גדעון צור

כאשר אנו קוראים מאמרים או מחקרים או מעיינים בספרי לימוד, שעיסוקם בשפות השמיות העתיקות, נפגוש לרוב את המונח 'הכתב הפיניקי' או 'האלפבית הפיניקי'. לעניות דעתי מושג זה שגוי מיסודו, והשימוש בו טועה ומטעה. כתב זה הינו למעשה 'כתב כנעני', כתב שהיה בשימושם של כל העמים במרחב הלבנט. ושמו של 'הכתב הפיניקי' נולד עקב העובדה, שהוא נמצא גיאוגרפית במרחב הפיניקי. ואין לו כל ייחוד שיקרא כך. הכתב הפיניקי איננו עומד לבדו בסוגיה זו, ניתן לצרף אליו גם את הכתב העברי עד למאה ה-6 או ה-5 לפנה"ס בקירוב, הכתב האדומי, הכתב המואבי, הכתב העמוני, הכתב הפלישתי והכתב הארמי עד המאה ה-8 לפנה"ס בקירוב. רשימת כתבים זו, מהווה למעשה כתב אחד - 'הכתב הכנעני'.

סופרי המקרא, כאשר כתבו על האיברים המוצנעים בגוף האדם, השתמשו בדרך כלל בשלוש מילים - ערווה, חלציים ועורלה. המונח ערווה מתייחס הן לגברים והן לנשים. במקרא קיים ציווי אכזר וכפוי טובה , המוטל על הגברים. פצוע דכא פירושו גבר שאשכיו נפגעו, ואילו כרות שופכה, גבר שאיבר-מינו נכרת, וכוונת מחוקק המקרא הייתה לדעתי, שגבר בישראל שלא יכול להוליד ילדים, שילך לחפש אלוהים אחרים. מפרשי המקרא לדורותיהם ישבו וליבנו את הפסוק, וחיפשו דרכים על מנת להקל על גברים הנמצאים בקטגוריה זו. חכמי המקרא לדורותיהם, הצמידו כל דבר אפשרי למונח כלי-גבר -שלאשה לא יהיה כלי זיין, שלא תצא למלחמה, שלא תענוד תכשיטי גברים ושלא תלבש בגדי גברים ועוד.

השם תפסח הופיע במקרא בהמשך לביטוי עבר-הנהר, והנהר יוחס כמובן לנהר הפרת, הלכו החוקרים וחיפשו מקום לאורך נהר הפרת העונה לשם תפסח. והנה נמצאה האבדה, בנקודת החצייה של אלכסנדר מוקדון את נהר הפרת, לכיבוש האימפריה הפרסית, בשנת 330 לפנה"ס בקירוב, נמצא מקום בהסתמך על מקורות עתיקים שנכתבו על-ידי היסטוריונים יוונים ורומאיים, הנקרא ביוונית תאפסאקוס ובלטינית תאפסאכוס. המקום עצמו איננו מאותר כיום, וישנן כשלוש השערות לגבי מיקומו. היות ולמקום לא צוין שם ארמי קודם על-ידי ההיסטוריונים.

מאז שחר ילדותי עניינו אותי אותיות האלפבית, למה אלף?, למה בית?, מנין באו? ולמה נקראו להן כך?. לאחר פרישתי לגמלאות והתרחבות יכולות האינטרנט, האפשרות לקרוא מאמרים וספרות אקדמית, ולשאול שאלות ולקבל עליהן תשובות, נפתחה לפני הדרך לחקור את מקור הכתב, שלנו, למרות שהנושא נחקר כבר בעבר, ונלמד באוניברסיטאות, מצאתי שעדיין קיימים בו חורים שחורים ולא הכול פתור. לפני כ-4000 שנים בקרוב, החלה להתפתח באזורנו הקדום, שיטת כתיבה חדשה המבוססת על ציורים כאותיות, וזאת מתוך השפה הכנענית, השפה שהייתה מדוברת בעת ההיא.

מאמר זה בא לספר את מקור שמן הקדום של אותיות האלפבית העברי. השם הראשוני של כל אות ואות, כפי שנתנו לה הכנענים, ולאחר מכן שינוים שחלו בשמות האותיות, עקב שינוים בציורי האותיות, או על מנת להקל על הגיית השמות. חלק משמות אותיות האלפבית העברי נושאות את שמן מזה כ- 4000 שנה. האות א. האות הראשונה באלפבית הכנעני נקראה ככל הנראה בשלב הראשוני של המצאת הכתב בשם "אצבע", על-פי ציורי אותיות שנתגלו ב"ואדי אל-חול" במצרים מהמאה ה-18 לפנה"ס.

אני עסקתי בחקר, מקור שמם העתיק של אותיות האלפבית העברי. במחקר, נעזרתי גם בכתובת הנקראת 'האוסטרקון מחורבת קיאפה'. כל המומחים התייחסו אל הכתב באוסטרקון ככתב עברי,ונקבע כי לשון הכתוב היא עברית. מכאן שזוהי הכתובת העברית הקדומה בעולם - לדעתי הניתוח האפיגרפי של הכתובת מקיאפה שגוי ביסודו, עקב פענוח לא נכון של האותיות. ולאור זאת, לא ניתן למצוא כל קשר בין הכתוב לבין השפה העברית. מציאת האוסטרקון עוררה התרגשות עצומה בקרב מרבית הארכיאולוגים, התרגשות שמחקה את ההיגיון הצרוף לממצא.