דב ויגיסר

המלחמות הללו שאליהם נשלחים ילדים צעירים, כמעט עוללים ע"י פוליטיקאים ערמומיים וציניים ואשי דת צבועים, לשמש בשר תותחים אנושי במאבק כוחני דתי כלכלי שלעולם לא יפתר. מי יעמוד למול העיניים התמימות של החיילים הצעירים שבמסירות ואהבה מקריבם את היקר מכל - החיים בעבור, הבל הבלים קלישאיים שלאחר מספר שנים איש לא יזכור את הסיבות לכך.

הפילוסוף יושב בכורסתו בסלון ביתו ומהרהר: כל חיי אני חושב ומכין עצמי לקראת סופי ועד היום איני יודע בוודאות מה משמעות הדבר ככל שהישגי המקצועיים והכלכליים גבוהים יותר וגם מחיי האישיים רווה אני נחת, כן המדקרות והספקות שבלב מתעצמות דוקרות ודוקרות ומחפשות תשובות ומה אומרים עמיתי אלו שכבר אינם ולמעשה יודעים הם את התשובות אך אינם יכולים להודיעני דבר עקב מצבם. כיצד התיחסו הם לתופעה זו בטרם סופם ?

"שמי בליז פסקל, נולדתי בשנת 1623 ומתתי בשנת 1662, כלומר ביליתי על פני האדמה הנכבדה הזו רק 39 שנים. ידוע לי כי בתקופתכם אדם הנפטר בגיל זה עדיין נחשב כצעיר אולם בעידני סוף ימי הביניים (החשוכים, כפי שאתם מכנים זאת בטעות) תוחלת החיים שלי - זו, אף היתה גבוהה מהממוצע.

ואז החליטו להקים את הקצון או בכינויו הרשמי: המוסד העליון למתן לגיטימציה לקץ החיים". הטעון היה כי במדינה, בעולמנו הנאור איננה יכולה להרשות לעצמה שימת קץ חיים באופן וולונטרי ללא פיקוח רפואי כאשר הגופה הדוממת הופכת להיות במספר מקרים, מטרד ציבורי.

זה היה לאחר המפץ הגדול, כאשר הארץ נהרסה כולה והפכה תילים תילים, ובאיי החורבות שרדו, במקומות מועטים, משפחות בני האדם. ספונים במחילותיהם כחולדי קרקע עיוורים, חוששים מפני הנשורת והקרינה וכמהים למעט הפוגה או הקלה מן הסבל. עורם נקלף ועיניהם הדלוקות נטפו ללא הפסק, ברוקם בעבע דם מוגלתי.

תעמולה רבה, אפפה את הקהילה האנתרופולוגית האמריקאית: מדוע לא פרסם עד כה האנתרופולוג הנודע פרופ' דיסקין את מחקריו בארץ הלארשי, והרי שהה בארץ זו לפני שנים רבות וכמקובל, לאחר שהייה בארץ היעד, נוהג היה הפרופ' המכובד לפרסם את מחקרו ואף לזמן את כל הקהילה המדעית המכובדת להרצאה מפורטת שבסיומה התכבדו הקולגות המכובדים להציג את הערותיהם והשגותיהם.

רבים מאתנו קראו את יצירתו המופלאה של ניקוס קאזאנצאקיס – זורבה היווני תורגם לעברית ע"י חנן קלעי ב-הוצאת עם עובד (מאי 65). ואכן דמותו הססגונית של זורבה שגולמה ע"י השחקן אנתוני קווינס בסרט משכה ומושכת הרבה מאד קוראים. אולם חשוב גם לציין כי זורבה אינו רק הריקוד היווני על שפת הים אלא גם מעין תפיסת עולם והגיגים מאד מקורית ומעניינת. בדפים אלו אנסה להציג את חלקם ע"פ הבנתי.

האדם הגיע לירח, האדם ופיתח טכנולוגיות על שאף הדמיון אינו יכול להכיל והאדם מנסה להבין את סוד היקום והבריאה ואת מבנה גופו אבל למרות הכל עדיין האדם נמצא בחשיכה וככל שהוא יודע יותר הוא נפעם למראה "הנס

היא הייתה מתעוררת בשעות הבוקר המוקדמות, צינה פשתה בחדר והשחר טרם הנץ. כל גופה היה נרעד וליבה פעם בחוזקה והיא חיכתה, חיכתה לשמוע את קולו המנועי של הקטנוע המחלק את העיתון. לעיתים עברה מחצית השעה ולעיתים שעה ויותר עד בוא הקול המיוחל ואחריו תיפוף הרגליים, פתיחת הדלת הראשית ונחיתת העיתון המושלך בסמוך לדלת ביתה (סיפור)

השפעת תחילת המאורעות ופולמוס החלוקה על הנהגת מפא"י אפריל 1936 – יולי 1937 בארץ ישראל חלק א'  

ארץ מוזרה תאילנד לכאורה ג'ונגל רב עד קדמוני שאנשיו גם הם קדמונים באופן חשיבתם והתנהגותם והינה נחתה עליהם המודרניזציה והגלובליזציה ועוד הרבה מילים מתוחכמות ומודרניות מסוג זה ועליהם להתמודד עם כל זאת באמצעיהם הדלים