יוחאי סלע

וג'יהה אל-חודיר (wajeha al-huwaider)

בהמשך לפרוייקט המחקרי על מעצבי דעת-הקהל הערבית לקראת מלחמת ששת-הימים, המאמר הנוכחי דן באחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של תחנת הרדיו המצרית סאות אל-ערב שנוסדה ב-1953.

מאז הפיגועים במגדלי התאומים בניו-יורק ב-11 בספטמבר 2001, ולאחר סדרת הפיגועים באירופה שנעשו בידי טרוריסטים מוסלמים, אנשים רבים בארה"ב ובאירופה הגיעו למסקנה שהגיע השעה לקום ולעשות מעשה כדי להזהיר את הציבור מהאיסלאם הרדיקלי ומהשלכותיו על החברה המערבית והערבית גם יחד. אחדים מהם הגיעו ממדינות מוסלמיות, כדוגמת נוני דרוויש, על כן דבריהם זכו לפרסום ולהתייחסות רצינית בשל היכרותם האינטימית עם החברה המוסלמית - על שלל הניואנסים הקיימים בה

ב-11 ביולי 1956 הגיע למשרדו ראש המודיעין המצרי בעזה, גנרל מוסטפה חאפז, ליום עבודה שיגרתי שכלל פגישות עם סוכנים והכנת מבצעים נוספים נגד ישראל.

ב-14 באפריל 2006 נכנס צעיר מוסלמי לשלוש כנסיות קופטיות בעיר אלכסנדריה שבמצרים והחל לתקוף מתפללים נוצרים. האירוע עורר תגובה נזעמת מצד העדה הקופטית במצרים ובקרב התפוצה הקופטית ברחבי-העולם, שכן, לאירוע הזה קדמה שרשרת התקפות קשות כלפי הקופטים מצד שכניהם המוסלמים. כך למשל, בינואר 2000 התחוללה סדרת אירועים - מהקשים שידעה העדה הקופטית - שבמהלכה נרצחו 21 קופטים.

בשנים האחרונות הופיעו בתקשורת הישראלית ידיעות אחדות על עשרות סודאנים שנכנסו לישראל שלא כדין דרך הגבול עם מצרים. מספר הסודאנים השוהים בישראל שלא כחוק אינו ידוע במדויק, אך בידי משטרת ישראל עצורים כ-50 סודאנים שדינם צריך להיות מוכרע בזמן הקרוב. שאלה זו הופנתה לבג"צ, שצריך להכריע האם להשאירם בישראל ולתת להם מעמד של פליט, או לשלוח אותם לכל מדינה המוכנה לקלוט אותם. ככל הידוע ישנם עוד עשרות סודאנים השוהים במעצר מנהלי במחנות צבאיים מתוקף צו של אלוף בצה"ל שהורה גם לגרשם – מספרים אחרונים מדברים על כ-180 סודאנים השוהים בישראל שלא כחוק.

במאמר הקודם עסקתי במוחמד חסניין הייכל כמעצב דעת-הקהל הערבית לקראת מלחמת ששת-הימים, יוני 1967. בהמשך לפרוייקט המחקרי על מעצבי דעת-הקהל בעולם-הערבי לקראת המלחמה, המאמר הנוכחי דן בתפקידה של ממשלת הבעת' השמאלית של סוריה שעלתה לשלטון ב-1966. האירועים שקדמו למלחמה נראו בעיני מנהיגיה של סוריה כהתגשמות חלומם, פרי אידיאולוגיה שרבים הטיפו לה במשך שנים רבות, אך העניינים התפתחו בצורה שונה לחלוטין החל מה-5 ביוני 1967.

כאשר בוחנים את הצהרותיו של אחמדינג'אד, נשיא איראן, שנאמרו בחודשים האחרונים בנוגע לישראל ובנוגע ליכולת הגרעינית של מדינתו, עולה תמונה אידיאולוגית בהירה בפשטותה ולמעשה היא מפשטת את הדיון הציבורי בנוגע לרצונותיה של איראן ובפוטנציאל הבעייתי הטמון באיומיה כלפי ישראל וכלפי המערב.

מידי שנה, ב-17 באפריל, סוריה חוגגת באופן רשמי את הכרזת עצמאותה. השנה, סוריה מציינת 60 שנות עצמאות מהשלטון הצרפתי שהסתיים ב-1946, שנה שבה צרפת הכירה בסוריה כמדינה עצמאית. מאמר זה סוקר בקצרה את השנים הראשונות שלאחר העצמאות, וכן את תוצאותיה של מלחמת-השחרור הישראלית על המדינה הסורית הצעירה ואת שרשרת ההפיכות הצבאיות שהתרחשו בסוריה בשנותיה הראשונות שהטביעו את חותמן למשך שנים רבות.

חיטוט בארכיונים יכול, לעיתים, להיות עסק מרתק. שכן, מדי פעם נחשף מסמך אחד, קטן ופשוט, היכול להטיל מעט אור על מה שמובן מאליו לרבים, ולגוון יותר את התמונה ההיסטורית הידועה, ולעיתים גם לשנותה.

כאשר בוחנים את הלך-הרוח הערבי, עד ל-1967, ניתן לזהות דוברים אחדים שעיצבו את דעת-הקהל הערבית, ובכך הם הניחו את התשתית הרעיונית לכך שחיסולה הפיזי של מדינת-ישראל הוא לא רק אפשרי, אלא, הוא בלתי נמנע לאור עוצמתם הכמותית של הערבים, באוכלוסייה ובנשק, בהשוואה למדינת-ישראל. נקודה זו היא רלוונטית ברטוריקה הערבית כלפי ישראל גם עשרות שנים לאחר מלחמת ששת-הימים, שכן לטענתם של דוברים אלה "לא הגיוני שמדינה קטנה כישראל תחזיק מעמד לאורך-זמן מול העוצמה הערבית".

מישל עפלק, מייסד המפלגה יחד עם צאלח אל-דין אל-ביטאר