פורסם: 01/26/2017 - 09:38
זה היה לאחר המפץ הגדול, כאשר הארץ נהרסה כולה והפכה תילים תילים, ובאיי החורבות שרדו, במקומות מועטים, משפחות בני האדם. ספונים במחילותיהם כחולדי קרקע עיוורים, חוששים מפני הנשורת והקרינה וכמהים למעט הפוגה או הקלה מן הסבל. עורם נקלף ועיניהם הדלוקות נטפו ללא הפסק, ברוקם בעבע דם מוגלתי.