אלישע פורת

in memory of aharon amir in the early sixties, after i was discharged from my military service, i returned to thesheepfold and immersed myself in heavy labor with the stubborn stinking sheep

בחג השבועות תשמ'ז, כמה חודשים לפני פטירתו, כשכבר היה חולה מאד, תרגם אבא קובנר שניים משיריה של המשוררת מרים אולינובר מיידיש לעברית.

קול עירי הלבנה "בערב יום הכיפורים תש"י, בשלהי שנת 1950, הפקיד אבא קובנר שיר ארוך בידיה של המשוררת יוכבד בת מרים. השיר הוקדש לבת מרים, נשמר בגנזיה, לא נדפס מעולם כצורתו המקורית, הכתובה בכתב ידו של המשורר, והוא מתפרסם כאן לראשונה

בחדר המבצעים המוּסַק, שבעיירה הנוצרית ההררית, חם עד למחנק, ויש מהומה בלתי פוסקת. קצינים נכנסים ואחרים יוצאים, מבקשים סיגריה, חוטפים מעל התנור לחם קלוי, מוּשְׁרֶה במרגרינה צבאית. הרצפה מכוסה בבוץ סמיך, קליפות של גרעיני חמניות, שבועונים לבנוניים צבעוניים מתגוללים בכל החדר. מכשירי הקשר הניצבים על הדרגשים, מצפצפים בקול מתכתי מרגיז המכאיב לאוזניים

פגישה אחת – שני שיריםקריאה מאוחרת בשני שירים=תאומים של אבא קובנר

וכולם יודעים, וכולם רואים, אבא כבר נוצח.קריאה מאוחרת בשירו של אבא קובנר, "גן", כל שירי אבא קובנר, כרך ד', עמ' 162.

a memoir by elisha porattranslated from the hebrew by zehava lerechmy "jerusalem syndrome", that emotion fever that attacks the faithful of the three large religions when they step upon the soil of

"התקבלות מאוחרת" טוביה ריבנר / חיים ארוכים קצרים

בחורף של שנת 1972, כשנה לפני מלחמת יום הכיפורים, עשיתי שירות מילואים ארוך ומייגע במוצבי דרום הרמה, באיזור אל-חמה. כל בוקר, בעת סיור הבוקר, הייתי מגלה מאות ואולי אלפים של זרזירים מתים או גוססים, מתחת לשדרות הפיקוסים הענקיים שבמתחם אל-חמה, ליד הבריכות החמות. הזרזירים נערמו ממש זה על גבי זה, וכל בוקר היו ערימות חדשות של זרזירים שמתו במהלך הלילה.

הספר ענג שבת לאלישע פורת לא זכה עד עתה לתשומת לב ניכרת. אולם יש בו משהו מיוחד התובע התייחסות רצינית. הוא מגלם רשומון, מהסוג השלם, על פי דוגמת הרשומון היפני, כלומר, הוא מציג גרסאות שונות למאורע אחד משותף לכל הגירסאות, והן סותרות זו את זו. אפשר לראות בו על כן את הרשומון השלם הראשון, ועד עתה היחידי, בספרות העברית.

(נדפס לראשונה במעריב ספרות, ב7- לנובמבר 1986.)

מפגש של גדולים

מלכה שקד, לנצח אנגנך, המקרא בשירה העברית החדשה. שני כרכים: האנתולוגיה, 542 עמ'. כרך העיון, 655 עמ'. הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2005.

"ארכה תקפה", דברים על הספר. הרחבות. מאלישע פורת.

"ועוורוני חוזים ושאר מכות מצרים / את החיוך הזה הותירו לחידה"

השנה 1998, מלאו 80 שנה להולדתו של ליאופולד פרידמן - אריה לאהולה, leopold friedmann arje lahola, שנולד בשנת 1918, אינטלקטואל מבריק ויוצר מוכשר, מבניה הגדולים של יהדות סלובקיה. איש בעל "אלף כשרונות": משורר וסופר, מתרגם ומעבד, צייר ומנגן, מחזאי ותסריטאי ובמאי גדול של תיאטרון וקולנוע. בשנתיים האחרונות, מאז התחלתי במסע גילויו של האיש, חייו ויצירתו, בסיועם של כמה אנשים טובים, התמלא כבר "תיקו" הריק בעשרות מסמכים. אחדים מהם ברצוני להביא כאן לפניכם.

מפאתי צפון - עד "פאתי נגב" :קריאה חוזרת בנובלה "הצלב" של אובסטפלדר, בתרגומו של אורי ניסן גנסין. א. האח הנורווגי הרחוק.

אורי ניסן גנסין, 1879-1913, המחדש הגדול של הפרוזה העברית המודרנית, ומראשוני סופרי "זרם התודעה" בספרות האירופית, "זכה" למה שלא זכו בו רוב הסופרים העבריים בני זמנו. ולמה שאין "זוכים" בו גם הסופרים העבריים בני זמננו. הוא כתב במו ידיו, ביצירתו הגדולה האחרונה, הסיפור "אצל" שהושלם ב-1912 אבל נדפס רק לאחר מותו ב-1913, רקוויאם של ממש, סיפור-אשכבה לעצמו.

"אשנב ההזדמנויות" הצר והקצר, שנפתח ביצירתו של אבא קובנר ליצירת פרוזה סיפורית וכתיבה רומניסטית - נסגר לתמיד. הוא לא שב מאז לכתוב פרוזה סיפורית ורומניסטית. שוחרי יצירתו יכולים אולי להתנחם בכך, שממש באותם ימים קודרים של סוף שנת 1956, אפשר וכבר היה עסוק בכתיבת טיוטות ראשונות לפואמה המופלאה שלו "אדמת החול".