בנות הדרקון / מרית בן-ישראל - פרק שני
31/03/2007 הוצאת הקיבוץ המאוחד
מבית-העירייה יצאה תהלוכה קודרת. בראש צעדו מתופפים לבושים מעילים שחורים. נוצות שחורות ארוכות התקמרו על מצנפות הקטיפה
שלהם. מדי פעם כשהרוח נשבה דִגדגו הנוצות את פניהם, אבל איש לא חייך ולא נִענע בראשו לסלק אותן, ולא חרג במשהו מן הקצב האטי,
המדוד של התיפוף. במרחק-מה, על רַמָך שחור, רכב לו ראש-העיר מר אָדוֹנִיס בֶּלְקִינְד, פניו השזופים נשואים למרחוק בעצב עמוק וחגיגי.
גלימת קטיפה אדומה (שבטנתה שחורה לאות אבל) גלשה ממשמניו הזקופים ומִגַבּו של הסוס. שלושה נערים קטנים לבושים משי לבן החזיקו את שולֶיהָ המעוטרים בפרוות חולד הרים
|
|
בנות הדרקון / מרית בן-ישראל - פרק ראשון
22/03/2007 הוצאת הקיבוץ המאוחד
הילדה השתופפה לצד השיח. היא חיבקה את הילקוט שלה ועצרה את נשימתה. הסוודר הירוק שלבשה התמזג עם צבע העלים. האשה עמדה על
השביל, מפשפשת בתיקה. נעליה השחוקות היו אפורות-כהות כמו העבים שהתקבצו בשמיים. כשהשחר עלה העננים היו בהירים כאילו
רופרפו בעיפרון אבל מישהו לחץ על העיפרון יותר ויותר חזק, ועכשיו היה להם ברק מאיים של עופרת. הילדה הציצה בם בחשש. היתה לה הרגשה שהם מוסיפים להשחיר. מן הגרביונים השקופים של האשה בלט קשקוש כחול של ורידים. סופסוף מצאה את צרור המפתחות ונבלעה בכניסה החשוכה.
|
|
