מאמרים בנושא שייקספיר ויליאם

  
סוף טוב הכל טוב / תיאטרון בית צבי
12/01/2009  דן לחמן
כש-שייקספיר החליט להשתעשע או לשעשע את הקהל שלו הוא כתב קומדיות. ייתכן שאת הקהל בזמנו הקומדיות הצחיקו הרבה יותר מאשר את הקהל בימינו. כי בימינו הקומדיה של שקספיר היא מחזה קליל יותר מהטרגדיות, אף אחד לא מת בסוף ובל הבלבולים שנוצרו קודם לכן מסתדרים בסופו של דבר.
שיילוק: היהודי מונציה
16/10/2008  אלי אשד
הסוחר מונציה" אינו סתם עוד מחזה בריטי רגיל מהמאה ה-16. זוהי ככל הנראה היצירה המפורסמת ביותר שחוברה בידי יוצר "גוי", המחזאי הגדול של כל הזמנים, שבמרכזה דמות יהודית. והדמות היהודית הזאת היא נבל, שהמחזה עוסק בהבסתו בידי הגיבורים הטובים, היפים והאמיצים, נוצרים.
רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים בקאמרי
08/02/2008  דן לחמן
מחזה שהוא מחווה ומתבסס על שני מחזות שונים ומוצג בהצגה המתבססת ומתקשרת עם מחזה אחר המוצג בתאטרון. זה עשוי להישמע מתחכם מדי במקום להיות מתוחכם. רוזנ-שטרן (בקיצור) הם שני משתתפים צדדיים מאוד במחזה המלט. מלבד העובדה שהם ידידיו ללימודים לא יודעים עליהם כלום. הם הוזמנו כדי לרגל אחריו אך אינם מבינים באמת את כל הנכלולים המתרחשים סביבם ומסבכים אותם עד למותם. הם פוגשים את גיבורי מחזהו של שייקספיר.
ריצ'ארד השלישי / תיאטרון בית צבי
22/12/2007  דן לחמן
כמה וכמה מן הדמויות שכתב שייקספיר הפכו להיות אבות טיפוס. אין רומנטיים יותר מ-רומיאו ויוליה, צעיר מתלבט יותר מ-המלט, קנאי גדול מיאגו, זקן יותר מ-המלך ליר ורשע גדול יותר מ- ריצ'רד השלישי. אך הרשעים הם חומר טוב לתיאטרון. וכמו שכל שחקן יגיד, הרבה יותר מעניין לשחק את הרשע מאשר את הטוב. כעת עולה האיש שכולו רוע על בימת בית צבי, וזה מקום טוב להגיד עליו כמה מלים.
הסוחר מוונציה / תיאטרון בית צבי
21/11/2007  דן לחמן
האם שייקספיר היה גזעני ואנטישמי? ב'אותלו' הכושי רוצח את אשתו הלבנה. ב'סוחר מוונציה' דורש שיילוק היהודי את ליטרת הבשר שלו כפי שנחתם בחוזה. שייקספיר אסף סיפורים מוכרים ונתן להם פרשנות משל עצמו. באופן די מפתיע, רוב המחזות שלו, שאינם קשורים להיסטוריה האנגלית הממשית, מתרחשים במקומות רחוקים. חלקם באיטליה. ישנן כמה שנים עלומות בחייו הידועים שבה לא יודעים היכן חי ומה עשה.
היצירה השקספירית / אברהם עוז
16/07/2007  דן לחמן
אברהם עוז, מתרגם ופרופסור באוניברסיטת חיפה ערך סדרת הרצאות באוניברסיטה המשודרת של גלי צהל. הנושא היה הרלוונטיות של שייקספיר. לא נזדמן לי לשמוע את מחזור ההרצאות אך כעת כנהוג יצא ספר התמליל שלהן. מה כבר אפשר להגיד על שייקספיר ועוד לא נאמר. מאות רבות של פרשנויות וכתבים שאינם חוזרים על עצמם מוכיחים שכל זמן שאנשים חושבים, הם יחזרו לשייקספיר, והוא מצידו יוכל לשמש ראי לאנשים בני דורות שונים במרחק מאות אחדות ממנו. האפשרות לפרש אותו הופכת אותו לרלוונטי לכל מקום וזמן.
המלך ליר / תיאטרון הקאמרי
04/06/2007  דן לחמן
הקהל הישראלי איננו מפונק מדי במחזות שיקספיריים. את המלך ליר, מחזה הנחשב לגדול ולחשוב במחזותיו של שייקספיר, לא העלו כאן מזה חמישים שהנה. ראינו לא מכבר עיבוד אידישסטי למלך ליר "מירלה אפרת" ויש מי שיזכור את עיבודו המופלא של אקירה קוראסווה בסרט "ראן" שהוא עיבוד חופשי למלך ליר וזהו. ל המלך ליר אנחנו יודעים פחות. יש תמונות מהפקות זרות בו הוא נראה כאיש זקן עם זקן ארוך וזהו פחות או יותר. מי שילך לראות את החיזיון הזה בקאמרי מוטב לו שישכח מה שהוא יודע או חושב שהוא יודע על הצגה שייקספירית וליר בכלל זה
היומן הסודי של המלט / מרים ניק
31/10/2006  יערה גרנות
המלט בממלכת הצללים של היומן הסודי הוא לא המלט שהכרנו. לא נסיך האופל הטרגי שהכול יודעים לעשות פראפראזות על דבריו ולצקת רוב משמעות למשפט המפורסם שלו (שהיה כבר לבנאלי לחלוטין) אלא דמות אחרת, כוחנית ותחבולתית, צינית, חושנית ורחבת אופקים. מרים ניק, מחברת הספר (הוצאת צבעונים) זורקת אור חדש, בלתי שגרתי, על דמות הגיבור של המחזה המפורסם בעולם. בספר היומן הסודי המלט חי, חיים שניים, ביקום דמיוני המכונה צלום, שהוא עולם הנשמות וזיכרונותיהן ושם הוא כותב את יומנו. "צלום" הוא מעין תמונת ראי לעולם שלנו, אך מתפקד תחת מערכת חוקים משלו. זהו עולם אשלייתי שבו כל נשמה "משחקת" את הדמות שגילמה בעולם החיים הארציים – בגיל ובמעמד המועדפים עליה.
רומיאו ויוליה בפילהרמונית
14/06/2006  דן לחמן
רומיאו ויוליה המחזה של שייקספיר כמעט ולא צריך הצגה, כולם מכירים את הסיפור. הזוג הצעיר שהפך להיות סמל האהבה הטראגית. רבים הושפעו מהמחזה. ברליוז היה אחד מהם. ב1827 ביקרה בפריז להקת תאטרון אנגלי והציגה את המלט ואת רומיאו ויוליה. ברליוז נכבש על ידי הסיפור והדמויות. ביומניו הוא מתאר את ההתרגשות מהגילוי הכפול של שייקספיר ושל המחזה הספציפי הזה.
המלט בקאמרי
25/12/2005  דן לחמן
מה אפשר להגיד על מחזה שנכתב לפני ארבע מאות שנים ומאז לא ירד מהבמה. מחזה שאין ספור ניתוחים נכתבו עליו. לכל אדם, גם אם לא קרא את המחזה יש איזה דימוי שלו, של המחזה ושל השחקן האמור לגלם אותו. בארץ אין לנו בדרך כלל זיכרון של הצגות עבר. אצלנו מחכים "שייוולד" שחקן המתאים לתפקיד לעומת אנגליה שבה כל שחקן שמכבד את עצמו עושה גרסה משלו ל-המלט וכמעט כל שנה שלישית מופק המחזה מחדש. ב-אנגליה אתה יכול לשמוע עדיין ניתוחים של הפקות משנות השלושים על המלט של ג'ון גילגוד מול המלט של לורנס אוליוויה. להפתעתי וחוסר זכרוני מסתבר שגם אצלנו המלט הוצג כמה וכמה פעמים. אין לנו זיכרון של ה-המלט הראשון ב-תיאטרון הבימה, שמעון פינקל ב 1946.
אנסמבל עיתים / חלום ליל קיץ
07/06/2007  אלעד אנלן
אחד האלמנטים הבולטים בתיאטרון השקספירי הוא המינימליזם. הבימה המקורית נבנתה כחלל ריק שהחפצים היחידים שממלאים אותה הינם הדמויות. במקרה התיאטרלי, המינימאליות מאפשרת להפשיט את המילים ולהעניק להן צורה בדמות מתקבלת על הדעת: ככל שתהיה הדמות חסרת הגיון היא תיבחן
הלילה ה-12 / שייקספיר | תיאטרון גשר | אירוינג ברלין
01/01/2009  חיים נוי
קחו את המחזה המפורסם של ויליאם שייקספיר , הלילה ה-12, מהלו אותו בניחוח ג'אז ומשיריו של מחבר המיוזיקלס הנודע אירוינג ברלין, צקו רוטב מאוירת שנות ה-20 והתבשיל ידיף ריח ניחוח מיוחד וטעם של הצגה ייחודית שכולה שיר הלל לאהבה