מאמרים בנושא תיאטרון כללי

  
יעקב אגמון - פרס התיאטרון הישראלי למפעל חיים
30/03/2007  דן לחמן
מנהלים אינם מקבלים בדרך כלל פרסים על מפעל חיים. הם עשויים לקבל פרס תעשייתי, בוודאי שלא אמנותי. גם מנהלי תיאטרון לא זכו אצלנו לפרסים. הם מנהלים את האמנים הזוכים אך הם עצמם לא נחשבים. טביעות אצבעותיו של יעקב אגמון ניכרות במפעלים רבים שמבלי דעת קבעו לנו כמה מהדברים הנראים לנו כאילו נוצרו מאליהם או שהם מובנים מעצמם, ולא הוא. השנה, יעקב אגמון מקבל השנה פרס על מפעל חיים בתאטרון. ולא רק בגלל שהוא הוותיק במנהלי התיאטרון בארץ אלא בשל ראייתו האמנותית המיוחדת השינויים שהביא לעולם זה.
מחזאי מדבר עם בימאי / בלהה בלום
19/09/2006  דן לחמן
ספרה של בלהה בלום עוסק בשאלת האינטרפרטציה בעת העלאת מחזות קלאסיים בארץ. האם צריך "לעדכן" אותה ולקרב אותה לכאן ולעכשיו או לטפל בה בדרך הקלאסית המקובלת. בלהה בלום מלמדת בחוג לאמנות התיאטרון. נושאי מחקריה הם הדרמה המודרנית והדרמה הפיוטית. צריך אולי להגיד מן ההתחלה, אחת ההצדקות הגדולות לתאטרון רפרטוארי ממוסד ומסובסד היא הצורך להפגיש את קהל הצופים עם המחזאות הקנונית העולמית. באנגליה ישנם כמה וכמה תיאטראות שכאלה. לצד מחזאות חדשנית העוזרת לגלות כותבים חדשים, מעלים תיאטראות אלו את מיטב הדרמה העולמית. התיאטרון הלאומי מציג את כל כותבי העבר, צ'כוב, איבסן, לורקה, פירנדלו ורבים אחרים יחד עם הפקות חוזרות ונשנות של שייקספיר ואנגלים קנוניים אחרים.
תולדות התיאטרון הישראלי
07/04/2006  דן לחמן
התיאטרון הישראלי נולד למעשה במוסקבה. תוך כדי המהפכה הבולשביקית ברוסיה מתחברים שני אנשים, צמח וגנסין, שני בעלי חזון להקים תאטרון שידבר בשפה העברית ברוסיה. הצטרפו אליהם כמה אנשים בעלי עניין  גננת אחת בשם חנה רובינא ועוד כמה והתחילו לעבוד.
נסים אלוני: על מלכים, צוענים ושחקנים
05/05/2006  דן לחמן
מאז פורסם "כישוף נגד מוות" ספרו של העיתונאי משה נתן ז"ל, שבחייו היה פרשנו הגדול בעיתונות הכתובה. מאז שקובצו מאמריו על ניסים אלוני לאורך השנים, לא פורסם בציבור כל ספר אחר מקיף על עבודתו של אלוני. כעת יצא לאור ספר חדש ובו אסופת מאמרים של כותבים שונים המנתחים ומתייחסים ליצירתו, ואני חייב להודות שמזמן לא שמחתי כל כך על ספר חדש עוד לפני שנגעתי בו.
תחלואי התיאטרון
29/08/2005  דן לחמן
כולם יודעים שמצב התיאטרון הישראלי איננו מזהיר מזה שנים. אינני מתכוון כרגע לבחינה הכלכלית עליה מדברים דווקא די הרבה לאחרונה. אלא מהבחינה האמ
על תיאטרון ויהדות
23/11/2006  גלעד אלפסי
הגורל הנמצא בבסיסו האידיאולוגי של התיאטרון היווני והמערבי עומד בסתירה לתפישת השגחת הא-ל ביהדות. על כך ועל הדרך בה תיאטרון תאיר משלב בין עולמות אלו. התיאטרון מייצג בספרות החז"לית את אחד משורשי הרע. יחס זה מובע במקומות רבים, ואחד החדים בהם הוא בדרשתו של ר' שמעון בן פזי בגמרא, מסכת עבודה זרה דף יח' עמוד ב. הדרשה מתייחסת לפסוק הפותח את ספר תהילים "אשרי איש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב". דרש ר' שמעון בן פזי: "מהו שנאמר אשרי איש אשר לא הלך.... אשרי מי שלא הלך לטרטאיות וקרקסאות...". מיהו החוטא האולטימטיבי? זהו ההולך לתיאטראות וקרקסים. (החיבור הזה בין שני המוסדות מופיע לא אחת בחז"ל).