גלעד סרי לוי

גיבוריה של יבלונסקי הם אנשים ונשים הנמצאים בשולי החיים ומביטים בהם, חיים בתוך שגרה אפורה אך מוצאים בה רגעים של קסם. סיפוריה של אלה יבלונסקי מדודים, נקיים ומדויקים. אין בהם עומס מלים וקישוטים מיותרים. אמנם לא את כולם אהבתי באותה מידה, אי אפשר לומר שספרה של יבלונסקי מצליח להגיע ל"אפס טעויות". אך בכל זאת, לטעמי כדאי מאד לקרוא אותו, יש בו לא מעט ספורים שיגרמו לכם לעוף.

לא נעמה לי קריאת ספרה של פדימן. לא, לא בגלל שנפשי סולדת מאנשים שמפרקים את הספרים שלהם, מקשקשים עליהם או משתמשים בהם כמשקולת לדלת. גם חיי המשפחה של פדימן, עליהם היא מספרת בהרחבה, מנעוריה בית אביה ועד לימים המאושרים שלה יחד עם אהובה הסופר הם, אפשר לומר, נסבלים. הז'אנר של "ספרי אוהבי הספר" אינו חביב עלי כלל וכלל

כבר זמן שמעסיקה אותי השאלה מהו אותו זרם מחשבה המכנה עצמו "יהדות חילונית" לכאורה "יהדות חילונית" הרי זה דבר והיפוכו. כבר אמר רס"ג "אין אומתנו אומה אלא בתורתה" והיהדות, עיקר מהותה הוא היותה דת. ואם תרצה לומר שהיהדות היא היא תרבותם של היהודים, מה החידוש בתנועת "היהדות כתרבות"? כך היה תמיד. לפיכך, שמחתי על ההזדמנות שנקרתה לידי לברר שאלות אלו באמצעות הספר "תרבות היהדות החילונית – הגות חדשה בישראל" שערך יעקב מלכין.

את הספר, רומן בדיוני על רקע היסטורי, כתב הסופר ההודי ראסיפוראם קרישנאסוואמי אייאר נראיינאסוואמי (1906-2001), הידוע בכינויו ר.ק. נראיין. נראיין, שנפטר בגיל 95 פירסם במשך חייו הארוכים חמישה-עשר רומנים, קובצי סיפורים קצרים, קובצי מאמרים, וכן ספרי מסעות, מיתולוגיה, וזיכרונות

הספר מחולק לשערים בתוכם הנקראים "קירות", "משוכות", "גדרות","חומות". דומה כי המחברת יחד עם דמויותיה לא הצליחה לעבור מעל החומות הללו, ונשארה בתוך עולמה הצר עם כל דעותיה הקדומות, ולא עושה חשבון לאף אחד. הטור התפרסם בנוסח מעט שונה בnrg יהדות וזכה שם להסתיגויות חריפות, כולל שלל השמצות אישיות למבקר. שווה להכנס ולראות מה יעשה לאיש אשר לא אהב ספר, ואפילו כתב את זה באינטרנט.

נהניתי לקרוא את הספר אך חוששני שמי שאינו קורא ספרי סוציולוגיה דרך קבע ואינו מצוי ברעיונות ובמושגים עלול להתקשות בקריאתו. איני יודע מי הוא הקורא המיועד של ספר זה, אך אם לא רק לסוציולוגים כוונה ההוצאה, הרי שהייתה נדרשת עוד עריכה על מנת שיהיה נגיש לקורא המשכיל הכללי, שאינו מכיר את השיח הרווח בתחום. כך או כך - ספרה של אורנה ששון לוי הוא ספר חשוב וכולל בתוכו תובנות שיש להן ערך לחוקרים אך גם לצבור הכללי. השאלות העולות מתוך הספר הן שאלות חשובות גם למי שאינו סוציולוג או מתעניין במיוחד בחקר הגבריות כדיסציפלינה אקדמית, ויש בו כדי להעשיר את הדיון הציבורי בנושא טעון ומשמעותי ועל כך יבורכו המחברת וההוצאה.

מלחמת האדם הזקן צועד בנתיב שסלל סופר המד"ב הקלאסי רוברט א. היינליין, בספרו "לוחמי החלל". (על ספרו "עריצה היא הלבנה" כתבתי במדור זה לפני כחדשיים) ואכן, סקאלזי לא שוכח להודות ל-הינליין בסוף הספר.

כמו זרחין, גם אלאור מביאה לנו בדרכה שלה, אמירה על החיים בתפר בין מגדר, דת ומעמד חברתי. חיים במציאות של שוליות כפולה ומשולשת. כמוהו, היא מביאה את סיפורן של נשים המנסות ליצור לעצמן זהות אישית בתוך סביבה מורכבת, שלעתים מדברת בכפל לשון, ולא מעט פעמים עוינת אותן ממש. שם בין הבית לבית הכנסת, בישוב במרכז הארץ, הנתפס לא פעם כ"חצר האחורית" של הציבור הישראלי

אפשר לראות בספר הזה גרסה מפותחת ומתקדמת יותר לספרו הקודם "הכרונוליתים" שאף הוא עוסק בסוג של קטסטרופה עולמית, ובטכנולוגיה חדשנית המתייצבת אל מול בני האדם המשתאים. "סחרור" הוא ספר דחוס ועמוס. ווילסון מטפל בנושאים רבים כל כך. חיים בתחושה שכדור הארץ יאבד עוד כמה עשרות שנים, אהבת נעורים לא ממומשת, שאלוות של גורל וייעוד, קטסטרופה כלל עולמית, תנועות משיחיות, מכונות המשכפלות את עצמן, תבונה על אנושית, רפואה עתידנית והכל ביחד בספר בן חמש מאות עמודים בסך הכל

לואיס יודע לספר סיפור, ואת ההסברים הכלכליים הוא עושה בצורה קריאה גם למי שאינו אמון על מדורי הכלכלה בעיתונים. זוהי הזדמנות נדירה לראות את הדברים כפי שהם ולא דרך התעמולה הקפיטליסטית הרגילה, המספרת בשבחם של נערי הפלא המניעים את גלגלי הכלכלה, משרתיה המסורים של "היד הנעלמה" הפועלת כמובן לטובת העם והאומה כולם. לואיס מספר לנו איך מרוויחים כסף על ידי שינוי חוקים והפחתת רגולציה.

הספר, שיצא לאור באנגליה ותורגם זה עתה לעברית, זכה בפרס "אורנג'" היוקרתי לספרי ביכורים. אלדרמן נולדה וגדלה בקהילה יהודית אורתודוקסית בהנדון, שם היא מתגוררת עד היום.רונית קרושקה, בתו היחידה של הרב,שאימה נפטרה בילדותה, מתארחת בביתם של דוד ואסתי קופרמן, חברים מילדותה. דוד – אחיינו האהוב של הרב ומי שהיה לו כבן, מיועד למלא את מקומו אך הוא אינו משוכנע שהוא מתאים ומסוגל לשאת בנטל, גם אסתי קופרמן, אשתו, מתקשה להתאים את עצמה לתפקיד "אשת הרב"

אוניברסיטת בר אילן מציינת חמישים שנה להיווסדה. לכבוד אירוע חשוב זה, יצא בהוצאת האוניברסיטה הספר "אוניברסיטת בר-אילן – מרעיון למעש" בעריכתו של פרופסור דב שוורץ. הספר מחולק לשני כרכים. הראשון "אבני דרך ותולדותיהן של מחלקות". השני קצר יותר "משנתם המחקרית של חוקרים ומייסדים".

אילנה גומל היא בתה של המסאית והוגת הדעות מיה קגנסקי, ומקדישה לה את הספר. בפרק מרגש במיוחד היא מסתייגת מאותם "בנים של" הפורטים עלי עתון את מצוקות ילדותם האמיתיות והבדויות ובאים חשבון עם הוריהם.

תרגום הספר הזה מצטרף למפעל המבורך של הוצאת רסלינג בתרגום קלאסיקות אנתרופולוגיות. אך אוסיף מילת ביקורת על המסה הפותחת. המסה המעמיקה של סילבר נלקחה מתוך כתב עת מדעי והיא מיועדת לבקיאים ומומחים. לדעתי מסת פתיחה לספר קלאסי צריכה להיות אחרת. בפתיחה אני מצפה למצוא מי היה מרסל מוס, מה הם עיקרי טענותיו ומה ההקשר הרחב של הספר - שיצא כזכור, לפני יותר משמונים שנה

בכל זאת, למרות חסרונותיו של הספר, למי שרוצה לקבל מכל אלה על קצה המזלג, ספרם של סרדר ו-דיוויס יכול להיות מקום טוב להתחיל בו, או למצער תקציר ראוי לנושאים אלו. סרדר ו-דיוויס מציגים את הדברים בצורה נהירה וברורה, ולעתים אף משכנעת. ספר חשוב ומעניין לתושבי הארץ שלנו, המכונה במקומות מסוימים "השטן הקטן".

את ההקדמה לספרו של האנתרופולוג קליפורד גירץ, "עבודות וחיים האנתרופולוג כמחבר", בחר ד"ר אנדרה לוי לפתוח באמירה סנטימנטלית. "עוד בהיותי סטודנט לאנתרופולוגיה היה קליפורד גירץ בעיני מה שהאנתרופולוגיה צריכה להיות, והאנתרופולוגיה נדמתה כאילו היא כולה צריכה להיות קליפורד גירץ". אף אני, תחילת תלמודי באנתרופולוגיה הייתה ממשנתו של גירץ, וחיבה עזה יש בי אליו, עד עצם היום הזה.

כן, החלטתי לקרוא "ספר בנות". מה יש. צריך להרחיב אופקים, כך אומרים. מקום קסום, ספרה החדש של מליסה בנק נראה לי הזדמנות מתאימה. על הכריכה הלבנה פניה של אשה צעירה ישנה, ודמותה הנאה והמאופרת היטב משתקפת בזכוכית השלחן

כשלקחתי את הספר לקריאה ראיתי כתוב "עופרה רודנר ילידת 1974, כיום גננת בגן ילדים". אמרתי לעצמי – יופי - פעמיים אג'נדה בכרטיס אחד. גם ספר ביכורים וגם ייצוג למגזר הגננות. מסתבר שעופרה הנ"ל היא אחותם של חמי רודנר הזמר, ושל רותי רודנר, אשתו של גיא פינס ואישיות ידועה בפני עצמה. כלומר, המחברת אינה איזה שרה שילה מהפריפריה אלא אושיה תל אביבית של ממש, שעבדה בעבר במשרדי פרסום ובעיתונות והיום היא גננת.

חסוס מאגנו לא נולד מהים. הוא נולד מהאשפה. גילתה אותו מארו, בתה לכאורה של צ'אצ'ו שחייה עם בן זוגה הבריון על הר של אשפה שניצב בלבה של עיר אחת. חסוס יודע שמקומו איננו בין ערימות הזבל, וגם כשאחותו המתבגרת מוצאת את פרסתה בזנות, הוא ממשיך לקוות ומנסה לצאת מהזבל אל האנשים היפים אליהם הוא באמת שייך. כצפוי הוא נכשל במטרתו והוא מתכנן נקמה איומה ונוראה בתושבי העיר. רכוב על הדרקון הוא יוצא אליהם.

כבודו של נוח, מהנדס האיכות של חברת אדיוקום, היה למרמס. ברוך מצליח, אלוף במיל', מפקד חילות השדה, מונה לתפקיד מנכ"ל חברת אדיוקם ונח שהיה "כמו סמנכ"ל", הודח מרום עמדתו כמנהל בכיר המשתתף בישיבות ההנהלה, וחזר בבושת פנים אל החדרון הקטן שלו.

ג'יימס בולדווין הוא סופר ומסאי שחור (1924 - 1987), הנחשב לאחד מגדולי המסאים בארצות הברית במאה העשרים. "זר בכפר" הוא לקט מסות מתוך הספר "רשימותיו של בן המקום" שהתפרסם לראשונה ב 1955. המסות יצאו לאור לאחרונה בהוצאת הספרים הקטנה "נהר ספרים" שייסד ראובן מירן – סופר, מתרגם, עיתונאי ידוע. את הספר תרגמה בכישרון רעיה ג'קסון.

הגיענו הגליון החמישי של כתב העת המשובח "מסכת", היוצא לאור על ידי מתן – מכון תורני לנשים, בעריכתה של ד"ר רבקה גולדברג (דביר). בגליון זה עשרה מאמרים במגוון של נושאים.

על צאתו לאור של כתב העת החדש "מסמרים" למדתי מאתר "טקסט". איכשהו החמצתי את הגיליון הראשון, והגיע לידי לסקירה הגיליון השני, הנושא את הכותרת "בעתיד". מסמרים מעוצב כספר בכריכה רכה ואלמלי ידעתי זאת מראש, לא הייתי חושד שכתב עת לפניי.

אלחנן ניר רואה את הודו כמקום של שלום שלווה ורוחניות בו יוכל לקבל חיזוק לאמונתו היהודית

הספר מספר על התמרדותם של תושבי לונה כנגד כדור הארץ המנהל את מושבת העונשין. ניהולה של מושבת העונשין הירחית מתבצע באמצעות "הרשות", וזו מנצלת את הירח ומשאביו לצורך כדור הארץ

עניני תרבות חברה ופוסטמודרניות מעניינים אותי במיוחד. לפיכך שמחתי על הספר החדש "תרבות ישראל במערבולת הקדמה הפוסט-מודרנית" שכתב פרופסור דב לנדאו מאוניברסיטת בר-אילן ויצא לאחרונה. אציין כי עוד בטרם קראתיו עורר בי תמיהה שמו של הספר. הרי ידוע שעיקרון ראשי בהגות הפוסט מודרנית הוא ערעור על נראטיב הקידמה, אז מנין הצירוף המוזר של הקדמה הפוסטמודרנית? אבל זו לא העניין היחיד שמעורר שאלות בספרו של לנדאו. כבר בפתיחת הספר, בכותרת "אקדמות מלין" מכריז ומוסר המחבר מודעה כי חזר בו מחלק משמעותי מדבריו בספרו.

מטרת הספר היא ללמד את העובד כיצד לשלוט בחיי התעסוקה שלו ובחייו הפרטים כאחד. מאליגן מציעה נוסחה המורכבת משבעה עקרונות. מיקוד- ארגון - הערכה – מוטיבציה – שימוש – שחרור – פעולה. לדעתה:

הסוציולוג אמיר בן פורת, שכתב כמה וכמה ספרים על כדורגל, עוסק בספרו "כדורגל ולאומיות" בקשר שבין לאומיות וכדורגל. הוא מנתח את השפעת הלאומיות על הכדורגל דרך המקרה הישראלי. בן פורת טוען כי מוקד הזהות הלאומית הוא המדינה, והיא מצדה זקוקה לסוכנים שיחזקו את ההגמוניה שלה

הספר, כפי שכתבו כבר מבקרים רבים, גדוש בבעיות מתודולוגיות. בביקורתו על המהדורה האמריקאית של הספר, מביא יובל נוב כמה מהן

"מאחורי התמונות במוזיאון" ספרה הראשון של קייט אטקינסון, יצא לאור ב 1995 ותורגם לאחרונה לעברית. הספר, שזכה לשבחי הביקורת באנגליה, הוא סאגה משפחתית הפרושה על כל המאה הקודמת שנעה בשני צירי זמן המתלכדים בסופו

שבוע הספר חזר. חג לספרים, חג למו"לים, המוני בית ישראל יוצאים אל השווקים והככרות לרכוש ספרים מלוא הטנא. השנה כמו בשנים עברו, יצאו הרבה ספרים לאור. למעשה, הרבה מאד ספרים

קריאה מעמיקה בפרשיית אנרון מראה כי ארגון חברתי שכל כולו מתבסס על תאוות בצע וחמדנות של יחידים, לא יוכל לייצר טוב לכל. זוהי גרסה מעט שונה של מאמר שהתפרסם בכתב העת "נקודה" גליון 290 אייר תשס"ו מאי

הספר "בטן מלאה – מבט אחר על אוכל וחברה" בעריכתו של אביעד קליינברג, מדבר על הקשר בין תרבות ואוכל. אך אל תתנו לשם הזה להטעות אתכם, אין כאן טיול מסעדות נהנתני, תיאורי שווקים אקזוטיים או אוסף סיפורים על מאכלי עמים. הספר הקטן והמרתק הזה, שיצא בסדרה "החומרים המרכיבים אותנו ", מדבר על הקשר האמיץ בין התרבות לבין האוכל.

כשקראתי את ספרה המרתק של סווטה רוברמן, "זיכרון בהגירה חיילי הצבא האדום בישראל" נזכרתי בהלוויה של הדוד משה. סווטה רוברמן שופכת אור על סיפורם הנוגע ללב של עולי בריה"מ ששירתו כלוחמים במלחמת העולם השנייה "המלחמה הפטריוטית הגדולה" כפי שקראו לה ברוסיה. הספר מבוסס על עבודת המוסמך של רוברמן, שהיא כיום דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של האוניברסיטה העברית. (לשם הגילוי הנאות אספר כי אף אני תלמיד במחלקה זו).

לקראת ציון עשר שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, יצא לאור ספרו החדש של פרופ' יורם פרי "יד איש באחיו רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל" שיש בו מעין סיכום לעבודותיו של פרופ' פרי, יחד עם מחקרים מעודכנים יותר שערך לאחרונה

לאלכס אפשטיין, מחבר הספר "לכחול אין דרום", התוודעתי כשקראתי את מדורו "זעירים" שהתפרסם במוסף תרבות וספרות של עיתון הארץ, המדור הראשון שקראתי כשהגיע העיתון של יום ששי. אלכס אפשטיין, כפי שהוא מתאר את עצמו נולד ב - 1971, בעיר מושלגת. פרסם שלושה רומנים, שני קובצי סיפורים, ספר ילדים, ספר שירה, נובלה אחת בדפוס ועוד נובלה דיגיטלית

בנימין מוזס, רופא חוקר ומרצה, דן בכך בספרו החדש – "אדם חסר פנים – משבר הזהות של הרפואה המודרנית". בספרו, הקצר יחסית, טוען מוזס כי "הרפואה ניצבת בפני אחד המשברים הקשים בתולדותיה....משבר זה מתרחש דווקא בעת שהרפואה המדעית מאפשרת לאדם לחיות חיים ארוכים פעילים ובעלי משמעות"

הספר כתוב בבהירות אך אינו קל לקריאה. בוודאי לא כולו בבת אחת. לא תמצאו בספרו את הקסם הרטורי של "בלי לוגו" (נעמי קליין) המציגה את רעיון ה"מותג" והנזקים שהוא גורם. אין כאן את האגרסיביות של "שיבוש תרבות: ביטול הקוליות של אמריקה" של קאלה לאסן הקורא למלחמת תרבות של ממש, וגם לא את הסיפור הנוגע ללב שבספר "כלכלה בגרוש איך (לא) להסתדר באמריקה" שכתבה ברברה ארנרייך, המספר על עולמם הנוגה של המשתכרים שכר מינימום בארצות הברית.

מחבר הספר, שיקו בוארקי נולד ב 1944 בריו דה ז'נירו שבברזיל. בוארקי הוא מוזיקאי פופולארי מאד בארצו ושירים משלו אף הגיעו לישראל בפרויקט "ארץ טרופית יפה" משנות השבעים.

הביקורת של אורוול שמה אותו במקום שקשה לעמוד בו. אורוול עשה נסיון אמיץ לחתור אל האמת שנמצאת אולי אצל יריבך, ולמחות על העוול גם אם הוא נמצא במחנה שלך עצמך

הספר, כפי שראיתם בציטוט, זכה לביקורות חריפות עם צאתו. כך גם אבירמה גולן, נקטה במאמר שכתבה בעיתון הארץ בשיטת "במקל בסרגל מה שבא ליד", במטרה לקעקע את עמדתה של המחברת. היא מתחילה בשאלה אגבית, בסוגריים, "מהו תחום התמחותה?" ובהמשך מכנה אותה "הכותבת הכמו-אקדמית", זאת מאחר שהכותבת התנצלה ואמרה, שאת ספרה כתבה במסגרת חוץ-אקדמית

מה אתה רוצה מהפרסומאים, שואלים אותי. הם עושים את מלאכתם. פרסומת טובה מגדילה את אפשרויות הבחירה שלך הצרכן ומאפשרת לך לבחור בצורה מושכלת בין מגוון האפשרויות שחברת השפע שלנו מציעה. אותם פרסומאים - שירות חשוב הם נותנים לאנושות. אתה – רק קונספירציות יש לך בראש. והנה, נפל לידי כפרי בשל ספר מלב המאפליה. שמואל ורשבסקי, חלוץ תפיסת "אישיות המותג" ילמד אתכם בספרו "ללכת עם לוגו" כי גם אם אתה פרנואיד, אין זה אומר שלא רודפים אחריך.

מלחמת העולמות, ספרו הקלאסי של הרברט ג'ורג' וולס (1866-1946) המספר על פלישתם של בני המאדים לכדור הארץ, יצא לאור לראשונה בשנת

בעקבות סקירתה של חיותה דויטש בעתון הצופה, אודות ספרה החדש של ד"ר עליזה לביא "תפילת נשים – פסיפס נשי של תפילות וסיפורים", ובעקבות ההצלחה הרבה שזכה לה הספר (רב מכר כבר מספר לא מועט של שבועות) אני מבקש להציג קריאה מעט אחרת של הספר ותכניו.