניה.

ב 23 באוגוסט 1939 נחתם הסכם הידידות בין שר החוץ הגרמני לשר החוץ הרוסי, ואף על פי כן היטלר החליט כן לתקוף את רוסיה. מרדכי ארגמן בודק את הסיבות והתזמון של התקיפה

נוויל צ'מברליין היה יורשו של סטנלי בולדווין כראש המפלגה השמרנית בבריטניה, וכראש ממשלת הוד מלכותו, בשנים 1937-1940. גם לאחר התפטרותו מכס ראש הממשלה, ב-10 במאי 1940, היום שבו פתחה גרמניה במתקפתה על צרפת וארצות השפלה, עדיין המשיך לכהן לצד עמיתו הלורד הליפאקס, ששימש כשר החוץ בממשלתו, ואחר כך בממשלתו של וינסטון צ'רצ'יל, שהפך ראש הממשלה במקום צ'מברליין.

* ב-3 ביוני 1940, שמונה ימים אחרי תום הלחימה בחזית הצרפתית, הטילו בראוכיץ' והאלדר על גנרל האנס פון גראייפנברג, ראש מחלקת המבצעים של צבא היבשה, ועוזרו, לויטננט-אוברסט גרהרד פייראבנד, לתכנן תכנית ראשונית למתקפה על ברית המועצות. השניים הציעו תכנית לתקוף את הכוחות הרוסיים באוקראינה, באותו אופן שהדבר נעשה בצרפת, על ידי איגוף ולפיתה