מאמרים אימגו

מאמרים בנושא רחל המשוררת: מעצבת האליטות

רחל המשוררת: מעצבת האליטות חלק ד
08/01/2007  אורי מילשטיין
ל"ברית הכּרותה" צבאות הימים יכלו גם יכלו. לעולם הזיכרונות שבו נאחזה רחל בשנות קמילתה, לתקוותה להשתתף ביצירת טיפוס יהודי חדש, לא יכלו צבאות הימים, גם אז, בחבּרה את השיר הזה, וגם בעת כתיבת שורות אלה, שבעים שנים לאחר-מכן. זה סוד קסמה של רחל: היא ביטאה בשיריה את מאוויי העם היהודי בעידן הציוני שלו. לעומת זאת, צבאות הימים יכלו לברית המדומה בינה לבין זלמן שזר, והיא ביטאה זאת בשירים אחדים. כי שזר והאחרים הניחו לה לגסוס לאִטה, בהיותם עסוקים עד למעלה ראש בעצמם ובמאווייהם. את העיסוק הזה הם כינו: שליחות לאומית-ציונית. אחרי "ברית ההד" היא חיברה את "כבשת הרש".
רחל המשוררת: מעצבת האליטות חלק ג
14/12/2006  אורי מילשטיין
חיי הבטלה לא היו לרוחה של רחל. הם סתרו את הרעיונות על אדם חדש וחברה חדשה שספגה ברוסיה. היא נקלעה לדיסונאנס קוגניטיבי. איסר לייב שלח מרוסיה די כסף למחייתן של האחיות, אך רחל רצתה לעבוד את האדמה. חיים על חשבון אבא לא התאימו לדימוי שהיה לה על עולם חדש, ועל יחסים חדשים בין אנשים. קבוצת חלוצים שכינויה היה "הירקנים" עבדה אז אצל האיכרים ברחובות. מנהיג הקבוצה היה נוח נפתולסקי. רחל לא העזה לבקש להיספח אל הקבוצה במלוא הזכויות והחובות. נפתולסקי, שהתאהב ברחל ממבט ראשון, לא העז לבקשה להצטרף לקבוצתו.
רחל המשוררת: מעצבת האליטות חלק ב
06/10/2006  אורי מילשטיין
כשהייתה רחל בת שש-עשרה נפטרה סופיה, האם, משחפת. המוות הזה המיט אסון על בני-המשפחה ובייחוד פגע ברחל הרגישה. הלם מות האם והיתמות ליוו את רחל כל חייה. המוות הזה היה גם מעין כתובת על הקיר לאשר צפוי היה לה משתי בחינות: מוות משחפת, כי אז האמינו רבים שזאת מחלה תורשתית העלולה לעבור מאם לבת ונפילה מאיגרא רמה של ילדות מאושרת, לבירא עמיקתא של החיים. בשנת 1927, כשהייתה חולה ובודדה בתל-אביב, סיפרה רחל בשירה "חיץ" על ההשפעה שהושפעה ממות אמה.
רחל המשוררת: מעצבת האליטות חלק א'
23/09/2006  אורי מילשטיין
לא היה אמן יוצר שהשפיע יותר, וממשיך להשפיע, על החברה היהודית בארץ-ישראל בתקופת היישוב והמדינה מאשר המשוררת רחל בלובשטיין. השפעה זאת חורגת בהרבה מתחום עולם הספרות ואיכות שיריה. במונחי תורת היצירה והתקשורת של אפלטון, רחל הוֹלידה בגורדון את אותם היסודות שהשלימו את אישיותו וגיבשוה, היא היתה המוּזָה של הגותו, ובכך היתה לתנאי הכרחי לעצם קיומה ולכל תולדותיה.