מאמרים בנושא מיתולוגיה יוונית

  
הבקכות / אוריפידס - תיאטרון בית צבי
11/11/2008  דן לחמן
הבקכות היא טרגדיה של אוריפידס. המחזה עוסק בדיוניסוס והשפעתו על נשים בעיקר. דיוניסוס מוכר כאל היין המקביל לבכחוס. אך דיוניסוס הוא הרבה יותר מזה. הקשר שלו לגפנים יין ושתייה הפכו אותו גם לאל השחרור מהגוף. פולחן דיוניסוס הביא נשים שהתמכרו לו לצאת בלילות ליערות ונכנסו לאיבוד חושים.
אדיפוס המלך /סופוקלס -הסיפור הפסיכואנליטי
09/09/2008  משה גנן
הנושא לפנינו הוא  מחזהו של סופוקלס, אודיפוס המלך. זהו אחד המחזות שעוררו עניין גם בין חוקרי הנפש. הוצעו  רעיונות שונים למיצוי משמעות המחזה: הוא דן בנקמת האלים, בהיות האדם כלי משחק בידי האלים, העונש על הניסיון לחזור בזמן, נקמת האלים על Hybris (גאווה עיוורת) של האדם.
קינת מרסיאס / יואב רינון
19/05/2008  דן לחמן
את השם של יואב רינון הכרתי מקודם. זכרתי שתרגם את "פואטיקה", של אריסטו לפני כמה שנים.כשהגיע לידי ספרו החדש "קינת מרסיאס", עלעלתי ראיתי שזו שירה וחשבתי לעזוב. לעזוב כי אינני אמון מספיק טוב בקריאת שירה. אך הסקרנות גרמה לי לדפדף קצת הלאה.
המדינאי / אפלטון (חלק ראשון)
16/05/2008  נחום שטיינברג
התנועה למטה מתחילה בדיאלוג המדינאי, מיד לאחר שההקדמה הקצרה מסתיימת. אפשר לראות בדיאלוג קראטילוס – המשמש הקדמה לא רק לטרילוגיה שבאה מיד בעקבותיו, אלא גם לכל שלושים ואחד דיאלוגים הבאים אחריו – מעין הליכה במישור.
נשי טרויה / תיאטרון תמונע
16/05/2008  דן לחמן
לא במקרה הועלה כאן המחזה נשי טרויה כמה וכמה פעמים. אלפי שנים אחרי כתיבתו "נשי טרויה" או כמו שתורגם בעבר נשות טרויה, הוא עדיין אחד המחזות הפוליטיים הגדולים של כל הדורות. קל מאוד להעביר את המחזה מתקופה לתקופה, ממקום למקום. זעזוע הכיבוש וההרס יתאימו.
אנטיגונה: הפקה משותפת הבימה-קאמרי
05/01/2007  דן לחמן
ההחלטה להעלות טרגדיה יוונית, כמות שהיא, על בימת התיאטרון היא יום חג לתאטרון. שני התיאטראות הגדולים, תיאטרון הבימה ו- תיאטרון הקאמרי חברו יחד להעלות את הטרגדיה התובענית הזאת. אוריפידס נחשב לגדול הטרגיקונים היוונים. רבים ממחזותיו זכו בפרסים הראשונים בהצגות הפומביות באתונה. הוא עשה כמה שינויים במבנה במחזות כפי שהיו מוכרים עד אז. הוסיף קולות למקהלה המדברת, אך בעיקר הוסיף דמות נוספת לסצנות הדרמטיות ששוחקו בידי שני שחקנים בלבד קודם לכן וכך אפשר ליצור מעמדים דרמטיים שלא נראו קודם.
הרהורים פסיכו-מיתולוגיים על בני אדם, פרים ומה שבניהם
05/12/2006  שי גיל
במאמר זה אבחן דרכים שונות להתמודדות עם הפרי- יצרי בנפש האדם. לצורך כך אסתייע בגישות פסיכודינמיות לחקר הנפש וזאת מבלי להתחייב לקבל את כל ההנחות והמסקנות של גישה זו או אחרת. כמו כן אתייחס למיתוסים עתיקים ובכלל זה לפולחנים וטקסטים דתיים מהמזרח ומהמערב, באמצעותם אנסה לשפוך אור על המשמעות הנפשית והרוחנית של ייצוגי הדיאדה: אדם-פר. במיתולוגיה היוונית הפר הוא אחד מסמליו של אל היין והאקסטזה דיוניסוס. כמו כן, אנו פוגשים באל זאוס כאשר הוא מפתה ושוגל את אירופה בדמותו של פר.
סירוס בפולקלור: אתיס, אדוניס, איזיס, פרויד
22/08/2006  קג´טי נגהי
במשך אלף שנה סימל המיתוס של אטיס, מנקודת מבט גנוסטית, סירוס וביטול הדחף המיני תוך התנתקות מחיים ארציים של יצרים לעבר המהות הנצחית היכן שאין הפרדה בין זכר לנקבה אלא אדם חדש, ה-אדרוגינוס – מלאכים בנצרות הינם חסרי מין. סירוס עצמי מהווה כמיהה לשחרור הנפש מכבלים של עולם חומרי. במובן היווני מדובר על התמסרות מוחלטת לחיים של אידאות משוללים זיקה מינית. 
גיזת הזהב / רוברט גרייבס
18/08/2006  אלי אשד
הרומן ההיסטורי של רוברט גרייבס, "גיזת הזהב", הוא הרבה יותר מעוד רומן המבוסס על סיפור מיתולוגי מפורסם. זהו ספר ששימש כמקור השראה למחבר עצמו ליצור תיאוריה היסטורית ודתית שהייתה לה השפעה עצומה על אלפי אנשים ועל הפאגאניזם המודרני. המחבר, רוברט רנקה  גרייבס, היה אחד המשוררים הבריטיים הידועים והחשובים ביותר של המאה העשרים. הוא גם היה  נכדו של אחד ההיסטוריונים הגרמניים הגדולים.
מדיאה / תיאטרון גשר
12/10/2005  דן לחמן
מדיאה, אחת הדמויות המיתיות הגדולות שהפכה להיות סמל תרבותי לקנאה רצחנית. כולם יודעים שהיא זו האימא שבקנאתה לבעלה רצחה את שני ילדיה.